מגמת הצמיגים המתרחבים, שמתלבשת על מגמת החישוקים ההולכים ומתרחבים אף הם, הולכת ומתרחבת… אפשר לאמר שאנחנו בעיצומה של תקופת נדידה גדולה לכיוון צמיגי 25. אם את\ה עדיין רוכב עם צמיגי 23? כדאי שתקרא את הכתבה הבאה. שילבנו פה שיחה כללית על המעבר ל 25מ”מ ביחד עם מבחן ל Bontrager R3 Hard Case – צמיג 25 במשקל של קצת מעל ל-200 גרם, ומחיר של 270 ש”ח ליחידה, בייבוא ושיווק CTC לישראל.
מאת: גיא חלמיש
החישוקים מתרחבים והצמיגים איתם
אם פעם (ועדיין) חישוקים ברוחב חיצוני של 19מ”מ היו הסטנדרט, הרי שהם החלו להתרחב אט אט עם השנים. הרוחב של חישוק גלגל האלומיניום שלי – Shimano Dura Ace C24 הוא 20.8 מ”מ. לעומתו רוחב גלגל הקרבון האווירודינמי שאצלי – הBladeX Ultimate 50mm – מגיע כבר עד 27.2 בנקודה הרחבה ביותר שלו, ובאיזור המפגש עם הצמיג, הרוחב החיצוני הוא 25 בדיוק (והרוחב הפנימי 17.5), כך שיש לי בבית שני גלגלים שאני יכול לעבור בינהם ולהרגיש מיידית את השפעת הרוחב. וחברים, זה מורגש.
במקביל הבינו בשנים האחרונות שגם הצמיגים עצמם יכולים להתרחב מעט, ולא רק שיכולים – זה גם יתרון. המגמה היא לעבור מצמיגי 23 ל 25 (ואפילו ל 28 מ”מ למסלולים ואופניים מסוימים).
אבל למה הם מתרחבים?
יש כמה פרמטרים שגרמו לגלגלים ולצמיגים להתרחב בשנים האחרונות. הם כולם משפיעים לנו על הרכיבה בצורה די משמעותית:
- אווירודינמיות – הרחבת החישוקים והצמיגים מסייעת לייצר קו אחיד וישר בנקודת המפגש בין הצמיג לחישוק, וכך האווירודינמיות משתפרת. פה יש לאמר שההתרחבות האופטימלית אינה אינסופית וכרגע נדמה שה 25 נמצא במקום נכון ביחס לחישוקים החדשים.
- מהירות גלגול – התברר (תחת סייגים רבים של איכות הגומי, ורמת הניפוח) שלא משלמים קנס אוטומטי במהירות הגלגול של צמיגים ה 25, ואין חשש שיאבדו יותר אנרגיה במפגש עם הקרקע, ויאטו אתכם. ההפך הוא הנכון: צמיג רחב וצמיג צר מחומרים זהים, שנופחו באותו לחץ אוויר יהיו בעלי אותו שטח מגע עם הקרקע, אולם הצר יתעוות בצורה כזו שתגרום לו לאבד יותר אנרגיה מהרחב, כלומר לסבול מהתנגדות גלגול מוגברת. זה לא אומר שאפשר להמשיך להתרחבות אינסופית: יש טענות שמעל 26 יתרונות הגלגול התאורטי מקבלים סתירה מחסרונות משקל, קשר ללחץ האוויר ועוד. צמיג 28 יצטרך יותר לחץ אוויר כדי לשמר את אותה ההתנגדות של צמיג 25 ובאופן כללי כנראה שיהיה איטי יותר ברוב המצבים – בין השאר בגלל שהוספת רוחב גם מוסיפה משקל.
- נוחות – צמיגים רחבים מאפשרים לנפח מעט פחות אוויר. בהמשך לסעיף קודם בו התחדדה בתעשייה התובנה שפחות לחץ אוויר לא גורם להאטה (עד רמה מסוימת), מרוויחים גם נוחות משופרת כשמשחררים קצת לחץ ולא רוכבים על צמיג מנופח לרמת “אבן”.
