הסמרתון- מרתון הזוגות הדו יומי בלב המדבר בקיבוץ סמר החל אתמול. לקריאת סיכום היום הראשון- סמרתון – מרתון הזוגות הרב יומי הראשון בערבה – סיכום היום הראשון. והנה סיכום היום השני. אבל קודם כל – הסרט!
את סיכום היום השני אפתח דווקא בערב אמש. בערב שישי לאחר סיום הסטייג’ הראשון התפנקנו בארוחת ערב מעולה ומגוונת, ולאחר מכן עברנו לטקס המנצחים של היום הראשון. להבדיל מתחרויות אחרות בהן מחלקים מדליות פלסטיק מצופות בצבעים מטאלים וציוד אופניים, בסמר, קיבוץ אקולוגי, השתדלו להרים את כל האירוע על טהרת החומרים המתמחזרים, ולכן הפעם התרעננו בזרי זיתים על הראש כיאה למרתון כהלכתו וצנצנות סילאן אורגני משובח.
לאחר הטקס עלתה להקת “חביבתי” עם מוזיקה אוריינטלית מעולה, מה שפתאום הביא קהל גדול לכפר התחרות: כל הקיבוץ הענק הזה (40 איש?…) הגיעו והתערבבו עם הרוכבים, וכך קהל מגוון של גלוחי רגליים עם אופני קצה במחירים של מכוניות התערבב עם אנשי שאנטי, ילדים יחפים, וחיוכים לרוב. אחרי עוד ועוד בירות נפלנו שדודים במאהל המדוגם.
קמנו לבוקר רוחני- רוחות חזקות שלשמחנו נרגעו בהמשך ואווירת מדבר רגועה חפה מכל גינוני תחרויות ומתח מיותר. המסלולים גם היום התחלקו לארוך ולבינוני, אבל הקילומטרז’ היה יותר בינוני וקצר… המקצה המורעל עשה 67 ק”מ והמקצה הרגוע גמע 39 ק”מ. פה נזכיר שרכיבת מדבר אינה כרכיבה במרכז: כל קילומטר מדברי הוא ארוך יותר מהקילומטר במרכז הארץ, וזה בדוק ומוכח מדעית!
שני המקצים התחילו ביחד – משכו דרומה על דרכי 4*4 לכיוון עמק ססגון וגן לאומי תימנע. בתימנע רכבנו את הסינגל היפייפה שתופר את כל פינות החמד השוות המקום. כל פעם שהרמנו את העיניים גילינו מראות קסומים ומיוחדים. כשהעיניים צנחו למטה הן פגשו פריחה מדברים מדהימה בשיאה. דבר שרק חיזק את המועד המושלם של האירוע. בדיוק אחרי הגשמים והקור הרב.
תשמעו, תמנע זה לא עוד מסלול מדברי רגיל. המקום פשוט מדהים! מי שהיה פה בפעם הראשונה (לפחות כרוכב) חזר נפעם. יש שם נופים דרמטיים במיוחד של סלעים וצורות מדבריות, צבעים חזקים ומגוונים (שחור, אדום, חום על כל גווניו, צהוב… מתקפת חושים שלמה). הלופ של תמנע הוא 14 ק”מ ואפשר להגיע אליו גם לרכיבת מתחילים שבתוכה יהיו 9 ק”מ בסינגל. כדאי וראוי שהרשויות המקומיות ישקיעו את מה שצריך ויסייעו לסמר תשתיות להרחיב את היריעה ורשת הסינגלים במקום המהמם הזה.
משם חזרנו צפונה על אותם דרכי 4*4 לסמר שהיווה את נקודת הסיום של המקצה הבינוני ונקודת האמצע של המסלול הארוך. אני ושותפי מקס שמחנו לסיים את התחרות ולהתפנק על המתחם, השייקים והבירה הקרה.
האמיצים של המסלול הארוך המשיכו לארץ הסינגלים שמול קיבוץ גרופית. תפרו שם את הנאקבים העתיקים- שבילי גמלים בני אלפי שנים. המיקום של סמר בדיוק באמצע בין שני אזורי הרכיבה המעניינים של היום השני (תמנע וגרופית) הכתיב מסלול שיש בו קטעים מנהלתיים של הלוך חזור לכל אחד מהאזורים האלה. המנהלתיים די מבאסים, אם להודות על האמת, אבל הם מחיר שמשלמים פה כדי להגיע לאזורים היפים.
עמרי זרח (החתום מטה) בברם המפורסם בתמנע
הרכיבה בשטח הזה אינה דומה כלל למסלולים המהוקצעים והמדוגמים של היום הראשון- אם אתמול חווינו את התשתיות העדכניות של סמר, הרי שהאזור שרכבו בו רוכבי המקצה הארוך באזור גרופית הוא גס, מדברי, עם שפע של אבנים ומסלולים לא ברורים, שחייבו את המארגנים להציב לא מעט חיצים ואת הרוכבים להיות ערניים – למצוא את החיצים עם מבט קדימה, ובמקביל לשים לב אל הקרקע שהייתה מפתיעה – מדרגות, סלעים, נחל חוצה שצריך לשים לב אליו וכו’.
