יום שטוף שמש. קורדנונס, איטליה. תחילת השלב ה-10 בג׳ירו ד׳איטליה. עכשיו כבר אחת בצהריים אחרי כל האקשן. אורית ואני יושבות בקפה פאשה. אני שותה נגרוני עם שטוציגיני, אחת בצהריים, כבר שתויה לחלוטין. הוי, החיים הטובים, איטליה. כנציגות בייקפאנל, אתר האופניים המוביל בישראל, זכינו לתגי עיתונות ועקב כך, כניסה למתחמים מוגבלים לפונקציונרים בלבד. אנחנו עומדות ביחד עם צלמי עיתונות וטלביזיה רציניים, ציוד מרשים במיוחד, עדשות בשווי מליוני שקלים (בערך).
כל הקהל, מאות אנשים, עומדים תחת השמש הקופחת, מריעים לכרוז שממשיך לדבר כבר שעתיים בלי הפסקה, מספר על ההיסטוריה של הג׳ירו, עורך חידוני ידע ושואל אנשים מי הם חושבים ינצח היום.
אורית ואני עומדות תחת שימשיה שימושית במיוחד, סופגות אוירה. גנובות לחלוטין. מסביבנו שועלי קרב/צלמי אופניים אדישים, לא מבינים מי אלו שתי הבחורות האלו שמסתובבות להם בין הרגליים.
מתחילים עם ההצגה של הגביע הספיראלי הנכסף של הג׳ירו שמוצג על ידי בחורה יפהפיה, גבוהה, רזה, על נעלי פלטפורמה ועקבי סטילטו מרגשים במיוחד. כל הקהל מריע.
אחד אחד מגיעים הרוכבים, מנופפים לקהל, מחייכים, רעננים אחר יום המנוחה שלהם, מוכנים לקראת יום עבודה חדש. הכרוז ממשיך בעבודתו, כבוד על היכולת המילולית שלו: מעיין נשפך זו המעטה בכישרונו. כל רוכב איטלקי שמגיע זוכה לתשואות. כל זוכה שלב, בג׳ירו הזה או בקודמים, זוכה לאיזכור ולתשואות רמות עוד יותר. הלאומים האחרים קצת פחות. יש הערכה רבה לאלו שהם לא כוכבים, לפועלים.
סקארפוני עדיין כוכב (לא מדברים על העבר שלו), דנילו דה לוקה, יפהפה בתסרוקת החדשה שלו, מאד שרמנטי ושדוף. מרטיט את לב הצופות. פיפו פוזאטו כוכב קולנוע. 
ניבאלי מגיע ומיד מוקף בכל הצלמים והמקושרים, מצטלם עם כולם, מחייך לכל עבר. 
אני עומדת באמצע, לא מאמינה למה שקורה סביב, רוצה להגיד לכל האנשים שאני בעצם לא עיתונאית אלא מעריצה בשלבים שונים של אקסטזה. לא יודעת את מי לצלם, לא יודעת לאן להסתכל. הנה טיילור פיני, הדופק עולה. שם דייויד מילר, היפרונטילציה. בראדלי וויגינס נראה כזה חמוד, פופוביץ כל כך צנום. הירכיים שלהם עצומות ביחס לשאר הגוף, מלאות צלקות בדרגות שונות של החלמה.
אדם הנסן. אלכס דאוסט. מקסים בלקוב. מרק קאבנדיש. מנצחי שלבים השנה מגיעים ברכיבה, חותמים באופן סמלי על נוכחותם בתחילת השלב. 
כל קבוצת סאקסו-טינקוף נעמדת ביחד, כמו גם רדיושאק. הם נהנים מהאירוע, מריצים דאחקות בינם לבין עצמם. 
האנגלו סאקסים, אחרי ההצגה הסימלית, נפגשים באוהל של גאזטה דלו ספורט לכוס אספרסו אחרונה, יושבים בנחת משוחחים, קוראים עיתון, מצטלמים. אלכס דאוסט עומד עם מארק קאבנדיש צוחקים, דייב מילר עם טיילור פיני. הבלגים יושבים בפינה אחרת. קטיושה ופופוביץ (רדיושאק) בכניסה לאוהל. תחילתו של עוד יום עבודה. 
ואז מגיעה קריאה, כולם יוצאים החוצה, עולים על האופניים שהיו מסודרות יפה בצד, ומתאספים ליד קו הזינוק.
הולכים בקצב לכיוון הרוכבים, בתחום השביל המיועד לרוכבים. לאורך הגדרות המובילות עומדים ילדי בית הספר המקומי, לבושים ורוד, עם ידיים פשוטות קדימה בשמחה. אורית זוכה לחוויה מיוחדת, אין מילים לתאר את הוידאו המטורף/המצורף. וואי וואי וואי.
עוד רגע אחרון של חיכיון וזהו. הם יצאו לדרך.
שעתיים אחרי, בעוד אנחנו יושבות וכותבות את הפוסט הזה, הצוות הטכני ממשיך לעבוד. עוד רגע וכל מה שיישאר מכל הבלגן שהיה פה לפני רגע אלו דגלי איטליה ובלונים ורודים. הילדים שרים והשיירה ממשיכה בדרכה, הטור היפה בעולם לא שוקט לרגע.
ויוה איטליה.
צילמו: רותי ואורית