היום השלישי בסמרתון הוא היום של החיוכים. הפעם גם הכניסו מזגן לתמונה: השרב של אתמול נשבר ברוחות מקררות שנכנסו אל מחנה הסמרתון בלילה, כך שקמנו לבוקר מושלם לתחרות מבחינת מזג האוויר. לכך התווספה העובדה שהיום השני מכיל הרבה יותר סינגלים זורמים מהמיטב האיכותי והבנוי היטב שהקים לנו ירון דרעי במדבר. אז עם תנאי פתיחה כאלה, הרוכבים מגיעים אל קו הסיום באופוריה, בשמחה, בתחושה של כיף גדול! שייק התאוששות נדחף אל הידיים, חלק קופצים אל הקולד-טאב, וחוזרים לעצמם אחרי יום של מירוץ כייפי ומלהיב.
כתב וצילם: גיאחה
לכתבות הימים הקודמים:
המסלול היום כייפי במיוחד. נצטט מדן קרייבן, שניצח את סמרתון עם גיא שגיב: “היום הסינגלים היו מהממים. כל כך הרבה קטעים ארוכים של סינגלים. כל כך הרבה פרחים מסביב – אתה במדבר אבל אתה רוכב דרך שדות פרחים. סינגל מדהים עולה ויורד עם נופים מדהימים – בשביל זה באנו!”
ירון דרעי עם המנצחים של סמרתון 2016: דן קרייבן וגיא שגיב מהסייקלינג אקדמי
הרוכב המקצועי של האקדמי ממשיך ומפרט למה יש למירוץ הזה בעונה הזו פוטנציאל בינ”ל – “אני חושב שזה (הסמרתון) סוג של סוד שלא ישאר זמן רב. במיוחד בשביל אירופאים שמתכוננים לדרום אפריקה לקייפ אפיק (בעוד שלושה שבועות), זה מירוץ ההכנה הכי טוב שהם יכולים לקבל. האירופאים מגיעים מהחורף ויכולים להתכונן קצת ולהתרגל לחום הצפוי להם בדרום אפריקה. הקייפ אפיק הוא מאוד סלעי, ויש גם מספיק סלעים כדי להתרגל גם לזה, וזה כל כך קרוב לאירופה. אני הייתי ממליץ לכל אחד לבוא ולעשות את זה, זה אדיר!”
דוהרים לניצחון בפער אדיר מכל השאר. נקווה שבשנה הבאה תהייה להם בסמרתון תחרות אמיתית ובינ”ל!
אם בשנה שעברה היו רק הרוכבות המקצעוניות של CCC באירוע כגון עומר, גלי, עידית, אודליה, רייצ’י… רוכבות חזקות מאוד שרגילות לרכוב בדבוקות של גברים ולא מוותרות לעצמן בכלום השנה יש קצת יותר רוכבות ונחמד לראות את זה. יש לכך שתי סיבות: הראשונה היא תרומת המאמנות ומובילות קבוצות הנשים כמו נעה לוריה והדס ווייס. התשתית מתחילה בקבוצות והעבודה העקבית והמסורה של נעה, שהיא גם דמות מרכזית בהפקת הסמרתון, מתחילה לאט לאט להיות מורגשת גם בתחרויות ההארדקור, בקטנה. ישבתי בארוחת הבוקר עם שתי רוכבות מהקבוצה של הדס וייס ודיברנו ומתברר שהתהליכים האלה איטיים מאוד גם בבסיס הפירמידה והקבוצות לא צומחות במהירות גדולה. אבל יש מאמץ ונסיון להגדיל ולהכניס עוד רוכבות לענף. הסיבה השנייה לכך היא שהסמרתון גדל, והשנה הוא התרחב מקבוצת ההארדקור של שנה שעברה אל רוכבים שאינם רייסרים ממש ( חלקם גם הגיעו לא מוכנים ולא ידועו מה נדרש מהם באירוע כזה, במיוחד על רקע הטמפרטורות של אתמול).
הזינוק לסמרתון ארוך
אחרי ארוחת הבוקר והקפה, מתארגנים לזינוק של המקצה הארוך. האופניים של הבינוני כבר תוקתקו אתמול בערב אל רכבי ההקפצה לזינוק, ומשתתפי הבינוני כולם עומדים ומעודדים את המזנקים לארוך, ומייד לאחר מכן יוקפצו לתחילת הקטע שלהם. המירוץ מתוכנן כך שרוכבי הבינוני ישתלבו איפשהו אחרי החלק הראשון של הארוך כך שהבדלי הרמות לא יורגשו מצד אחד, אבל מצד שני לאחר שהוזנקו יש למעשה מירוץ אחד לנהל: כולם על אותו מסלול.
