והפעם עזרא שהרבני לוקח אותנו לטיול מעשיר אל אחת הפנינים החבויות והמרשימות של מדבר יהודה, אל מקום שעד לא מזמן היה מחוץ לתחום לרוכבים ישראלים, אולם הפך למסלול קלאסי בשנים האחרונות: מר סבא (או בלשון העם: מרסבא).
הקרבה למקומות הקדושים בירושלים משכה נזירים רבים להתיישב במצוקי הנחלים במדבר יהודה ולהתבודד בעיקר במערות בנחל אוג, נחל קדרון, ואדי קלט ונחל תקוע. סבאס שהגיע מקפדוקיה בגיל צעיר התחנך כנזיר במנזר של אבתימוס (חאן אל אחמר במישור אדומים) ובמנזר של תיאוקטיקוס בנחל אוג (דיר מוכלך שנמצא בחלק הקניוני של הנחל, מאד קרוב לביר אל מלכי, הבור שמהווה את הסמן לתחילת המסלול של דרך הסוכר), לאחר מותו של אבתימוס בחר סבאס להתיישב במצוקי נחל קדרון והקים מנזרים ומושבות נזירים בנחל, הנחל אף נקרא על שמו ואדי א-ראהב (נחל הנזיר). בניגוד לרוב המנזרים המר סבא כמעט ולא חדל מלהתקיים לאורך השנים, במאה השישית הוא שרד את הפלישה הפרסית ששמה לה למטרה לחסל את תופעת הנזירות, וכן את בייברס במאה ה-13 שהחליט להשמיד את המנזר.
מרק טווין שהגיע בשנת 1867 כעיתונאי שליח המלווה צליינים תיאר בדרכו הצינית את ארץ ישראל, את יושביה ואת הצליינים בספרו “מסע תענוגות אל ארץ הקודש”. בניגוד למצופה רק הקתולים זכו ממנו למילים טובות. הוא תיאר את תרומתם של המנזרים הקתוליים ובמיוחד את המר סבא, שבזכותם הרגיש מוגן ובטוח לטייל בארץ ישראל. המר סבא בזכות מקומו הגאוגרפי היווה את אמצע הדרך בין ירושלים ובית לחם לים המלח, מה שאפשר לצליינים לעצור ללינה במנזר בדרך. מבקרות לעומת זאת לא הורשו מעולם להיכנס והופנו ללינת לילה במגדל הנשים, מבנה גבוה לצד המנזר.
קצת על תופעת הנזירות
נזיר הוא אדם הנוטל על עצמו סייגים הקשורים בתענוגות החיים:
- פרישות מחיי מין ומשפחה – איסור יחסי מין, נישואין והולדת ילדים. התחייבות לפרישות, פירושה תיעול כל האנרגיות לטובת עבודות האל והשליחות הרוחנית.
- עוני – יש איסור להחזיק רכוש אישי, אך לעומת זאת מותר רכוש קבוצתי. גם כיום לנזיר אסור להחזיק בחשבון בנק פרטי והוא אינו יכול לזכות בירושות.
- צייתנות – החיים הם על פי תקנון וציות מוחלט לאב המנזר. קהילת הנזירים היא משפחתו החדשה האלטרנטיבית – כל הנזירים הם בחזקת אחים. הכמרים לעומת זאת לא חייבים בפרישות ולא חייבים בצייתנות וככוהני דת לא חייבים להיות עניים.
במדבר יהודה התפתחו סוגים שונים של נזירות, מהנזיר המתבודד החי במערה לבדו ועד למנזר שיתופי בו חיו, למדו, התפללו ואכלו הנזירים, תוך חיי שיתוף. במנזר הזה היו מכינים את פרחי הנזירים לחיי התבודדות בלאורה. הלאורה היא צורת נזירות שהתפתחה בראשית התקופה הביזנטית במדבר יהודה, בה קבוצת נזירים היו מתבודדים ואף מסתגרים מן העולם, ונפגשים במקום משותף רק בימי התפילה, שבת וראשון. המפגש היה לצורך תפילה וסעודה. במסלול של ואדי קלט צרפנו לכם לאורה טיפוסית מואדי נחיל, ליד קאסר אל יהוד.
