הייתי מפרנס קבוע של חברות ביטוח רכב ומוסכים. שילוב של עבודה במקומות לא נגישים לתחבורה ציבורית ותחבורה ציבורית לא ממש יעילה במודיעין בה אני גר, אילץ אותי להחזיק שתי מכוניות. החלטה אמיצה הובילה אותי לשינוי דרמטי. האם גם את/ה מוכנים לקראת שינוי כזה?
מאת: ודים לינצקי
שני רכבים זה נוח: כל הורה עצמאי ויכול לתכנן את סדר יומו ללא התחשבות בבן/בת הזוג. עבורי היה עוד יתרון: יכולתי לתכנן ולנסוע לכל מקום בארץ (כמעט) לטובת ריצות ורכיבות של סופשבוע מבלי שהייתי משאיר את אשתי ללא רכב. במשך הרבה שנים, בתקופת הליסינג העליזה, הייתי גם המסיע והמקפיץ של החברה.
הליסינג הפך יקר
עליה חדה במיסים והפיכת הליסינג לחסר הגיון כלכלי בשבילי גרמה לכך שעברתי לתקופה של גרוטאות low cost שבדיעבד גם ההגיון הכלכלי שלהם מוטל בספק. בחודשים האחרונים שמתי לב שרכב אחד שלנו לא זז מהחניה במשך היום (אשתי התחילה לנסוע לעבודתה החדשה באוטובוס) ורוב תפקידו של הרכב שלי היה להביא אותי לתחנת רכבת בבוקר ולהחזיר אותי ממנה הביתה בערב. חישוב פשוט של עלות חודשית של הרכב הזול ביותר אצלי, הביא לי מספר שגרם לי להיכנס לתנוחת הפסל של האדם החושב: על קצת יותר מ- 1000 ק”מ בחודש שאני נוסע עם הרכב שלי, אני משלם כל חודש בחודשו כ- 1800 ₪ (ירידת ערך, טיפולים והפתעות שותפות, דלק וביטוח). המסקנה הייתה ברורה- עם כל הצער שבעניין, הגיע הזמן להיפרד מרכב אחד. מה שלא היה ברור – איך אני אתנייד לרכבת וחזרה ובכלל?
אופניים? קורקינט? רכבת? מכוניות? סירה?
איך תגיע לעבודה?
כשהעלתי את העניין בשיחות עם חברים, רובם צחקו ואמרו שאני לא ממש צריך כלי תחבורה. למרות שיש בזה מידה מסוימת של צדק- כבר רכבתי תקופות ארוכות מהבית לעבודה מספר פעמים בשבוע וכמה פעמים אפילו עשיתי את זה בריצה, אני לא יכול לבנות על זה ליום-יום. לאחר התייעצות עם 2 מהחברים שמתניידים האחד בקורקינט חשמלי והשני באופניים חשמליים, נפלה ההחלטה – קורקינט חשמלי.
לאחר מכירת בזק של הרכב שלי וחפירת סופ”ש על שוק הקורקינטים המקומי, התבייתתי על 3 מועמדים אפשריים. להפתעתי, לא רק שהפרש המחירים של הכלים הסתבר כמאוד גדול, אלא גם שהמחירים בכלל בענף הממונעים החשמליים לא מתאימים לכל כיס. על מנת להמחיש את המספרים, אני אשווה את זה למחיר שקיבלתי על הרכב שלי בן ה-8. הרכב הישן שלי היה שווה ערך ל- 3 קורקינטים חדשים.
לא ממשיכים לפני שנרשמים:
אחת לשבוע נעדכן אתכם עם כתבות מעולות בבייקפאנל:
בודק את אופצית הקורקינט
למרות המחיר הגבוה של הקורקינט, התעודדתי מהחישוב הגס: במידה ואני מצליח “לשרוד” 3 חודשים רק עם הקורקינט ללא עוד רכב- זה כבר מצדיק את הרכישה! אחרי שהשלמתי עם העובדה שאצטרך כנראה להוציא שליש משווי הרכב שקיבלתי על מוט עם קרש על שני גלגלים עם מנוע חשמלי, החלטתי לעשות רכיבת מבחן על מנת להבין מה יכול להתאים לי.
ביום הראשון ונטול הרכב שלי, יצאתי לנסיעת מבחן. המרחק בין הבית שלי לרכבת לא מהווה אתגר לשום כלי שקיים היום בשוק. אני מרוחק כ- 4 ק”מ מתחנת הרכבת “מודיעין מרכז”, אבל האתגר האמיתי עבור הכלי החשמלי יהיו העליות התלולות שיאתגרו קורקינטים חשמליים.
