תזכורת: לקחנו למבחן 4 דגמי מרתון מובילים של 4 חברות אמריקאיות: קנונדייל סקלפל, טרק סופרפליי, ספשלייזד אפיק וניינר RDO, כולם ברמות מחיר של 26,000 – 28,000 שקלים למעט חריג אחד, הספשלייזד s works שעולים 43,000 שקלים (!). הם הועמדו בשורה ונרכבו זה אחרי זה במסלול קבוע ומשווה, על ידי ארבעה בוחני מרתון שונים. הלופ כלל מגוון אפיוני מסלול שכל אופני מרתון יצטרכו להתמודד איתם בשלב כזה או אחר של תחרות.
לחלק הראשון: מבוא וקנונדייל סקלפל
לחלק השני: טרק סופרפליי ואפיק אס-וורקס
Niner Jet RDO XT
Niner Jet RDO XT – מחירם 26,999 שקלים, משקל רטוב 11.8 ק”ג
ה-RDO, ראשי התיבות של Race Day Optimized, היא גרסת הקצה של ה-Jet שמגיעים גם בגרסת קרבון “רגילה” פשוטה וזולה יותר. גרסת הקצה כוללת שימוש בקרבון יקר, חזק וקל יותר, ציר גלגל אחורי המוברג לשלדה באורך 142 מ”מ, חוליית קרבון עליונה חדשה ובולם Factory CTD של פוקס. השלדה שוקלת מעט פחות משלדת הקרבון הרגילה, אך מתגאה בקשיחות מוגברת משמעותית. הסיפור של הניינר מתחיל עבור רובינו בעיצוב המובחן שלהם, שהוביל את אחד ממגזיני האופניים באינטרנט לתת למבחן שלהם את הכותרת: “האם הם אופני ה-29 הסקסיים ביותר שיצאו עד היום?”. העיצוב כולל קווים עגולים ואורגניים, צינורות לא-אנורקטיים, והתאמת צבעים שגולשת גם למזלגות בחלק מהדגמים.
פרט לחוויה האסתטית, דגם הקצה לרכיבות XC ומרתון של החברה הקליפורנית שמתמחה אך ורק באופני הרים עם גלגלי 29 אינץ’, ממש לא חף מקידמה טכנולוגית. המתלה האחורי הוא מהמתוחכמים והמודניים שבמבחן הנ”ל, מתלה כפול-חוליות שזכה למחמאות אפילו ממהנדס המתלים הסנוב ביותר בתעשייה, דייב וויגל (ממציא מתלה ה-DW-Link המוערך, שהגיש בימים אלו תביעת הפרת זכויות בארה”ב כנגד ג’יאנט ומתלה המאסטרו שלה). הניינר בעלי הצינורות המסיביים, לא רק נראים מהצד כאופני שבילים, אלא גם צוידו על ידי בעליהם במזלג טאלאס עם מהלך של 95/120 מ”מ וגומי ברוחב אמיתי של 2.25 אינץ’. שני הפרטים האחרונים גרמו להם להיות על הנייר אגרסיביים ו”שביליים” יותר, וגם כבדים במקצת, אך גם ורסטיליים בהרבה מכלי ממוקד וצר כמו אופניים שהם תחרותיים נטו, ומזניחים את שאר התחומים והרכיבות בחיים. לדגם הקודם של ה-Jet RDO כבר ערכנו מבחן בשנה שעברה, ודווקא בקונפיגורציית XC/מרתון טהורה, כך שעניין אותנו לבחון את השלדה החדשה, עם בולמי הקאשימה החדשים, לצד הבנייה ה”שבילית” באופיה.
ה-RDO שבחנו הגיעו לארץ ישירות מניינר ארה”ב, עם קיט XT מלא, כידון קרבון ושאר ירקות. אנחנו מעריכים את מחירם הריאלי לצרכן כאן ב-27,000 שקלים. בארץ ניתן להזמין אותם עם קיט Race על בסיס SLX/XT וגלגלי SHIMANO MT65 במחיר של 24,999 שקלים, או את קיט ה-Ultimate על בסיס XT/XTR וגלגלי STAN’S Arch במחיר של 29,999 שקלים.
שלדת קרבון מלאה עם ציר אחורי 142 מ”מ ומתלה כפול חוליות שמספק מהלך של 100 מ”מ מאחור. שלדת הניינר היא היחידה במבחן עם מקום לשני כלובי בקבוק: אחד מעל הצינור התחתון ואחד מתחתיו. מזלג פוקס Factory קאשימה טאלאס 95-120 מ”מ CTD עם ציר גלגל בקוטר 15 מ”מ, בולם אחורי פוקס Factory CTD, גלגלי Black Flag של Sun Ringle, מערכות SHIMANO XT מלאות עם מעצורים בגרסת ה-Trail המחוזקת, מוט כיסא וכידון קרבון של Niner, הכידון נוח מאוד ברוחב 710 מ”מ, גריפים (נוחים מאוד, לא ננעלים) וכיסא של WTB.
מקדם חרמנות
גיאחה: מקדם גבוה. אופניים מעוצבים ומזוהים בצורה שאי אפשר לטעות בה. אלה לא האופניים הכי יפים שיש לטעמי (פחות אוהב קווים מעוגלים), אבל הם מיוחדים. מתלה כפול חוליות, מותג מגניב וחלוצי בתחומו, צבעים מגניבים… אפשר להזמין לבירה.
צחי: שלדה יפה, אבל המראה סה”כ מעט מגושם. האופניים שהכי פחות עשו לי את זה מדגמי המבחן.
נולי: ללא ספק הכי גבוה מבין כולם. ניראה שהם היחידים שבאמת חשבו על עיצוב במפעל. אופניים מעוגלים, עובי הצינורות בדיוק: לא דק מידי ולא עבה מידי. סקסיים בטירוף.
