לפני כארבעה חודשים החל הרחש להתפזר בחלל קומונת 4אפיק: רעיון עיוואים לקיים תחרות אופניים למרחק של 750 ק”מ. הרעיון שלקח השראה ממירוץ “הר לעמק”, היה לחצות את הארץ ברביעיות כאשר כל רביעייה בנויה מצוות רכיבה וצוות נהיגה המתחלפים ביניהם בנקודות קבועות מראש לאורך המסלול. כך מאפשרים מנוחה לרוכבים, בשעה שחבריהם לצוות נותנים בראש, ובשורה התחתונה -רכיבת all-out טוחנת קראנקים ורגליים, בלי חשבון, בלי לשמור כוחות ובלי חלוקת מאמץ – מהנקודה הגבוהה במזרח התיכון עד חופי הים האדום.
מירוצי שליחים קיימים לא מעט בתחום הריצה והאופניים: בעיקר ברכיבות כביש, וכמובן באנדורו 24 שהתרחש ב-2010 במתכונת הזוגות והרביעיות שלו בישראל בבן שמן. במספר 750 רמזו המארגנים אל תחרות אינדורנס אחרת באריזונה שאליה מזנקים מעטים ורק בודדים זוכים לסיים: תחרות ה-Arizona Trail Race. אותו המספר 750 רק באמריקאית: מדובר במיילים ולא בקילומטרים… כוונת ההוגים המקומיים הייתה ליצור את השפיץ של חווית האפיק הישראלי.
הצפי מבחינת זמנים לתחרות היה שהיא תושלם ב 48-72 שעות, מה שאפשר לדחוס את הרכיבה לסופשבוע אחד ולהתעלם משטחי אש בחלק בדרומי של המדינה.
כרזת האירוע – ליגה! עוד דוגמא לכישרון השיווקי בקומונת 4Epic
הכותרת של התחרות “זה לא מירוץ אלא ממש שליחות” ליווה את הפרסומים מתחילתם כשהמסלול במבט ראשוני נראה כשילוב של מסלולים קומונארים מוכרים: “דן אל דן” (רכיבת 200 קילומטר לציון 100 שנה לתל אביב ), “6PE” (הרכיבה המסורתית של הפארקים הגדולים בשפלה), “האליפסה”(ת”א- באר שבע מעגלי), ה”400” (קריאת התיגר לרכוב מכרמים לאילת ביום אחד), והצ’ימיצ’ורי (רכיבת המאה מייל המסורתית מחצבה לשדה בוקר וחזרה).
ראשון להרים את הכפפה היה חנוך רדליך שוויתר על רעיון הרביעיות וקבע את תאריך היעד לחוצה ישראל סולו. למרות האווירה החיובית שנוצרה סביב העניין הורכבה רק רביעייה אחת שהורכבה ממתי אלדד- בוגר טרנס אלפ 2012 שהתרומה שלי לעניין היה שידוך שלו אל שלישיית האריות מתי רוזן- בוגר טרנס ג’רמני 2010, משה אהרוני, ואלון שמאי.
האריות אגב, היא קבוצת הרכיבה המקורית בגרופי שבה הם התחילו לרכוב ביחד. מאז הפלטפורמה ננטשה והאריות נשארו… הם ידועים במבחן הקובקוב שלהם: מסלול אימון של 43 ק”מ עם 1400 עליות מצטבר, שלפיו מי שעובר את המבחן בהצלחה מתקבל לקבוצה. מבחן הקובקוב אף הבשיל לאירוע קומונארי בספטמבר האחרון.
מיותר לציין שכל הרביעייה שותפה קבועה לאירועי האפיק השונים של 4אפיק כשבמבצע יואב השני לדוגמא מתי אלדד הצליח אף להתברג לפודיום בקטגורית ה-50 פלוס.