בניגוד לאופניים חשמליים, שבהם הרוכב יכול גם “לעזור” לכלי לצלוח מכשולי גבהים בדיווש, בקורקינט חשמלי זו לא ממש אופציה. הייתי עד מספר פעמים לרוכבי קורקינטים חשמליים אצלי בעיר שנאלצו “לדווש” על מנת להמשיך לנוע בעליה- מראה מצחיק-מכמיר לב. פעם אחת, באחד מאימוני הריצה שלי, עקפתי בריצה רוכב קורקינט כזה ש”דיווש” בעליה. כבר אז הבנתי מה אני לא רוצה לעשות על כלי כזה.
אלימינציה
אני עולה על אחד המועמדים לרכישה ומנסה לטפס עליו לחנית הגג של דיזנגוף סנטר. עליה לא פשוטה שהרגישה לי יותר קשה ממה שיש לי בעיר. המועמד הראשון, שניסה בכל כוחו להרשים אותי, נחנק באמצע העלייה ועבר למצב “דיווש”. מכאן ישר נשרו להם מספר מועמדים בעלי פרמטרים דומים (בעיקר מתח הסוללה). הכלי שעליו חזרתי הביתה באותו היום הצליח לטפס בכבוד את העלייה לחניה ולא השאיר לי הרבה מקום לחשוב.
גם אופניים חשמליים בדקתי
ריגושים על קורקינט ברחובות העיר
היה לי מאוד מוזר לרכב על השותף הדו גלגלי המחושמל שלי על כבישי תל אביב הסואנים. חוסר יציבות, גלגלים קטנים ולא משוככים יחד עם מהירות לא שפויה שהמפלץ החשמלי הזה יכול לפתח, גרמו לי לא פעם להזיע בכל הגוף מרוב פחד. גם הניסיון של יותר מעשור של רכיבה על אופניים לא ממש עזר לי ולא הרגיע אותי. הכלי הזה מסוכן. נקודה.
כמו כל כלי חדש בעל גלגלים אצלי באורווה, גם הקורקינט גרם להתרגשות. התחושה הזאת לא עוברת, גם אחרי יותר מחודש של שימוש. מה יכול להיות יותר טוב מיום שמתחיל בריגוש? יש משהו בעצם הרכיבה על כל כלי דו גלגלי שמחזיר אותי לילדות.
אחרי איתור החלקים שעלולים לדרוש החלפה בקורקינט, הקדשתי זמן להצטייד בהם (סט מפתחות אלן, פנימיות, רפידות בלמים ומפתחות לפירוק גלגלים). המטרה הסופית היא שיהיה לי קלמר עם קיט חירום לכל מקרה שלא יבוא.
עילאי ומתנשא?
בתור רוכב אופניים, בעברי הלא רחוק הסתכלתי על כל רוכב של כלי חשמלי בסוג של זלזול. למה צריך הנעה חשמלית אם אפשר פשוט לדווש ברגליים? לקח לי זמן לשנות את נקודת המבט שלי. לקח זמן להבין שמדובר בעצם בלא פחות ולא יותר מכלי תחבורה שמשרת אותי נאמנה כל יום ומחליף בשבילי כלי תחבורה הרבה יותר יקר – רכב. בין היתרונות הבולטים שלו – קל ובעיקר מגניב להתנייד איתו, אפשר, בניגוד לאופניים רגילים, להכניס אותו לרכבת ללא הגבלה של שעות ואפשר להגיע איתו לכל מקום בעיר הרבה יותר מהר מאוטובוס ואפילו ממונית.
קורקינט- לא הכל ורוד
התקופה שבה התחלתי את יחסיי איתו התברכה בהרבה גשמים ובכלל במזג האוויר שלא ממש מעודד רכיבה כלשהי. למרות שניתן להתארגן על ביגוד נגד גשם ולרכב בכל מזג האוויר, זה לא ממש מומלץ. הסיבה העיקרית מאוד פשוטה- הרוב המוחלט של הכלים החשמליים אינו מוגן מים. לא צריך להיות בעל תואר בהנדסת חשמל על מנת לדעת שחשמל ומים לא ממש חברים.
סיבה נוספת היא חוסר יציבות וסכנת החלקה- הגלגלים הקטנים, המהירות הגבוהה ובלמים שינהלו אתכם משא ומתן בטרם יעצרו – כל זה בשילוב עם כביש רטוב יקרב אתכם מהר מאוד למפגש אינטימי עם הכביש.
כך ממשיכה תקופת המבחן שלי על הכלי הממונע וכל יום שעובר מבחינתי הוא יום הניצחון של תחבורה נקיה.
מאת: ודים לינצקי
קריאה מומלצת נוספת: תחבורה ירוקה- לא חזון רחוק!