נימי: האופניים הכי מעוצבים במבחן. הקו העיצובי אורגני, כנהוג בקהילות הניו-אייג’ של קליפורניה… וזה אומר קווים עגולים וזורמים ללא פינות חדות או חתכים רבועים. הגרסאות בעלות שני הגוונים (שחור-כתום, שחור-ירוק זרחן), שמגיעות עם מזלג רוקשוקס סיד בצביעה תואמת יפהפיות ונחשקות בעיני. עם זאת, דווקא עובי צינורות הקרבון המסיבי, משדר משהו “שבילי” או AM באופיו, המנוגד לדקיקות המגולחת ודלת השומן שמצפים ורוצים לראות על אופני XC ומרתון מקצועיים, אז לא אכפת לי לראות את הגרסה החדשה של ה-RDO, כשזו תצא לשוק, במראה קליל יותר, גם אם זה רק פסיכולוגי. בכל אופן, במבחן הזה, אלו האופניים הכי כוסיות, וסליחה על הצרפתית שלי.
רייסריות
גיאחה: האופניים כמו שהיו מאובזרים פה אינם אופני רייסרים אלא אופני מרתון שעברו הסבה לשבילים, ולכן בפורמט הנוכחי הם לא יקבלו ציון גבוה – למעט בקטעי ירידה טכנית למטה… עם צמיגי 2.25 היי ווליום, בולם טאלאס ומשקל גבוה יחסית ברור שהם לא יהיו כוכבי העליות גם כשהטאלאס מכוון ל-90 מ”מ ולא ל-120 מ”מ. המתלה אקטיבי מאוד, אולי מדי, וכנראה שפגם ביעילות הדיווש אולם תרם לאחיזה ומעקב אחרי הקרקע. בבנייה שונה הם יוכלו לתת יותר מענה לחלק הזה.
צחי: תנוחת ישיבה מאוזנת (כשהמזלג ב-120מ”מ), אולם תחושה מעט מגושמת. יעילות הדיווש משתנה בהתאם למצב הבולם כך שנדרש די הרבה משחק בין מצב אמצע למצב רך. במצב הרך יש די הרבה בובינג.
נולי: לצערי אלה לא אופניים לרייסרים. אפשר לרכב עליהם מרתונים וכאלה, לא תהיה בעיה. הבעיה תתחיל כשאצטרך לרדוף אחרי נמרוד בתחרות של מאה קילומטר או יותר, ואז אני אקלל את הרגע שאני על ניינר: האופניים מרגישים קצת כבדים, עיבוי הצינורות עוזר לזה באופן פסיכולוגי, ורכות הבולמים לא מעבירה טוב את הכוח. בקיצור מבין הארבע הכי פחות.
נימי: כשבולמי הזעזועים המשובחים נמצאים במצב הפתוח מתוך השלושה, הניינר מרגישים כמו רכב אמריקאי אולד סקול: מאוד נוח, מאוד צף מעל מהמורות וחריצים, מאוד מתנועע. התופעה מוקצנת כשאתה בוחר במהלך 120 מ”מ מלפנים, משום שאז מוסט משקל הרוכב לאחור, המינוף על המתלה משתנה, ויש יותר sag ויותר נענוע. על אותו משקל, כשמקצרים את המהלך הקדמי ל-95 מ”מ, התופעה מצטמצמת. כשבוחרים במצב אמצע בפלטפורמת הבולם האחורי (מצב Trail), הנענוע מצטמצם אך קיים, והוא הגדול ביותר במצב זה בהשוואה לטרק ולקנונדייל. קו הזהב לעליות ומישורי כורכר הוא להנמיך מזלג למהלך 95 מ”מ ולהעביר בולם אחורי למצב אמצע. באופן כללי אלו האופניים הכבדים במבחן (כבדים ב-400 גרמים מהטרק), עם הצמיגים הרחבים במבחן (2.25 אינץ’) והזוויות הכי “אול מאונטניות” במבחן (עם מהלך מזלג של 120 מ”מ), ולכן הם מרגישים הכי פחות רייסריים מבין כל הרביעייה. אם היינו בונים את הניינר עם מערכות XTR או XX מלאות, מזלג 100 מ”מ קליל ופשוט מלפנים ועם גלגלי ה-EASTON EC90 XC הפרטיים והקלילים שלי (1,430 גרמים…), הייתי טס עליהם בכל תחרות מרתון, טכנית או סלולה, אבל שלושת הזוגות האחרים יהיו יותר טבעיים במתארים כאלו.
יכולות טכניות ו-Fun Factor
גיאחה: גבוה. ברמת תנוחת הרכיבה והגיאומטריה אלה אופניים שהתחברתי אליהם ואל התחושה שלהם. גם באפיק היתה לי תחושה מעולה מכיוון השלדה, אבל פה גם המתלים והאיזון הכללי עבדו עם הבולמים בסנכרון, אם כי ברכות יתר. הכידון הרחב התאים לרכיבה הטכנית אבל גם הוריד אותי נמוך מספיק בעליות. ככל שהשטח מטריד יותר המתלה הזה זורח יותר – עוקב בצורה עדיפה משמעותית מהאחרים אחרי פני השטח אולם במחיר מורגש של יעילות דיווש. ה”פליקאביליות” טובה (היכולת להשתעשע עם האופניים, לנוע מצד לצד בסלאלומים צפופים ולשלוט בהם באוויר).
צחי: אופנים נעימים מאד בירידות, סינגלים וקטעים טכניים, אולם יעילות הדיווש כשהבולם פתוח פוגמת ביכולת ההאצה בין סיבובים\מכשולים והואפניים פחות מהנים בשבילים ובעליות. המתלים עובדים יפה ומגהצים מכשולים ביעילות. מרגישים כמו אופני שבילים, ודורשים קצת זמן להתרגל.
נולי: ללא ספק אופני פאן. קודם כל המראה והרכות היחסית לאופני מרתון, שלא לדבר על מצב של בולמים פתוחים שהופך אותם לאופניים שיודעים לעשות הכל ושתופסים בעצם מטווח של רייסרים ומרתונים ועד לאופני אול מאונטיין. ללא ספק אפשר ליהנות מהם בכל העולמות.
