הצ’ימיצ’ורי הוא חג החורף החשוב של קומונת 4Epic. הנוהל הוא לזרוק תאריך בסביבות דצמבר, להתאסף בתחנת פז חצבה ולרכוב במדבר מעל 160 ק”מ לאורך ו-2200 מטר לגובה. אין מישהו ספציפי שאחראי על האירוע ואין למי לשלם כסף כדי לבוא בטענות. אם באת, תבין את המשמעויות ואל תצא למדבר בלי להערך. צ’ימיצ’ורי 2015 נחגג כיאה וכראוי. צורחה מספר על הצ’ימיצורחה שלו.
כתב: צור חלמיש (צורחה)
צילמו: אורי ניצן, אילן טבת, דני זלנפרוינד, יובל לוי, ניר פרדו, צורחה.
המכתש הגדול – צילום: אילן טבת
רכיבה פרטית של הרבה אנשים בזמן מקביל
כולנו תקווה שהעובדה שאין אחראי על האירוע לא תעמוד למבחן משפטי. אם כן, שגם בית המשפט יבין שבעידן שמזמן הפך שיתופי בזכות המרשתת, מדובר ברכיבת חברים המונית אתגרית ולא באירוע מוסדר. כל אחד לעצמו וכמו שנהוג לומר: אין שער סיום, אין פודיום, ואין נימי בעמדת הקריין. באים, רוכבים, אם צריך חילוץ מצלצלים למי שמכירים, מסיימים ומעלים לסטראבה. או שלא.
הצ’ימי הראשון הוזנק בשדה בוקר ב-2008. עד היום בערך 300 איש סיימו צ’ימיצ’ורי אחד או יותר אולם זו הערכה גסה בלבד שכן אין רישום. היתה קבוצה קטנה בתחילת הקומונה שהחלה את הנוהג בהשראת פרופ’ יורם רוזן, אחד משלושת מייסדי הקומונה (לצד איל צ’רניחובסקי וגיא חלמיש אחי שייסד גם את בייקפאנל), כשעוד הייתה בתפוז. המסלול שונה בשנים הבאות משיקולי כניסה לשמורות טבע בחושך, מספר לי אילן טבת.
אז מה אם יש חביות במעלה עקרבים. צילום: ניר פרדו
קחו את זה ברצינות, וגם את הפסטה שלכם מהבית
בערב שלפני הצ’ימי התארגנה מסיבת פסטה בבית ספר שדה חצבה. אמיתי טפלא הזכיר מראש ש-BYOFAB כלומר Bring your own food and booze. הוא סיפר שבסוף הארוחה יגיע גדעון הירש, מיחידת חילוץ ערבה “שמנסה כבר שנה שמינית להבין מה הפסיכים האלה מוצאים בתחרות ההזויה הזו.” התדרוך הבטיחותי הסתכם באל תהססו להזעיק חילוץ אם יש צורך ואנא העבירו אלינו מידע מדוייק על רוכבים אחרים אם קרה משהו שאנחנו צריכים לדעת. בשנה שעברה מישהו שבר את האגן וחולץ בהליקופטר. יש סיכונים ברכיבה, אתם במדבר ולוקח זמן להגיע.”
הרכיבה אתגרית ואפיקיסטית עקב המסלול המדברי המטלטל וריבוי הקילומטרים האיטיים. תחנת תדלוק אחת בלבד באמצע המסלול גורמת לרוב הרוכבים להעמיס תיק עם מים ואוכל שהם 3 עד 5 קילוגרמים שקופצים ומכבידים על הגב. “תיקלס” – ללא תיק בז’רגון הקומונה, יותר כיף והיו גם כאלה. אפשר לדעת על עצמך אם אתה שותה מעט מים אבל אין לי מושג איך אפשר לדעת מראש שלא יהיה צורך באקסטרא אוכל ומים אם מחכים שעות לחילוץ.