האריות במבחן הקובקוב המסורתי בהרי ירושלים. צילום: גל אריה
את דילוג הרכב היה מבצע הזוג הראשון בתחילת רכיבה והזוג השני בסיומה, כאשר הרכיבה כולה אמורה להיות בשעות נוחות עם מספיק זמן התאוששות. הגדיר זאת יפה אלון שאמר שיש בזה משהו מבלבל מבחינה פסיכולוגית. זה כמו לצאת לקולנוע אבל להיכנס לאולמות שונים ולראות סרטים שונים באותו הזמן כשבערב לאחר מכן נפגשים וכל אחד מספר על הסרט שלו.הרביעייה החליטה לפרש את חוקי התחרות כרצונה, ובמקום לרכוב עם החלפות בטור החליטו לרכוב במקביל. את הארץ פיצלו לשלושה מקטעים: חרמון-צובה, צובה-פארן ופארן-אילת. כל מקטע חולק לשני מקטעים של 160 קילומטר, כשכל זוג אחראי לנקות את המאה מייל היומיים ונפגשים ללינה משותפת בצובה ופארן. נקודות הפיצול נקבעו לטבעון ביום הראשון, לערד ביום השני ולשחרות ביום האחרון.
לכאורה רעיון הרכיבה במקביל הוא גאוני אבל העניין גרם לרביעייה לרכוב ללא עזרה לוגיסטית של הזוג השני וכמו כן לרכוב בשעות החמות דווקא. במיוחד סבל הצוות השני שעשה בבוקר תחילה את הקפצת הרכבים ורכב את מקטעי הרכיבה מאלונים לצובה ומערד לפארן. כוונת הרביעייה מלכתחילה היא להיפגש שוב בסתיו ולהחליף את מקטעי הרכיבה, מה שמבטיח המשכיות לפרויקט, וגם יספק אולי הזדמנות נוספת לדרוש בתיאור הנ”ל, לכל מי שתיאור הלוגיסטיקה המורכבת הזו הזכיר לו שהוא ויתר על לימודי הנדסה בטכניון…
הרביעייה היא גם סווינגרית – ונוקטת באורח חיים פרוגרסיבי של חילופי זוגות: כשבכל יום יצאו לרכיבה זוג משותף אחר. מה שהבטיח רעננות לאורך כל הדרך.או כדברי אלון אדם נולד כל בוקר מחדש:עם מסלול חדש, בן זוג חדש וחיים חדשים.
המסלול תוכנן לרכיבה בקצב מתון (ברוטו) של 12.5 קמ”ש כאשר העמודות השונות מכילות את כל המידע לגבי המסלול ומאפייניו הרלוונטיים:
קצת על חוצה ישראל
בשנים האחרונות ובעיקר ב-2012 חלה עליה בכמות הרוכבים הגוזרים על עצמם חופשה וחוצים את הארץ לאורכה. את האינפלציה של המסלולים של חוצה ישראל אפשר לנתח: רובם יוצאים מצפון לדרום, רובם שמים פס על מרכז הארץ, רובם בוחרים בחופשה של חמישה עד שמונה ימים לביצוע המשימה וכולם יורדים לפרטי פרטים עד תכנון מקומות לינה לאורך המסלול.
החריגים ירדו לשלושה או ארבעה ימים ובחוצים האלו תמצאו קטעי כביש ארוכים יותר, המתפנקים מאריכים לעשרה ימים-שבועיים ,יש שמפצלים את החוצה למקטעים של סופי שבוע אחת לחודש עם תכנון של הקפצות. לאחרונה נוסף ז’אנר חדש של חוצה ישראל כהכנה ל-GDR עם כל הציוד self supported.
למי שקשה לו הקטע התכנוני והארגוני אז יש את לימור שני שמוציא בכל אביב וסתיו חוצה ישראל לקהל הרחב. אצל לימור שמנהל את הרכיבות לטווח ארוך בעז הרים הדקדוק הוא לפרטי פרטים: הפקות מתוזמנות היטב של יואב בהט, מקומות לינה וארגון הסעות לצפון ומהדרום. ככלל ככל שיחס הנטו -ברוטו גדל הרי שהטיול הוא יותר מפנק ואצל לימור למרות הקילומטראז’ היומי הגבוה התחושה היא של לפנק, לפנק לפנק.