בתמונה:מסלול מומלץ מקידר לאלמוג, משלב את הר מונטאר, את התצפית למר סבא, את מבצר הורקניה ואת ראש צוקים(שימו לב שמדובר בשטחי אש)
אגב תצפית אל המר סבא תיארנו כבר בבייקפאנל בכתבה המתארת דגשים לבניית רכיבת אפיק
המר סבא בעת החדשה
את הטיול הראשון למר סבא עשינו ארבע שנים לאחר גל הרציחות שהתרחש בתחילת שנות ה-2000. היו אלו ימים של טרום ה GPS, ושל ניווט על פי מפה ואינוס של השטח לצרכנו, הסתמכות על רועי צאן בדואים לצורך ההגעה אל הר מונטאר (בחרנו בדרך הקצרה והעבה ולא בארוכה והקלה) וגילוי מפתיע בשטח של כביש חדש לקידר שלא הספיק להיכנס למפה. אל התצפית הגענו כבמבצע צבאי, עלינו לתצפית, צילמנו והסתלקנו במהירות אל בקעת הורקניה.
ניווט של פעם, מפה וחצי מימייה
כחלק מאווירת ה “יהיה בסדר”, ויתרנו בתחילת הרכיבה על הקפצת המכוניות ובניסיון לתפוס טרמפ, יצרנו שלא במתכוון את הבסיס להקפצות מאלמוג למעלה אדומים על ידי זיאד ובהמשך אמג’ד ממוניות מזרח ירושלים. פרסום הטיול היה תחת הכותרת “לכו כולכם לעזאזל” (שהרי הר מונטאר הוא כנראה ההר ממנו היה נזרק העז לאל ביום הכיפורים). כנראה עקב כך התגובות לטיול היו קשות: הואשמנו בהפקרת בטחון המדינה וכל זה עמד בקונטרס גמור למה שהתנהל באותם ימים בפורום טיולים וידיעת הארץ בתפוז, בו אנשים תארו מסעות רגליים פלוס אירוח במנזר למשך כשבוע.
לקח לנו שנתיים לשכלל את המסלול משבילים רחבים לשבילי גמלים, להוציא את הסיבוב המושלם של צפון מדבר יהודה מהארון ולהפוך את המסלול לקונצנזוס בקרב הרוכבים. מאז הגדה של נחל קדרון הפכה לטיילת על הירקון ורוכבים רבים אף העזו לחצות לגדה השנייה ולטפס למנזר. גם אנחנו טיפסנו אלא שלא לקחנו בחשבון שהמנזר אמור להיפתח רק בעשר בבוקר ולנו אצה לה הדרך, אז מיהרנו אל בקעת הורקניה בשלוחה לא מוכרת שממנה ניתן לראות את המנזר ומצד שני את נחל גורפן וקרן אל חאג’ר.
רן גנור, מוביל הטיול
השנה רן גנור, מדריך אופניים מוסמך שמארגן בין היתר את טיולי החודש של “רוכבים עם נביעות”, הרים את הכפפה ופתח טיול דו יומי מודרך מיוחד, עם הצצה נדירה למבנים למנזרים ומסגדים במדבר יהודה. בטיול השתתפו שלושה רוכבים מאותו טיול אלמותי אריאל קירצ’וק, רונן בננה וקובי יונתן.
בטיול היו מימדים נוספים שתרמו להבנת המדבר בקרב המשתתפים: אירוח של הרוכבים אצל אנשי המדבר הבדואים והנזירים מתוך ניסיון לקשר בין אוכלוסיות שונות וליצור אפשרות לדו קיום במרחב, כמו גם לייצר בסיס להכנסה כלכלית בקיימות לתושבי המדבר. בנוסף קיבלו הרוכבים הסברים על חשיבותה של ירושלים והעליה לרגל אליה מהמדבר לשלושת הדתות, עם העשרה בנושאים גאוגרפיים, תאולוגים, והיסטוריים ע”י אבנר גורן -ארכיאולוג ומורה דרך וכן ע”י איהב בלחא- איש דת סופי מיפו שהרחיב בנושא האיסלם. הטיול כלל ביקור בתוך מנזר מר סבא ומסגד נבי מוסא, וכל זאת בחסות העמותה שבדרך לדו-קיום אקולוגי באגן ים המלח – פרוייקט “עליה לרגל ירוקה”. את הטיול ליוו בדואים תושבי האזור העובדים יחד עם העמותה שאירחו את הרוכבים ודאגו לרכבי ליווי והקפצה, כמו גם את סידורי הלינה, הארוחות והכיבודים לאורך הטיול.
