גיא חלמישהגליל העליון הוא לא אגוז קל לפיצוח. בתכלס- חוץ מכביש הצפון וכמה יציאות ממנו, הרבה מהכבישים לא מי יודע מה נעימים. הפעם ניסינו ואריאציה שונה קצת לסיבוב כביש הצפון: עדיין יוצאים מכברי ומסיימים בארוחה באדלינה, אבל מתחילים נגד כיוון השעון אל האזורים המאוכלסים יותר של הגליל ורק לאחר מכן מגיעים לבונבוניירות.
חלק מהכבישים במסלול הזה פחות מומלצים, ולכן עדיין מסלולי הכביש המועדפים עלי בגליל העליון הם אלה:
- רכיבת כביש הצפון הקלאסית
- סיבוב אצבע הגליל ורכס נפתלי
- גובה מצטבר מראש פינה לגליל עליון
- הירדן ההררי ואיזור צפת
ההתחלה מרמזת על סיום טעים
יש יתרון גדול בחניה ליד המסעדה שאתה רוצה לאכול בה בסוף, ועד היום אדלינה מעולם לא אכזבה אותי- תמיד היה שם טעים ומפנק. זה גם די מפתיע כמה מהר להגיע לשם עם המנהרות החדשות בכרמל והכביש החדש לאורך החוף הצפוני עד נהריה.
אז מתחילים בכברי, יוצאים לצומת הראשית ומיד שמאלה לכביש 89 הראשי מדי בשבילנו שמוליך לשלומי, וקצת אחרי שאתם עליו בורחים לאווירה יותר נעימה: אל כביש 8833 – עליה יפה, מתמשכת, ומתונה לאורך קילומטרים די רבים דרך געתון אל תרשיחא וממנה דרך מעלות.
אנחנו חתכנו בתרשיחא חזרה לכביש הראשי אבל במבט במפות אפשר לראות שיש אופציות כנראה להמשיך דרך כפר הורדים והכפרים עד להמשך המסלול- כבישים קטנים שחוצים ישובים יהודיים וערביים, ויתכן שחלקם ראויים לרכיבה יותר או פחות. מתישהו אגיע לחקור את החיבורים האלה.
אבל הזמן קצר, המרחק ארוך והפעם לא עשינו “אקספלוריישן” – נסענו בכביש המסוכן (89) מבעד לאגם מונפורט אבל חתכנו כשיכולנו אל 864 ואל פקיעין. ב89 איפה שיכולתי רכבתי על המדרכה הנטושה מהולכי רגל כדי לא להיות על הכביש חסר השוליים. אופני כביש בגליל זה לא רק רכיבה בכבישים צרים וקטנים.
פקיעין היא מקום די מגניב
כבר עצרנו בה בעבר ברכיבות שלנו. אם יש לכם מלא זמן תעשו את זה- כנסו לישוב לסיבובון קצר. אם לא – ממשיכים הלאה לכיוון המרון בעליה היפה הזו. גולת הכותרת פה היא כמובן ההגעה אל הפאס- פאסו בית ג’ן: הנקודה בה אתם עוזבים את הרכיבה בואדי היפה, אך הסגור משהו, ובבום אחד נפתח לכם הנוף המדהים לבקעת כרמיאל והגליל התחתון. אין ספק שביום טוב ונקי, זה אחד מהמראות היפים והמרשימים שיש בישראל לרוכבי כביש.
תצפית לגליל תחתון
יורדים ירידה מהירה וזהירה לכפר ראמה, ובו לוקחים שמאלה- שוב לכביש מסוכן להחריד, הוא עכו-צפת (85). טו מייק א לונג סטורי שורט, המטרה שלנו היא לברוח מכל הפיחסה התחבורתי, העמוס והמסוכן הזה חזרה אל כביש הצפון. אז נרכוב בשולי עכו צפת הכי בצד שאפשר וממש רחוק מהקו הצהוב לכיוון השדות, ונקווה שאף נהג משאית מוסך לא סוגר את כל ההנהלת חשבונות שלו תוך כדי הנסיעה (או נדייק- שלמרות שהוא עושה את זה, שלא ידרוס אותנו).