בחוצים הפרטיים שלי כמו אצל רוב החוצים אין עניין בליבה שבה אפשר לבקר ביומיום אלא רק בקצוות וכשמרכז הארץ לא מקבל את הכבוד הראוי לו: מקבלים יום אחד של רכיבה עם הרבה חציות כביש.
לימור ומארגני ה-750 בחרו בניגוד אלי לא לשים פס על המרכז ומשלבים בעניין גם את הרי ירושלים. כשלימור מגדיל לעשות ואם מזג האוויר מאפשר זאת הוא פוסח על ציר המוביל-קלנסוואה-טייבה, מבקר בנחל אלכסנדר ושותה קפה בטיילת של תל אביב. המראה של רוכבים ביטניקים עם מראה זיפי ושזוף של שני ימי רכיבה עם לינת שטח עושים את זה ללימור, מזכירים לו את עברו הצבאי ובשילוב עם החתיכות המתהלכות ברציף מתהווה לו ניגודיות מושלמת.
מארגני ה-750 מצידם בחרו לטבל את העניין בסינגלים רבים באלון הגליל, בעדולם, בצוקים ובסינגל שחרות -אילת. סינגלים אלו צורכים זמן יקר ותובעים מאמצים אנארובים לא קלים מה שמקשה ברכיבות ארוכות כאלו.
נקיים ועדיין אופטימיים,יום חמישי 06:30 בחרמון. צילום: אברהם רדליך
הרכיבה-סופשבוע שבו נחצים כל הגבולות
חנוך הצטייד במכשיר עיקוב “ספוט” של חברת (small-world), ובמקביל הוקמה און ליין קבוצת ווטס-אפ שעודכנה ברגעים חיים מהמתרחש. הקבוצה מעט האפילה על הפרסומים בתפוז אבל בשילוב עם הספוט נתנה לראשונה תחושה של GDR כאן אצלנו בבית.
חנוך ביום הראשון על פי הספוט אחרי 8 שעות ומאה ארבעים קילומטר.
מתי רוזן עולה לעילבון כשברקע כלא צלמון. התמונה צולמה רגע אחרי שצייץ בווטסאפ: “אנחנו חווים תענוג צרוף, רק מסיבה לתוך הלילה עם בת הזוג מתקרבת לזה”, ציוץ שיוטל בו ספק כבהמשך בהזיות השרביות הוא יראה את באר אורה ויקרא לה אילת …- צילום: משה אהרוני
סוף השבוע לא הטיב עם הרוכבים מבחינת מזג האוויר
היה זה סוף שבוע עם חזית חמה לאחר גשמים מטורפים, בעיקר בצפון, שהביאו לביטול ה”חוצה גולן” של איקי רהט ולצמצום מסלול הגרנד פונדו הצפוני. מלכודות בוץ ליוו את הרכיבה בגזרה הצפונית ותנאי שרב הקשו עליה ביום האחרון. אביו של חנוך שליווה אותו ונתן לו סיוע לוגיסטי מינימלי ציטט את חנוך אומר ש”בוץ, חול ועליות זה לא קשה…זה רק יותר לאט”
למעט הליווי האינטרנטי, רוכבים קומונארים הצטרפו למקטעי רכיבה, ללינת הלילה במצפה מודיעין ולקפה שעל הדרך בתחנות התדלוק השונות, ניסיון העבר שלי מוכיח שכל מפגש כזה אפילו לקפה בתחנת דלק נידחת נותן כוחות מחודשים ואנרגיה להמשיך.
