השנה אנחנו מכסים את סמרתון מזווית אחרת: אחרי סדרת כתבות שהציגה את הטרנספורמציה של יוג’ין ומאור מרוכבים מסוקסים באנדורו ושבילים לעבר רוכבי לייקרה למרחקים ארוכים, הם מביאים את חווית ההשתתפות מהזווית הזו. אז השנה – הקטע התחרותי בעדיפות משנית, והסיקור החוויתי מזווית חדשה עובר למקום הראשון.
קר ומוקדם
השעה 5:30 בבוקר והשעון המעורר מצלצל. אנחנו מנסים למתוח את הגוף מהקור של הבוקר והלילה. קשה לצאת מהשק”ש אבל אין ברירה. יש לנו שעה ורבע לעלות לאוטובוס אחרי שאכלנו והכנו את עצמנו לסטייג’ הראשון והארוך ביותר של הסמרתון. אחרי ארוחת בוקר טובה אנחנו מתחילים להתכונן. כאן מתחילות לעלות השאלות של איך נכין את עצמנו מבחינת ציוד ושכבות לבוש. הקור כאן במדבר בשעות הבוקר גורם לשיניים שלנו לנקוש ואפילו ראינו שלג בפסגות של הרי אדום. ההבנה שלנו היא שהקור הזה הולך ללוות אותנו ברוב הרכיבה היום. יוג’ין עולה על חליפת BIKEPANEL ומעיל דק. אני הולך על לבוש חורף הארדקור ולובש מחממי רגליים וחולצה תרמית מתחת לחליפה, לקינוח אני מוסיף את הווסט האהוב עליי כשיכבה עליונה.
ניסטל וקדמי מטפסים בקטורה
הפעם – הקפצה באוטובוסים לתחילת הקטע
את היום הזה לקחנו ברצינות מלאה. בכל זאת, 82 ק”מ רכיבה במדבר זה לא משהו פשוט ואפשר לטעות הרבה פעמים. ובמדבר על טעויות משלמים. אחרי חלוקת ציוד בין שנינו כדי לצמצם את המשקל שכל אחד יסחוב אנחנו עולים על האוטובוס ונוסעים לקיבוץ לוטן, שם מחכים לנו האופניים וזו גם נק’ ההזנקה של הסטייג’ הראשון. ההקפצות השנה אפשרו למארגנים לנקות קטעי גישור וקטעים משעממים לרכיבה ולהשאיר רק את החלקים היפים ביותר.
אנחנו מגיעים ללוטן ומיד לוקחים את האופניים. נימי מכריז שההזנקה נדחית ברבע שעה כי היו אוטובוסים שהתעכבו. לכולם מגיע חימום אם התעכבו שלא באשמתם, אז בזמן שאנחנו ממתינים גיאחה מגיע ומיד לוקח אותנו לחימום קצר לפני ההזנקה. מה זה בכלל חימום? אנחנו (בתור רוכבי שבילים וטיולים) רגילים להתחמם על הדרך תוך כדי רכיבה. מיד אחרי החימום אנחנו מתמקמים בבוקס שלנו שהוא השלישי והאחרון. איכשהו מצאנו את עצמנו בסוף טור המוזנקים. החלטנו שזה טוב לנו, הרי אנחנו לא באמת ברמה של לאיים על אלה שבראש הטור וככה גם נוכל לקבע את הקצב שלנו בלי שרוכבים אחרים יצטרכו לעקוף אותנו, מקסימום אנחנו נעקוף אחרים. בזמן שאנחנו משוחחים על אסטרטגיה נשמעת שריקת הזינוק ופתאום עדר רוכבים שועט קדימה מקו הזינוק.
מאור מלפנים, יוג’ין מאחור – אחלה מקום, שווה לבוא, גם אם אתה רוכב שבילים (רק תתאמן קצת לפני, כן?)
יוצאים ומיד נדבקים לדבוקה האחורית: עד מעלה קטורה המדהים
קטע הפתיחה היה בשבילי דאבל בין מטעי התמרים של הקיבוץ ובצדדים היו חקלאים ועובדים זרים שעודדו והכניסו אותנו לאווירת הראבק. כבר בקטע הראשון עד הסינגל שמוביל למעלה קטורה אנחנו עוקפים את הדבוקה האיטית שהייתה בסוף ומגיעים לטור של האיטיים פחות. הסינגל שמוביל למעלה קטורה בנוי פשוט מדהים. השטח שמסביב לסינגל נראה כמו שדה של בולדרים והסינגל מתעל את עצמו בין הבולדרים עד לתחתית ההר. אנחנו מגיעים לתחילת העלייה ורואים טור של רוכבים שדוחפים את האופניים ברגל למעלה. אנחנו מתחילים לטפס בדיווש עד לקטע שבו יש מדרגות ששם אין ברירה אלה לדחוף את האופניים. עשרות רוכבים לפנינו שדוחפים את האופניים למעלה וקצת חוסמים את הדרך.
