סינגל גבעת המורה הושק לאחרונה ומייד הפך ליעד להרבה רוכבים שמגיעים לקבל חווית רכיבה חדשה. יצאתי אליו כדי להביא לכם רשמים מהמקום, וגיליתי יעד ראוי במיוחד בעמק יזרעאל. לא פלא שמחירי הנדל”ן בעפולה עולים.
אל כל כתבות הסינגלים ב BIKEPANEL לחץ פה!
מאת: גיאחה
צילום ודיגמון: עופר עברי וגיאחה
האם יש תוחלת לסינגל הבודד?
מאוד מסקרנת אותי השאלה – מהם התנאים לכך שסינגל בודד יצליח ויהפוך ליעד רכיבה משמעותי לרוכבים רבים, לאורך זמן?
סינגל בודד הוא כזה שאינו חלק ממתחם סינגלים מפותח כמו בן שמן, אלון הגליל, קנדה, ועוד. היתרון במתחמים הוא שהם יכולים לפנות למגוון גדול בהרבה של רוכבים – אפשר לייצר בהם רכיבות למרחקים ולזמנים שונים, ואפשר לשלב בהם סגנונות בנייה מגוונים שיפנו להרבה סוגים של רוכבים. הם הופכים ליעד כי אף פעם לא משעמם בהם ותמיד יש הצדקה לנסוע אליהם ולעשות אותם בצורה שונה מהפעם הקודמת שהייתם שם.
לעומת מתחמי סינגלים, סינגל אופניים בודד נמצא בסיכון גדול יותר להכשל כיעד רכיבה: אם הוא קצר (סביב 10 ק”מ) הוא לא יצדיק להתאמץ בנסיעה ארוכה אליו ואז כדאי שישרת בעיקר ישוב משמעותי קרוב, דוגמת סינגל קצרין, או סינגל שוהם. אם הוא ארוך (נגיד מעל ל 40 ק”מ) הוא פחות מתאים לרוכבים מתחילים ובינוניים שפשוט לא ירכבו מעל 3 שעות רכיבה נטו.
הקושי לחזות הצלחה של סינגל בודד הוא גדול: מדובר בשילוב בין מיקום, אופי, מרחקים, גובה מצטבר, גיאוגרפיה ייחודית ועוד. בכל זאת, נדמה לי שיש אופי ותבנית מסוימת בכל זאת לסינגל בודד שמצליח. הסינגלים הבודדים שתופסים כיעד לאורך זמן הם בד”כ ארוכים יחסית (22-30 ק”מ), והם בעלי ערך נופי משמעותי וייחודי. כמובן שגם ברמת המיקרו – הם צריכים להיות כייפיים לרכיבה, להתמודד טוב עם פגעי מזג האוויר, ולהיות מסומנים הייטב כדי שלא יצרכו מאמץ ניווטי.
נעם הימן מפקח ומתכנן בניית הסינגל (כמו גם את ריש לקיש) מספר על סינגל גבעת המורה: “תחילת רעיון הסינגל נולד אצל רמון בן ארי, אז ראש רשות ניקוז ונחלים ירדן דרומי, אשר מיד חבר לגיל עצמון – מנהל אזור גליל תחתון וגלבוע בקק״ל, כאשר שניהם רוכבי אופניי הרים ותיקים ומנוסים (וכבר יצרו לנו בעבר את סינגל הגלבוע. ג.ח.). מימון הפרוייקט הושג תודות למועצה אזורית גלבוע (היה שם דני עטר, שהיום הוא ראש קק״ל) וקק״ל. הפרוייקט עצמו החל בינואר 2015. תודות גם לעובדי קק״ל המסורים: היערן המקומי ארז משה וסגנו משה ולאנשי המיניבאגרים המקצוענים – אחמד שחאדה (שנכון לעכשיו מסיים את סינגל יער שוויץ המדהים) ווויסאם חסיין.”
סוף סוף קשה וארוך!