צליחת המכתש הגדול. צילום: צורחה
צ’ימיצ’ורי 2015 – התרגשות של פעם ראשונה
עשרות רוכבים הגיעו לישון בחצבה ואולי עשרות נוספים הגיעו על הבוקר ופשוט החלו לרכוב. הנוסטלגיים מבטאים אובדן תחושת קומץ המעיזים הראשוניים בקול פז”מניקי עורג. עבורי זה היה הצ’ימיצ’ורי הראשון ובהחלט התרגשתי. נימי כהן הגיב לפוסט שלי בפייסבוק: “בהצלחה צור. תתכונן ליום הרכיבה הכי יפה שתחווה בחייך בארץ, אולי גם בחו״ל. חוויה לא של פעם בחיים”.
בחשיכה המוחלטת של 5:00 בבוקר חורפי התחלתי את הצ’ימיצ’ורי הראשון בחיי. הגעתי בכושר מצויין עבורי אך עם ג’יאנט טראנס “26 מודל 2006 שאינם כוס התה לרכיבה כזו. כיוון שאני בין הראשונים לזהות מגמות עתידיות, קבלו סקופ: יש עניין חדש של גלגלים גדולים וזה הדבר הבא… אם יש למישהו מידע על איזה “29 עם Boost, שיכוך מלא עם DW, היגוי זריז עם G2 ומחיר של Canyon שיודיע.
את מעלה עקרבים עליתי עם אופני כביש מספר פעמים בעבר וייחלתי ליחסי ההעברה של אופני ההרים. ההילוך הראשון באמת הרבה יותר נמוך אבל המשקל הרבה יותר גבוה עם עוד 5 קילו באופניים ועוד 5 על הגב. שורה סופית: הרבה יותר לאט, רק טיפה יותר קל.
ממשיכים על הכביש לכיוון ירוחם וכשמרימים עיניים אל השמיים רואים צפלין מסתורי שמשקיף בחזרה. בתחילת מעלה אבנון נפרדים מהכביש סופית אל השטח בפניה שמאלה. חוצים את המכתש הגדול ויוצאים ממנו במעלה אברהם התלול והאתגרי. מי שבא לטייל מצטלם ליד האנדרטה הגברית שהציבו הצנחנים בחורף 1964. מכאן ועד מדרשת בן גוריון 30 קילומטר מהירים בשטח קל יחסית.
מעלה אברהם – צילום: אורי ניצן
גיאופן מארחת בשדה בוקר
לצ’ימיצ’ורי 2015 היה קובץ ניווט עם מסלול הרכיבה הרשמי שאחרי מחצית המרחק מקיף את מדרשת בן גוריון. חנות האופניים גיאופן במדרשה העמידה שולחן לתדלוק הרוכבים. הופ הקו השתנה, ציפצף על הקובץ ועבר דרך החנות. כמו סינגל עם סיבוב חד שהרוכבים עיגלו בזרימה טבעית, כך גיאופן לקחה אותנו אליה. באירוע חברתי שכזה גם המסלול הרשמי נתון לקצת אינטרפרטציה.
גיאופן היא דוגמא לשילוב של חנות אופניים בקהילה. במרכז המסחרי הקטן חולקים רכילות, הולכים לסופר ומתקנים אופניים. שישי בצהריים, ילדים והורים מסתובבים, מלא אופניים חונים, המולה קהילתית. החברים מהחנות העמידו שולחן עם בננות, בייגלך וסוכריות מציצה. ילד חמוד מחוג האופנים הכין סנדביצ’ים עם טחינה וסילאן, וכולם מילאו בקבוקים ממיכל עם איזוטוני בתרומת היי פייב.
אגב מדרשת בן גוריון, כששומעים את השם פעם ראשונה, אפשר לחשוב שזו רק מכללה. מדובר על יישוב קומפלט עם וילות, מוסדות חינוך ומחקר, בסיס צבאי, וקברו של בן גוריון. אגדה אורבנית מספרת שכשבן גוריון חזר מאיזה תרגיל צבאי בדרום, הוא עצר לבדוק מה העניין עם הצעירים האלה שהתיישבו בשדה בוקר. הם גילגלו לו סיגריה וישר הוא עשה עמידת ראש.