הטריק של המנוסים מ 4Epic
זוכרים שעל טעויות משלמים? אז הנה הקנס. כבר בתחילת העלייה אני מבין שחם לי, מאוד. אני חייב להוריד את השכבות ולהישאר רק עם החליפת רכיבה. כמוני היו עוד רוכבים שרצו להוריד את השכבות ואם כבר אז לנצל את הזמן של הדחיפה של האופניים למעלה ולא אחרי שנגיע לפסגה. מולנו אנחנו רואים זוג רוכבים מהפלג הבאר שבעי של קומונת 4Epic שעלו על טריק שיישמנו מיד: רוכב אחד דוחף את שני זוגות האופניים למעלה בעוד שהשני מקלף את השכבות המחממות תוך כדי הליכה. כמו אש בשדה קוצים כל הרוכבים אחרינו מיישמים את הטריק הזה, תודה לכם החבר’ה מ4Epic.
אחרי העלייה אנחנו סוף סוף נכנסים לקצב דיווש אופטימלי לנו ועל הדרך עוקפים גם את הרוכבים האיטיים פחות. הנוף המדברי משכר, מזל שלא הבאנו את הפלאסק כי היום הוא לא היה נחוץ. אחרי רכיבה על המישורים המדבריים אנחנו מגיעים לצומת של נאות סמדר ומיד עלו הזכרונות של יוגורט העיזים במקום. האמת שהפיתוי לעצור ולנשנש היה גדול אך לפנינו התחיל המקטע של שביל ישראל והוא בהחלט אחד הקטעים האהובים עלינו.
על שביל ישראל
המקטע הזה חורץ מישורים מדבריים. השבילים נראים כמו שבילי חילזון שמובילים אותנו לחולות כסוי. הדיונות של חולות כסוי, הן פלא בלב המדבר: השבירה של הנוף הסלעי עם דיונה חולית מוסיפה לקסם של שביל ישראל. אחרי חולות כסוי המשכנו על השביל עד לנק’ ההזנה הראשונה.
כשהגענו לנק’ הזנה מיד שעט עלינו הצוות של סמרתון עם בננות, תמרים, מים ואיזוטון. מנק’ האכלה המשכנו לטיפוס של שביל ישראל. אחרי טיפוס פתאום נפתח נוף עוצר נשימה אל הערבה והרי אדום עם פסגות מושלגות. בכלל, ההמשך על קו המצוק היה אחד הרגעים היפים ביום הזה. הנוף המשגע עזר לנו לשמור על הקצב דיווש כמו שתכננו.
סוף סוף איזה קטע אחד שיש לנו בו יתרון תחרותי
סוף סוף הגענו לירידות של מעלה שחרות. כאן יכלנו להשתמש ביתרון של סגנון הרכיבה הקבוע שלנו ולנצל אותו בשביל להנות וגם לעקוף זוגות נוספים. הדרך למטה הייתה מלאה הייתה משובשת ומלאת בולדרים אבל ידענו לנצל את זה לטובתנו למען העקיפה. אחרי הירידות שוב נכנסו לקצב דיווש אחיד במישורים של הערבה וכאן התחלנו להרגיש את הכאב ברגליים ואת הרעב בבטן.
אנחנו רואים את קיבוץ סמר במרחק ויודעים ששם יש את נקודת האכלה השנייה. סוף סוף יהיה אפשר לנוח ולחדש אנרגיות. אבל למדבר חוקים משלו והשביל המוביל לסמר לא החלטי. פעם הוא עמוס דשדש, פעם חול ופעם אבנים. שבעת הקילומטרים לנק’ ההאכלה הרגישו כאילו רכבנו עם בלם יד משוך. השביל גרם לשבירה של אחידות הקצב והביא אותנו מותשים אל הגזיבו של Power Bar.
כשהגענו לנק’ האכלה זינקנו ודחפנו לפה כל דבר שהיה נראה כמו מזון. פירקנו את השולחן כמו בבופה בחתונה מושקעת. מילאנו את מצבורי האנרגיה להמשך עשרים הקילומטרים האחרונים. המשכנו את הרכיבה בסלט של השטח שהיה לפני סמר. ואז הגענו לבייקפארק תמנע.
ים פוליאק ועידו בר (אקדמי) – חזקים בסינגלים
Bike Park Timna!
אם נאמר את האמת בכניסה לתמנע כבר היינו מותשים. השטח שהוביל עד לפארק שבר לנו את הצורה! אחרי קצת דיווש בקצב של סינגל הרצל ביום שבת.
