לאחרונה הגיע לידיעתנו העובדה שהורים לילדים המתאמנים בקבוצת מסטרס חיפה הוחתמו על הסכם שמטיל עליהם תשלום גדול במידה וילדיהם עוברים לקבוצה אחרת. למרבה ההפתעה רבים חתמו.
הנושא הזה קשור בנושא של “דמי השבחה” בעולם הספורט, טוען קובי פורת בשיחה עמי. אבל שם מדובר בתשלומים של הקבוצה הקולטת לקבוצה המשחררת ולא תשלום שנגבה מהספורטאי עצמו. בנוסף – זה מקובל בעיקר בענפים עם כסף גדול, ומקצוענות (כדורגל וכדורסל), ובבוגרים, ולא אצל ילדים. האם יש לכך מקום בענף האופניים, ואצל ילדים ונוער?
מה זה “דמי השבחה” או “פיצויי הכשרה”?
דמי השבחה בספורט הם תשלום לקבוצה ש”גידלה” שחקן בעבור ההשקעה בו לאורך השנים. בתוך התקנות שנוסחו על ידי איגודי הספורט השונים בעולם הם הכניסו הסדרות לנושא ההעברות. הסדרה כזו היא “חלון ההעברות” שמיועד להבטיח קיום סביר של עונה וליגה והגבלת המעברים בתוך התקופות האלה.
“מטרתם העיקרית של פיצויי ההכשרה… היא לעודד התפתחות וקידום של שחקנים צעירים על-ידי הבטחת תשואה עתידית למועדון על השקעתו באימון השחקן הצעיר” נכתב בדו”ח של מרכז המידע של הכנסת ע”י עדו אבגר. עוד מוסבר שם שההקשר הוא מעבר לשווי השחקן הספציפי אלא מכסה גם על ההשקעה בכל אותם חברי קבוצה שלא מחזירים את ההשקעה לאחר מכן.
צריך להבין את המשמעות של עזיבת מתאמן לקבוצה: המשמעות נגזרת מאובדן ההכנסות שהוא מייצר לה (תשלום חודשי לקבוצה), מענקים נוספים שהיא מקבלת בעבור כל ספורטאי פעיל, ואובדן “חלון ראווה” במקרה של ספורטאי מצליח.
הצטרפו לניוזלטר – פעם בשבוע בלבד עם תכנים מעולים מהפאנל:
דיברנו עם קובי פורת – מסטרס חיפה, להבין על מה הוחתמו ומדוע:
“דבר ראשון זה לטובת הרוכבים: הם לא יודעים את זה אבל זה לטובתם. ברגע שעוצרים רוכב צעיר מללכת להרפתקה בקבוצה רחוקה, אז הוא ממשיך להתאמן כמו שצריך. 90% מאלה שהולכים להתאמן בקבוצות רחוקות מביתם, פורשים תוך כחצי שנה.
הנושא של דמי השבחה הוא דבר שקבוע בחוק הספורט. זה לא דבר שאני המצאתי. איגוד האופניים שהוא חלש מאוד וגם נשלט על ידי הקבוצות הגדולות שנהנו מזה לאורך כל השנים, התעלם מזה, כלומר לא ניסה למנוע את המעברים האלה. הוא השאיר פתח בתקנון האיגוד שקבוצה יכולה לקבוע תקנון משל עצמה. מה שקרה בענף האופניים בשנים האחרונות היה “בית זונות אחד גדול” סלח לי על הביטוי, שכל ילד שחשב שהוא כוכב גדול, הלך לקבוצה יותר גדולה. אני נפגעתי בעיקר מכך שהילדים הלכו לרכוב ב CCC, שנמצאת בזמן נסיעה שנראה הגיוני. מניסיון שלי ושל הורים שעשו את זה כל ההורים נפגעו מכך.
הנזק הוא בל יתואר – לפני שלוש שנים הרסו לי קבוצה: ארבעה או חמישה עברו ל CCC, שניים למשגב, ואחד ל IGP במכה אחת. זה ריסק לי את הקבוצה, צעירים אחורה ומבוגרים קדימה, ולקח לי שלוש שנים לבנות אותה מחדש.”