הלביאה והאריה עינב וגיא. צילום: אורי ניצן
ג’יפאים מזמיני אורחים
מהמדרשה יוצאים בפשפש בגדר אל ציר צינור הנפט בנחל צין. בלי משים עוברים את מקום האסון האקולוגי שנגרם ביוני 2011 מפגיעה בצינור כשמיליון ליטר דלק סילוני נשפכו לערוץ הנחל. יורדים במעלה צין בטיסה ארוכה מזרחה אל נחל צין, עד למפגש שלו עם נחל חוה. ימינה בנחל חוה לטעימה הראשונה והקצרה של דשדש מעצבן. חוצים מתחת לפסי הרכבת ויוצאים מהנחל. כאן בק”מ ה-110, תידרך אותי שי הר זהב, מתחיל אתגר הצ’ימיצ’ורי כיוון שעם העייפות המצטברת נכנסים לטיפוס המשמעותי האחרון במסלול. זו עליה מתונה וארוכה שמתחילה בשלוחת צלמון ומטפסת אל הר מרזבה. משם יורדים אל הערבה בזהירות במעלה מרזבה האגרסיבי.
חבורת ג’יפאים חמודים ומכניסי אורחים הזמינו אותנו לקפה ועוגיות. אחד מהם במקרה בן דוד של אבינועם ינאי, מאבות הדרכת האופניים בישראל. הדחקנו את העובדה שכבר היו לנו מספר התעכבויות קודמות, ושעשרים דקות לקפה יכניסו אותנו לחושך. התיישבנו והצטרפנו להוויה הג’יפאית: מתקדמים כמה קילומטרים, עוצרים לפריסה, אוכלים מכל טוב, מספרים סיפורי גבורה, וחוזר חלילה.
אנחנו מחזיקים מעצמינו קרובים לטבע, ומהם קיבלנו נקודת מבט שונה: “אתם באופניים רק חולפים על הטבע בלי לעצור”. לא ממש נכון בעיני אבל לפעמים יש בזה משהו. כהוכחה נגדית היינו צריכים את עזרא שהרבני שיגלה להם גבים סודיים במדבר.
גשר הרכבת בנחל צין. צילום: דני זילנפרוייד
חבר זה לא אישה
בפסגת הר מרזבה מרימים את הראש ויודעים: צפלין שמסתכל עליך במערכה הראשונה, ימשיך להסתכל בשלישית. שם פגשנו שני בייקפאקרז (פ’ דגושה או לא, לשיקול אישי). אחד שהתקשה להתגבר על המרחק והטכניקה עם המטען העודף והשני שדילג עם ריג’יד בסבבה בין הבולדרים בירידות אל הערבה. ממנו קיבלנו את המשפט האלמותי: “חבר זה לא אישה. אי אפשר להשאיר אותו לבד במדבר.”
בנחל מרזבה ובנחל נקרות שאחריו מקבלים את הדשדש במלוא קילומטריו. הצללים האריכו ובדיעבד למדנו שהראשון, ניב עמוס מ-CCC כבר סיים וניצח את צ’ימיצ’ורי 2015 ודקות אחריו הגיע מקסים בורלוצקי. לא תחרות? אל תהיו נאיביים. אמנם אין פודיום אך כמו בכל רכיבת חברים, כבוד להיות הכי מהיר ומי שמגיע ראשון מנצח.
ניב ומקסים מנצחי צ’ימיצ’ורי 2015. צילום: יובל לוי
עקב החשכה נועצתי בשותפי אופיר גלבוע והחלטנו לחתוך לכביש הערבה אל צומת עין יהב. צילצלנו לחבר עם רכב כדי לאסוף אותנו, 18 ק”מ לסיום. לא היה מצב שאני לא מסיים את הסיבוב אז טחנתי פלטה בנג”ש לילה על הכביש עם אורות רכב הליווי בגבי עד לחצבה. שיפוט מסודר היה נותן לי DNF כי הקילומטרים האחרונים לא היו על המסלול הרשמי. אבל מה אכפת לי אני. זה לא אירוע רשמי וזה צ’ימיצ’ורי 2015 שלי. אם תרצו, צ’ימיצורחה.