הצ’ימיצ’ורי השנה היה ארוך, חם ומתובל בדשדש עמוק שהפך את הרכיבה למאתגרת ומתישה. 163 הקילומטרים המדבריים ריסקו את מי שלא הגיע מוכן והתישו גם רוכבים מנוסים. אבל למה אני ממהר? עדיף להתחיל מההתחלה.
יום חמישי התכנסות בחצבה
בערב יום חמישי התכנסנו בבית ספר שדה חצבה ל’פסטה פארטי’ המסורתית. יש מי שהגיעו עם הרכבים ויש מי שגמעו קילומטרים רבים והגיעו ברכיבה. חנוך רידליך ולובו פייץ הפליאו לעשות ורכבו באותו היום מבית קמה ועד חצבה כ 240 ק”מ. שלל מאכלים רווי פחמימות מילאו את השולחן והאווירה הייתה מלאת ציפייה לקראת שעות הבוקר המוקדמות.
תדריך ערב לפני היציאה למסלול
בכל שנה הולך וגדל מספר הרוכבים המצטרפים לרכיבת הקומונה המסורתית. לחלק מהרוכבים זאת הפעם הראשונה שבה הם מנסים את כוחם ברכיבת אֶפִּיק של 100 מייל. בתוך ההמולה וההתרגשות אפשר היה להבחין ברוכבים ה”חדשים”, שמרגישים קצת פחות חופשיים וחוששים לקראת האֶפִּיק.
זריחה במעלה עקרבים (צילום: עידו פלג)
מסלול ארוך ומאתגר מחפש אנשים עם שריטות עמוקות
תפסתי שיחה עם הרוכבים המתמודדים עם המסלול בפעם הראשונה. רציתי להבין מה הביא אותם להתנסות בחוויה שנקראת צ’ימיצ’ורי.
יואל דגן, בחור עם כח רצון ונחישות, בן 46, רוכב כשנתיים והגיע לעולם האופניים במשקל של כ 133 קילו. בעקבות משבר אישי ומשקל עודף יואל התעורר בוקר אחד והחליט לעשות שינוי קיצוני. באותו שבוע הוא כבר שכב על שולחן הניתוחים ועבר ניתוח לקיצור קיבה. מאז הוא לא מפסיק לדווש. אפשר לפגוש אותו בפארק הירקון כשהוא מלמד רכיבת אופניים כשהוא רכוב על גלגיליות. יואל הספיק להשיל ממשקל גופו כ 50 קילו והרכיבה המועדפת עליו היא על אופני סינגלספיד. הוא רכב את האפיק הצפוני ( cc 100), וכעת בא לנסות כוחו בצ’ימיצ’ורי. “הציפייה שלי מהצ’ימיצ’ורי היא לסיים את המסלול”, אומר יואל, “לא חשובים לי הזמנים. האתגר בשבילי הוא אישי”.
במהלך הרכיבה, ממש לפני נחל חווה, פגשתי את יואל נח לצד הדרך עם שרירים תפוסים. המקטע שעמד לפניו היה ארוך וקשה. נפרדתי ממנו בדאגה גדולה. השעה הייתה מאוחרת והיה לי ברור שהוא לא יסיים את המסלול באור. בסופו של יום יואל קיבל החלטה נכונה. הוא ויתר על שלוחת צלמון ורכב לכיוון המפעלים. הוא סיים את המסלול בשעות החושך. “טוב שהסיוט הזה נגמר”, הוא אמר לי בסיום כשהוא כבר מתכנן את האפיק הבא.
יואל דגן כובש את מעלה אברהם
ארז בר, פעם ראשונה על המסלול רוכב עם גלגל שיניים 18. כדי שיהיה מאתגר, ארז הגיע רכוב על אופני סינגלספיד. “עד היום רכבתי רכיבות של עד 100 קילומטרים. אני אחרון הרייסרים, רוכב עם עצמי לבד ורוצה לסיים את המסלול”. פגשתי את ארז מספר פעמים על המסלול, כשהוא רוכב באופן בטוח ורגוע עם חיוך גדול. בשביל ארז הרכיבה הייתה חוויה מכוננת. “היה לי קצת יותר קשה במעלה עקרבים אבל הסתדרתי”. ארז מוסיף, “הצ’ימיצ’ורי היא חוויה מדהימה של מרחקים שלא נגמרים. בפעם הבאה אני רוצה לרכוב את המסלול לבד בקצב שמתאים לי. הפעם רכבתי בזוג כדי להרגיש יותר בטוח.”
ינון עצמון, איש ברזל. רוכב כביש ושטח ולהנאתו רץ אולטרא מרתונים. ב’הר לעמק’ רץ ינון מרחק הקרוב לזה של הצ’ימיצ’ורי, 130 קילומטרים. ינון רואה ברכיבות הארוכות סוג של מדיטציה.