בתמונה: איהאב ואבו עלי בפתח הבית
הטיול נפתח באירוח בבית הפלסטיני שנמצא כמאה-מאתיים מטר לפני השער של קידר. אצל אבו עלי שהסביר על החיים של משפחתו ואחר כך אירח את הרוכבים לארוחת בוקר של פיתות על הסאג’, שמן זית מהעצים שבמורד הגבעה, זעתר שנקטף בין הסלעים וגבינות עיזים ולאבנה ביתית.
כאמור את הטיול ארגן וסבסד ארגון עליה לרגל ירוקה שבין השאר גם מנסה לקרב בין התושבים היהודים והמוסלמים של האזור וגם לרתום אותם ואת הכנסייה לפרויקט של ניקוי נחל קדרון משפכים. מסתבר שהתקציבים קיימים כבר שנים אבל השותפים, שלכולם יש אינטרס משותף לא מצליחים להגיע להסכמות מסיבות שהן לא תמיד הן ענייניות.
איך אפשר בלי התמונה הקלאסית של דרך הסוכר?
היום הראשון נפתח ברכיבה למנזר אבטימוס שבמישור אדומים עם הסברים של אבנר גורן, נמשך ברכיבה לאורך דרך הסוכר מזרחה וקינוח בלינת לילה באוהל שהוקם עבור הרוכבים מאחורי נבי מוסא, קצת אחרי בית הקברות. האירוח כלל מטפונה מעולה וביקור של אחד האיממים של מסגד אל אקצא שבא לדבר על שלום בליווי מוזיקה סופית.
הבוקר נפתח במדיטציה בתצפית הצופה על ים המלח וברכיבה דרומה על הכביש שחוצה את בקעת הורקניה, ומשם בטיפוס לארוחת בוקר בתצפית מול מנזר מר סבא דרך סמ”ש כחול בעליה מפנקת במיוחד.
מהתצפית ירידה לנחל קדרון, חצייה שלו וטיפוס רגלי אל המנזר כאשר הפריווילגיה בטיול הייתה להשאיר את האופניים עם צוות הליווי. כמובן לזכור לשמור על ההנחיה לבוא עם מכנסים ולהשאיר את הנשים בבית
קברו של סבאס, גופתו ש”טיילה” לוונציה בעקבות הפלישה הפרסית, חזרה אל המנזר ב-1956
ואיך אפשר בלי מילה או שניים על מצודת הורקניה
המצודה שנקראת על שמו של יוחנן הורקנוס נמצאת בגובה של 248 מטר מעל פני הים וכ-200 מטר מעל בקעת הורקניה. את המצודה הקימו החשמונאים כחלק מרצף מצודות שנועדו להגן על אזור ים המלח בפני ההתפשטות הנבטית. המצודה נועדה גם לאבטח את הדרך החשובה שירדה מירושלים לקומראן לעין גדי ומצדה. המצודה נחרבה בשנת 57 לפנה”ס ע”י גביניוס, מושל סוריה, אך הורדוס בנה אותה מחדש, והפך אותה לבית כלא ומקום הוצאה להורג כפי שנהג גם בסרטבה. בשנת 492 לסה”נ, אותו סבאס מלמעלה בנה על שרידי המבצר מנזר שיתופי, שנקרא קסטליון.
אל מבצר הורקניה בדרכי גמלים
רוכבי האופניים בדרך כלל מדירים את דרכם מהמבצר שדורש טיפוס רגלי וירידה טכנית מדי אך אם אתם בסביבה לעתים קרובות מומלץ להקדיש שם ביקור אחד לפחות.
אל המבצר דרך אמת המים
צילומים: אריאל קירצ’וק, קובי יונתן, עזרא שהרבני
מאת: עזרא שהרבני