פה נאמר שברמת המעבדה יותר לחץ אוויר כן מפחית את עיוות הגלגל ולכן משפר את מהירות הגלגול, אולם מחקרים הראו שיש לזה גבול עליון – בין 80 ל 115 PSI יש הבדל, אבל בין 140 ל 115 כבר לא (לרוכב במשקל ממוצע). בניגוד לעמדה המקובלת אני גורס שלפחות במסגרת תחרותית – עדיף להשאר עם לחץ אוויר קרוב מאוד למה שאתם רגילים אליו ב 23 – פחות נוח, אבל לי זה הרגיש מהיר יותר. - שליטה בסיבובים – פה דווקא כן יש משמעות לשטח המגע הגדול יותר עם האספלט, אבל גם לאופן שבו מונח הצמיג על הגלגל והפרופיל (המבט בחתך על הצורה של הצמיג) הנוצר בשל כך – רחב יותר פשוט מרגיש אוחז ובטוח יותר, לכן מאפשר לרדת ולקחת סיבובים מהר יותר.
רכות לעומת קשיחות
כל מי שהשתמש בשני סוגי צמיגים – כאלה שמכוונים יותר לכיוון של עמידות לעומת כאלה שמכוונים יותר למשקל ותחרותיות מכיר את ההבדל בתחושות של שני צמיגים כאלה: התחרותיים תמיד רכים יותר, ומרגישים ממש ביד שהם גמישים ביחס לתחושה הקשיחה והפחות גמישה של הצמיגים העמידים. הרכות הזו מושגת באמצעות שימוש ביותר TPI (סיבי כותנה או ניילון באינץ’ נתון, בד”כ במספרים הנעים בין 60-320), עקב פחות שכבות הגנה מתקרים, ושימוש בחומרים אלסטיים לשכבות הכיסוי (החיים קשים – אי אפשר לדעת איך יהיה צמיג רק ממספר ה TPI שלו – כי יש כמה משתנים, אבל זו עוד אינדיקציה…).
מה הקשר למהירות גלגול? כשהצמיג מתגלגל הוא פוגש בקרקע, נמעך – במהלך המעיכה הזו יש “חותמת” מגע של הצמיג על האספלט, ואז הוא משתחרר מהאספלט וחוזר למבנה החופשי שלו ללא לחץ משקל האופניים והרוכב עליו. ככל שהוא רך יותר תהליך המעיכה והחזרה למבנה המקורי הזה מתרחש תוך אובדן פחות אנרגיה. אובדן האנרגיה הזו – היא זו שמייצרת הפחתה של מהירות הגלגול של הצמיג: יותר אובדן אנרגיה משמעותה יותר התנגדות גלגול, לכן צמיגים תחרותיים יותר מרגישים רכים יותר – ומהירים יותר.
כמובן שהטריידאוף הוא בעמידות לפנצ’רים. השכבות וההגנות שמוסיפים לצמיגים נגד המפגעים האלה גם מוסיפות משקל וגם מקטינות את הגמישות והרכות הזו שלהם, כלומר הופכות אותם לאיטיים יותר.
במבחן הפעם: Bontrager R3 Hard Case Lite
הייתי מאוד סקרן לבחון צמיגי 25. עד היום רכבתי רק על צמיגי 23, החזקתי בכאלה אצלי, וגם לצערי – כמעט כל זוגות האופניים שהגיעו למבחנים באו עם צמיגי 23. זה אומר שלפחות ב 2016 היצרנים עוד לא עשו את המעבר הזה, שהתעשייה נעה לכיוונו, לפחות במה שקשור לצמיגי ברירת המחדל הנמכרים עם האופניים.
