גראן פונדו ים המלח מביא מסלול חדש מעגלי ויפהפה. השיא: מעלה עקרבים ועוד שתי פנינים נדירות. זה אירוע שאסור להפסיד.
רכבנו קבוצה של כעשרה רוכבים את המסלול במלואו כדי להביא לכם רשמים, וכדי שהמסלול יצרב כאופציה מעולה לכל החורף ועונות המעבר במסגרת סקירת המסלולים של בייקפאנל. איתנו רכבו יזם ומארגן האירוע הראל נחמני, ו”קמב”ץ ההפקה הזו – ברק הרשקוביץ. חשוב שהמארגנים רוכבים בעצמם, את כל המסלול ומרגישים אותו דרך הרגליים ומזווית הראייה של הלקוח שלהם. השורה התחתונה – מסלול קרוב למושלם. הרכיבה פה היא 155 ק”מ, והגובה המצטבר הוא כ 1750. המרחק מרגיש קצר יותר מאחר והרכיבה מסתיימת בירידה מדהימה של כ 20 ק”מ שהרכבות שיווצרו בה ימשכו אתכם כמו ברכבת הרים, כך שהמרחק מרגיש קצר יותר.
יש כמה סיבות לכך שהמסלול הזה מצוין:
ירון פרץ שרכב איתנו מסכם: “155 ק”מ, 1750 מטר מצטבר, עלייה אחת מדהימה, נוף פני ירח עם ים המלח לצידך בשעת בוקר..וואהההו אחד ענק!
- המרחק משמעותי אבל לא מוגזם.
- מעלה עקרבים – מקום ייחודי ויפהפה. קשה אך לא מאוד ארוך.
- הנוף מהמם- מדבר במיטבו: הערבה, מעלה העקרבים, והאזור שאחריו. הירידה היפה לים המלח…
- המסלול נרכב בכבישים נידחים ללא מכוניות כמעט. בשבת- ריק לגמרי שם.
זו הזדמנות לרכוב באחד המסלולים היותר מגוונים ומיוחדים שיש בארץ, שרובינו לא רוכבים בד”כ. הזמן המושלם עבורו בשלושת העונות שאינן קיץ. למי שרוצה לרכוב שם רק נדגיש – כדאי מאוד עם רכב מלווה – אין תחנות דלק לאורכו ויש בעיה למלא מים או לרכוש מזון (אפשר להמשיך קצת לפני הפניה מהערבה לתחנת הדלק הקרובה לעיר אובות, או לעצור בש.ג של אחד המפעלים – אבל זה לא אופטימלי…). נקודת חולשה אחת של המסלול היא בקטע שבכביש 206 ו 25. קטע מישורי ומשעמם שמהווה גישור של כ 20 ק”מ בין החלק היפה שקדם לו ליפה שאחריו.
יוצאים מאיזור המלונות של עין בוקק. ברקע זריחה על ים המלח.
זהו המסלול המדברי שהכי מתאים למכנה המשותף של הרבה מהרוכבים. מרחק וטופוגרפיה שמתיישבים בול על רוכב סוף-השבוע הממוצע, מסלול שמחליק כמו ויסקי טוב לתוך הגרון.
מימין: יותם קאופמן והראל נחמני מטפסים במעלה עקרבים
הקטעים בפרוטרוט:
מלונות-צומת עיר אובות (כביש 90): כ 55 קילומטרים של רכיבה מנהלתית, כמתחייב מרכיבה על כביש ראשי במדינת ישראל. המזל הוא שביום ו’ בבוקר אין כמעט תנועה בלאו הכי, אז לא תרגישו שאתם מעצבנים את עמך ישראל. עדיין – הנוף סביב מרשים. הבקעה היא ייחודית, וישנה תחושה של התגברות תחושת הנידחות ככל שמדרימים.
ברכיבת ההכנה המשאיות התחשבו עד מאוד ולקחו עקיפות רחבות. באירוע עצמו – כבישים סטריליים!
מבוא למעלה עקרבים (כביש 227): כאן מתחילה המדידה התחרותית. חמישה-עשר קילומטרים של עלייה בשיפוע קל, וירידה קצרה לנחל צין.
