השנה אנחנו מכסים את סמרתון מזווית אחרת: אחרי סדרת כתבות שהציגה את הטרנספורמציה של יוג’ין ומאור מרוכבים מסוקסים באנדורו ושבילים לעבר רוכבי לייקרה למרחקים ארוכים, הם מביאים את חווית ההשתתפות מהזווית הזו. אז השנה – הקטע התחרותי בעדיפות משנית, והסיקור החוויתי מזווית חדשה עובר למקום הראשון.
מוסיקה של Mission Impossible ברקע…
שיחת ועידה מוצפנת בוידאו אל שני הפאנליסטים מגזרת האנדורו והשבילים. המשימה: חדירה לעומק כת קנאית ומתבודדת במדבר, המנסה להתיש את חבריה באמצעות מאמץ גופני קיצוני ועינויי גוף. יוג’ין לויט ומאור רביב, בד”כ עם באגיס וכמעט תמיד על אופניים של יותר מ 12 קילו, בדו”ח משימה ראשון מהפרולוג של סמרתון 2017:
השעה חמש בבוקר, הבנות עדיין ישנות, השמש לא זרחה ובמקביל יש מבול מטורף בחוץ. לרגע שכחתי למה לעזאזל קמתי בשעות של כבישונים? אבל מבט חטוף אל עבר ערימות הציוד הארוז ונפל האסימון: היום מתחיל הסמרתון! במקביל מאור עדיין נוחר ואני צריך לאסוף אותו בדרך דרומה.
נסיעה של ארבע שעות והגשם לא פוסק. למראה נקודת הזינוק והנוכחים בלבושם הצמוד, היה אפשר להתבלבל עם תחרות שחייה צורנית. שני שלוקים מהפלאסק שהוכן מבעוד מועד עם וויסקי משובח ושכחנו את המראות הקשים. עבדיכם הנאמנים החליטו כי את הפרולוג הם רוכבים ברוח מרדנית. אז לבשנו את מיטב חליפות האנדורו שלנו הכוללות חולצה מכופתרת משובצת ומכנס באגי בריטיש קולומביה סטייל. אחרי עיכוב של רבע שעה בהזנקות, נקראנו אל נקודת הזינוק על רקע צעקותיו של נימי המכריז על המתחרים.
אוהל הזינוק
מה זה פרולוג?
הפרולוג יצא משחרות עקב תחזית חורפית באתר המקורי בשדה בוקר. שלב הפרולוג הוא כמו שלב של Qualification. כל הזוגות מוזנקים בזה אחר זה ונמדדים במסלול קצר יותר מהסטייג’ים הרגילים. לפי מדידת הזמנים הזו, יהיה ניתן לקבוע את סדר ההזנקות לשני הסטיי’גים האחרים כך שהמהירים יצאו ראשונים ועד לאיטיים בסדר כרונולוגי לפי זמני הפרולוג.
כצמד רוכבי אנדורו מסוקסים ונבונים, האסטרטגיה הייתה שדווקא את הפרולוג נעשה בקצב Fun. למה? ארוחת הבוקר במחנה מתחילה ברבע לשש בבוקר, ומה לעשות אנחנו אוהבים לישון. לכן, ניתן לכל המהירים לצאת ראשונים ואותנו תעירו אחרי שבע, תודה!
נחזור לקו הזינוק. יציאה רוויה בTalisker Dark Storm נותנת לאדי האלכוהול לשטות בנו ולפתוח חזק. אח הפיוז של רוכב מסוקס נותן את אזהרותיו כבר אחרי 200 מטר עם העליונת הראשונה. “עצור סוסים” צועק לי מאור מאחור ובצדק. המלחמה האמיתית באה מכיוון לא צפוי – מלחמה באיתני הטבע. ברוב הפרולוג רכבנו כאשר הייתה רוח חזיתית חזקה שלא רק עצרה את קצב הדיווש אלא גם זרקה לצדדים אם הגלגל הקדמי כאילו היה עפיפון. נוסיף מעט תבלינים למרקחת ונוסיף גם גשם וברד! המחשבות על סטארטאפ של משקפי רכיבה עם מגבים עלו לראש. בניגוד למספר רוכבים שראינו בדרך, רכבנו בטור ולא במקביל.
