אחרי שכבר לא יכולתי להתאפץ יותר באוהל, חולה, הגעתי למשרד ההפקה של סמרתון לבדוק מתי חוזרים האופניים שלי מהזינוק לסמרתון הבינוני, אליו לא התייצבתי. המובילים בארוך בשלב הזה נמצאים כבר אחרי 50 ק”מ בערך, ועוד מעט יגיעו לתמנע. נמרוד כהן עובר ומזמין אותי לצלם קצת בתמנע “רק שעה וחצי וחזרנו”. ככה התחילו חמש שעות של נסיעה מטורפת ומרדף אחרי חיצים אבודים, חילוצים וקמבצי”ה.
כתב: גיא חלמיש
צילום: גיאחה ונעה לוריה
חמ”ל היפראקטיבי: נמרוד כהן. משהו מיוחד באמת.
היה ידוע מראש שהמקטע השני (והראשון באורך משמעותי אחרי הפרולוג של אתמול) הולך להיות קשה מאוד ולא פשוט: התחזית דיברה על 32 מעלות באיזורים הגבוהים, וקצת פחות מזה למטה. חמסין משמעותי שפוגש רוכבים שהגוף שלהם אינו מאוקלם לתנאים האלה. רובם רוכבים במרכז הארץ ואחרי חורף קריר ונעים של אימונים שלא מכינים את הגוף להתמודד עם המצב.
את התנאים הקשים האלה פגש מסלול אכזרי: הסמרתון בנוי כך שהמקטע הקשה והמתיש, הפחות כייפי ופחות סינגלי הוא המקטע הראשון, ואילו רק מחר צריך להיות הסטייג’ הזורם והמתגמל. במדבר גם דרכי 4×4 הן קשות ומלאות אבנים וסלעים. בחורף יש גשמים ושיטפונות במדבר – אלה מכסים שטחים גדולים בדשדש וחול: תכסית מתעללת שמאטה את הרוכבים בצורה משמעותית. חול ואבנים קטנות שמייצרות התחפרויות גלגל רבות ואחיזה נמוכה. כל הקרקע נשברת כל הזמן בקוליסים של מים – תעלות קטנות ששוברות את מעט המומנטום שנותר. שימו את זה על מזג האוויר הלוהט, על הרגלי ההתאקלמות לחום, ועל מסלול ארוך וקשה – וקיבלתם סטייג’ אכזרי.
צוות “בוץ הרפתקאות – ארנון שדמי ופליקס בראון מתמודדים עם הדשדש, וברקע נימי בדרך לתקן עוד איזה שלט
חזרה לרכב הקמבץ: אנחנו יוצאים אל תמנע ונימי בפעילות מתמדת מול המירס והסלולר שגם בו יש כמה ממתינות במקביל: סגירה מול המשרד ומול תחנת ההזנה איך לטפל ברוכב ששבר עצם בריח. הודעות על בעיה בסימון מסלול, מרשל שסיים בנקודה אחורית ומחכה להוראות הפעלה חדשות, המון החלטות צריכות להתקבל מהר… מיכל המים על הרכב היחיד בעמדה אליה הגיע שבור הבריח מקשה על פינויו ברכב. מחפשים רכב נוסף שיגיע על כביש 12, ובמקביל מתקשרת עמדה נוספת עם רוכב שהתייבש וצריך פינוי… הרגשתי ברכב הדירקטור ספורטיב בטור דה פראנס, עם הבדל קטן: ברכבי הקמב”ץ של כבישונים לא עוצרים לחלק שלוקים של בירה למתחרים.
כל תלונה על רוכב שפספס חץ נבדקת – הטנדר חוצה את הנחלים ואנחנו מתנוענעים איתו מימין לשמאל, למעלה ולמטה בחוויה מטלטלת של מכוניות מתנגשות. כבר איזה ארבע שעות שנימי בפול גז עם הטלפונים והתפעולים. הוא לוקח מאוד ברצינות כל הודעה על פספוס שלט ויוצא אליה כדי להבין את מקור הבעיה ולתקן אותה: היות וב 99% מהמקרים הרוכבים לא מפספסים הרי שבד”כ כנראה שהסימון תקין, אבל פה ושם יש מקומות שנכנס בהם טיפה שיקול דעת או נסיון, ואז רוכב פחות מיומן יכול לטעות. אני חש בלא מעט תסכול שלו על הפספוסים של רוכבים שלא היו צריכים לקרות.