ואז זה בא, הסינגלים של פארק תמנע. לרגע לא הבנו אם אנחנו על מאדים או שזה כתוצאה מתשישות המוח. הקרקע והסלעים האדומים נפרסים כמו שכבות סלע מעוגלות וחלקות כאילו היו לבה שהתקררה לצבע אדום. הצבעים משתנים לכל אורך הדרך בין חום, אדום, שחור וירוק עם עמודי סלע ניצבים כפיטריות מסביב לסינגל. בכלל הבנייה של הסינגלים הזכירו בייקפארק אירופאי. בקטעי הירידה היו ברמים בנויים שעזרו לשמור על הFlow ברכיבה מהירה. ללא ספק המואב של ישראל. בק”מ 76 פגשנו את המאסטרו של הסמרתון הלא הוא ירון דרעי כשהוא מעודד את המתחרים ומחזיק בקבוק בירה קרה ביד כמו במירוץ שליחים. אף אחד לא נענה לבקשתו לשתף לגימה קרה למעט צמד המסוקסים שלא חשבו פעמיים ללחוץ על ידיות הבלמים וחריקת צמיגים. אחרי תדלוק זריז הקצב עלה אל הקילומטרים האחרונים לסיום.
סוף סוף ראינו את הסוף. ברכיבה על שביל דאבל מעל המחנה ראינו את קו הסיום. שעטנו לשם בכל הכח. להישמע הביפ של סיום מדידת הזמנים עלה החיוך הגדול מכל.
עדי השותף של גיאחה סובל 81 ק”מ עם חשש לקרע בשריר!
לקחנו לשיחה קצרה את בראט רוזנבאוור מניינר העולמית על החוויה שלו
” באתי מקולרדו ושם עכשיו חורף והמקום הזה מספק הזדמנות טובה לרוכבים מכל העולם לבוא ולרכב בישראל ובמדבר בפרט בתקופת החורף. מאוד אהבתי את הסינגלים עד עכשיו, ובכלל אני חושב שהסמרתון הוא הכנה טובה למי שרוצה להתאמן לקייפ אפיק שיתרחש בעוד ארבעה שבועות. הרגשתי שההתחלה של הסטייג’ בדרך רחבה הייתה התחלה טובה, כך אפשר היה להפריד בין הקבוצות השונות של הרוכבים לפני הכניסה לסינגל. הרכיבה על ההרים הייתה מדהימה כי אפשר היה לראות טקסטורות שונות של אדמה מסלעים, דיונות, אבנים חדות, גדולות ובולדרים. בבולדרים אף נפלתי ופצעתי את רגלי. זו בהחלט תחושה מוזרה שאתה רוצה להתקדם לכיוון אחד והאופניים מושכים אותך לכיוון אחר. כשהגענו לתמנע זה הזכיר את השטח של מואב. פשוט מדהים. גם התוספת של עמודי שלמה זורקת אותך אחורה להיסטוריה. תענוג!”
צמד הגיא של האקדמי: לשם וזסלר הגיעו היום ראשונים בזמן מדהים של 3:22.30. אחריו הגיעו שלומי חיימי וגיא ניב אחרי שלגיא התפרק הקראנק (וכנראה גם פאנצ’ר קודם לכן)! ממה שהבנו היה שם פער של 9 דקות שצומצם לתוצאה של 3:27.24 מהמובילים. במקום השלישי הגיעו עמרי ארבל וגיא כפתורי, שזה די מדהים: עמרי הוא רוכב מסטרס וגיא הוא בכלל… טריאתלט ומאמן אחת מקבוצות הטריאתלון הגדולות בארץ.
בגברים 40+ ניצחו גל צחור ונדב לוגסי בזמן של 3:48.49. די ריחמנו על לוגסי האמת… אבל יש אנשים שאוהבים את זה rough :). ליאור חקלאי המתחזק המרשים הגיע שני עם זיו ענפי החזק כרגיל בזמן של 3:49:52. למקום שלישי (בקטגורית אנשים שיש להם חיים ובכל זאת הם חיות אופניים) הגיעו זוהר גלילי ואמנון ישראלי בזמן של 3:52:01.
בקטגורית 50+ (חדשים בענף האופניים) ניצחו עמוס גרי ואורן עוזרד ב-4:00:57. רפי ניב ויוסי פוקר עשו זמן של 4:14:50 (המקינטה החשמלית של פוקר נתנה כנראה את הקפאין שצריך ליום ארוך שכזה).
היינו נותנים לכם נשים ועוד קטגוריות אבל נהייה כנים – הן היו דלילות וקטנות במידה שלא משאירה בהן תחרות רבה, אם כי כבוד ומאמץ היה מנת חלקם של כולם ביום היפה והארוך הזה.
מאת: מאור רביב ויוגי’ן לויט
צילום: עופר עברי וגיאחה