נראה לי שגבעת המורה יכולה להפוך ליעד כזה: סוף סוף סינגל קשה וארוך שמוצדק לנסוע אליו גם מהמרכז. מדובר בסינגל של כ 27 ק”מ וגובה מצטבר משמעותי של כ 600 מטרים – בהחלט יעד רציני ורכיבה ראויה לבוקר שבת. קחו בחשבון את הזמנים – לרוכבי סופ”ש זו תהייה רכיבה לא קלה עקב הגובה המצטבר והמרחק, אבל מצד שני כזו שראוי להתאמץ עבורה והיא תופסת בוקר בלבד ולא יום שלם.
רכיבה מגוונת ומשתנה
הסינגל מרגיש מגוון מאוד מבחינת חווית הרכיבה שהוא נותן. נכון – הוא כולו בסביבת גבעת המורה, אבל גיליתי שמדובר במקום מגוון להפליא. הוא עובר במתארי שטח שונים זה מזה – במפנה ובאיזור. התחלתי ברכיבה מהחלק העליון של הסינגל, לא רחוק ממגדל התצפית שעל גבעת המורה ומעל לכפר הערבי א-דחי שבראש הגבעה. שיא הגובה בגבעת המורה הוא 513 מטרים מעל פני הים, אולם לא מגיעים ברכיבה אל השפיץ ממש. משם הסינגל יורד בירידה מהירה מאוד וארוכה מאוד בצד הדרומי של הגבעה לכיוון דרום מזרח.
קטעי הירידה מאופינים בזרימה מהירה מאוד ובמקטעים ישרים וארוכים בתוך היער שאפשר לצבור בהם מהירות גבוהה.
לאחר הירידה מגיעים לאיזור שבין גבעת המורה לרמת צבי ועין חרוד: חורש נמוך יותר ושדות. הסינגל משתנה, הופך לסינגל של “רולינג הילס” – עולה ויורד בצורה לא קיצונית על גבעות נמוכות תוך שהוא נהייה סלעי יותר, מפותל יותר ועובר באיזורי עתיקות ובורות.
לאחר המקטע הזה, הסינגל מסתובב צפונה, ונהנים בו מכמה סיבובים יפים ופיתולים כולל רכיבה על צדו של וואדי תלול יחסית. באיזור הכפר נעורה, מתחילים במגמת עליה מתונה. בדרך עברתי בשדה תורמוסים סגול ומרהיב (בתחילת מרץ).
העלייה המתונה הופכת משמעותית יותר כאשר הסינגל שוב משנה מפנה ואנו כעת על הצד הצפוני של גבעת המורה ורוכבים במגמת מערבה. בצורה חכמה המקטע הקשה ביותר הוצב על הצד הצפוני והקריר יותר של הגבעה, ורובו מוצל לחלוטין בחורש. בדרך נעבור לצד חורבת סהר ובה מערות קבורה חצובות בסלע מהתקופה הביזנטית.
מפה העלייה הופכת קשה ויפה. סרפנטינות מגניבות דורשות שליטה באופניים בסיבוב בעליה. ראיתי לא מעט רוכבים שעצרו פה למנוחה ושבירת העלייה הארוכה למספר מקטעים. רוכבים חזקים יותר יהנו סוף סוף מעבודה קשה ואיכותית עד למעלה.
השקעה משמעותית בבנייה ושילוט
ההשקעה הרבה של במקום ניכרת: סינגל גבעת המורה ממש חוצב לצד ההר למרחקים גדולים מאוד. זה לא מהסינגלים האלה שבא בונה, הולך ברגל ומסמן, ונותר לפועלים רק לנקש עשבים אחריו… מדובר פה ממש בחציבה לאורך המדרונות התלולים שיצרה יש מאין. זה יקר, אבל מבחינתנו הרוכבים – זה מגניב!
הימן: “היו פה 9 חודשי בנייה אינטנסיבית של צוותי מיניבאגרים (שניים, אחד חוצב והשני מעצב) וכוח אדם נוסף, הדואג לגיזום ולעיצוב סופי של תוואי הקרקע והכול בהתאם לכללי הבנייה הנכונה של שבילי אופניים (תורת IMBA)”.