הפיצ’רים ותכונות המוצר ע”פ היצרן לגבי הצמיג הזה הם אלה:
- תכנון מתקדם של פרופיל וטקסטורה מאפשרים התנגדות גלגול נמוכה עם אחיזה מעולה בפניות.
- כנפיים אווירודינמיות- השוליים המתממשקים לגלגל תוכננו במיוחד לסגירת רווחים בין החישוק לצמיג לאירודינמיות משופרת.
- חיזוק מבני ביריעה משנית מגנה מפני פנצ’רים.
- זמין במגוון צבעי צד וגרסה עם צדדים מחזירי אור לשיפור הנראות.
- משקל: כ 210 גרם.
משקל
כל מי שהחליף כמה צמיגים עד היום, במיוחד אם הם במשקלים שונים, יודע עד כמה משמעותית היא תוספת המשקל המתגלגל הזה וכיצד זה משפיע על החוויה והתגובתיות של האופניים. משקל נוסף על הצמיג מקבל משמעות גדולה יותר מהמספר הנומינלי שלו. אפילו תוספת של 25 גרם אפשר להרגיש די בקלות כשהיא בגומי הזה. בגדול תוספת המשקל הטיפוסית של דגמי ה 25 ביחס לאחיהם המקבילים ב 23 היא כ 40 גרם – לא מעט!
לא רציתי כל צמיג, כיוון שאני כבר רגיל לצמיג ששוקל רק מעט מעל 200 (ה Michelin Service Course). אז משקל של קצת מעל 200 גרם זה משקל מצוין – הבונטרגר שוקל משקל מעולה לצמיג 25.
אגב, יש לו גרסת טיובלס שעולה 360 ₪ במידות רוחב 24 ו-26, ושוקלים 300/320 גרם (ללא חומר, וללא פנימית…)
התקנה – אתגר הקרבון הסיני
אני רוכב בעיקר עם גלגלי ה BladeX הרחבים – ואלה גלגלי קרבון שהמישלן התקשה לתפוס – פיזית. כבר קרה לי לא פעם שלאחר החלפת תקר הצמיג פשוט לא תפס את מסילת החישוק ובועית פנימית הציצה לה החוצה מנקודת המפגש. החוויה של להכניס את הצמיג ולהתחיל לקווצ’ץ אותו פנימה כמה פעמים כדי שיתפוס מוכרת לי הייטב – מתסכל במיוחד לאור העובדה שזה לא אומר שהוא נכנס בקלות וללא כפיות.
אבל עם הבונטרגר? לא עוד – מדובר בצמיג שפשוט החליק לו אל מקומו בגלגל הזה, והרכות שלו מקלה מאוד על הכנסתו למקום. רמת הכח המופעל איתו בהתקנות היא נמוכה (לחובבי התקנה ללא כפיות), ואין בריחות לאחר שהוא נתפס לחישוק. התחלה טובה למערכת היחסים!
עמידות – התחלה קשה, המשך רגוע
אז כדי שיהיה מעניין, בסעיף הזה דווקא החלה מערכת היחסים הזו בצורה מאתגרת. בשתי הרכיבות הראשונות שלי – שני פאנצ’רים. הראשון – התגלה מייד כקוץ מתכת מרושע שנשאר תקוע בצמיג לאחר שניקב את הפנימית, ואין להאשים בו את הבונטרגר, כיוון שאין ספק שזה היה מחורר גם צמיגים עמידים במיוחד. התקר השני היה ללא שאריות בצמיג. הרכבתי פנימית נוספת והמשכתי במבחן בחשש.
תקר זו לא הצורה שאני אוהב להתחיל איתה מערכת יחסים. זה מזכיר לי סיפור על חבר שהמליץ לי פעם באוניברסיטה להתחיל עם בחורות על ידי דריכה “בטעות” על הרגל שלהן (“אוי סליחה… מצטער, ממש לא התכוונתי… איך קוראים לך? אפשר להציע לך קפה כפיצוי?”). תהיתי אם הבונטרגר מנסים להתחיל איתי באותה צורה, והאם ההמשך יהיה דייט מוצלח.