? מצטרפים לערוץ הטלגרם של בייקפאנל! https://t.me/BIKEPANEL
אז נברח מהכביש המגעיל שמאלה, לכביש 866 שפעם היה כביש כייפי לרכיבה, צר וחביב לטפס בו לכיוון צומת מירון, אבל היום גם הוא עבר את מכבש השיטוח, ההרחבה, העלאת המהירות האפשרית לכל רחב, והפיכתו לסוג של אוטוסטרדה המובילה מכרמיאל לצפת, לא פעם בלי שוליים. באסה. אבל הסיום של העליה שם מעודד ואז ממשיכים עוד מקטע קצר לג’יש- גוש חלב. כפר מעורב עם נוצרים ומוסלמים, ופה נעצור לקולה וצהריים! ואז נמשיך לנו על 89 מערבה, ונחתוך ימינה בסאסא ל 899 לכיוון הר אדיר.
Mur de Adir
עכשיו, אני לא הייתי במצברוח ל Mur באותה רכיבה, אז שלחתי את דניאל שיחפש אותי אחרי הקיר האדיר. אבל יש לי הוכחות שטיפסתי לשם בעבר, ולא מעט! קיר תלול ואגרסיבי שאם אתם חזקים וכשירים תהנו ממנו מאוד, מתחושת ההישג בטיפוס עליו וגם מהנוף הנשקף ממנו.
Daniel-to the steep, evil mountain
כעת אנחנו כבר בכביש הצפון
המקום היפה והפסטורלי הזה, שהוא הוא היעד האמיתי של הרכיבה הזו. אנחנו רוכבים בו מסאסא מערבה, עולים ויורדים, מסתובבים ונושמים ירוק חזק של חורש טבעי. מדי פעם מציצים ללבנון, מדמיינים סוללת טילים מתחת לוילות החדשות שנבנו על הרכסים הצופים לישראל, ורואים שוב ששם בחיזבאללהלנד – צחיח, ואצלנו ירוק. סימבולי.
אחרי הישוב נטועה (ליד מלון הבוטיק “המקום” שבו לכל צימר בריכה, ואחרי יומיים למתארחים בה יש 5000 ש”ח פחות בכיס) ואחרי אבן מנחם – פונים ימינה ל 8933 – ומתקרבים עוד יותר אל הגדר. ברכיבה שעשינו ממש מזמן, קצת אחרי מלחמת לבנון השנייה, עוד היינו משתעשעים ברכיבה עמוקה יותר ממש על הגדר היכן שנחטפו החיילים, אבל נראה לי שהיום, לאור העובדה שחיזבאללה הוא כנראה הצבא השני החזק ביותר במזרח התיכון, זה כבר לא אפשרי, ובטוח לא מומלץ. נקווה שלא יצליח לכבוש את זרעית בתחילת לבנון השלישית… בינתיים אנחנו נחתור ישירות לאיזור מערת הקשת:
טופ 10
פה אנחנו שוב מקבלים בונוס בדמות כביש שהוא בטופ 10 הנופיים של מדינת ישראל לרוכבי כביש. ללא ספק- העליה לאדמית, שאנחנו עושים אותה בירידה הפעם היא אייקונית: הערוץ העמוק והדרמטי שלצדה (נחל נמר), הנוף אל הים ושיפולי הגליל המערבי, וכמובן- הסרפנטינות המגניבות, הופכים אותה למקום שהוא חובה לכל רוכב כביש שמכבד את עצמו.
הסיום קצת מנהלתי ומייגע
ימינה לכביש הצפון החדש לכיוון שלומי ב 899, ואז שמאלה ל70 חזרה לכברי בישורת פסיכולוגית קשה למי שכבר כמעט 100 ק”מ וכ 2000 מטרים אנכיים מצטברים, וכחמש שעות נצברו ברגליו. אם יש איתכם קטר הובלה חזק וגדול- זה הזמן להוציא אותו מהכיס האחורי, שיביא אתכם מהר למקלחת שדה מאוששת ליד האוטו בכברי, ולארוחה ובירה טובה!
אוהבים לרוץ? כנסו לראנפאנל!