יפה היה לראות שהמארגנים לא תקתקו לנו את טכס הפודיום ושלחו אותנו רעבים הביתה להסתפק בכריך נוראי באיזו אלונית בדרך ודאגו לנו לארוחת צהריים כרגיל- מצוינת. הכרגיל הזה כלל גם כוס בירה לכל רוכב כל יום, ושייק התאוששות מיד אחרי הסיום מחוזק בפירות ובננות. אגב, אותה מחשבה על הרוכב ניתן היה לראות גם ביום חמישי בערב שקדם לסטייג’ הראשון ביום שישי בבוקר.
כביקורת בונה, שבאה מרצון לראות את האירוע הזה מתרומם ומתחזק נאמר שיש כמה דברים קטנים שהיינו רוצים לשפר: נתחיל מהשיווק של האירוע: מירוץ כזה מחייב היערכות מקדימה הן בשילוב בתכנית האימונים, הן במציאת שותף והן בהתארגנות משפחתית ולכן דורש התראה ארוכה יותר מזו שהייתה. האווירה המדברית המשוחררת והרגועה במקום, עם כל הקסם שלה פחות התאימה לכל נושא השמירה עם אופנינו היקרים: היינו שמחים שחניית אופניים הייתה מאוישת 24 שעות וכשמוציאים אופניים משם, יהיה איזה פדנט קפדן שיוודא שמי שמוציא הוא בעל האופניים. חניית הרכבים הייתה רחוקה מהמתחם וחייבה מספר נגלות רבות למתחם התחרות. ולבסוף, מאחר וכבר לקחנו חופש בחמישי, לדעתנו יש מקום חזק לתת עוד מקטע פרולוג מגניב וקצר ביום חמישי של שעתיים-שלוש שייתן לכולם את התחושה שהם באירוע רב יומי משמעותי.
דיברנו עם ירון דרעי מסמר – האיש והחזון על האירוע, ועל התוכניות לעתיד
ירון מסכם את האירוע ונותן לנו מבט מהיר אל הקושי להרים דבר מורכב ויקר כזה: “חוויה אדירה. כמו כל דבר אצלי באופן אישי זה לא בא קל, אבל יוצא טוב. זאת ההפקה על כל המשמעויות של המילה הזו שמתקשרות אצלי למשפט Ride hard live harder… קשה כי זה אירוע ראשון, ויש חשש: יבואו אנשים או שיגידו “יקר לי”. ברור שהרעיון הוא להביא ספונסרים – והשנה היו ספונסרים – בעיקר מהאזור. גם הקיבוץ עצמו – לא מובן מאליו שישים את ההשקעה הדרושה: קיבוץ סמר בא כקהילה שהחליטה שהיא עושה אחרי שאנחנו כענף אופניים בתוך הקיבוץ גייסנו אותה, וזה לא פשוט וצריך להוכיח שקהילת הרוכבים תאמץ את זה ותייצר אירוע שכדאי להשקיע בו. מצד שני – היו פה המון אנשים שהגישו עזרה ותרמו להרים את הדבר הזה. אנשים מכל הערבה באו והתגייסו – זה הדבר שאני לוקח איתי היום.”
לגבי החזון, ירון מרחיק ראות ומכוון גבוה: “החזון הוא לייצר מזה חוצה מדבר עזוז-אילת: חמישה עד שבעה ימים של סטייג’ים שחוצים את המדבר. כרגע עוד לא כל הסינגלים במסלול הזה בנויים, אבל לשם אנחנו שואפים. השאיפה של האירוע הוא להיות מרתון סינגלים מדברי: שיהיה יותר סינגלים בסטייג’ים מקטעי ג’יפים מחברים (ובשקט נאמר: BCBR הישראלי – אותו מירוץ מרתון סינגלים מיתולוגי מבריטיש קולומביה).
טקס הסיום – מרגש ומצחיק. סמרתון ראשון הסתיים. בשנה הבאה – תבואו!
סיכום
היה מוצלח והיה מעולה. כל מי שמגיע לאירוע בשנתו הראשונה מרוויח בגדול מהאווירה האינטימית, הראשונית של לעשות את זה עם הקבוצה הקטנה שמגיעה. האווירה הזו הורגשה לחלוטין: משפחה של חברים שמכירים אחד את השני מכל האירועים – הגרעין הקשה שלא מפספס אירועים כאלה.
הסמרתון הוא חשוב הרבה יותר מסתם תחרות – מדובר במקום מדהים, שמייצר פה עוגן חדש של מרתון רב יומי חורפי, שלכו תדעו – אולי יגדל לתלת יומי, ומייצר לכולנו יעד חדש לפברואר במדבר. שרק יגדל ויצמח ויצליח!