“צלמי האופניים” היא סדרת תוכן מתמשכת שבה נציג את צלמי האופניים שפועלים בענף בישראל. הספורט שלנו נראה מגניב יותר בזכותם, תחרויות שהם צילמו נראות טוב יותר, האופניים שאנחנו בוחנים מגרים יותר, ובכלל – התמונות שלהם עושות לנו חשק לצאת מהמחשב החוצה ולרכוב! נבקש מהם לספר לנו קצת על הגישה שלהם לצילום אופניים, ולחלוק איתנו את הבחירות שלהם מתוך התמונות שצילמו.
צילם וסיפר: יואב לביא
ראיין: גיאחה
והפעם – עם יואב septAA לביא!
יואב לביא: נולדתי בימי ילדי הפרחים – שנות השישים של המאה ה – 20. תושב כפר-יונה ונשוי + 2. בהשכלתי – מהנדס אלקטרוניקה בוגר הטכניון בחיפה.
צילום אופניים – איך זה התחיל אצלך?
בצעירותי אהבתי לצלם במצלמת הפילם בעיקר נופים, אך עם הזמן, העלויות והסיבוך הכרוך בפיתוח תמונות סטילס, ובעיקר מירוץ החיים של משפחה-לימודים-עבודה, אהבת הצילום הוזנחה ונכנסה לתרדמה. שני האירועים המכוננים שהחזירו אותי לעניינים קרו בשנות האלפיים: הראשון היה המצאת המצלמות הדיגיטאליות. בעבודתי כמהנדס מכירות טכניות, צפיתי בתדהמה כיצד אורח מחו”ל שולף במהלך פגישה טכנית עם לקוח מצלמה דיגיטאלית, מצלם את הפרוייקט שעליו עבדנו קשה מאד ובהצלחה גדולה – ובערב קיבלתי את התמונה אל האימייל. זה היה וואוו! באותו יום רצתי לקנות את המצלמה הדיגיטאלית הראשונה שלי – FUJI קומפקטית עם תמונה בגודל 1.3 מגה פיקסל.
כאשר נכנסתי אל העולם המופלא של רכיבה, ובעיקר טיול באופני הרים, מצאתי את עצמי מטייל במקומות כל כך יפים, מופלאים ורחוקים מהעין – ומהר מאד התארגנתי על פאוץ’ לשליפה מהירה שבו איחסנתי את מצלמת ה – FUJI במהלך הרכיבות, והתחלתי לצלם בלב השטח.
מאז – לאחר עשרות אלפי קילומטרים של רכיבה בארץ ובעולם – שידרוג מספר זוגות אופניים, מצלמות ועדשות – עדיין אין הרגשה כמו תפיסת הרגע והיופי בלב השטח והנצחתו במצלמתי.
אתה רוכב? עושה ספורט אחר? למה דווקא אופניים?
מאז ומתמיד עסקתי בספורט עממי. אני לא מתחבר לתחרויות: הרגשת הלחץ והתחרותיות לא נעימה לי. עסקתי בכך תמיד להנאתי. באמצע שנות האלפיים עסקתי בעיקר בשחייה אליה עברתי לאחר ניתוח בשל קרע במיניסקוס, ושיחקתי כדורגל. לכבוד גיל ארבעים – כאשר רכבתי על אופני מדבקה אל הבריכה – גיליתי שהרכיבות אל הבריכה וממנה הופכות יותר ויותר ארוכות ובסוף חודש שכזה קניתי את אופני הז”ק כניסה הראשונים שלי – ספשילייזד הארד רוק בצבע אדום בוהק – שמשמשים אותי עד היום ליוממות ורכיבה לפגישות בתל אביב. האופניים השתלטו לי על החיים – כל פעילות ספורט אחרת זזה הצידה – האהבה למרחב ולשטח הלכה והתעצמה – והאופניים הפכו לאופי שני שלי. יש שיאמרו – הראשון!
למדת צילום או התמחת אצל צלם אחר?