נימי: ברגע שרוכבים על הניינר עם מזלג 120 מ”מ מלפנים, האופניים מרגישים מאוד מאוזנים ומספקים כיף ברמות אחרות. ה-RDO פשוט מרגישים ורוכבים כמו אופני שבילים משובחים, או אופני אול מאונטן לייט, וזה אומר פאן, ובכמויות: וויליז, באני הופים, דרופים, החלקות זנב, ודריסת מקטעי דאונהיל תלולים ואלימים במהירויות שיאתגרו מאוד את מי שרודף אחריך על אחד משלושת הזוגות האחרים במבחן. הקומבינציה שהוזכרה בפסקה הקודמת, של מהלך המזלג, הצמיגים הרחבים והמתלה האחורי הרך והמגהץ, הופכת את הניינר לאופניים הכי אגרסיביים במבחן, הכי טכניים, ועבורי, אלו שייצרו את כמות הפאן הגדולה ביותר. עם גלגלים וצמיגים אגרסיביים יותר, סטם קצרצר, כידון רחב ומוט כיסא טלסקופי, יש לנו פה אופניים שיכולים לנצח תחרויות אול מאונטן, על אף מתלה אחורי עם 100 מ”מ מוצהרים “בלבד”.
מכלולים +/-
גיאחה: טאלס אני לא רוצה לעבוד אצלך! כשיש לך שלושה מצבי CTD ותוספת שני מצבי אורך לבולם (120מ”מ ו-90 מ”מ) זה כבר מתחיל להעיק. האלגוריתם המשלב בין כל המצבים האלה, ביחד עם שלושת מצבי הפלטפורמה בבולם האחורי, האט לי את ה-CPU והעיק לי על הרכיבה. עזבו אותי באמא’שכם, תנו לי בולם 100 אחד פשוט עם CTD (ובחלומי אני רואה על הקוקפיט שלי מתג אחד מהכידון שישלוט על הכל). הרגל שלי והכבל המורכב על נדנדת המתלה התוודעו זו לזה אינטימית: הוא ליטף מעדנות את שערות הרגל בכל סיבוב כמו זבוב מעיק. אפשר להעביר אותו למקום אחר בבקשה? אופני המבחן סבלו מקרקושים ורעשים לא ברורים – מחוליות המתלה? מאיזור הקראנק? אם הם היו שלי הייתי מאשפז אותם דחוף.
צחי: אבזור סביר. כידון מרגיש רחב. מזלג קשיח. ידית העברת מצב בשוק האחורי קשה לתפעול כאשר יש בקבוק מים.
נולי: כמו בכולם גם כאן, XTR חובה. מילא משקל אבל איכות ודיוק… הבולמים היו לי קשים מידי לתפעול, מלא מצבים והבעיה הגדולה שהבקבוק מפריע לתפעול הבולם האחורי. ללא ספק חייבים שליטה מהכידון לפחות לבולם האחורי.
נימי: בניגוד לבוחנים האחרים, הטאלאס לא הפריע לי, אלא רק נתן לאופניים עוד ורסטיליות ועוד יכולות. אולי זה בגלל שהתייחסתי אליהם כאל אופני שבילים שמדוושים מעולה ובמשקל קל לאללה, ולא כאל אופני מרתון מקצועיים, ששוקלים קצת יותר ועם מהלך מוגזם מלפנים…
שני בולמי הפוקס בולטים לטובה מעל לכל השאר במבחן הזה. אלו הבולמים היקרים והאיכותיים ביותר שפוקס מייצרת, מסדרת ה-Factory, עם ציפוי ה-Kashima היקר והחלקלק. הם יודעים להיות רכים ובולעים כמו מיטת מים, או קשיחים ויעילי דיווש כמעט כמו ה-Brain. מבין כידוני הקרבון השטוחים והרחבים שיש בשוק (דרישת סף לאופני 29 אינץ’), הכידון של ניינר הוא הכידון הנוח והארגונומי ביותר לממדי הגוף שלי, ולכן יש לי 3 פרטיים כאלו בבית: אחד מאלומיניום, אחד מקרבון “רגיל” ואחד מקרבון RDO במחיר מופרך. צמיגי השוואלבה רייסינג ראלף שנבחרו, הם הרחבים יותר ליישומי XC, ברוחב 2.25 (קיימים גם ברוחב 2.1). הם נותנים רכיבה נוחה יותר, עם נפח אוויר מוגבר ורגישות מופחתת לצביטות צמיג, ועדיין שוקלים רק 605 גרמים. Like. מיקום ידית הפלטפורמה של הבולם האחורי קצת קשה להפעעלה כשיש בקבוק גדול בכלוב, אבל עדיין עדיף מהסקלפל. לרייסר עדיפה אופציית הפעלה מהכידון.
תמורה למחיר
גיאחה: בינונית – כמו כל זוגות המבחן למעט הספשלייזד (שם היא גרוטסקית). קשה לי לתת יותר מזה לאופניים של מעל 20,000 שקל וכמו שאתם רואים כל האופניים במבחן סבלו מהציונים הנמוכים יחסית אצלי בתמורה למחיר.
צחי: תמורה סבירה למי שמחפש יותר רכיבת “שבילים”, בינונית עבור אופני מרתון.
נולי: טובה היות ואלו המחירים ברמות האלה, הייתי שמח להביא מארה”ב…
נימי: לאחר שניתחתי את שתי אופציות הבנייה שניינר ישראל ו-DAA מציעים, ה-Race וה-Ultimate, הגעתי למסקנה שהניינר מציעים תמורה נחותה במקצת למחיר ביחס לטרק ולסקלפל.