קובי פורת, מסטרס חיפה
אבל תגיד – זה לא זכותם לעבו אם הם לא מרגישים שהם מקבלים את המענה במסטרס חיפה? אני מבין שבך זה פוגע, אבל בסופו של דבר אתה נותן להם שירות, והם רוצים לקבל שירות במקום אחר.
קובי פורת: “בשביל זה יש את חוק הספורט. תלמד קצת את חוק הספורט שמתייחס לדברים שונה מבתחומים אחרים. למשל – בנושא של אלימות כששחקן מרים יד על שחקן כדורגל אחר, הוא לא נשפט בבית משפט עם תלונה במשטרה אלא בבית דין משמעתי. בחוק הספורט הכל נמצא במסגרת שונה.
אני מכיר את זה כבר 15 שנה, ילדים חושבים שאם הם ילכו לרכב במקום אחר הם יהיו יותר טובים וזה לא נכון – זה לא קורה. אז אני, כדי לעזור לילדים וגם לעזור להורים כי הורים נפגעים מזה. במקום שהילד יצא מהבית ויבוא לאימון הם הופכים להיות נהגי הסעות של עשרות קילומטרים, והורים לא יודעים להגיד היום לא לילד. אז בדקתי את הנושא, ומכיוון שהאפשרות קיימת, מי שרוצה לעזוב את הקבוצה ולהפסיק לרכוב – אני לא מכריח אותו לרכוב, הוא מקבל את כל השיקים שלו חזרה, ומי שלא רוצה צריך לשלם עוד השתתפות של 12 חודשים מרגע העזיבה. העלויות הן סביב 230 ש”ח לחודש.
אני אומר לך עוד משהו: בא רן מרגליות עם כל הכבוד, ואסף את כל רוכבי העלית והקים קבוצת פיתוח. קמה זעקה גדולה בכל הקבוצות הגדולות שפתאום נשארו בלי רוכבי עלית, אז רן מרגליות הוא בא ונתן הצעה שהרוכבים ישארו בקבוצה – כי פתאום למישהו זה הציק (מהקבוצות הגדולות, ג.ח) כשכל הזמן הוא נהנה מהדבר הזה.
דיברתי עם קבוצות אחרות שבכלל לא ידעו על האפשרות הזו, גם איגוד האופניים לא הכיר את התקנון של עצמו, וגם היועץ המשפטי של איגוד האופניים לא הכיר את התקנון של איגוד האופניים, ואני מניח שקבוצות נוספות קטנות יעשו את זה כי כולם נפגעים מזה, והילדים גם נפגעים מזה.”
אתה יכול לשלוח אלי את מה שהם חתמו עליו?
“לא”
למה – זה סוד?
קובי פורת: “לא זה לא סוד, זה מופיע בנוהל רישום באתר של הקבוצה, אתה יכול לראות את זה בעצמך. אני הצעתי את זה בתחילת השנה לעוד כמה קבוצות, זה שיקול שלהם. הדבר הזה ריסק קבוצות בצורה הרבה יותר גרועה משל אצלי. תשמע, עוברים לי 3 רוכבים, זה עוד 15,000 ש”ח בשנה.”
באתר מסטרס חיפה מציגים את התנאים הבאים:
האתר מפריד בין פרישה מהענף לבין מעבר לקבוצה אחרת: “במקרה של הפסקת פעילות יש להודיע על כך במייל לקובי פורת (נמסר מייל) וכל תשלום עתידי יוחזר. אין החזר על תקופות קודמות להודעת הביטול. אין החזר על חלקי חודש. אין החזר על תשלומי ביטוח או רישום לאיגוד האופניים”.
במקרה של מעבר לקבוצה אחרת: “רוכב המעוניין להפסיק את פעילותו בקבוצה ולעבור לקבוצה אחרת יעשה זאת במועדים המפורסמים בתקנון איגוד האופניים. יש להודיע על הרצון לעבור קבוצה בכתב למנהל הקבוצה.