רגע לפני העלייה מנחל עישרון פגשנו את ארז גולן מ”סלאלום” ולא חשבנו פעמיים כשהוא צעק לנו אם בא לנו הפסקת בירה. כרוכבים מסוקסים עם ביגוד משוחרר לא יכלנו להגיד לא. ארז פתח לנו בקבוק גולדסטאר אנפילטרד קר ואנחנו פתחנו את הגרון בזמן ששאר הרוכבים עושים “הייק דה בייק” בעלייה. את הבקבוק עם השליש האחרון של הבירה דחפנו למתקן הבקבוק כדי לתת שלוק ניצחון במעבר של קו הסיום. מסקנה אחת: כאשר מתגרזנים בירידה האחרונה עם בקבוק פתוח במתקן בקבוק, לא רק שמסיימים מעט רטובים אלא גם שלבירה יש טעם של תרכיז חיטה ללא גזים. אבל בכל זאת הרמנו שלוק כסיימנו את הפרולוג.
מאור: “רכבתי מאחור וניצלתי את הדראפטינג מיוג’ין כדי לחסוך אנרגיה. בכלל, האסטרטגיה האישית שלי הייתה לשבת על הזנב של יוג’ין כדי לשמור על קצב דיווש. אבל, במצב שהגלגל הקידמי שלי כמעט נוגע בגלגל האחורי שלו, כל טעות קטנה יכולה להוביל להתנגשות לא נעימה. לכן צריך לסמוך על המוביל בעיניים עצומות. וכמו שכבר התאמנו עד עכשיו הכל הלך מצוין.”
אחרי עוד כוס בירה ותבשיל אורז ועדשים חם הגיע הזמן להתקדם לכיוון כפר הסמרתון. אחרי נסיעה של 20 דקות הגענו לקיבוץ כדי לנקות את האופניים ולאחסן אותם לקראת היום השני. הבעיה שלא ממש היינו סגורים איפה בדיוק הנקודה לפריקה. הבלבול נבע מעודף אלכוהול בדמינו או מחוסר שילוט להיכן צריך להגיע בתוך הקיבוץ. אחרי התעשתות קלה מצאנו את זרימת הרכבים הנכונה והגענו למקום האחסנה. אחרי שטיפה קלילה בעמדה מסודרת ונוחה, אחסנו את האופניים למחר והמשכנו לכיון המחנה בתמנע.
אך גם פה אותה בעיה מכה בשנית: היכן המחנה שבתמנע? האם הוא בתוך הפארק עצמו או במיקום אחר? הרהור קל בראש עם מסקנה שצריך לשתות פחות או לחפש את השלטים (שלא היו), וטלפון קטן לגיאחה המחזיק במידע מקדים מכתבות ההכנה, וקיבלנו הכוונה לתוך הפארק ולמחנה, שדומה שהיה מופתע בעצמו מיום התחרות, ובתהליך הקמה ראשוני ממש ביחד עם הרוכבים שכבר החלו להגיע אליו…
אז אמנם הפרולוג היה רק 22 ק”מ אבל אפשר להגיד שמבחינת החוויה אנחנו כבר בפנים. עכשיו נשאר ללגום עוד בירה, לאכול ארוחת ערב דשנה ולנוח טוב לקראת מחר שטומן בחובו את הסטייג’ הארוך ביותר בסמרתון.
(בעת כתיבת הכתבה לא פורסמו עדיין תוצאות הפרולוג במדידת איגוד האופניים).
מאת: יוג’ין לויט ומאור רביב
תמונות: גיא חלמיש
לכתבות הבאות בכיסוי סמרתון 2017:
אם לא קראתם או ראיתם את הסרטים – כנסו!