קיט הרייס במחיר של 25,000 שקלים (1,000 שקלים פחות מהטרק עם מערכות XT מלאות וגלגלים במשקל 1,660 גרמים), מציע מערכות SLX, עם קראנק ומעביר אחורי XT, ומגיע עם גלגלי שימאנו MT66, גלגלים זולים וכבדים (יותר משני ק”ג). הכידון ומוט הכיסא מאלומיניום. קיט האולטימייט היקר פלוס (30,000 שקלים), הוא אולטימטיבי רק בשם לצערי, מתבסס על מערכות XT עם קראנק ומעביר אחורי XTR, כידון ומוט כיסא מקרבון. הגלגלים מורכבים מחישוקי Stan’s Arch (זהים לאלו שמגיעים על הסקלפל 2 שבמבחן) וצירי גלגל XT, לא ממש גלגלי יוקרה על אופניים ב-30,000 שקלים, מצטער.
תמורה למחיר – שניים וחצי כוכבים מחמישה.
סיכום
הניינר RDO, במיוחד עם האבזור הורסטילי שלהם, ומול הדגמים האחרים שבחנו “ראש בראש”, הרגישו ממש כמו אופני שבילים. עם מזלג טאלאס מלפנים (95-120 מ”מ), צמיגים רחבים ומתלה רך ומפנק, אך לא יעיל דיווש במיוחד, דומה שאיזור המחייה הטבעי שלהם הוא בסינגלים – זורמים כטכניים כאחד. הניינר היו האופניים שקיבלו מרוב הבוחנים את הציון הכי גבוה גם בקטגוריית ה-Fun Factor וגם בקטגוריית הסקס-אפיל, ואת הציונים הנמוכים ביותר בקטגוריית הרייסריות. למעשה, הם הכי פחות “אופני מרתון” פר אקסלנס מכל הרביעייה שנבחנה, ואנו מאמינים שאופי זה יישמר, גם אם תבנו אותם “תחרותי”, כמו בדוגמא הזו (10.4 ק”ג עבור 7,060$ בארה”ב). ה-RDO מתאימים מאוד לרוכבים שרוכבים הרבה בסינגלים, בטיולי עומק וטיולי מדבר, וגם משתתפים פה ושם במרתונים. רוכבים המעדיפים אופניים מהנים וכייפיים, גם במחיר של מעט מהירות נטו במקומות לא טכניים. יכול להיות שהאופי המיוחד הזה הופך אותם לאופניים הנכונים והנכספים עבור רוב הרוכבים בארץ שמחפשים אופני שיכוך מלא עם גלגלי 29 אינץ’ ומהלך של 100 מ”מ.
******************************
סיכום המבחן ומסקנות על כל הדגמים!
צחי
פייבוריט – קרב צמוד בין הs-works והסקאלפל. הs-works היו הכי מהירים ומהנים אבל הסקאלפל מרגישים הכי מאוזנים. כתחליף להארדטייל שלי היום, ובהתחשב בכך שאני רוכב אולי שליש מהזמן בסינגלים, כנראה שהייתי שמח לרכב על s-works. אבל בהתחשב במחיר, במורכבות של מערכת ה-BRAIN ובעובדה שהסקאלפל יותר מתאימים כאופני אולראונד, הבחירה הנכונה מבחינתי היא הסקאלפל.
לא מוכן לרכוב ולמה – מארבעת אופני המבחן, הניינר הכי פחות מתאימים לסגנון הרכיבה שלי כרגע. מרגישים יותר מידי כמו אופני שבילים ופחות מידי כמו אופני מרתון תחרותיים.
התאמה ל6PE – בגדול הs-works הכי קלים ותחרותיים, אבל למסלול ה6PE שהשנה כלל הרבה סינגלים ייתכן שהייתי בוחר את הסקאלפל. אני מאמין שעל הs-works הייתי מסיים מהר יותר, אבל נהנה קצת פחות (או סובל קצת יותר…).
התאמה לצ’ימיצ’ורי – s-works, בגלל המרחק הרב על כביש ושבילים רחבים והעדר הסינגלים.
התאמה לאפיק ישראל/רב יומי – כנראה שהסקאלפל הכי מתאימים אם יהיו לא מעט סינגלים, למרות שגם כאן הs-works מתאימים ובטח יהיו מהירים יותר בסה”כ.
גיאחה
פייבוריט – מארבעת זוגות המבחן למרתון תחרותי הייתי בוחר בטרק או בסקלפל עם סטם שלילי. בטרק זו בחירה שהיא יותר עקב אי הצטיינות של כל האחרים בדברים שהפריעו לי מאשר הצטיינות של הסופרפליי. כ-One bike או אופניים יחידים אצלי באורווה הייתי הכי קרוב לניינר כי סקסיות זה חשוב, אני בד”כ לא בתחרות עם אף אחד, זה מתאים לרוב שעות רכיבת אופני ההרים שלי (סינגלים) וכי הפאן פקטור שלהם הכי גבוה. בבנייה נכונה וכיול בולמים מתאים הם גם יהיו סבירים (אבל לא מצטיינים) גם במרתון ארוך. בחיים האמיתיים אמשיך לחפש עד שאמצע משהו שמרגיש כמו אוסף של נקודות ההצטינות של הזוגות האלה – הגיאומטריה ותחושת האופניים של האפיק, הקשיחות הצדית של הסקלפל, האקטיביות של מתלה הניינר בקטעים טכניים, והיעילות בדיווש של מתלה הטרק במצב הסגור…
לא מוכן לרכוב ולמה – ספשלייזד אפיק – כי אני מעדיף את הטמטום האנושי שלי על השכל של ה-Brain של ספשלייזד…או בתרגום לאופניים: בולם איכותי עם שליטה מהכידון יתן הרבה יותר מה-Brain המתחכם על אופניים ב 45,000 שקל. אתם יודעים מה? גם על אפיק בחצי המחיר מזה… זה טראגי כי השלדה עצמה היא חווית XC משובחת. ההבדל לטעמי בין XC למרתון הוא בדיוק ההבדל בתחושות בין הספשלייזד לטרק: עולמות שונים ולא כדאי להתבלבל בינהם.