שחרור רוכב עד גיל 21 מותנה בתשלום עבור שנת פעילות נוספת ועוד שווי הקצבת הטוטו לרוכב לשנה בהתאם לסכומים הידועים במועד העזיבה. לידיעה, שווי ההקצבה לרוכב לשנת 2016 היה כ 1200 ש”ח. נוהל זה מהווה אישור לקיום חוב כספי כלפי המועדון במקרה של רצון למעבר קבוצה. שחרור רוכב מעל גיל 21 יהיה ללא כל מגבלה.”
היום כל החברה אצלך בקבוצה חתמו?
“כן. מגיל 13 ומעלה.”
שאלתי את יוני ירום (יו”ר האיגוד) על זה והוא אמר לי שהמלצתו להורים לא לחתום. מה דעתך?
“אמרתי לך, איגוד האופניים הוא איגוד חלש, שנשלט על ידי הקבוצות גדולות וחזקות שנהנות מזה.”
טענות קשות לקובי על האיגוד, אז שוחחתי עם מנכ”ל האיגוד ירון דור:
לאור הטענות של קובי על האיגוד, דיברתי עם ירון דור מנכ”ל האיגוד לקבל את תגובתו. “הנושא של העברת רוכבים בין מועדונים נמצא בתקנון האיגוד שאושר באספה כללית ועל ידי הדירקטוריון. האיגוד כמדיניות לא מתערב במעבר רוכבים בין המועדונים, לא מעוניין לייצר סוג של תג מחיר, לא חושב שזה נכון לענף האופניים בישראל וזה לא מקובל גם באף מקום בעולם (אולי זה מקובל בכדורגל ובכדורסל אבל לא באופניים). זה לא קשור לחולשה של האיגוד ולא למועדונים הגדולים ואני מתקומם על האמירה הזו.
הנושא הזה נידון בדירקטוריון בפעם האחרונה לפני כשבועיים כיוון שקובי עשה מהלך ראשון שהוא חריג בענף הזה ולא עצרנו בעדו משום שהתקנון של האיגוד מאפשר את זה. האיגוד כמדיניות לא תומך בכך יחד עם זאת יש תהליך שאומר שאם אתה כמועדון מעוניין בכך לא נעצור בך, ובתנאי שהחתמת את הרוכב והסכמת איתו והנוסח עבר את היועץ המשפטי של האיגוד”
אתה אומר שזה לא בגלל שהאיגוד חלש, אבל אני רוצה לשמוע ממך את הנימוקים למה אתם מתנגדים לדבר הזה?
“אנחנו בדיון מושכל חושבים שאין תג מחיר לרוכב אופניים בישראל, ולא רוצים להתערב בשוק חופשי. אנחנו חושבים שמי שרוצה לנכון לעשות את זה (בתנאי שהחתים וקיבל את הסכמת ההורים) שיבושם לו. התקשרו אלי שלושה הורים שיש להם בעיה עם זה, וזה מעלה היבטים נוספים ויש כל מני סיבות ונסיבות: ומה אם הרוכב רוצה לעזוב את המועדון? פעם זה בגלל האנטיפתיות, פעם זה בגלל רמת המקצועיות, ופעם זה בגלל רמת ההדרכה ופעם מסיבות גאוגרפיות… אז להחתים אותם אני לא חושב שזה נכון.
קובי מסתכל בצורה צרה על רוכב שעזב אותו וגרם לו נזק כספי אחרי שהוא השקיע בו, אבל יש פה עוד צדדים – איפה הצד שלו בסיפור הזה? איפה המקצועיות? איפה האנטיפטיות? בגלל הסיבות האלה שהאיגוד לא רוצה להיכנס אליהן, ולא יכול להכנס אליהן, אנחנו בדיון מושכל החלטנו שלא ניקח צד.