ירון דרעי הוא חזוניסט רחק רואי. הוא מכוון לתוכניות חומש של שנים קדימה. המראה הפריקי, השיער הארוך והסמרניקיות יכולים לבלבל: מדובר ביזם שאפתן מאוד. הוא מכוון גבוה, הוא רוצה צמיחה, והוא רוצה לשפר כל הזמן ויש לו דרישות גבוהות. הוא מחבר בחזון שלו היבטים מאוד עשירים של ראיית התרבות, התיירות, התשתיות, והאירועים כמקשה אחת, והכיוון ארוך הטווח הוא סטייג’ רייס מתגלגל ממצפה רמון לאילת! עד לחזון הזה הוא מתכנן שלבי ביניים, ואם יתקיימו המון תנאים שבטח אי אפשר להתחייב עליהם עדיין, אז אולי בשנה הבאה או בעוד שנתיים שלוש הסמרתון יתרחב לשני מוקדי תחרות כאשר אחד יהיה במצפה רמון ואחד בסמר, עם ארבעה קטעים בדרך לחזון המירוץ הרב יומי המתגלגל.
יש אנשים שמשווים קצת את אפיק ישראל לסמרתון. ירון רואה בשתי התחרויות האלה מוצרים משלימים: “אין לי תחרות עם האפיק, אני מת על גלצה, ואני חושב ששנינו נותנים משהו אדיר לענף. אנשים כמוני וכמו גלצה מסתכלים על דברים ברמה של תרבות וההבנה שלנו בפיתוח לונג דיסטנס את תרבות האופניים הישראלית היא שנותנת את התוצאות. אנחנו נותנים הכל מעצמנו ומקריבים לא מעט גם ברמות האישיות לטובת הענף שאנחנו אוהבים ומאמינים בו”.
מימין: לוגסי, נעה לוריה, ניב עמוס
אנחנו נוסעים בדרך ורואים בכביש רוכב מטפס. “ראית עכשיו? חצי מנהגי מועצה איזורית חבל אילות מאז שהחלו לקחת בשישי שבת את רוכבי סמרבייק החלו לרכוב – זה היה חיים הנהג שהוביל אותנו אתמול. הנה דיברנו על תרבות… דיברנו על ההשפעה שלה: זה דבר שהוא מדהים בעיני. אין דברים כאלה מבחינתי.”
רוכבי המקצה הארוך בדרך אל מעלה קטורה
אנחנו מגיעים לתחנת ההאכלה הראשונה של היום, ופוגשים את הרוכבים מגיעים. ירון זורח: “להיות עכשיו אחרי שלושה ימים שביליתי עם בזנתים, משברים, ניהולים, לעמוד חצי שעה בתחנת ההזנה ולמלא בקבוקים היה לי עכשיו כיף אדיר – לפנק רוכבים ואנשים זו המהות שלי! לבנות מערכת שמנגישה מדבר לרוכבים בצורה מפנקת ועם נוף מטורף זו היתה המטרה ששמתי לעצמי כשהתחלנו לבנות את מעלה קטורה ותמנע. זה לא מקרי שהברמים נראים ככה וזה לא תהליך מקרי של “אה, הצליח לנו, בוא נמשיך ככה…” – לא: יש פה תכנון, חשיבה. לפני שמונה שנים ישבנו פה אצל שמוליק מהמועצה האזורית ונשמענו הזויים. הנה שמונה שנים של פנטזיה שהפכה לחלום וחלום שהפך למציאות שקרמה עור וגידים. זה עושה צמרמורת לראות את הרוכבים נהנים פה”.
עמרי יוצא בטיל מתחנת ההזנה
אחרי זמן קצר מגיע על הכביש רוכב טורינג וירון קורא לו, בוא, תמלא מים. המילטון קוראים לו, והוא עומד נפעם אל מול הרוכבים. הוא הגיע מאילת אחרי שרכב כבר כשבועיים בירדן וממשיך לעוד כמה שבועות בישראל. אני מנצל את ההזדמנות להראות לו את המסלולים הטובים יותר עבורו במקום הכבישים המסוכנים בדרך צפונה, והוא עם עיניים בורקות: אני צריך לחזור לפה שוב עם אופני הרים!
המילטון מקנדה: הגיע מירדן ונפעם מהאירוע שנגלה לפניו פתאום. אולי תראו אותו חוצה את ישראל בשבועות הקרובים.