מעולם לא למדתי צילום באופן פורמאלי. אני גם לא מתעניין כל כך בציוד ושידרוגים. כנ”ל בהקשר לשידרוגי אופניים וציוד. מין אופי ספרטני שכזה. אני מפיק את המירב ממה שיש ולא מבזבז אנרגיה וממון על חלומות יקרים. כמובן שהייתי שמח לרכוש ידע רב ככל הניתן – ואת זה אני עושה באמצעות החומר שמצוי ברשת, שיתופי פעולה ומידע עם צלמים ורוכבים – אבל בעיקר – מתרוצץ בשטח עם המצלמה ומגלה כל יום פטנט חדש. למשל אולי אתה זוכר (אתה = גיאחה, הח.מ) שלימדת אותי על כפתור המצלמה (P) שלא הכרתי המאפשר צילום עם פלאש בכל מצב אוטומטי…
באיזה סוגי עבודות אתה מתמחה בצילום?
אני מתרכז בעיקר בצילומי נוף, שטח, וספורט. זה כולל צילומי נוף סטנדרטיים, צילומי אירועי ומירוצי אופניים, תחרויות ריצה וטריאתלון, וטיולים רגליים ואירועים בלב השטח. מדי פעם מזדמן לי לעשות גם עבודות צילום אחרות – כגון בכנסים ותערוכות – וגם שם אני מוצא את עצמי נמשך אל האנשים והתצוגות שמעוררים רגש ורושם. אם זה בהבעת הפנים, בשפת הגוף, או ברושם הכללי.
איך היית מאפיין את הסגנון שלך?
הסגנון שלי הוא בעיקר חווייתי ומפרגן.
אני אוהב להעצים את נושא הצילום – אם זה נוף מלא הוד או ספורטאי בשיא הביצוע והמאמץ – אני אוהב להראות אותם אפילו עוד יותר גדולים ומרשימים. להקפיא את הרגע – The Decisive Moment – ולהנציח אתו!
רוב צלמי הספורט עושים שימוש מירבי בעדשות זום, אבל אני מעדיף לשכב על הרצפה איפה שהרוכבים והרצים כמעט דורסים אותי ולתפוס זוית קרובה ומעצימה ככל הניתן של האובייקט. למדתי לאהוב גם את עדשת הזום שבה התחדשתי בשנה שעברה ומצילום לצילום אני לומד כיצד להביא גם באמצעותה תמונות תקריב, אבל הכי חשוב לי תמיד להיות בלב ההתרחשות – והמשמעות היא לרכוב וללוות את הרוכבים והרצים בלב המסלול – כי שם קורים הדברים הכי מעניינים ואותנטיים.
ספר קצת על העבודה שלך באירועי אופניים
לאחר שנתיים בלבד בתחום כתעסוקה בלעדית ומקור פרנסה, צילמתי תוך כדי רכיבה את הדזרט צ’אלנג’ בסדום, את הסמרתון בהרי אילת, ועוד מספר רב של אירועים שאני מאמין שאחזור אליהם שוב ושוב. במשך מספר שנים גם היה לי הכבוד והעונג לצלם את מחנות חנוכה ופסח ואירועי הרכיבה בבארי של פרויקט אופניים לכולם מטעם איגוד האופניים. אלה היו אירועים בלתי נשכחים – מאות ילדים מקסימים רוכבים בשטח בהדרכת מדריכיהם המסורים – וכולם מחייכים ומדגמנים לי בשמחה.
ללא ספק – האופן שבו אני עובד – הוא מהקשים והמאתגרים בתחום הצילום. מצד אחד – ציוד עזר ואביזרים שצלם רגיל לא זז בלעדיהם – אינם ברשותי, ומצד שני – אני מצלם תוך כדי תנועה ומתמודד גם עם קשיי המסלול וגם עם הבוץ, האבק והזיעה – שאף עדשה ומצלמה אינן אוהבות.