הקשקוש הזה “האיגוד חלש” זו בושה וחוצפה. אנחנו לא איגוד חלש, אנחנו איגוד נאור, שקוף, דמוקרטי וחזק. אין קשר בסיפור הזה לעניין הקבוצות הגדולות: היום האיגוד הוא לא פוליטי, הוא מנוהל ברמה מקצועית, עם דירקטוריון שמתכנס פעם בחודש, מנכ”ל מקצועי שלא נתון לאף איום. לא מעניינת אותי לא הפוליטיקה, לא גודל המועדונים ולא הנפשות הפועלות – אני עובד ברמה מקצועית וגם הדירקטוריון הוא כזה. מי שאומר את זה הוא שבוי בעבר, או לחלופין לא מכיר את צורת עבודתו ופועלו של האיגוד בשלוש שנים האחרונות. יש כאלה שזרקו אבנים תמיד ויזרקו אבנים תמיד…”
קבוצות גדולות נגד קטנות? מסטרס חיפה דווקא די גדולה בענף: מקום 6 ב-2014. ע”פ תכתובת באיגוד ב 2016 המועדון שלו הוא השני בגודלו במספר הספורטאים הפעילים!
דיברתי עם אחד מנציגי הקבוצות הגדולות – אילן אולמן מ 500Watt על הנושא
“אני לעולם לא אחזיק רוכב בכוח, ואם רוכב יעזוב אותי אני צריך לבדוק אצלי מה לא בסדר. אם רוכב יעזוב אותי בגלל תנאים, אז זה בסדר גמור. אני לא מאמין שאתה צריך לכלוא רוכבים. אם נתת לרוכב כסף (ואני לא מתבייש לאמר שאני עושה את זה: ביקשו ממני סיוע, כרטיסי טיסה וכו’ בעבר) אתה עושה את זה ביודעין, ואם בנאדם חושב שהוא יקבל את התמורה בחזרה כמו בכדורגל אז הוא חי בסרט.
היתה תקופה שעברו אלי כמה רוכבים אתיופים מרוכבי שמשון, באו וביקשו מאיתנו (מועדון 500 וואט) תמורה כספית גבוהה כאילו אנחנו מכבי תל אביב וכמובן שסירבנו! ההורים שחתמו במאסטרס חיפה משלמים למועדון ולא המועדון משלם להם”.
אבל גם אתה נפגעת עכשיו עם היציאה של הרוכבים לסייקלינג אקדמי
“נו בסדר, אז מה אעשה? שאכלא את הרוכבים ואומר להם שאני נפגעתי והחלום שלכם מבוטל? שאומר להם שזה לא בסדר? אין לי מה לתת להם: אני לא נוסע איתם לחו”ל ולא נותן להם את התשתית הרצויה כדי להתפתח כרוכבים. אני מאוד רוצה להמשיך לאמן, אבל אני צריך להכיר בזה שכרגע, במקום הזה סיימתי את תפקידי לטוב ולרע.”
ויכול להיות שזה גם לא סיפור גדול, כי אלה הם סוג של רוכבים שעולים כסף לקבוצה בזמן שהמאסטרס הם שמייצרים את ההכנסה שלה?
“לא: כולם רוצים להיכנס לארץ המובטחת, ואני אומר לעצמי – אני לא יכול להכניס אותם לארץ המובטחת כי אני לא האקדמי. זה גם לא מעניין אותי בחיים שלי בנקודת הצומת הזו לגייס אנשים עשירים… אנשים רבים שמקיפים את האקדמי היו אצלנו במועדון, אבל אני לא רואה את עצמי רץ בכל העולם ומנהל טכני של קבוצה. אני כן רוצה לאמן רוכבים, וכן הייתי רוצה לראות קבצים שלהם נכנסים לפריז רוביי או טור דה פלנדרס, וחושב שאני לא נופל משום מאמן בעולם, אבל אני אומר לעצמי – זה מה יש, נתת את מה שנתת, עזוב רגע את האגו. הרוכבים יותר חשובים ממך. ברור שהם עולים כסף ולא מחזירים אותו, אבל אני עושה את זה בשביל התשוקה. הם גם לא חלון ראווה, ולא מביאים אף אחד לענף.