מעלה עקרבים (כביש 227): העלייה מתחילה בזבנג, מתמתנת, זבנג גדול עוד יותר בצורת סרפנטינות, עוד התמתנות, ועוד זבנג עד לאנדרטה , שיכה במיוחד במי ששרף עצמו בסרפנטינות. הקטע הזה גם מטעה מעט בגלל שהוא בקטע כביש ישר ולא בסרפנטינות. זה נראה מרחוק פחות תלול.
למזלכם, תיקונים שבוצעו בכביש בקיץ האחרון סתמו חלק ניכר מהבורות, מה שיאפשר יותר חופש תנועה ובעיקר עקיפות של מלכסנים למיניהם, אבל האספלט עדיין זיפט, למרבה המזל, כך שהקסם של העלייה נשמר.
מתחילים לטפס. העליה מגיעה בפתאומיות. לא להכנס לשוק!
המשך כביש 227: בקניון שבמעלה מעלה-עקרבים עובר כביש מהיפים בארץ. לטעמי זהו החלק היפה ביותר של המסלול, אבל הוא קצר. עד למפגש עם הכניסה למכתש הקטן המסלול ממשיך לטפס במתינות. משם, עם הפנייה שמאלה, גולשים במהירות בואדי ויוצאים למישור שמוביל למכתש הגדול. האטרקציה העיקרית בדרך היא האמבטיה הכיפית ביותר בארץ. כשתגיעו לשם, תדעו מייד.
האמבטיה הכי מגניבה בארץ!
הדרך לצומת צפית (כבישים 206 ו-25): זה קטע אחד שהוא, לאור השיאים המדהימים שסביבו מונוטוני ומישורי, כי בצומת 227-206 פונים ימינה לכיוון צומת רותם ולא שמאלה לתוך המכתש הגדול. אבל זה נעשה למטרה טובה של מסלול מעגלי שסופו יפה גם כן. ככלל, מדובר על עשרים קילומטרים של מישור עם מעט גבעות מתגלגלות.
ככה נראה הקטע המשעמם באירוע…
מצומת צפית לצומת חתרורים (כביש 258): מלבד הקילומטרים הראשונים של הקטע הזה ליד המפעלים ובריכות האידוי שלהם, שעלולים להיות לא-נעימים לדרכי הנשימה שלכם כתלול בכיוון הרוח, מדובר בקטע מקסים ושכוח-אל. המילה האנגלית Desolation תפורה עליו.
זה מהכבישים האלה שאף אחד לא נוסע עליהם אלא אם הוא באמת צריך, ומדובר בעיקר על עובדי מפעלים שגרים בערד. גם בסתם יום של חול תוכלו לרכוב שם ולראות יותר גמלים ממכוניות. 22 הקילומטרים מתחלקים בגדול לשני שליש ראשונים של ירידה ושליש אחרון של עלייה בשיפוע מתון.
הירידה חזרה (כביש 31 וכביש 90): לדעתי, זו הירידה הכיפית ביותר בארץ, כאשר המתחרה העיקרית היא הירידה לבקעה דרך מעלה אפרים. לא סתם רוכבי האופנועים מתים עליה. הירידה הזו כל-כך נוחה שגם פחדן ירידות כמוני מצפה לה בכליון עיניים. שיפועים נוחים, סיבובים לא חדים מדי, נוף להרי מואב בסופה. והכי חשוב: סוף הירידה הוא גם סוף המסלול. המקום הנמוך בעולם שממנו אי אפשר לרדת עוד. משום כך זו גם הירידה האולטימטיבית.
לסיכום
המלצה חמה. נופים מדהימים, מסלול חכם- זה “no brainer” – תגיעו. לכל מי שמתכנן לרכוב שם עצמאית – נמליץ להתארגן על רכב ליווי עם כל המצרכים הנדרשים, ולהגיע בעונות המעבר או בחורף.
- ציון: 5 כוכבים (מעולה)
- אזור: ים המלח
- נפח התנועה: נמוך
- מרחק: 155 ק”מ
- גובה מצטבר: 1750מ’
- קושי: מסלול קשה מאוד
- זמן לרכיבה: 6-7 שעות
- מים: לא ממש- צריך רכב ליווי.
- עונות: רק לא בקיץ
- התחלה וסיום: מלונות עין בוקק
- אוכל אחרי: ארומה עין בוקק