הייתי לוקח ל 6PE – את הסקלפל עם סטם שלילי נמול ב 2 ס”מ מהסטנדרטי- כי מדובר במעל 100 קילומטרים קשים של סינגלים ובסוף, אחרי שהעברנו את טבעת הפטנט בצינור הראש לידי הוספת זריזות היגוי והורדה קטנה של גובה הציר המרכזי הם היו מהנים וזריזים בקטעים הטכניים במבחן (גם אם לא הכי מהנים).
הייתי לוקח לצ’ימיצ’ורי – את הטרק – כי אלה אופני המרתון הכי מעשיים מכל החבורה הזו. מצטיינים בבולמים נעולים בדרכי 4*4 וישורות. האורך והיציבות הכיוונית חוסכים אנרגיה וריכוז לרוכב ובמירוץ מאוד ארוך בתוואי והסגנון של הצ’ימי הם יהיו מצוינים.
הייתי לוקח לאפיק ישראל \ רב יומי – את הטרק או הסקלפל – מאוד תלוי במסלול: אם יש יותר דרכי 4*4 את הטרק ואם יש לא מעט סינגלים את הקנונדייל סקלפל.
נולי
פייבוריט – אם אנחנו מחפשים את אופני המרתון (תחרויות) האולטימטיביים, אז אין ספק שאלו הספשלייזד. כשרוכבים מרתון מחפשים משקל, מהירות, פחות תפעול ולא נוחות וסקסיות, לכן ללא ספק אופני מרתון אלה הספשלייזד. במקרה שפייבוריט זה “מה אני אקנה כדי שישמש אותי לכלל הרכיבות שלי”, אז התשובה היא שבשלב זה אני ממשיך לרכב על זנב קשיח ומחכה לראות ולבדוק עוד כמה דגמים שיוצאים לשוק בקרוב. מהמבחן שלנו, הפייבוריט האישי הוא הניינר, רק באיבזור XTR, גלגלים קלים, בולם 100 מ”מ ושליטה לבולם אחורי מהכידון. אם אפשר הייתי בונה סקלפל עם מזלג פוקס מקדימה, ומקבל את ה one bike שאני מחפש: גם רייסריות וגם טכניות ומעוצבות.
לא מוכן לרכוב ולמה – סקלפל, אופניים קטועי רגל…סטם ביציקת אלומיניום… לא מתחבר בעליל.
הייתי לוקח ל 6pe – ספשלייזד. רכיבה של 115 ק”מ, אומנם כולל סינגלים טכניים אבל לאורך 7-8 שעות רכיבה אלה האופניים המהירים ביותר ללא ספק.
הייתי לוקח לצ’ימיצ’ורי – ספשלייזד, שוב. הפעם 160 ק”מ. במקרה הזה ללא סינגלים בכלל + 40ק”מ כביש. בקיצור, פה אין בכלל ספק.
היית לוקח לאפיק ישראל/רב יומי – כל עוד יש עניין של זמן, ללא ספק ספשלייזד זה עולם אחר. אופניים תחרותיים נטו.
נימי
פייבוריט – תשובה מסובכת קצת: הייתי רוצה פייבוריט לתחרויות – ה-S Works, ללא ספק, ופייבוריט לחיי היום-יום – הניינר ללא ספק, דווקא בבנייה שקיבלנו, עם הטאלאס מקדימה, שמאפשר להם לתפקד כאופני שבילים קלילים ומהירים ברכיבות הסינגלים של אמצע שבוע. אם הייתם מכריחים אותי לחסוך כסף וירטואלי ולקנות רק זוג אחד מהמבחן הזה, כנראה שהייתי הולך על הסקלפל, האופניים הכי מאוזנים במבחן מבחינתי, בין רייסריות גבוהה ומתלה יעיל דיווש, לבין יכולות טכניות גבוהות. עד שנערוך מבחן ארוך טווח לאופניים האלו, הלפטי הוא עדיין בגדר סימן שאלה, אבל אני מוכן לקחת את הסיכון – כי את הלוק אני אוהב.
לא מוכן לרכוב ולמה – אם אני חייב להתקטנן אז אני לא מוכן לרכוב על הטרק בלי שלט מהכידון ולא מוכן לרכוב בתחרויות על הניינר בלי סיד וורלד קאפ 100 בצביעה תואמת לשלדה מקדימה, אבל אני מוכן לרכוב בקלות על כל אחד מהזוגות האלו, בכל יום.
הייתי לוקח ל-6pe, לצ’ימיצ’ורי, לאפיק ישראל/טראנסאלפ/קייפ אפיק – את ה-S Works בלי להתבלבל. ת’כלס, בכל תחרות שאינה סופר טכנית, הייתי “סובל” על האפיק משוככי ה-Brain, על מנת לקזז זמנים בכל מישור ועלייה.
הייתי לוקח ל-B.C.Bike Race – את הסקלפל ואחריהם את הניינר. הבי.סי. הוא מירוץ מרתון רב יומי אחר: סינגלים סופר טכניים בעלייה, עם שורשים רטובים באמצע, ירידות במסלולי דאונהיל טכניים של אזור וויסלר, דרופים שאפשר לקפוץ, גשרי עץ ומה לא, לצד מרחקים קצרים יחסית בכל יום, 60-80 ק”מ. האופניים האידיאליים חייבים להיות טכניים, חייבים לשחרר את הדאונהילר שבך וצריכים להיות ממש טובים בסוויצ’בקים ובסיבובים צפופים ואיטיים, הן בעלייה והן בירידה. בעליות הטכניות הרבות בתחרות הזו, צריך מתלה יעיל אך אקטיבי. הסקלפל עונים על כל הדרישות הללו, לכן יהיו הבחירה הראשונה, הניינר, הפאן בייק המוביל ברביעייה פה, יהיו השנייה.