ההורים משלמים כסף לקבוצה, הם לא מקבלים את זה בחינם, וכל הרוכבים (ב 500Watt, ג.ח.) משלמים על האופניים שלהם, כולל רוכבי העלית. אם מתחרה מספונסר קיבל אופניים מתנה אפשר להחתים אותו שאם הוא עוזב הוא משלם על החלק היחסי, אבל בשלב הזה להחתים הורים – זה לכרות את הענף שאנחנו יושבים עליו.
הוא טוען שזה בעיה של קבוצות קטנות ולא של גדולות – ואתה קבוצה גדולה…
יש שאלה גדולה של איכות האימון הניתנת בקבוצה למאומנים – לא כל המאמנים הם באמת מאמנים, שיושבים על קבצי הוואטים של אלה המשלמים להם, שמתפתחים עם הידע האימוני בעולם, ולגיטימי לרוכב לנסות לשפר למאמן טוב יותר ומקצועי יותר ברגע שגילה שהוא לא מקבל את מה שהוא ציפה לו.”
הצלקת של קובי פורת קשורה במעבר רוכביו ל CCC, אז דיברתי עם גל צחור:
מה דעתך על העניין הזה, של החתמת רוכבים על “קנס יציאה”?
“כרגע זה עוד לא מתאים לענף שלנו בישראל. ברגע שהחברה נכנסים למעגל של חסות, מעגל חצי מקצועני אז אפשר שיהיה חוזה שאומר: אתם מדריכים, קיבלתם ציוד מתנה, וכו’ – אתם מתחייבים להיות שנתיים. אם אחרי שקיבלתם אופניים, לא שילמתם על תוכנית מקצועית, קיבלתם הזמנות חינם למחנות אימון אז אתם צריכים לשלם 30% מהתשלומים רטרואקטיבית.
אביב, גיא וים עזבו לסייקלינג אקדמי – זה לא שונה, זה השלב הבא. המטרה של הקבוצה שלנו היא להיות קרש קפיצה לזירה המקצוענית. זו המטרה שלי, וכל רוכב שהולך קדימה, שחותם, שמתקדם, ש”עוזב אותי” – הוא לא עוזב אותי – הוא הולך קדימה, הוא ההגשמה וההצלחה שלי. אני מברך על זה, זה הכי משמח אותי שהילדים האלה הולכים הלאה. זה מה שאני רוצה – שהם ילכו הלאה. אני לא מרגיש מאחור, או שהם עזבו אותי, או זנחו אותי.
לגבי הילדים: אני לא הייתי עושה את זה. לחוגי ילדים זה לא רלבנטי – כל עוד אין פירמידה מבוססת של מקצוענות, ואז יש את המושג הזה שנקרא השבחה, אז בסדר – אם אתה מוכח כמישהו שמשביח, יבואו אליך אנשים שתשביח אותם והם יקבלו כתוצאה מזה את המשכורת הראשונה. בסוף, חברה שעזבו כנראה לא היו מרוצים.”
אפשר להבין את הכאב: אתה משקיע, מגדל אותם, אבל זה הקטע – הם מתפתחים. אם הוא לא רוצה שיעזבו – שייתן להם סיבה להישאר. לחייב – אף פעם לא יעבוד. אם בנאדם לא מרגיש שהוא מתפתח אצלך הוא לא יישאר.”
ילדים בענף האופניים – יש כל כך מעט מהם… האם כדאי להקשות? (צילום: תומר פדר עבור תחרות האופניים באיגודן)
פרשת מסטרס חיפה – סיכום ופרשנות BIKEPANEL
אי אפשר שלא להזדהות עם הכאב של מאמן, שלתפיסתו הוא משקיע, מטפח, נותן מעבר למה שמקובל, ואז רואה שהילדים עוזבים לטובת הבטחות שלאו דווקא יתממשו במקומות אחרים. אבל המענה לכך הוא רק אחד – יצירת מוניטין טוב, והענקת שירות מעולה וסיבה טובה להישאר בקבוצה שלך.
