פאן, רכיבה, הנאות החיים זה טוב, אבל עבודה קודמת לכל הדברים האלה. אז נימי (נמרוד כהן), יוני אדלר ואני נאלצנו לצאת לעבודה שלנו למדבר, ליומיים פיזיים קשים כדי לבדוק עבורכם מקרוב את מסלולי סמרתון 2017, דרך עיניים של מארגן תחרויות מנוסה, מנהל מסלולים, ופאנליסט בהתאמה.
(נרשמת כבר? אם לא כנס לפה)
שתי הכתבות הראשונות יפרטו את המקטעים המשמעותיים והקשים יותר – הסטייג’ הראשון שהוא ה-Queen Stage הארוך בן 81 הק”מ של יום שישי, והסטייג׳ השני הקצר יותר (62 ק”מ) של יום שבת, שגם הוא לא ילד. הכתבה האחרונה תביא את ההתרשמות מהפרולוג הקצר יותר בשדה בוקר.
מטרת הכתבות האלה היא בפשטות הכרת מסלול וירטואלית: לנתח עבורכם את חוויית הרכיבה, לתת תיאורים מפורטים ועצות לכל יום, תמונות, סרטון ולהביא אתכם מוכנים מנטלית לאירוע. אנחנו עושים את זה עם שני פרופילי משתמש קיצוניים זה לזה ושונים זה מזה, החולקים את ההנאה מהסמרתון ומשתתפים בו יחדיו אם כי בראש שונה לחלוטין: הרייסרים, והמטיילים או המדוושים להנאתם. הראשונים באו לתת בראש ולהיאבק על מיקומם בדירוג הכללי ואולי גם על הפודיום, והשניים מגיעים לחופשת רכיבה מדברית נופית וחווייתית, עם הפקה שמסדרת להם שלושה ימי רכיבה חסרי דאגות, ניווט, נשיאת מזון וארגון לינות ואוכל בסינגלים מופלאים במדבר.
מאת: גיא חלמיש עבור סמרתון
צילום: גיאחה, נימי, יוני
הנתונים והמסלול: 81 ק”מ, 1,120 טיפוס ו 990 ירידה
במדבר כמו במדבר, המספרים מתעתעים בך
“נכנסנו לסטייג׳ הזה מעט בזלזול והוא נתן לנו כאפה. שיעור בצניעות… הערבה קדימה את פנינו מעט זועפת עם טפטוף קל ולא קבוע, טמפרטורות נמוכות ורוחות שליוו אותנו במשך כל היום החורפי, אבל קיבלנו פיצוי מערימות של סינגלים במצב מצוין (תמנע משופץ לגמרי, תענוג) ומראות מטורפת – מעולם לא ראיתי את הרי אדום בכזו חדות ובכזה עומק” אומר נימי.
הטמפרטורה הקרירה, מהירות הגלגול ואיכות הקרקע היו אופטימליים אבל במדבר כמו במדבר – אין לדעת כיצד יהיו התנאים באמת ביום התחרות בעוד שישה שבועות. הסמרתון אינו אירוע קליל! רוכבים מיומנים שעשו אפיק ישראל, צ’ימיצ’ורי ותחרויות ארוכות אחרות, יכולים בקלות לחשוב ש-81 הק”מ של הסטייג’ הראשון או ה-62 של הסטייג׳ השני הם מרחקים קצרים. ובכן, הם אולי לא תלת ספרתיים, אבל הם בהחלט לא נגמרו מהר…
הסרט – למי שלא לחץ על ה PLAY למעלה:
אחרי יומיים במדבר אליהם יצאנו שלושה רוכבים מיומנים בעלי כושר למעלה מסביר, וזה עוד ללא פרולוג אנאירובי ברגליים, אנחנו יכולים להעיד שהסטייג׳ים הרגישו ״ארוכים מהמספרים״, מורגשים בגוף ובהחלט לא משהו שאתה מגדיר לאחר מעשה כ״רכיבה קלילה״. הקלישאה שקילומטר במדבר מאמץ יותר מקילומטר לא-מדברי שוב התבררה כנכונה. וזה נכון גם במישור הפיזי וגם במנטלי. המדבר מחייב ערנות תמידית וריכוז מתמשך ברמה שאינה דומה לרכיבה באזורים אחרים. בחלק גדול מהזמן אתה רוכב על אבנים קטנות ומשוחררות, ואפשר לאבד אחיזה במהירות. במורדות תלולים המעצורים נועלים גלגלים בקלות, כשאלו מחליקים על הקרקע המשוחררת הזו. אפילו בדרכי הג’יפים המהודקות נפגשים מעת לעת בקורדרוי מטרטר עצמות, בדשדש נחלים ובשבירות קרקע מאטות.