הייתי לוקח למסע קרוס ישראל/קזח ישראל – כל אחד מהזוגות למעט הספשלייזד. במסע רכיבה מפרך וארוך שכזה (8 ימי רכיבה, כ-900 ק”מ על 10,000 מטרים), שאינו תחרותי, אתה רוצה אופניים יעילים שגם יודעים לפנק אותך ולשמור עליך רענן ליום הכואב הבא. כיוון שאין פה משמעות חשובה לכמה דקות ביום, כי רוכבים עם החבר’ה רוב הזמן, צריך אופניים עם מתלה שישמור על עצמותיך הדואבות וישבנך המתקלף. ה-S Works פחות מצטיינים בתחום הזה, כל שאר הזוגות ממש סבבה.
סיכום פרויקט ארבעת המופלאים
על אף שארבעת הבוחנים המנוסים שלנו לא הגיעו למסקנות זהות, ניתן לומר שהקצוות של המבחן הזה ברורים, והתווך שלו קצת מטושטש…
בקצה אחד של ארבעת המכונות המופלאות שהיו אצלנו נמצאת המקבילה השטיחונית למכונית פורמולה אחד. אני מדבר על האפיק S WORKS כמובן. בדיוק כמו רכב F1, שנועד לנצח תחרויות מקצועיות ברמה הגבוהה בעולם, ולא על מנת להביא את הילדים מהגן וחלב ולחם מהסופר, כך גם האפיק מצויידי ה”מוח” של ספשלייזד, הם כלי יקר, עדין וספציפי, עם ייעוד ברור: לנצח תחרויות, לכסות מסלולים מוגדרים בזמן המינימאלי. כאופניים קיצוניים עם ייעוד מאוד מוגדר וצר, הם מתאימים לרוכבים קיצוניים עם אופי רכיבות מוגדר וצר, רוכבים שמבלים את רוב שעות הדיווש שלהם בשני מצבים: אימונים ותחרויות. כיון שהספשלייזד מצטיינים בכיבוש עליות, טסים בדרכי כורכר אבל מספקים נוחות ושליטה מוגבלת יחסית לזוגות האחרים בשטח טכני קשה ובירידות מסולעות, הם לא מיועדים לרוכב שטוחן סינגלים פעמיים בשבוע, ומשתתף באירועי קומונות 4EPIC פעמיים שלוש בשנה. אלו הם אופניים למי שמבלה את רוב זמנו באימוני כושר וסבולת, ולא בניסיונות גילוח זמנים בסטראבה על סינגלים טכניים, אופניים למי שבאמת חי חיים של רייסר, ולא לאלו שמתהדרים בפאסון, בלי אורח החיים הסיזיפי שהוא מחייב.
בקצה השני של הרביעייה, נמצאים אופני השבילים המופלאים, הניינר JET R.D.O. כן, זו לא טעות, ה-RDO, בטח כפי שבחנו אותם, מרגישים ומתנהגים כמו אופני שבילים מעולים, שיכולים לצלוח תחרויות מרתון בכבוד, ולא כמו אופני מרתון, שיכולים להתמודד עם רכיבה טכנית בכבוד. ביחד עם צמיגים גדולי נפח ברוחב 2.25, מזלג TALAS שבילה רוב מוחלט של המבחן במהלך 120 מ”מ, קשיחות מבנית מעולה ומהלך רך ומגהץ הכל מאחור, האופניים האלו רק רוצים עוד מהירות, עוד מקטעים טכניים, זמן אוויר ופימפום כל קפל קרקע. למעשה, עם חישוקים רחבים יותר, סטם קצרצר, מוט כיסא טלסקופי וכידון רחב יותר, אני חושב שהם יכולים להתמודד על פודיום בכל תחרות אול מאונטן שנערכת בארץ. הניינר יתאימו כמו כפפה ליד לרוכב חובב סינגלים וטכניקה, שנותן לופים טכניים בקצב גבוה פעמיים-שלוש בשבוע (נגיד כחול-אדום בבן שמן), ויוצא לרכיבות נפח מבוססות דרכי כורכר בתכיפות פחות גבוהה.
אלו האופניים הפחות תחרותיים פר-סה ברביעייה הזו, ולכן עבור רוב הרוכבים (להבדיל מרוב ה”מתחרים”) אלו האופניים הכי שימושיים וכיפיים במבחן.
בין שני הקצוות הללו, ממוקמים הקנונדייל והטרק, שני זוגות האופניים הורסטיליים יותר, שמאזנים היטב בין פאן בסינגלים ויכולות טכניות, לבין יעילות דיווש, “לתת בראש” ואופי תחרותי. גם הסופרפליי וגם הסקלפל משתתפים קבוע בתחרוית קרוס קאנטרי אולימפי בסבב הגביע העולמי של ה-UCI ולוקחים פודיומים וניצחונות. למי שמכיר תחרויות XCO זה אומר הרבה: זה אומר ששני הזוגות האלו מדוושים ביעילות בעליות תלולות מאוד, יודעים לעמוד בשינויי קצב, לגהץ מקטעים טכניים והכל כשהרוכב בדופק קרוב למקסימלי.
לטרק יש את השלדה החדשה ביותר מבין הרביעייה שבחנו, ודגם ה-Elite SL שבחנו, נותן את יחס המשקל למחיר הגבוה ביותר במבחן זה (כל קילו בטרק עולה פחות, או “בטרק משלמים פחות כדי לצאת מהחנות עם אופניים קלילים” אם השורה האחרונה לא הובנה כהלכה). המתלה של טרק, שנמצא פה כבר יותר מחמש שנים, לא הרשים ולא אכזב בביצועיו. הוא תלוי-בולם אחורי לחלוטין, וככזה הוא מגהץ הכל במצב פתוח, במחיר של נענוע משמעותי מאחור, מציע יעילות דיווש טובה וגיהוץ בינוני במצב אמצע (מצב Trail), ומדווש ומגהץ כמעט כמו זנב קשיח במצב הסגור. כדי שהאופניים הללו ישרתו רייסר טוב במתאר של תחרות עם תנאים משתנים תכופות, שלט מהכידון, המאפשר לנעול באחת את שני הבולמים הוא הכרחי. אחרת, תמצאו את עצמכם מתעסקים בידית הבולם האחורי יותר מדי.