יש צמיגים שכל כך אוהבים את החישוק עד כדי כך שאינם מוכנים להיפרד ממנו. 30 דקות של עבודה נדרשו כדי לשכנע את הצמיג להשתחרר
163 קילומטרים של צמיגים קרועים, מעבירים שבורים ונאבות מתות
רכיבת אפיק ארוכה יכולה להפתיע ולהיות בלתי צפויה. מי שלא מגיע אליה מוכן יכול למצוא את עצמו במצבים קשים. יש להכין מבעוד מועד את האופניים ולדאוג שהצמיגים יוכלו לצלוח את המדבר הקשה. באמצע המכתש הגדול אני פוגש את אמיר רוטמן עם צמיג קרוע ופנימית מפוצצת. 20 דקות של עבודה וקומבינציות הצליחו להחזיר את רוטמן מהמכתש אל חצבה עם תחושת החמצה.
המדבר בוחן את הרוכב והאופניים בכל המובנים האפשריים. כשנשברת הנאבה או נתלש המעביר, ואתם נמצאים באמצע שלוחת צלמון, תצטרכו להיות יצירתיים מתמיד. אפי טריפלר ואופיר שביט נאלצו להתמודד עם בעיות זהות כשהם מוותרים על האפשרות לסיים את המסלול. אופיר נאסף עלידי ג’יפאים לחניון בארות והגיע לחצבה רק ב 21:00 בלילה. אפי טריפלר תפס טרמפ עם ג’ורג’ הפקח של הרט”ג.
השנה רכבתי את המסלול ביחד עם ניר אלמוג בתצורת bikepacking, כשאנו מנצלים את ההזדמנות להתחיל את הרכיבה כפתיח להרפתקה מדברית מרובת ימים. האופניים שלנו היו עמוסים בציוד, דבר שגרם לנו להיות איטיים ולרכוב בראש רגוע. עם הזמן מצאנו את עצמנו כמאסף, כשאנו פוגשים רוכבים שנחלשו המנסים לסיים את המסלול. יש ששאלו אותי “מתי זה כבר יגמר?” , “נכון שחצבה כבר קרובה?” האמת, לא ידעתי מה לענות להם.
לפגוש רוכב מותש באמצע שלוחת צלמון כשלפניו עוד עשרות קילומטרים והוא בקושי דוחף את אופניו ולדעת שהבחור המסכן הולך להיות לבד במדבר בחושך לעוד הרבה שעות, מעלה שאלות לגבי רמת הבטיחות והסיכונים העומדים בפניהם של היוצאים לרכיבה שלא הכינו את עצמם כראוי.
רכיבת אפיק במדבר טומנת סכנות, וכל רוכב צריך להבין את גודל האחריות שהוא לוקח על עצמו. במיוחד במסלול כמו הצ’ימיצ’ורי, שבו אפשרויות החילוץ, במקרה של תקלה, הן מורכבות. פגשתי רוכבים, שעושים את המסלול ללא אמצעי ניווט וללא בן זוג. יהירות, חוסר תכנון וחוסר הבנה של מורכבות הרכיבה עלולים להסתיים באסון. לצערנו, רוכב אחד נפצע, עקב נפילה, באחד הקטעים הטכניים של המרזבה ושבר את האגן. אנשי יחידת חילוץ ערבה הצליחו להגיע אליו במהרה ולאחר הערכת מצב הוא פונה, בעזרת מסוק, לבית החולים סורוקה. אנו מקווים שהרוכב יחזור במהרה לשבילים לאחר החלמתו.
ניר אלמוג יצא לצ’ימיצ’ורי עם כל הציוד בכדי שיוכל לבחון את עמידותו במשך שלושה ימי רכיבה במדבר
הרשות נתונה ואפשר לאלתר
בכל שנה רבים מתייצבים לאתגר. לעשות את אותו מסלול שנה אחר שנה יכול לשעמם את האפיקיסט הוותיק. השנה היו מי שאילתרו ושינו את המסלול. אישית, רכבתי את המסלול בשילוב חלקים מתוואי ה HLC. לאחר מעלה אברהם פניתי שמאלה לנחל חתירה, סינגל בורות חצץ וסינגל חלוקים. בחלק זה פגשתי את חנוך שהגיע מולי כשהוא רוכב את המסלול בכיוון הנגדי. אילן טבת ועמיתי טפלא גם כן עשו את המסלול בכיוון הנגדי ונדרשו לעבוד קשה בנחל נקרות עם דשדש עמוק ובמגמת עליה.
שינוי מרענן היה לוותר על הדשדש המרגיז בנחל חווה ולעלות לכיוון שלוחת צלמון דרך סינגל נחל חגור. הנוף במקטע החדש מרהיב, אולם הרכיבה בו יותר מורכבת וכך גם הניווט.
תאום מושלם של רכיבה טכנית במכתש הגדול
לסיכום
קהילת רוכבי האפיק מתרחבת והמרחקים מתארכים. הצ’ימיצ’ורי השנה היווה בסיס טוב ליציאה להרפתקאות חדשות או השתתפות ברכיבה ארוכה ועצימה. מי שהגיע וסיים את המסלול הרוויח ביושר את התתמודדות עם קשיים וההתגברות עליהם. רוכבים שהבטיחו לעצמם שזאת הפעם האחרונה שהם יוצאים לרכיבה כנראה שכבר שכחו ומתכנים את האתגר הבא. לכל הרוכבים שפרשו באמצע, עקב חולשה או תקלה, הצ’ימיצ’ורי יחכה לכם גם בשנה הבאה.