כפר הרוכבים המשודרג שקיבלנו הוא תוצאה של עבודה מאסיבית. ירון מספר: “בקיבוץ יש כ 120 אנשים שמתנדבים ומקימים פה את כל ההיבטים ועשרים שלושים שהם הצוות העיקרי והראשי… בגלל שידענו שהולך להיות חם הקמנו בכפר למעלה משני דונם של רשתות צל- חצי בכפר הרוכבים וחצי במתחם האירוע. זו לוגיסטיקה מטורפת שלוקחת שבועיים של הקמה. כל השטח הוכן ונכבש – זה לא שיש לנו גן אירועים מוכן תמיד. ניגשנו לזה כמו בעת זמן הגדית של התמרים: כל הקיבוץ מתגייס למיון ואריזה, וכך גם בסמרתון: כל הקיבוץ מתגייס. כל הקהילה מתנדבת בסוף שבוע אחד. בניגוד לשגרה, שבה ענף האופניים נוגע בקבוצה קטנה מאוד, והבייק הוטל מבודד יחסית, פה היה המקום לחבר את הענף. המשמעות היא שסמר הוא הספונסר הראשי של האירוע – אם מחשבים את כמות ימי העבודה. במהלך הסופ”ש עבדו פה 70-80 איש כל יום!
להפיק את הדבר הזה זה מורכב, מטורף, הבנה לוגיסטית של שטח שהוא אחד הקשים בארץ, לפרק אותו לגורמים, להתכונן לתרחישים. בשנה שעברה עמדנו עם 27 מעלות בצהריים, והשנה היו 31 מעלות. השנה היו פי שלושה משתתפים: מ 82 ל 244 רוכבים השנה. 220 ק”מ מסלולים, שילוט, לכסות שטח כזה נרחב- משימה לא קלה ולא פשוטה בכלל. אני מאמין שלשנה הבאה נגיע עוד יותר מוכנים ועוד יותר ערוכים. כל הניהול הזה זו אחת הלוגיסטיקות המורכבות שעשיתי בחיים שלי.”
אפשר להרגיש שהשנה שופרו הרבה דברים בתחרות הזו: אין ספק שכפר הרוכבים, ההצללה, המחצלות, המזרונים האיכותיים שקיבלנו עשו את החוויה לטובה מאוד. יש כיף גדול להיות קרוב לאירוע עצמו, והחוויה שלי היתה שעדיף להיות קרוב ובאוהל מאשר במרחק נסיעה ובחדר אירוח קיבוצי טיפוסי – במיוחד כשהמקלחות והשירותים נקיים ונוחים כל כך כמו שהיה השנה. גם שמירת האופניים היתה מצוינת השנה ובאמת הקפידו על כניסה ויציאה מהמתחם רק למי למתחרים.
המדבר קיבל אותנו בפריחה יפהפיה
בצד השיפורים שנותרו ליישם אציין את האוכל שהיה ברמה נמוכה יותר השנה מבשנה שעברה (כולל הערכות לא מספקת ברמת הכמויות בערב הראשון, כשחלק מהרוכבים לא קיבלו את המנות הבשריות), ואת ההעדר התמוה של קנקני מים על השולחנות באוכל. עוד בקטנה: גמישות ביקוש ותמחור זו תורה עדינה… לטעם יותר ממשתתף אחד מחירי בר המשקאות גבוהים מדי. התמחור הגבוה עצר רוכבים רבים מלהוציא את הכסף שלהם בכיף. אני מעריך שהרווח היה יכול להיות גדול יותר לקיבוץ אם המחירים היו נמוכים יותר, ואז הרוכבים היו מפרגנים לעצמם ולסמר הרבה יותר קניות.
ירון ואני מדלגים למתחם הסיום ומספיקים בדיוק להגעת המובילים ששרפו את המסלול בכל שלושת ימי התחרות. הם רכבו בקצב מרשים וגבוה בהרבה משל האחרים. סמרתון נוסף מתחיל להסתיים. עוד מעט יחלו להגיע כל הזוגות הנוספים אט אט וישלימו חוויה של מירוץ שאין ספק שירצו לחזור עליה בשנה הבאה.
לעוד כתבות סמר וסמרתון בבייקפאנל:
- סמרתון 2016 – היום של החיוכים
- “רק שעה וחצי וחזרנו” – עם נימי ברכב הקמב”ץ של סמרתון 2016
- סוף סוף סמרתון 2016 – הפרולוג!
- סמרתון 2016 – הכל על היום השלישי!
- סמרתון 2016 – על היום השני והקשה
- סקירת מסלול סמרתון 2016 – הפרולוג + טיול בונוס במצפה רמון
- סמר-לנד לרוכבי AM: תמונות וחוויות מיוג’ין לויט ועופר עברי
- סמרתון 2016 – שהרבני בקדימון חתרני
- סמרתון 2016 – הנה זה בא!
- סמר – אורי גרוס מספר על חוויה שהמתיקה אפילו את החמוץ
- “בנגב יבחן העם בישראל”- חנוך רדליך חווה את “סמר-אפיק”