דווקא הסינגלים הארוכים והמשובחים, כ-40% מסך כל הדרכים בתחרות(!), לא טמנו בחובם אתגרי אחיזה וטכניקה רציניים ברוב הזמן, כי הם בנויים בסטנדרט הקפדני והגבוה של פרויקט שביל ישראל באופניים, על ידי צוות בנאי שבילי האופניים המופלא של קיבוץ סמר.
לצד האתגרים שהמדבר מזמן לנו הרוכבים, יש גם שפע של נופים מדהימים, חוויה אחרת לגמרי, מזון לנשמה, והתאווררות משמעותית מהשגרה, אבל המסר האימוני שלי הוא פשוט: התאמנו לסמרתון כמו שצריך!
מהזינוק לכיוון ההרים – אל מעלה קטורה שברקע
הסטייג’ הראשון
המספרים: 81 קילומטרים לא מעגליים (Point To Point) עם 1,120 מטרים של צבירת גובה מצטברת ו-990 מטרים של איבוד גובה מצטבר.
למרות שהמקטעים המפורסמים, היפים והייחודיים של סמרתוני העבר נשמרו, התפירה שלהם שונתה השנה וכמות דרכי הכורכר והדש-דש הארוכות והשטוחות צומצמה משמעותית, וזאת בעיקר בזכות ההחלטה להקפיץ רוכבים בבוקר עם אוטובוס לנקודת הזינוק. ההקפצה מאפשרת שני דברים שהם חלק חשוב בייחודיות של סמרתון 2017: קודם כל מירוץ שהוא point to point ולא לופ שיוצא וחוזר לאותה נקודה מה שמקנה חווית מסע חוצה מדבר. הדבר השני הוא שההקפצה מאפשרת לבנות מסלול עם הרבה פחות אילוצים וטובים יותר לרוכבים – על ידי הורדה של קטעי קישור מישוריים ומקטעים מנהלתיים.
(נרשמת? אם לא כנס לפה)
סינגל ראשון מקדים את מעלה קטורה
הזינוק מלוטן אל מעלה קטורה
הזינוק לסטייג׳ הראשון בקיבוץ לוטן, מאותה נקודה בה הוזנק המסלול הבינוני בשנה שעברה. ההתחלה מישורית, והמרחק עד הסינגל הראשון קצר יחסית. זה אומר שני דברים שונים לשני פרופילי המשתמש שלנו: אם באתם לאירוע, בדגש על אירוע ולא תחרות – תנו לרייסרים מקום מלפנים ואל תנסו להידחף לדבוקה הקדמית.
אם באתם למירוץ – יהיה פה לחץ על הכניסה הראשונה לסינגל. כחלק מהפקת הלקחים של הסיור המקדים שלנו יעשה מאמץ לדרג בצורה משמעותית יותר את הזינוקים ואולי להאריך בעוד כמה קילומטרים את המקטע הזה – כדי לרווח את הרוכבים מעט, אבל זה עדיין יהיה מישור, ויהיה קצר יחסית. כרגע יש לכם נקודת צוואר בקבוק הממוקמת קצת אחרי 3 ק״מ מהזינוק – הגשר התת קרקעי שעובר תחת כביש הערבה, ואם אתם רוצים לטפס את מעלה קטורה בראש הדבוקה – כדאי שתהיו מהראשונים לחצות תחת הכביש.
בזווית אל השמים: מעלה קטורה
הפירמידות במצרים, מגדל פיזה, ומעלה קטורה…
לאחר מעבר כביש הערבה נכנסים לסינגל מתפתל במגמת עליה קלה. אתם מתקרבים למעלה אולם עדיין לא שם. אחרי הסינגל הקצר הזה יש הפוגה בדרך ג’יפים שבה אפשר תהיה הזדמנות אחרונה לעקוף רוכבים ולשפר מיקום לקראת המעלה.
המעלה הוא המופע המוטרף של בניית הסינגלים המדברית של ירון דרעי וסמר תשתיות רכיבה – הוא עולה את המצוק המדהים והתלול הזה, תוך שבתוכו משולבים קטעי המדרגות המפורסמים, ולצדם משטח דחיפה חלק לאופניים. במדרגות תרדו להליכה קצרה, אבל חוץ משני קטעים כאלה כל שאר המעלה רכיב. תשאפו את הנוף עמוק לריאות – הגעתם לסמרתון!
פשוט יפה פה
סינגלים זורמים וחולות כָּסוּי
לאחר המעלה, נכנסים לסינגל זורם בירידה שמסייע לכם להחזיר דופק ולהרגיע את הרגליים מעט. ממנו חוברים לדרכי ג’יפים מישוריות במגמת מערב לכיוון תחנת המים הראשונה בפונדק נאות סמדר, מיד לאחר חצייה מוסדרת ומאובטחת של כביש 40 בצומת שיזפון.