בועז גורן (עז הרים תשתיות) בלגימה מהבירה
עיקר הבעיות של הרוכבים הן בקטעי דשדש או חציות נחלים רחבות, שבהן אין סינגל ברור ומובחן (אבל היה בתמנע גם איזה שלט שהורה לכיוון שגוי במשהו שנראה ממש כמו איזה חבלה של מישהו שאולי עצבן אותו המירוץ והזיז אותו!). פשוט חוצים דוך בשטח והטכניקה היא להביט למעלה וקדימה, ולאתר כל הזמן את החץ הבא מלפנים. הבעיה שאחרי 60 ק”מ ב 32 מעלות, עם התייבשות קלה, אובדן מלחים, ותשישות כללית, יש רוכבים שפשוט מאבדים את זה. הראש שוקע למטה, המבט אינו מתרומם ופחות עירני לרוכבים אחרים בסביבה (מה שמסייע לראות את כיוון הרכיבה) ולחיצים הבאים במרחק 100 מטרים קדימה במדבר.
עוצרים לצלם מדי פעם ובעיקר מחכים לראשונים שיגיעו כדי לצלם אותם. שוב אלה דן קרייבן וגיא שגיב מהסייקלינג אקדמי – בפער מטורף מכל האחרים. אנחנו מדברים על כרבע שעה של הפרש מעומר שפירא ואביב יחזקאל: זוג מעורב שנמצא על הפודיום הכללי במקום השני (בעת כתיבת הכתבה עוד לא היו על הלוח התוצאות הסופיות והרשמיות).
המנצחים מסייקלינג אקדמי – פער אדיר ורמה משל עצמם. (צילום: נעה לוריה)
במקום השלישי הפתיעו צמד רוכבים חובבנים (כי זו לא העבודה שלהם… יש להם משפחות, עסקים, ועוד כמה דברים לעשות) אבל חזקים מאוד: עמרי ארבל ואמנון ישראלי שנראו בעמדת ההזנה כמי שלחצו את עצמם לקצה, וכך גם עומר (עומי) שפירא – שמקפידה לקיים בכל תחרות את המוטו: אם אתה לא גוסס בסוף הקטע כנראה לא התאמצת מספיק.
עומר שפירא ואביב יחזקאל עם חולצות המובילים של המקצה המעורב, במקום שני כללי בקטע השני.
השעות נוקפות וממדי הקושי של הסטייג’ הזה הולכים ומתבררים: אנשים כבר בתוך שעות ארוכות של רכיבה איטית ומתישה במדבר, בחום קשה. ירון מתקשר מכפר התחרות לברר אם יש איזה רעיון איך להשיג עוד אינפוזיות. עידית שוב חולה ועולה אל הרכב איתנו, ורוכב נוסף מיובש קשות, כולו כתמי מלח ושרירים מכווצים עולה על הרכב לאחר שהאמבולנס בנקודת ההזנה בתמנע לא מצליח לאתר וריד מיובש. הוא בקושי עולה לרכב, מקבל שני כדורי מלח ונוזלים לשתות, וכועס על עצמו על שהגיע למצב הזה.
עמרי הראל ואמנון ישראלי בעמדת ההזנה בתמנע. ממצב הרוכבים שהתגלה והפידבקים כנראה שהיה עדיף שהיא היתה לפני תמנע, ולא בתוכה…
מה שמתגלה בכפר התחרות בסיום הסטייג’ מזכיר מעט את מה שהיה אחרי הקטע הראשון באפיק ישראל החמסיני של לפני שנתיים: חבורת רוכבים הלומת מלח ומותשת – שוב מתברר שמזג האוויר הוא המשתנה הכי משמעותי והכי קריטי בחוויה של מירוץ מרתון ארוך כזה. היום הסתיים עם כ 15 פינויים… נכון, המסלול קשה. נכון, יש דשדש. אבל מבטים תשושים עד כדי כך ופידבקים על קושי כל כך גדול מתקבלים בעיקר באירועים בהם חם במיוחד. אבל מי יכול לצפות שיהיו 31 מעלות באמצע פברואר?
כתב: גיא חלמיש
צילום: גיאחה ונעה לוריה
ויש כאלה שמצליחות להיראות טוב וחייכני גם בתוך הקושי הזה. גברת לוגסי ומר כהן.
לעוד כתבות סמר וסמרתון בבייקפאנל:
- סמרתון 2016 – היום של החיוכים
- “רק שעה וחצי וחזרנו” – עם נימי ברכב הקמב”ץ של סמרתון 2016
- סוף סוף סמרתון 2016 – הפרולוג!
- סמרתון 2016 – הכל על היום השלישי!
- סמרתון 2016 – על היום השני והקשה
- סקירת מסלול סמרתון 2016 – הפרולוג + טיול בונוס במצפה רמון
- סמר-לנד לרוכבי AM: תמונות וחוויות מיוג’ין לויט ועופר עברי
- סמרתון 2016 – שהרבני בקדימון חתרני
- סמרתון 2016 – הנה זה בא!
- סמר – אורי גרוס מספר על חוויה שהמתיקה אפילו את החמוץ
- “בנגב יבחן העם בישראל”- חנוך רדליך חווה את “סמר-אפיק”