הודעה מגיאחה – ״בוא ל60 ק״מ בשדה בוקר, אתה במילא צריך לעלות במספרים״. עם סימפטומים למחלה שרוצה לפרוץ לא הרהרתי יותר מדי וקפצתי על ההצעה כשברקע הפעמון מצלצל – אתה תשלם על זה ביוקר!
התשלום לא נגח מכיוון הרפואה אלה מהווטסאפ
“מדביק פלסטרים על הפטמות ? לובש ביב בלי חולצה ? לובש חליפה מלאה של פנקיר ? רוכב עם ווסט זוהר בחושך ? שמת מעביר קדמי? ? 60 psi בצמיגים? ? הפכת את הסטם לזווית שלילית? ? מסתתר שם תיק אוכף? ? וכפפות לא מלאות ?” – אלה דוגמאות מהודעות ששטפו את הפיד של הוואטסאפ על ידי החברה, לאחר שהועלתה התמונה שלי לפייס בחליפת צלילה או לבוש בלרינות או איך שאתם קוראים לזה בשפה של הרייסרים – ביב פלוס משהו.
אבל אני נעול מטרה וסמרתון קרב ובא ואני עם אינסקטינט פראי רוצה להגיע לסמרתון הכי מוכן. זה לא שאם אני אמשיך בדרך של רוכבי סופ״ש אני לא אסיים. אבל אם כבר לעשות אז גם להינות, כשהמבט מופנה קדימה ומלקט את מרחבי הנוף המדבריים של הדרום ולא תרוד במבט כלפי הצמיג הקדמי בתפילה מתי זה יגמר.
אתגר המשפחה
איך מרגילים את האשה שבמקום רכיבות עד 10:00 בבוקר פתאום צריך לחזור הביתה אחרי 12:00 ועוד בשבת – היום של להיות עם המשפחה? פה שלפתי מבעוד מועד תוכנית בולשביקית טיפוסית – ״אין הסבר טוב יותר מניסיון אישי״. לפני שנה רשמתי את אישתי לקבוצת ריצה. אט אט העלתה את המרחק ואף צלחה חצי מרתון ירושלים, ועם המרחק גם חיידק הספורט נכנס לפעולה. למה זה טוב אתם שואלים? פתאום יש הבנה מה זה להתכונן לתחרות וכמה חשוב הספורט לגוף.
הטריק פה הוא לשמור על איזון נכון ולהגביל את המתחרה החדש לשבת בוקר, אחרת מהר מאוד תמצאו את עצמכם בריב של – מי נשאר עם הילדים ומי יוצא לפעילות. לא הגבלתם? הגעתם לשלב האל חזור – שלב שבו אתם נהיים עקרת בית!
מה עושים רכיבות החברים?
די מצליח לעמוד ביעד שהצבתי לעצמי – פרוייקט 30 פלוס, כאשר יש שתי רכיבות בשבוע. אחת קצרה שנושקת ל30 ק״מ והשניה הדובדבן של הסופ״ש, רכיבה מעל 30 ובדרך כלל במדבר. כן כן, פתאום מגלים שאפשר לדחוף רכיבת כחול אדום של בן שמן באמצע שבוע לפני הגעה למשרד ולקרוא לזה רכיבה קצרה.
אז מה עושים ברכיבות עם החברה? די מהר, אחרי איזה 20 ק”מ, מגיע השלב של לסיים רכיבה של 20 ק”מ ועימו הגירוד בראש: ״אוקי, חימום נחמד, מה הלאה?״. לפורטפוליו הרכיבות נוספה התחלה שעה לפני כולם על מנת להוסיף עוד כמה קילומטרים, ולאחריהם איסוף של העדר להמשך רכיבה.
מגלה את המדבר מחדש
גם המדבר בסופשים מקבל חיזוק, וניתוק ממסלול הבית ״הסוכר״ לכל כיווניו עולה דרגה. הדגש הוא לשמור על תוואי מדברי שהכי דומה לאזור התחרות בסמרתון. המושג של יציאה למסע ולא לרכיבה מקבל לגיטימציה והחקר של מה שהיה בגדר רצון הפך למציאות. בקעת הורקניה זה ביר אל מלכי הבא. האופציות רק נפתחות לשלל מסלולים ומסלול המראה היחיד שיש לסוכר להציע נשאר בצד. מלא גוונים – נאקבים מסתוריים, שמות של ״מועכף״ או ״ג׳אבל חרמון״ שעד כה נשמע רק מחבורת המדבר של מאור דרור ודני פרי-גל המחרישן. או הדובדבן של חצית המדבר בחלקו הצפוני על בסיס מסלול החמי״צ עם התחלה בקידר וסיום בדרגות… כל אלה מקבלים חותם גם בתפריט שלי.
עם הקרבה לתחרות, כפטריות אחרי הגשם קופצים בפייס עוד זוגות שנענים לאתגר המפנק של סמרתון ומצייצים בגאווה – ״אנחנו שם״. ואיך לא? מגרש המשחקים האולטימטיבי לכל רוכבי המרכז נהיה המדבר – מדבר יהודה.
הזרימה דרומה מקידר מקבלת אותות של פקק בגלגל״צ, ולא רק על ידי ניסים צוק-רן שמוביל שיירת עדר שלם של חושקי מדבר משולב בהסברים, אלה גם הזוג המלכותי מבית המלוכה רפקין ועד לראסטה מאן (גיל) בלבוש זרחני.
עם הטעימה בא התאבון
סמרתון וכל השינוי בהרגלי הרכיבה התחיל לעורר את בלוטות החשק ובעודי יושב בין קונקשנים של טיסות טרנס אטלנטיות, מדפדף בדפי הרשת של כל חנות אופניים אינטרנטית אפשרית ובוחן גאומטריות של אופני קרוס, ז״ק או שבילים לייט, קונה שלדה מרכיב לבד, קונה קומפלקט מפרק ומכניס (בדמיוני) למזוודה.
גם מחשבות על טיול קיץ ושינוי מתכונת מרכיבות ״כל הר״ שעד כה היה על הפרק, מקבל תפנית לכיוון של בייק-פאקינג או טיול מדלג באלפים השוויצרים. ואז זה מגיע, ה SMS מבנק לאומי עם דיווח על חריגה ממסגרת, כסטירה מצלצלת מעירה אותי למציאות.
אז למי שלא נרשם בזמן – אבוד לכם! החוייה של סמרתון שתגיע עוד כמה ימים בודדים תשאיר אותי ואת מאוריציוס כצמד הרוכבים היחידים בקטגוריה של המסוקסים (פודיום מובטח) ולשאר המתחרים דוברי שפת הוואטים, שיהיה בהצלחה.
מאת: יוגי’ן לויט
צילום: גיאחה