סדר היום המפרך מתחיל בהשכמה עמוק בחושך של לפנות בוקר: העמסת הציוד שכולל את כל הקשור בצילום וברכיבה ממושכת על אופניים – ונסיעה ברכב אל אתר האירוע (אם לא לנתי בו בלילה שלפני).
פגישה חפוזה עם מפיק האירוע בשטח כשעל ראשו יש כל כך הרבה עניינים וסידורים אחרונים לקראת ההזנקה – ומכאן לרוב אני עצמאי לחלוטין בשטח. במקרים רבים כבר יש לי היכרות קודמת עם המסלול ובכל מקרה, כאשר אני מצלם תוך כדי רכיבה, בעוד שהרגליים מדוושות והלב והריאות עובדים קשה בהספקת הדרוש לשרירים, העיניים סורקות כל הזמן את השטח ומחפשות את הפריים המנצח.
אם מדובר ברכיבה במסלול בסיסי בנחל אלכסנדר או בפארק הירקון, או במסלול המסוע האימתני בדזרט צ’אלנג’ או מסלול מפרך בסמרתון – הקושי והאדרנלין כמעט תמיד ברמות הכי גבוהות.
תוך כדי הרכיבה אני באינטראקציה מתמדת עם הרוכבים – ולפעמים גם עוזר להם בתיזמון ובימוי מינימאלי כדי לקבל את האפקט שאני מחפש בתמונה.
בתום הרכיבה מפרכת ככל שתהיה, בעוד כל המשתתפים משתרעים על הפופים והשטיחים עם בירה ביד במתחם הצ’ילאאוט, מתחיל השלב האחרון של עבודתי: עיבוד ברמה כזאת ואחרת של מאות ואלפי תמונות, סינון ומיון, הכנת משלוחים ראשוניים למפיק האירוע, למדיה, ועוד…
עד כמה כולם רוצים את התמונות? ע-כ-ש-י-ו!
לאחרונה צילמתי מחנה אימון של קבוצת טריאתלון – ששיאו היה תחרות טריאתלון בבוקר היום השלישי. אחד המתחרים שחצה את קו הסיום ניגש אלי מיד ושאל “העלית כבר לפייסבוק?”
תהליכי העיבוד, הסינון והמיון לוקחים לפחות מספר שעות ולעיתים אני מוצא את עצמי מנקר מול המסך – אבל האדרנלין מסרב לרדת עד שאני מעלה את הגלריה אל הרשת ויכול לחתום את האירוע (מבחינתי).
ההנאה הגדולה ביותר היא גילוי התמונה המנצחת שמבצבצת מתוך אלפי התמונות. אותה תמונה שמספרת את סיפורו של יום מתיש ומהנה, תובעני ומתגמל, בלב השטח הפתוח – בצורה הטובה ביותר.
יש לך איזה אירוע זכור במיוחד שהתפתח בצורה מפתיעה מבחינתך?
המפגש השנתי עם עליית המסוע במסלול הארוך בדזרט צ’אלנג’ הוא כמו מסע הכומתה שלי כשהייתי לוחם בצנחנים – אתה לא מאמין לאיזה דרגות מאמץ וכאב אתה מסוגל להגיע, ועדיין ליהנות ולחוש סיפוק וגאווה מכל רגע ורגע. לכך אוסיף את הנופים המדהימים והמסלולים המפרכים ומלאי האדרנלין של הרי אילת – בעיקר במסלולי הסמרתון.
ההפתעה הכי גדולה שחוויתי הייתה במהלך היום השני של הסמרתון של פברואר 2016. ביום זה הטמפרטורות הגיעו אל מעל לשלושים מעלות צלזיוס. המסלול היה ארוך ומפרך, ומאחר והתעכבתי בצילומי הזינוק מצאתי את עצמי רודף ברכיבה אחרי כל המשתתפים בלב הסינגלים המאתגרים. כך קרה ששעות ארוכות כמעט ולא שתיתי ולא אכלתי – רק רכבתי וצילמתי – וכל זאת בחום קיצוני כשהגוף של פברואר לא מאוקלם לקיץ שנפל עלינו פתאום. לאחר הירידה בסינגלים המלהיבים במעלה סיירים וקניון עתק מצאתי את עצמי תשוש ומיובש – מדווש בדשדש האינסופי של נחל עתק, ומגיע בקושי רב אל סינגל תמנע. ושם קרה לי נס! חברי יוסי – איש הברזל – שראה את מצבי ורכב לצידי קנה בקבוק קולה קר כקרח וחלק אותו איתי. אין לתאר כמה חיים נתנו לי כמה לגימות ממשקה האלים הקריר והמתקתק. אכן טען החיים!