אז המשכתי במבחן תחת חשש, שכעת, כחודשיים לאחר שהתחלתי לרכוב איתם התבדה לחלוטין – מאז ועד היום ובמשך מעל 1000 ק”מ ללא פאנצ’ר אחד, ולא ריחמתי עליהם בהתרחקות מהקו הצהוב לכיוון השוליים. הבטחון שלי בצמיג הזה חזר בצורה מלאה. יחד עם זאת, הצפייה שלי היא שהוא יהיה דומה לקטגוריה שלו: כלומר של צמיגים קלים שהם בד”כ מעט פחות עמידים כמו אלה הקשיחים, כבדים, עטופי שכבות ההגנה, והמבאסים לרכיבה…
אחיזת אספלט ותחושת גלגול
טופ! שוב, המתאם בין גומי רך וגמיש מקבל ביטוי גם בשני הסעיפים האלה, שבד”כ באים בזוגות: צמיגים איכותיים מרמה גבוהה בקטגוריה של ה R3 מספקים חוויה משופרת ביחס לצמיגי עמידות. למעשה הרבה יותר מהמשקל, זו תחושת השיוט הנעים והשקט על מצע משי המאפיינת את הצמיג הזה – והיא הסיבה האמיתית להעדיף אותו על פני אחיו העמידים לטעמי. אנחנו מוציאים הון תועפות על אופניים שמטפלים מעט טוב יותר בויברציות מהדרך, בזמן שכמה עשרות שקלים הפרש בין צמיג אחד לאחר נותנים אפקט שקול לכך. מוטרדים מתקרים? במקום לרכוב שנה על אותו צמיג רכבו אתו חצי שנה – התועלת בחווית ותחושת הרכיבה היא אדירה.
את הזהירות היחסית הבסיסית שלי בדיסנדינג לא רק המעבר ל 25 ישנה (עם גלגלי קרבון שעוצרים לא משהו, רק מעבר לדיסקים משחרר לי באמת את המהירות בירידות), אבל הוא תורם לי בהחלט לתחושה הרבה יותר טובה בכניסה לסיבובים ומוסיף לי מהירות.
הרוחב הנוסף של צמיג ה 25 לעומת ה 23 שאצלי מורגש בסיבובים. אליו מצטרפת הרכות והאחיזה של החומר עצמו. הצמיגים העמידים יותר לתקרים לא מקבלים את המגע של האספלט במלואו כמו ה R3 ואחיו האיכותיים והרכים יותר, ולכן האחיזה שלהם נמוכה יותר. אני בהחלט מאפשר לעצמי לקחת סיבובים ביותר מהירות עם ה Bontrager R3 ומרגיש בטוח יותר בדיסנדינג.
צמיגי 25 – Bontrager R3 Hard Case 25c – סיכום
למעשה רוב הקוראים שלנו ורוב הרוכבים נמצאים עדיין ב 23 ולכן זו ההשוואה הרלבנטית עבורם – ה Bontrager R3 Hard Case מצליח לשמר את משקל ה23 תוך שיפור מהירות הגלגול, האחיזה והנוחות, ואני מרגיש מהיר ואוחז יותר בסיבובים לאחר המעבר.
זה צמיג תחרותי, יקר יחסית, אבל מתגמל בהתאם למחירו. בעיני שווה כל שקל, ומספק את אחד השיפורים הכי משמעותיים לרכיבה ולאופניים שלכם שאפשר להשיג בלי למשכן את הבית: משקל, נוחות, תחושה, אחיזה ומהירות גלגול – יש לו הכל. עברתי ל R3 ברוחב 25מ”מ, ואני לא חוזר אחורה ל 23! במבחנים עתידיים לצמיגי כביש אתמקד בצמיגי 25 מקבילים של חברות נוספות ונוסיף תובנות משוות.