“דמי השבחה”?
הקונטקסט של דמי השבחה שבהם הקבוצה הקולטת מפצה את הקבוצה הפולטת, שונה מהמקרה בו הרוכבים עצמם או הוריהם צריכים לשלם. במובן הזה לטעמנו חל בלבול מסוים במסטרס חיפה, שגובה מההורים את הקנס ולא מהקבוצה אליה עבר הרוכב. בכלל לא בטוח שכל הנושא של ההשבחה וחוק הספורט שקובי מתייחס אליו קשור לנושא תשלומי הורים…
מועדון רכיבה עבור ילד הוא לא רק שירות רגיל כמו מנוי במועדון כושר – זה מרקם חברתי, זה המקום בו נמצאים חברים של הילדים לפעמים, זו סביבה שהילד מגיעה אליה פעמיים עד חמש פעמים בשבוע. סיטואציה בה מכריחים ילדים להישאר בקבוצתם, למרות שיכולות להיות בעיות מול המדריך, בעיות חברתיות מול ילדים אחרים, או חוסר התאמה או רצון של הילד להישאר בסביבה הזו היא סיטואציה לא סבירה בשום צורה. ההחתמה הזו מנצלת את העובדה שהילדים וההורים מעוניינים בנקודת הזמן שחתמו לרכוב במועדון, אבל היא דרקונית עבורם ברגע שהנסיבות ישתנו. היא יכולה לגרום לפליטת ילדים מהענף כיוון שזה הפתח היחיד שקובי מאפשר לצאת ללא קנס.
אלא אם ניתנו סכומים גדולים מאוד לילדים בצורת אופניים חינם, או מימון נסיעות ומחנות אימונים (זה לא המצב בד”כ בגילאי ילדים ונוער…) זה נראה לא הגון כלפי ההורים, לא כלפי הילדים, וכמשהו שיכול להזיק לענף ולפלוט ממנו רוכבים לענפים אחרים. אני לא עו”ד מתמצא בדקויות החוקים בעניין אבל על פניו נראה שראוי לשאול – האם זה בכלל חוק הספורט שרלבנטי לתשלום הורים (בניגוד לדמי השבחה בין קבוצות), או חוק הגנת הצרכן? יש פה עורכי דין מתמצאים בנושא הזה בקהל? תוכלו להתייחס ולהגיב בתגובות לכתבה?
(ניסיתי לקבל התייחסות לעניין מעורך הדין של האיגוד – דורון בן ארצי, אולם הוא לא ענה לי בצורה שיש בה ערך כלשהו לצערי ולמעשה סרב להתייחס).
גלו את הווצאפ השקט שלנו: 
השבחה – הסדר שמקורו בקרטל?
בהתייחס להשבחה בכדורגל וענפים אחרים – זה שזה קיים לא אומר שזה ראוי או הגיוני, גם בענפים ההם. יכולה להיות גם פרשנות תאורטית אחרת לעניין הזה- אולי זה קרטל של קבוצות הכדורגל והכדורסל, שמופעל באמצעות האיגודים שגם הם נשלטים על ידי הקבוצות – כנגד העובדים שלהם, השחקנים? לקבוצות יש לא פעם אינטרסים שונים מאלה של הספורטאים:
- יציבות – קבוצות ספורט הן עסקים לכל דבר, והן מעדיפות שהסביבה בה הם פועלים תהייה צפויה ככל האפשר, הקבוצות ותוכניות העבודה שלהם יפגעו כמה שפחות. מניעת ההעברות והעלאת מחירן מסייעת לכך.
- כוח למעסיקים על חשבון העובדים – “השבחה” ו”חלונות העברה” זה חסם שמקדם את הגבלת חופש התעסוקה של הספורטאים. כאשר מגבילים את חופש התעסוקה והניידות שלהם, מקטינים את כוח המיקוח שלהם לטובת המעסיקים (הקבוצות) ומפחיתים את עלותם.