בעודי מתאושש לצד הסינגל למרגלות עמודי שלמה החלו לחלוף על פני עוד ועוד רוכבים שעקפתי בקטעים הקודמים ומרוכב לרוכב שצילמתי הרגשתי כיצד כוחותיי חוזרים אליי. משם כבר דיוושתי במלוא המרץ ובכוחות מחודשים את שארית הדרך עד למתחם הסמרתון ונשבעתי שלעולם – לעולם אקפיד על תידלוק ראוי במהלך רכיבת הצילום!
יש תמונת רכיבה שלך שאתה אוהב במיוחד?
וואוו, זה ממש כמו בבחירתה של סופי… אך בכל זאת אם צריך לבחור, אני אבחר את הצלליות של הרוכבים שהדרכתי במסלול בנחל חרוד – כאשר הם חוצים את גשר הקנטרה. הייתי מאז במקום הזה מספר פעמים ותמיד אני מעביר את הרוכבים על גבי הגשר – אבל מעולם לא הצלחתי לשחזר את הטלת הצלליות בזוית הנכונה על המדרון שממול.
עם איזה מצלמות (פעילות) אתה עובד?
אני מצלם במצלמות DSLR של קנון. 550D שהינה מצלמת ה – DSLR הראשונה שלי – ומזה כשנתיים בעיקר עם ה – 60D. רמתן בסיסית למדי יש לציין, ואשמח לספונסר שינחית בזרועותיי מצלמת קנון 1DX או 5D MIII, אבל עד שזה יקרה – אני אמשיך להפיק את המירב ממה שיש בידי. אני “אסתפק” גם בקנון 7D MII לו היה תקציב בידי…
כאשר אתה קונה את מצלמת ה – DSLR הראשונה שלך, כמו עם אופניים ראשונים – אתה המום מההוצאה של אלפי ש”ח, בעיקר אם זה לשם תחביב ולא במסגרת עבודה מקצועית. אני קניתי את הקנון 550D לקראת חופשה משפחתית בתאילנד עוד כשהייתי עמוק במשרת ההייטק שלי, וצילמתי איתה במשך כשלוש שנים עד שהיא כבר ממש לא “סחבה”. כאמור – הייתי שמח לשדרג – אבל עדיין – אני מאד מרוצה מהביצועים של שתי המצלמות שברשותי ומרגיש יותר בנוח לטלטל בשטח ציוד בשווי אלפי שקלים ולא בשווי גבוה יותר.
איזה עדשה הכי שימושית אצלך בצילום אופניים?
העדשה הראשית שלי היא TAMRON 17-50 שמורכבת על מצלמת ה – 60D. העדשה הזאת נותנת ביצועי חדות וזריזות גבוהים, במימדים צנועים, ובמחיר עוד יותר צנוע. כל אלה חשובים מאד כאשר אתה מבלה את רוב זמן הצילום ברכיבות אקסטרים מפרכות ואין לך את הלוקסוס של ביצוע הצילומים בתנאי אולפן מפנקים – או אפילו להשתמש בפלאשים, רפלקטורים, חצובה, מקטבים ומכפלים. שם המשחק הוא יעילות, זריזות וניידות.
האם אתה חוטא בצילום סלולרי או מחזיק מירורלס קטנה תמיד בכיס?