כדי למצות את הפוטנציאל התחרותי של הטרק, וכדי לעשות את החיים של האפיק s works מאתגרים יותר, היינו שמחים לבחון את הטרק עם שלט נעילה בכידון, מערכות XTR או XX מלאות, גלגלי קרבון קלילים ובולמי Kashima מלפנים ומאחור. זה יהיה קרב מעניין, גם בסימבוליות שלו וגם בת’כלס.
נשארנו עם הסקלפל. להבדיל מהטרק בעלי העיצוב הסטנדרטי, קלאסי ונקי (ובוחן אחד אף טוען “משעמם”), לסקלפל עיצוב שונה ומובחן, עם צינורות בפרופיל משתנה, צינור עליון רחב בטירוף והמזלג החד-רגלי הזה מלפנים. המתלה האחורי של הסקלפל הוא המתלה הכי מאוזן במבחן הזה. הוא מצליח להיות יעיל דיווש בצורה מרשימה גם ללא הפעלת פלטפורמה, דבר שמאוד בולט בעליות תלולות וטכניות, ויעיל דיווש ברמה לא רחוקה מה-s works כשהפלטפורמה מופעלת. החלק האחורי ובסיס הגלגלים קצרים מאוד, מה שעוזר במקטעים טכניים צפופים ובסוויצ’בקים. אבל השורה התחתונה של הסקלפל היא לא המתלה האחורי, אלא הקדמי. מזלג הלפטי הוא סיפור של אהבה או שנאה. אין אמצע. או שאתה לא סובל את העיצוב הזה ולא תרכב עליו בחיים, או שהמזלג מהווה בעיניך את אחד היתרונות ומוקדי העניין של האופניים. הלפטי הוא הכי קשיח צידית וקל בשוק, אך הוא גם מגביה את פרונט האופניים ביחס למתחרים (ניתן לפתור על ידי הזמנת סטם בזווית שלילית עצבנית), מסבך את מלאכת פירוק הגלגל הקדמי למי שמפרק בעת ההכנסה לרכב, ועדיין זקוק לחותמת אישור של מבחן ארוך טווח, כדי שנכריז עליו כשווה מול שווים בביצועיו מול הקונקורנציה של פוקס ורוקשוקס.
טכנולוגיה בשירות האדם? מחשבות נוגות על מתלים ותמורה
טכנולוגיית הקצה עדיין לא נגישה ל”עם”
עבור רובינו הטכנולוגיה עדיין לא שם, והכוונה היא שתמורת 25-30 אלף שקלים, סכום נכבד מאוד שקונה לך חופשה משפחתית חלומית בחו”ל או אחלה רכב לילד/ה, תוכל לקבל כיום אופני שיכוך מלא מקרבון, במשקל 11.5 ק”ג עם גלגלים לא הכי קלים. זה לא ממש “רייסרי”, זה מבאס ולא באמת עובד בתחרות. הטכנולוגיה תהיה “שם”, כשנוכל בסכום הזה לקבל אופניים כמו ה-S Works או הסקלפל אולטימייט. כרגע הכל יקר מדי או כבד מדי, וטכנולוגיית הקצה עדיין לא זלגה מטה.
אי אפשר לחזור אחורה מ-XTR
מי שרוכב ביום-יום על אופניים עם מערכות XTR או לחילופין XX, או מי שרכב במבחן על ה-S Works – יתקשה לאחר מכן לחזור אחורה ולהסתפק במערכות כמו XT או XO. יותר מזה: אופני חלומות לא יכולים להיות כאלו עם XT. וזה ממש ממש משביז שאופניים ב-28,000 שקלים מגיעים “רק” עם xt. בקנונדייל הבאים למעלה – סקלפל 1 ב-39,399 שקלים – מקבלים סט XO מלא. וואט דה פאק? איפה הכסף?
שתי ההבחנות האלו יחד מביאות אנשים עם הארדטייל פול XTR במשקל 10-10.5 ק”ג כמו נולי ונימי, שעלה 20-25,000 שקלים, לדחות את המעבר לדאבל. בכל דרך כורכר או עלייה ארוכה אנו יותר מהירים, יעילים וקלים על הז”ק שלנו. רק האס וורקס נתנו לנו תחרות במתארים האלו. אחרי שרכבת על ש”מ תחרותי, מקרבון, עם מתלה יעיל במשקל 10.4 ק”ג וגלגלי קרבון קלילים וקשיחים של פחות מקילו וחצי, לא תוכל לחוות הרגשה תחרותית על אף ש”מ במשקל 11.5 ק”ג עם גלגלים לא קלילים… זה ממכר, זה מראה לאן אפשר להגיע, וזה הסטנדרט אליו שואפים באמת. רוצה לומר שאחרי שנחשפנו במבחן הזה לרייסר אמיתי וקליל כמו ה-S Works, רק הסופרפליי פרו רלבנטיים, רק הסקלפל אולטימייט רלבנטיים, רק הניינר בחבילת 5 כוכבים XTR ב-8,700$ באתר האמריקאי שלהם רלבנטיים. עכשיו צריך לשבור את הראש לגבי מימון הפנטזיה, או ריאלית, להישאר לעת עתה עם הז”ק התחרותי.
מתלה יעיל דיווש – יש דבר כזה?