רדליך מקפיד על העקרונות: לינת לילה במצפה מודיעין אחרי 253 קילומטר. הי, אז מה אם הבית החם והמפנק נמצא רק עשרים ק”מ מפה… צילום: אברהם רדליך
מינו ואברון הגיעו ללוות את המאמן שלהם על מסלול ה-6PE מצובה אל סינגל עדולם. צילום: אברהם רדליך
אלון שמאי סובל על 26 זנב קשיח בירידות מרכס סנסן. צילום: משה אהרוני
את מינו ואברון פגשתי בבוקר היום השני מעמיסים את האופניים בביתם במשואות יצחק כשיצאתי מהבית ברכיבה בכוונה לפגוש את הרוכבים בבית גוברין , מינו מספר על רכיבה איטית וחכמה ,הורדת הילוכים בעליות ,שמירת כוחות בסינגלים והתעופפות בירידות.
אלון שסבל ביום הראשון מחציות הכבישים של השרון וממעברי המים הבוציים פרח אל מול התוואי המרתק של היום השני, יום של 160 קילומטר עם 2500 מצטבר כשהעליה להר עמשא הופכת אותו כהגדרתו מיום קשה ליום קשה ביותר.
בתמונה: מתי אלדד מחפש צל בנחל חווה על התוואי של הצ’ימיצ’ורי, מתי הביא ל-750 את הניסיון והנחישות שרכש באימונים לאלפים ובקבוצת CCC. צילום: מתי רוזן
משה מסמן את היעד, משה בעל הלוק החולמני מוגדר על ידי חבריו כחזק ורגוע שמצויד במנוע דיזל מרובה ליטרים. צילום: מתי רוזן.
נתונים סטטיסטיים
חנוך עמד בזמן היעד שהגדיר לעצמו 60 שעות, כשמתוכם 37 שעות וחצי נטו ,700 קילומטר עם 9 קילומטר מצטבר, לילה ראשון במצפה מודיעין והשני בחוות האנטילופות בערבה. ביום השני, עקב אילוצים של שטחי אש חרג חנוך מהמסלול לאחר שדבק בו אחד לאחד עד לערד ורכב כביש אל הערבה .
היום השני הוא גם היום הכי ארוך עם 269 קילומטרים, 4000 מטר טיפוס. 18 ורבע שעות ברוטו, 15 שעות נטו, מעורר השראה כבר אמרנו?.
ארבעת בני התמותה מבחינתם תרמו לעניין שלוש רכיבות בסדר גודל צ’ימיצ’ורי , רכיבות שנכנסו אל תוך הלילה תוך דאגה להקפצות ללא עזרה חיצונית ורכב ליווי.
ברכיבה הזו לא נישאו נאומים בזינוק ולא היה בסיום שער גדול עם פרסים אבל שם הרוכבים יהיה חקוק לעד כראשונים להיענות לאתגר.
תנאי השרב גרמו להפעלת שיקולי דעת ביום האחרון לשינויי מסלול ועלייה לפרקי כביש אבל כל זה נסלח , נפתחה מסורת ואחרי הפקות לקחים בשנה הבאה השמיים הם הגבול, אם קונספט רביעיות השליחים הוא מפגר מבחינתכם אז תבחרו לכם תבנית ובואו לעשות זאת בתאריך שיקבע מראש :בודדים זוגות או קבוצות שלמות, מכאן ועד לתחרות סטייל GDR המרחק הוא קצר.
בתמונה: פיטרפן והבירה עם האופניים עד אילת. צילום: אברהם רדליך
תודות
ואחרי שהכל עבר בשלום אפשר להוציא אותם מהארון: לאמיתי טפלא שהזה את הרעיון (מכאבים, כך אומרים חבריו…), לאילן טבת שתכנן את המסלול (או לדבריו רק חיבר פרויקטי קומונה לפרויקט אחד גדול), למאיר בוקאי שהיה אחראי על הנושא השיווקי ולכל חלוצי ה-750 הראשון, עמוד האש לפני המחנה, להתראות בשנה הבאה…
או בעצם אפשר להיפגש כבר קודם ב-6PE שיערך בתשיעי למאי ובאפיקניסה למי שרוצה לטעום מהז’אנר שיערך בתאריך ה-27 למאי.