אני חוטא גם חוטא בצילום סלולארי. את סדנת הצילום בסלולאר שאני מעביר מדי פעם אני פותח באימרה של סטיב ג’ובס: “המצלמה הכי טובה היא המצלמה שיש בידך”. הסמארטפון נמצא בידינו כל הזמן – וכיום גם ניתן לצלם איתו ברמות טובות בהחלט. כמובן שיש לו מגבלות אך ליישומים רבים הוא בהחלט מספק את הנדרש ואף יותר מכך. בנוסף לכך – כאשר אינני בעבודה – אלא סתם רוכב להנאתי לבד או עם חברים- אני חייב לתת לגוף – ובעיקר לכתפיים – מנוחה מסחיבת ציוד הצילום ומשאיר את המצלמה המקצועית בבית. אבל שוב ושוב אני שולף את הסמארטפון ומצלם – כי זה פשוט חזק ממני.
תיק הציוד
תיק הציוד שלי לרכיבת צילום לא כולל הרבה. יש בו מצלמה אחת עם עדשת 17-50 בתיק חזה ולפעמים מצלמה נוספת עם עדשת 70-300 בתיק גב. בנוסף לכך אני לוקח איתי אביזרים בסיסיים כגון עט ניקוי עדשות, סוללות חליפיות טעונות, וכרטיס SD לגיבוי. זהו!
ברכיבת צילום אין אפשרות לשימוש בהררי הציוד שאנו רגילים לראות אצל צלמים קונבנציונאליים.
עריכת תמונות במחשב?
מאחר וציוד הצילום שאני יכול לשאת עלי מוגבל ביותר – אני נעזר בהחלט בתוכנת הלייטרום (פוטושופ מצומצם) כדי להוסיף לתמונה תאורה, צבע וחדות. העריכה היא בסיסית – לרוב בסטאפ קבוע שאני מפעיל על כל האלבום.
אח”כ אני עושה הרצה נוספת שבה אני מיישר וחותך (Crop) תמונות לפי צורך. זהו!
לא פחות ולא יותר.
הרצון הוא להפיק את המירב מהחומר הגולמי. מה שחזר איתי מהשטח – זה מה שיש. אין הזדמנות שניה, אין חזרה על צילום. הכלים שבידינו היום נותנים אפשרויות מתקדמות מאד להשיג זאת על המחשב הבייתי. הדבר חשוב במיוחד לי מאחר ואני מצלם לרוב ללא פלאש שהינו אמצעי העזר החשוב ביותר של הצלם.
תאורה- העדפות? גישה? עם או בלי פלש?
כאמור עקב הנסיבותבהן לרוב אני מצלם Point & Shoot תוך כדי רכיבה – אני משתמש לרוב במירב הניתן להשגה מהתאורה הטבעית, ומשפר את התוצאה בעזרת העיבוד הממוחשב. אני פחות מתחבר לצילומים עתירים בתאורה ופלאשים – בעיקר כשזה נעשה בלב יער אפלולי. זה לא נראה לי טבעי. אני מעדיף לתזמן את הצילום לרגע שבו הרוכב חולף בתוך קרן אור בתוך הסבך.
בעית תאורה קשה צצה גם בצילומים בתאורת שמש בוהקת – כאשר האובייקט מואר היטב – אבל פניו מוצללים ע”י הקסדה. בצילום מקרוב ניתן להיעזר בפלאש להארת הפנים – מה שנקרא “פלאש מילוי” אך ניתן להשיג זאת גם בעזרת תוכנת הלייטרום.
מה ההישג הכי גדול שלך כצלם?
את ההישג המקצועי הכי גדול שלי עדיין לא השגתי, אבל מחר יום חדש וטוב שיש לאן לשאוף. אני מרגיש שאני עדיין בתחילת דרכי ויש לי עוד כל כך הרבה ללמוד ולהתמקצע – וזה חלק מהאתגר והאדרנלין. אז אולי אני לא אוהב להשתתף בתחרויות מול אחרים, אבל אני בהחלט אוהב להתחרות בעצמי – ולהשיג כל פעם תוצאה יותר טובה. בכל פעם שמי שהיה איתי בלב השטח, בתוך החווייה המתגלגלת, צופה בתמונות – ואומר לי: “מה?! זה צולם איפה שאני הייתי? אני לא ראיתי את זה!” אני מרגיש נצחון קטן.