יוני 2013, ורוב המתלים היעילים בשוק פשוט suck, לא ממש עדיפים על הסנטה קרוז סופרלייט איתם נימי התחרה ב”עילית” לפני יותר מעשור. כשהמתלה שלהם אקטיבי לחלוטין, ולא משתמש בפלטפורמת הדיווש המרסנת ומסרסת של בולם האוויר האחורי, הטרק, הסקלפל והניינר, הם מתלים לא ממש יעילים, שמייצרים נענוע מורגש, מעצבן וגונב כוח. המתלים הללו תלויים לגמרי בביצועים שלהם וביעילות שלהם בפלטפורמת הדיווש שבבולם, אותה ניתן לבחור מתוך שלושה מצבים: אקטיבי לחלוטין, מצב דיווש ומצב נעול או כמעט נעול. כדי להיות כל הזמן במצב הפלטפורמה הנכון והיעיל ביותר, הרוכב על שלושת הזוגות הללו מוצא עצמו משחק עם ידית הנעילה כל הזמן, וככל שתנאי המסלול משתנים יותר – אז זה קורה לעיתים יותר תכופות.
זה מבאס, לוקח זמן ואנרגיה, ואתה בעצם עם אופניים שאף פעם אינם אידיאליים, וכל הזמן דורשים כוונון והתאמה לשטח על ידי הרוכב.
ההוכחה לכך שהמתלים המודרניים לא באמת מצאו את קו הזהב בין יעילות לבין אקטיביות, הגיעה עם השתתפותו של גיאחה והטרק סופרפליי באירוע האפיכניסה של קומונת 4EPIC: גיא רכב במשך רוב האירוע עם בולם אחורי במצב נעול (Climb), ופתח אותו למצב הדיווש (Trail) ב-2-3 ירידות ארוכות ובאיזה קטע משורי משובש במיוחד אחד בלבד. הוא לא השתמש כלל בכל האירוע במצב האקטיבי (Descend). האם כדאי לשלם 26,000 שקלים על שיא הטכנולוגיה העכשווית של קונצרן זה או אחר, רק בשביל לרכוב 90% מהזמן עם בולם במצבו הנעול ביותר? זה מחיר די יקר ומשקל די כבד בשביל להעמיד במחסן שיכוך מלא מסורס…
חבל שאחרי קרוב ל-15 שנות השתתפות של אופני שיכוך מלא בתחרויות קרוס קאנטרי ומרתון, זה מה שהגיעה אליו הטכנולוגיה.
ספשלייזד, אגב, באותה סירה בדיוק, רק עם טייקאוף אחר מהסתמכות על פלטפורמת הדיווש של הבולם. לספשלייזד המתלה הכי רך ומתנועע (FSR) כשהוא עובד ללא התערבות ה-Brain, רק שזה האחרון נועל/פותח/נועל/פותח את המתלה עשרות פעמים בכל סינגל. במקום שהרוכב יעשה את זה ה”מוח” הפרימטיבי והמכאני של ספשלייזד עושה את זה (יתרון). במקום שהנעילה או הפתיחה של המתלה יהיו בתזמון אופטימלי תמיד (כי הרוכב בוחר מתי לנעול או לפתוח, כמו בשלושת הזוגות האחרים), זה אופטימלי רק ברוב המקרים ורק באיזורים לא טכניים מדי (חסרון).
אז שורה תחתונה, יש?
מבחן הפרימיום שאתם מסיימים לקרוא בשעה טובה, הוא אחד המהנים ביותר שיצא לנו לערוך אי פעם. רכבנו בו על 4 זוגות אופניים נהדרים, והיה לנו איתם זמן איכות יוצא דופן.
עם זאת, ועל אף העלויות הגבוהות של הזוגות האלה, והמצוינות הרבה שהופגנה בהם, כל אחד מאיתנו מצא טענות כלפי כל אחד מהם, ואף אחד מהם לא סתם את פיותינו והשאיר אותנו מסופקים סיפוק מלא.
בעולם שלדות השיכוך המלא, שצריכות גם לדווש כמו זנב קשיח וגם לעוף בסינגלים טכניים כמו אופני AM, החיים אינם פשוטים, ואינם חד-ממדיים. המבחן המשווה חידד מאוד את ההבדלים המשמעותיים בין האופניים האלה, למרות שכולם בגדול בעלי ייעוד זהה. הפערים גרמו לנו לפנטז על איזה שילוב חמישי – כל אחד והעדפתו, שיהיה אוסף של יתרונות בלבד, אך האם זה בכלל אפשרי? האם יכול בכלל להתקיים זיווג מושלם בין הדרישות הסותרות הללו? האם יש זוג אופניים אולטימטיבי לכל רוכב, או שלעולם בחירת אופניים תהייה כרוכה בפשרה על תכונה זו או אחרת, וכל רוכב צריך להחליט על מה בא לו להתפשר?
אז שורה תחתונה, יש? כן, אבל היא לא זהה לכולם. בדיוק כפי שלכל אחד מהבוחנים שלנו יש פייבוריט אחר, ארבעתם רוכבי “מרתון”, אבל לכל אחד מהם העדפות ואפיון מרתון משל עצמו, כך גם לכם, הקוראים, זוג מסוים יתאים יותר לסגנון הרכיבות שלכם וזוג אחר יתאים פחות. הגדולה של המבחן המרובע “ראש בראש”, היא היכולת שלו להגדיר באופן ברור ומוחלט את ההבדלים בין כל זוג לזוג, ואת האופי המיוחד של כל זוג, את יתרונותיו ביחס לשאר, ואת חסרונותיו.
אם תתעכבו על ההבדלים בין הזוגות, על ההבדלים בין הבוחנים שלנו, ובהתאמה תתחברו לדברי הבוחן שהכי מזכיר אתכם, תוכלו למצוא בקלות את הזוג האידיאלי עבורכם, מבין ארבעת אופני העל שבחנו.
* שוב: תודות רבות וגדולות כל מי שעזר לנו בארגון והשגת זוגות העל שבמבחן:
Specialized Epic S Works – אייל חברוני
Trek Superfly 29 Elite SL – אורן ניסטל
Niner Jet RDO XT – ערן גיל-בר (האופניים הפרטיים של היבואן)
Cannondale Scalpel 2 – או.אר. סייקלינג בע”מ