מתי בכל זאת יש הגיון בכך? אם הקבוצה השקיעה באימונו ובקידומו של הרוכב סכומים גדולים מאלו שהשקיע הרוכב עצמו – והוא קיבל ממנה אופניים, נסיעות לחו”ל, ביגוד וכו’, עבור תמורה מצידו. במקרה כזה יש מקום לשקול החזר לקבוצה אם בוצעה השקעה בשחקן, ובתנאי שהוא לא נתן תמורה כמצופה. גם זה צריך להיות מעוגן בהסכם ברור והגיוני בין הרוכב לקבוצה.
בישראל: חולשה ניכרת בגילאים המושפעים ביחס לעולם. האם נכון להטיל קנסות?
ההיבט הערכי והענפי
החתמות וקנסות זו הגנה שרק מעודדת בינוניות משום אחרי שהחתים, יכול המאמן לתת שירות גרוע ולאבד רגישות וזהירות. האינטרס של הענף הוא שתהייה תחרות בריאה בין המועדונים, שיתנו יותר חוויה, מקצוענות, ויגרמו לרוכבים להיות מרוצים בתוכם ולכן להישאר. הטענה של קובי פורת שאין סיכוי שמאומנים ישתפרו בקבוצה אחרת היא בעייתית מאוד, בלשון המעטה. יש מקרים שהיא לא נכונה, יש אחרים שבהם היא נכונה. בכל מקרה הגישה מקוממת – הוא יודע טוב יותר מהילדים ומההורים מה טוב עבורם: שהם יהיו חייבים להישאר אצלו בקבוצה… אין להם יכולת או זכות להפעיל את שיקול דעתם לגבי חינוך ילדיהם, אורח חייהם וספקי החוגים שלהם?
נתוני איגוד האופניים מראים שבין גיל 14 ל 18 חלה נחיתה דרמטית בכמות הילדים ששורדים משנה לשנה. אלה הגילאים הרגישים והקריטיים ביותר למעבר מילדים שרוכבים בחוג, לנערים וספורטאים רציניים בסביבה תחרותית. פה הבסיס לספורט האופניים הישראלי האמיתי, מעבר לחוגי ילדים וחוגי מאסטרס. פה בדיוק נמצאת קבוצת הגיל שהענף הזה צריך להתמקד בה ולהגדיל אותה. התנהלויות כאלה לא יסייעו, והטלת חוזים דרקוניים דווקא בגילאים האלה היא בעייתית מאוד, ועלולה רק להרחיק מהענף נערים והורים.
להתרשמותי האיגוד לא תומך בזה משום שתועלתנית זה יעשה נזק לענף ומשום שערכית – הדבר הזה לא נראה נכון וראוי.
ההסדרים שמתחת לפני השטח
לא בטוח שגם זה טוב – אבל קיבלנו דוגמאות במערכת לכך שגם בלי דמי ההשבחה או קנסות להורים ולספורטאים, מתקיימת מתחת לפני השטח בענף האופניים מערכת איזונים ותיאומים שמונעת אי יציבות ועודף מעברים.
כמובן שזה לא הרמטי, ויש עזיבות ומעברים, אבל למאמנים ולקבוצות יש אינטרס שלא יהיה ג’ונגל של העברות: הם עובדים במרקם צפוף לצד מאמנים וקבוצות אחרות, פוגשים זה את זה באירועים ובתחרויות, ולא פעם משתפים פעולה – הן טקטית במירוצים עצמם, או בארגון מירוצי מועדון. מאמן שרוצה שקבוצות אחרות יבואו למירוצי המועדון שלו חייב לשמור על קשר חיובי עם רובם ועדיף לו לשמר סטטוס קוו וצמיחה אורגנית וכזו שתייצר מינימום חיכוך עם הסביבה. השיטה שעובדת היא לא מעט תיאום וזהירות בדברים האלה, כבר היום בשטח, בלי קנסות ובלי חוזים – על חשבון רוכבים שלא רצו לקבל אותם לקבוצה חדשה לאחר שעזבו קבוצה קודמת.
מאת: גיא חלמיש