גם בשילוט ראיתי סגנון חדש של שילוט בולט וברור שמוברג אל הסלעים במקום אותן חתימות צבע שצובעים על הסלעים. נותר לראות האם השיטה הזו תחזיק מעמד והשלטים לא יעקרו על ידי ואנדליסטים. דומה שהצבע על לוחות השלט החדשים האלה חזק וברור יותר מהצביעה על הסלעים, אבל הזמן יגיד. בינתיים, כל עוד הסינגל חדש השילוט היה ברור ובוהק.
כדי באמת להכיר את הסינגל, בפעם הראשונה שהגעתי אליו רכבתי אותו פעמיים רצוף, ואכן ישנם כמה כניסות לסינגל מדרכי 4*4 שאפשר לפספס – במיוחד במקומות בהם הרוכב זורם את דרך ה 4*4 וזו מובילה אותו, כאשר הפנייה לסינגל היא חדה יחסית הצידה. פיספסתי שלוש פניות כאלה בסיבוב הראשון ובסיבוב השני כבר תיקנתי. שתיים מהן לא היו קריטיות כי הסינגל פגש את דרך ה 4*4 שוב בהמשכה, אולם באחת קלטתי שהסינגל נעלם ונאלצתי לשוב על עקבותי כדי לברר את מקור הטעות.
סגנון הבנייה והקרקע
כל בונה והסגנון שלו. את הסינגל הזה בנה כאמור נועם הימן באזור של גיל עצמון מקק”ל, והם הצליחו לענות פה על צורך של רוכבים רבים: סינגל זורם, כייפי, מגוון, קשה ועשיר. סגנון הבנייה מאוד שונה מזה של עז הרים תשתיות למשל, ובהחלט ממשיך את הקו של ריש לקיש של אותו הצוות. הסגנון הוא “סינגל אפי” – כזה שאתם מרגישים שאתם מכסים בו מסלול שלם ולא רק הקפה. העקומות גדולות יחסית ולא הדוקות, וזה לא מרגיש כמו פאמפטרק רק בשטח, אלא רגוע יותר. יש הרבה ישורות ואין פה מאמץ לפתל ולסובב, אלא במקומות בהם השטח מבקש זאת – ובגלל שזו גבעה משמעותית זה בכל זאת קורה לא מעט.
עדיין הייתי מעדיף קצת יותר משחק וקצת פחות קווים ישרים כגישה כללית: כשיש לך ירידה כל כך ארוכה עם מהירות אדירה, עדיף לבקש מהמיניבאגר שיצור ירידות קטנות ועליות קטנות בתוך צלע ההר ואלה גם יפחיתו את המהירות המקסימלית וגם יספקו שעשועים בירידה, ולא רק ריכוז ומיקוד.
בזכות העלייה הדרמטית – 600 מטרים מצטברים בהקפה, תקבלו פה כמה וכמה סרפנטינות, משהו שלא רואים בהרבה סינגלים בישראל וחבל.
נעם הימן מספר לנו על תכנון השיפועים לאורך המסלול: “בעלייה – תכננו כך שימתח שיפוע העליה לאורך כל 15 הקילומטר הראשונים, כדי לא ליצור אזורי עליה קשים במיוחד לעומת אחרים קלים. אם תסתכלו על גרף שיפוע העליה אל פסגת ההר, מההתחלה, תבחינו בשיפוע קבוע ומתון ככל האפשר, כמובן במגבלות הקרקע… כמו בעליה, כך בירידה, הכוונה היתה למתוח את הירידה כמה שניתן, משיא הגובה ועד לדרך נוף סולם-נעורה. כאשר בנוסף, היתה כוונה למנוע מירידות חזקות מדי או עיקולים נסתרים במסלול אשר יצריכו בלימות חזקות במהירויות גבוהות… ושוב – בהתאם לנתוני הקרקע”
אופי הקרקע הוא ברובו חלק יחסית ואדמתי. זו האדמה הכהה של העמק, שבקיץ יכולה להיות דרדרתית למדי. ברוב האיזורים יש הרבה פחות טרטורי עצמות מאשר בסינגל גלבוע הסמוך למשל, שמייצר חוויה שונה לגמרי.