הטיפים של יואב לביא – עשו:
- קומפוזיציה – לבנות את מסגרת התמונה ואת מה שנכנס אליה. אם אתם בלב הטבע – אל תצלמו את החבר כשמאחוריו גדר ועמודים – תנו לטבע ולנוף לפרוץ אל תוך התמונה.
- זווית – אל תעמדו סתם לצד המסלול. תרכנו, תשכבו, תצלמו מתחתית הנחל או מהטרסה שמעל לסינגל. תחפשו את הזווית המפתיעה והמעצימה.
- תנחו את הרוכבים – תתזמנו אותם ואת הקליק. רק אתם יכולים לראות את התמונה המלאה – קצת הנחיות לרוכב מאיפה לבוא ולאן לכוון את גלגליו עוזרים לקבלת הרושם המירבי מהתמונה.
- פאנינג (Panning) – צילום הנושא כשהוא חד כאשר הרקע מטושטש. יותר קל לביצוע עם מצלמה מקצועית – אך ניתן לביצוע גם עם סמארטפון. תתעניינו, תקראו מדריכים ברשת – ובעיקר – תתרגלו בשטח. התוצאות יפתיעו אתכם.
- השתדלו לצלם כאשר השמש בגבכם – בעיקר בצילום ללא פלאש או עם סמארפון.
הטיפים של יואב לביא – אל תעשו:
- בסמארטפון השתדלו לצלם ללא פלאש. הוא גם לא יעיל, וגם מאריך מאד את ההשהייה בין הלחיצה לצילום.
- אל תשאירו את התמונות במצלמה / סמארטפון ללא גיבוי. חבל לאבד או למחוק בטעות חומר בעל ערך – בשל אובדן, תקלה או טעות.
- אל תצלמו מאה תמונות בחנייה. הזכרונות המצולמים היפים מחכים לכם בלב הסינגל.
- אל תקברו את המצלמה עמוק בתיק – כי רוב הסיכויים שהיא תשאר שם למשך כל הרכיבה. תתארגנו על פאוץ’ מתאים לשליפה מהירה.
- אל תחסכו בקליקים – כרטיס הזיכרון יכול לקלוט הרבה תמונות – ושווה לצלם מספר פעמים כדי לקבל את הפריים האחד, החד, האומנותי והמנצח.
משהו אחר שכדאי לספר עליו?
אני תמיד מבקש מהרוכבים להיות “מקצועיים” – אני לא אוהב שמוציאים לשון, עושים פרצוף “מצחיק” (מעולם לא הבנתי מה מצחיק ב”פרצופים” האלה) וגרוע מכך – מניפים יד או אפילו רגל. שתי הסיבות הראשיות הן בטיחות הרוכב ותוצאת התמונה.
מה שאני הכי לא אוהב הוא לראות רוכב מתרסק. אם זה קורה עקב מעבר אלמנט טכני – הרי שהסיכון הוא חלק מהעניין של הרכיבה – וקורה מדי פעם, אבל מה שאני הכי לא רוצה שיקרה הוא שבגלל שאני נמצא לצד המסלול ומצלם והרוכב רוצה לפתע לרכוב עם ידיו או רגליו מונפות באויר לראות את זה מסתיים בהתרסקות. הייתי שם – זה קרה לא פעם ולא פעמיים ולמרות שאני כל הזמן צועק לרוכבים “ידיים על הכידון ותיראו מקצועיים” – התחושה למראה המתרסק (לאחרונה בצילומי “יום הרוכבת” זאת הייתה מתרסקת) שעשה זאת “לכבודי” מאד לא נעימה.
אז צאו אל השטח – גימאו בבטיחות את הקילומטרים בחיוך, הנאה וזיעה – ותצלמו תצלמו תצלמו!
צילם וסיפר: יואב לביא
ראיין: גיאחה