אחרי מגע קצר עם הציליוויזציה בנאות סמדר חוזרים לחוויה המדברית המנותקת על שביל ישראל לאופניים ואל מקטע ״נאות סמדר-שחרות״ שנחשב בעיני רבים להיילייט של כל האזור. הממתק הכי טעים במקטע הזה נמצא בערך בנקודת האמצע שלו, והוא נקרא סינגל חולות כָּסוּי. זהו מקום מדהים, ובו דיונות מדבריות זהובות שמספקות נוף שונה מהמדבר הטרשי שמסביב. פתאום- מדבר קלאסי “כמו בסיפורים”, רק שבמקום לשקוע עם הגלגלים ולנשוא את האופניים על הכתף, סללו שביל רכיבה מצופה מצע בלב הדיונה, וזה מייצר חוויית רכיבה מהממת וייחודית ברמה עולמית. הרכיבה פה מהירה, והשיפועים מתונים הן בעליה והן בירידה, אולם בסה”כ צוברים פה גובה הדרגתי שהולך וזוחל אל הרגליים שלכם.
ממשיכים כמעט עד לכביש של בסיס עובדה ושל חאן שחרות. כאן לאחר כ-30 ק”מ תפגשו את תחנת ההזנה הראשונה, במרחק שני בקבוקים מהזינוק (כלומר אפשר להגיע לפה ללא עצירה קודמת למילוי).
שביל ישראל לאופניים ממשיך במקביל לכביש (זהירות, אסור בתכלית האיסור לרכוב במקטע הזה על הכביש עצמו!) ואז פונה אל נחל יתרו ואחריו אל המצוק המשקיף על הבקעה. הסינגל הזורם שלאורך קו המצוק הוא אחד המדהימים שיש בסביבה, והנוף הנשקף ממנו משתלב בחוויית רכבת ההרים העולה ויורדת שבו. הוא עולה להר שחרות ויורד דרומה בסדרה מגניבה של סוויצ׳בקים בנויים אל ראש מעלה שחרות.
בכל פעם שהבקעה והרי אדום מתגלים ממול – הנשימה נעתקת
ירידה אטית ואחראית במעלה שחרות
את המעלה הנודע לשמצה עשו רוכבי הסמרתון הארוך בשנה שעברה גם בירידה וגם בעלייה. ב-2017 נרכוב אותו בירידה בלבד, מה שמחייב זהירות רבה. מאוד. מעלה שחרות הוא מאוד תלול וארוך למדי. הוא משופע סרפנטינות, ובעיקר המון אבנים בגדלים שונים, baby heads, והכל מחורץ, משוחרר לגמרי וטחון תחת לא מעט ג’יפים שעברו פה ויצרו מקום שבו צריך להפסיק את התחרות לרגע, ולהקדיש לירידה תשומת לב מרבית בגלגול איטי ומבוקר, בו אתם שולטים באופניים ובמהירות ולא להיפך.
ירידה במעלה שחרות – רכבו לאט ובתשומת לב מרבית!
סינגל הבר האותנטי – מרעולי הגמלים
בסוף הירידה ולאחר מספר קילומטרים מישוריים ומהירים, מגיעים לסינגל הבר הקצר (סינגל ״אותנטי״ בפי הסמרניקים) מתחת לצוקי שלוחת שחרות. אלו שבילי רכיבה לא מהוקצעים. זה סינגל שבנו הסמרניקים קצת בהשראה מהמרעולים (שבילי הגמלים) מהסוג שחצה את המדבר מאז ומתמיד. ראשוני רוכבי השטח במדבר אימצו את המרעולים ורכבו לאורכם. לעומת הסינגלים הבנויים והמהוקצעים שניבנו בישראל בשנים האחרונות תחת הגדות תורת הבנייה של IMBA, הסינגל המדברי הוא טעימה אותנטית מהרכיבה הישראלית המדברית המקורית, כפי שהייתה בטרם קק״ל ורט״ג החלו בבנייה מוסדרת ומתוכננת, וחשוב למארגני התחרות לתת לנו לטעום גם קצת ממנה. המקטע הזה עובר במקום בו האבנים מיוחדות מאוד ונראות כרעפי צפחה שטוחים וחלקים שהונחו על שטח ענק.