איום על המקום, כמו במקומות אחרים הוא האופנוענים שבכמה נקודות בסינגל כבר הרגשנו את צמיגיהם. בשילוב עם הקיץ הדבר יכול לחסל את המקום במהירות, או לחייב המון תחזוקה.
הימן מתייחס גם לעניין האופנוענים: “חוויה נוספת בבנית השביל היתה עם אוכלוסית האופנועים… למרות היותי מארגן תחרויות האנדורו של אותם אופנועני האזור, היו חייבים האחרונים גם לטעום מהשביל החדש. בסופו של דבר נוצרה מטחנה מהשביל החדש והטרי. לטובת העניין הוקצה עוד כח אדם לא קטן אשר לאחר בניית השביל, עבר שוב על השביל הטחון ועסק בצורה יסודית וקפדנית בסיכול האבנים, שבירת אבנים וזיזים בולטים וגירוף האדמה מחדש, לטובת סידור השביל ועיצובו הסופי. ירידת הגשמים אשר באה מיד לאחר מכן, הפסקת רכיבת האופנועים בסינגל והרכיבה ההמונית של רוכבי האופניים הלהוטים על הסינגל החדש, הביאו לעיצובו המושלם כעת…”
איך מגיעים
אני בחרתי להתחיל מעפולה, לטפס ברכב למעלה ולהנות מחימום בירידה, אולם ברכיבה ראיתי שהרבה מהרוכבים החלו למטה דווקא מתחנת “דלק” ליד נעורה. עניין של העדפה: לטעמי עדיף להתחיל ברכיבה קלה ולא להכנס מהר מדי ישירות לטיפוס. גם לאורך הירידה יש קטעי עבודה ומגיעים מוכנים הייטב לעלייה.
למי שרוצה להגיע ב Waze לנקודת ההתחלה העליונה, הנה היא בלינק הזה. כשהגעתי למקום בבוקר השקם עם הרכב לא חשתי בנוח להשאיר שם רכב בודד ביער בהתאם להמלצה של קק”ל, ולכן בחרתי לצאת משם, ולהחנות ברחוב החסידה שנמצא הכי קרוב למקום בשכונה העפולאית שעל הגבעה. מרחוב החסידה הגעתי ברכיבה בדרך הנוף הדרומית (מטפסים מהרחוב לכיוון הכפר הערבי, פונים ימינה לפני הכניסה לכפר בסימון כחול ושילוט מהכביש לדרך עפר, רוכבים עליה כמעט שני ק”מ ופונים שמאלה לנקודה שמסרתי לכם בווייז מעלה).
סיכום: אהבתי!
בתור רוכב שמגיע מהמרכז אני מצפה לקבל מנת רכיבה הגונה בשביל נסיעת השעה שלי אל הסינגל. קיבלתי אותה בהחלט. רוב הרוכבים מגיעים להקפה אחת שתקח להם בין שעתיים לשלוש עם ההפסקות, ויקבלו פה מנת רכיבה הגונה ואיכותית.
הרייסרים יכולים להגיע לשתי הקפות – אותי זה הביא לשלוש וחצי שעות של כיף שנתנו לי מהכל: ירידות מהירות ובלתי נגמרות, סיבובים מהירים, סוויצ’בקים, ועליה מצוינת וארוכה, שבפעם השנייה שהגעתי אליה כבר הפכה פחות טריוויאלית.
ביקרתי פה בתנאים מושלמים של אביב: מרץ, יומיים אחרי גשם על קרקע שהודקה על ידי עשרות רוכבים. לאור תנאי התכסית פה, ואוכלוסית האופנוענים במקום, השאלה הגדולה בסינגל הזה תהייה לאחר כמה שבועות יבשים, והאם האופנוענים לא יחסלו אותו לרמת דרדרת ואבנים שתוריד את ההשקעה הזו לטמיון. נבקר בקיץ ונראה…