נכנסים לסינגל הבר – קרקע ייחודית של “רעפים”
טיסת קונקשן
חוזרים לכיוון כביש הערבה ופונים דרומה למקטע של עבודה חזקה וממושכת מאיזור יטבתה ועד לכניסה לפארק תמנע. בדרך עוברים סמוך לקיבוץ סמר – בו תמוקם תחנת הרענון השנייה (כ 60 ק”מ מהזינוק) ונזכרים בשני הסמרתונים הראשונים שהחלו והסתיימו פה.
אלו כ-15 קילומטרים מישוריים, חלקם בדשדש, חלקם בעפר מהודק וחלקם באספלט. הם יכולים להיות סוג של “גריינדינג” – טחינה קשה של הילוכים בקרקע לא מפנקת והם יכולים להיות מהירים וקצרים – הכל תלוי בתנאים באותו היום באירוע, ועל איזו רכבת אתה והפרטנר שלך הצלחתם להתיישב…
המתחרים החזקים יוכלו להשתמש בנקודה הזו כדי לסגור או לפתוח פערים ממתחרים – במיוחד חזירי הפלטה והרוכבים הגדולים. זוג כזה שיעבוד פה חכם עם החלפות יכול לייצר יתרון משמעותי. האחרים – יראו בזה בעיקר חלק של גישור מאזור יפה אחד לשני.
מקטע מישורי דרומה עם רוח גב בד”כ. פה רוכבים חזקים ונגש”יסטים יסגרו פערים
סינגל שירד מהירח – עמק ססגון וסינגל פארק תמנע
“יפה” זה סוג של אנדרסטייטמנט בעיני לתאר את עמק ססגון ושמורת תמנע. המקום מפעים את החושים עם צבעים, מצוקים ונוף דרמטי ומאוד ייחודי. המקום הזה לא מפסיק להדהים אותי בכל פעם מחדש בשונות ובייחוד שלו. הסינגל המדהים שבנו בו עובר במתארי תכסית מגוונים, וכמובן בברמים הבנויים המפורסמים, שהשנה ריבעו ואף חימשו את מספרם. יש בו מקטעים מהירים, יש בו סוויצ׳בקים לרוב, חציית נחלים, קטעי עבודה ועלייה, ויש בו את הסיום המתוק בכפר התחרות שבאגם תמנע.
נכנסים לפארק תמנע שנראה כאילו נחת ממאדים
עד כמה שסינגל תמנע חווייתי, זורם ומרים את האנרגיה שלך – בהנחה שאתה רוכב חובב סינגלים – אתה מגיע אליו כבר מותש מהמסלול, מהקילומטרים, מהקצב התחרותי שאינו שגרתי לאף אחד למעט כמה מקצוענים, ומהמקטע המישורי והמהיר האחרון שהביאכם עד הלום. מארגני הסמרתון דאגו לתקלט את הסטייג׳ כך כשתגיעו לתמנע כבר תהיו גמורים… הקילומטרז’ שכבר ברגליים משני ימי תחרות והכמיהה לבירה ולמנוחה שאחרי תרגש כל מיתר ושריר בגופכם החש את כפר הרוכבים מתקרב.
בתמנע הקרקע האדומה לא נוצרה מחומרים מעכבי בעירה…
סיכום
הסטייג’ המלא הראשון לאחר הפרולוג הוא מקטע אמיתי: מעל 1,100 מטרים של טיפוס מצטבר, הפרושים על 81 ק”מ לא-קלים. אחרי 35 הק”מ האנאירוביים של היום הראשון בשדה בוקר, תגלו יום ארוך על האוכף, עם שעות עבודה וריכוז נדרשים, שרק המדבר יודע לדרוש מרוכבים.
ככתוב לעיל, לא כל משתתפי הסמרתון הם רייסרים. הסינגלים האלה יפים כל כך, שמי שירכב באירוע הזה בקצב מתון יותר, יוכל ליהנות ממסלול רכיבה מדוגם ומסומן מנקודה לנקודה, עם שירות מלא לאורכו בכל הרמות (צילום, רפואה, חילוץ, תזונה וכולי), ולא ירצה להיגמל מההרגל הזה משנה לשנה. יש אוכלוסייה גדולה שמגיע לסמרתון כאירוע, כחוויה מדברית, ומה שקוסם להם הוא הרכיבות ״בעלות הבשר״, אך גם כל החוויה התרבותית והחברתית שמסביב לרכיבות עצמן: הזולות, החברותא, האפרה-ריידינג, הבירות והפלברה.
תוך שנתיים מהיווסדו הסמרתון הצליח להפוך עבור חבורות רוכבים רבות ליעד הביקור השנתי בהרים היפהפיים של הערבה ואילת. החזון של אירוע (לא רק “תחרות”) עם אחוז סינגלים גדול סביב כפר רוכבים גדול ומושקע באווירת בירה הוא כמזון לנשמה הקוראת למרחבים.