הסתיים הג׳ירו ד׳איטליה ה 101 מהדורת ישראל. גיא שגיב הוא הישראלי הראשון שרכב, וסיים גראנד טור. כל הכבוד. ברכות מכל הלב. ספורט האופניים קיבל קצת יותר זמן מסך מהרגיל לאחרונה וזו הזדמנות מצוינת לנסות לקחת צעד אחורה ולהבין מה קורה כאן ולאן מועדות פני הקבוצה והרוכבים הישראלים.
לשרוד את הג׳ירו
ניתן לחלק רוכבים בדבוקה ל 4 סוגים –
- רוכבים קלאסיים שמתמודדים על ניצחון בדירוג הכללי (דומולין, פרום, ריצ׳י פורט)
- יש מטפסים שינסו לנצח שלבים בעליה (שחלקם כמו פוצוביבו וקינטאנה גם רוכבים כרוכבי דירוג כללי)
- יש פאנצ׳רים- ינסו לנצח עליות קצרות ועצימות בדרך כלל 2 -3 ק״מ
- ספרינטרים- מנצחי סיומות שטוחות.
שאר הרוכבים בג׳ירו הם פועלים, דומסטיקס, עבור 4 קטגוריות הניצחון הנ״ל – הובלה לספרינטר, שליטה במרחק מהבריחה, הובלת מטפס מקבוצתם בעליה קצרה או ארוכה וכולי.
אם תיקחו רגע ותשאלו את עצמכם איזה סוג רוכב הוא גיא שגיב, לא בטוח שתמצאו תשובה. כנראה שאין כזאת.
גיא הוא רוכב שורד – תפקידו בג׳ירו היה לשרוד. אין טיפת זלזול באמירה הזאת. זו האמת. רוכבי הסייקלינג אקדמי עזרו לגיא לשרוד. זו הייתה מטרה מוצהרת של הקבוצה – להביא רוכב ישראלי לסיום הגראנד טור ברומא. אז שגיב של הג׳ירו הוא רוכב שורד. בלי טיפת ציניות, זו לא ביקורת.
לרוכב שמגיע ממדינה ללא מסורת אופניים וללא תשתית תחרותית בסיסית, סיום של גראנד טור זו אבן דרך משמעותית מאד. השימוש במילה הישג פחות מתאים כאן. זו אבן דרך חשובה מאין כמותה, הישג אישי, אבל לא הישג ספורטיבי במלוא מובן המילה.
העובדה שגיא הצליח לשרוד את הג׳ירו היא מרשימה כי לא היה ברור בשום שלב שגופו ורוחו יוכלו לעמוד בעומס הזה. גיא הוכיח שגופו ורוחו פלדה. וזה נצחון אישי של גיא ועליית מדרגה של ממש בהיקף המאמץ הספורטיבי.
במרכז: גיא שגיב
גיא שגיב – הילד מגבעת נילי?
שגיב הוא ספורטאי מקצוען וכבר לא ילד. משום מה, הסיפור שהאקדמי בחרה לספר, שוב ושוב, הוא על ״הילד מגבעת נילי״ שהגיע לרומא. זו התייחסות שלטעמי אינה מכבדת את שגיב ומכוונת למכנה המשותף הנמוך ביותר – סיפור הישרדות מרגש המקטין את החלק התחרותי/ספורטיבי של גיא בג׳ירו.
גיא עושה דרך יוצאת דופן. הוא הרוכב הישראלי היחידי שנשאר בקבוצה מיום הקמתה (שנה 4 כמקצוען) ויותר מכך, הוא עשה את הקפיצה הגדולה ביותר. עד לפני 3 שנים, היה זה אביב יחזקאל שייצג את צמד רוכבי העילית של CCC בבריחות ובמהלכי מירוץ אגרסיביים בישראל. שגיב היה בן הזוג הפאסיבי שמנצל וקורא היטב את המירוץ. הוא אומר את זה בעצמו בסיום אליפות ישראל 2015.
ב 4 השנים כמקצוען, גיא בנה מנוע שיכול לסיים גראנד טור ולהיות 6 שעות בבריחה במילאן סן רמו. האם זה מספיק לסיים חד יומי עם עליות קצרות באיטליה? לא בטוח. 18% זמן סיום בגרופטו של הג׳ירו לא מבטיח עמידה במגבלת זמן של 6 דק בחד יומי אגרסיבי.
האם גיא יכול להיות דומסטיק של קבוצה מובילה? להחזיק בריחות כמו סם ביולי או סווין טופט ממיצ׳לטון סקוט? או קריסטיאן ניס מסקאיי? או ברכבת של סאן-ווב או FDJ? לא בטוח כלל.
לאן ממשיכים מכאן?
איזה סוג של רוכבים גיא שגיב, רועי גולדשטיין, גיא ניב או אביב יחזקאל רוצים להיות? זאת שאלה מורכבת והיא קשורה גם לקבוצה בה רוכבים השלושה. האקדמי זו פלטפורמה והרוכבים הישראלים מוכיחים כמה חשובה הפלטפורמה הזאת.
העסקה פשוטה – ימי מירוץ תמורת עבודה קשה. גיא שגיב פירסם פעמיים בג׳ירו את נתוני ההספק שלו – בשתי הפעמים הוא שבר את שיאי ההספק שלו. עומר גולדשטיין גם כן עשה שיאים חדשים בוואלטה ארגון ובטור נורבגיה.
זה לא מסובך – ימי מירוץ תובעניים ותחרויות ברמה גבוהה, הדבר שהכי חסר לרוכבי אופניים ממדינות ללא מסורת אופניים, כמו ישראל, זה הסוד. אז האקדמי משקיעה כסף והרוכבים הישראלים מקבלים את האפשרות לחפור עמוק ולהשתפר.
כל הרוכבים הישראלים מתקדמים, אך למרות השיפור הקבוע, זה לא רק שגיב שעדיין לא גיבש את זהותו כרוכב. זה גם רועי גולדשטיין, אביב יחזקאל וגיא ניב. אומנם רק שנה שניה מלאה של רועי ושנה ראשונה של גיא ניב אבל שניהם באותו מקום כמו שגיב- הם עדיין לא מספיק טובים באף אחת מהקטגוריות ולא ברור מה הכיוון שלהם.
זו לטעמי המשימה המשמעותית הבאה עבור הפרויקט הזה- לסיים את שלב ההישרדות, לגבש זהות, ולהפוך טוב מאד בלפחות אחת מהדיסציפלינות של הספורט. לא חשוב איזו. כשנראה את זה קורה, הסיפוק יהיה אדיר כי זו תהיה ההוכחה שהאקדמי לקחו רוכב מהמגבלות של ישראל עד למעלה. כמה זמן זה ייקח? האם זה יקרה? לא יודע. הדרך, ללא ספק, מרתקת.
עומר גולדשטיין
אם יש רוכב ישראלי שמראה פוטנציאל של הצטיינות בקטגוריה אחת זה עומר גולדשטיין. אסייג ואומר – עומר עדיין צעיר ולא הוכיח עדיין אפילו את היכולת להיות מקצוען על פני כמה שנים. אבל – וזה אבל גדול, ראינו החודש מעומר משהו שלא ראינו מאף רוכב ישראלי אחר: עומר כמעט וניצח שלב בהתקפה אדירה, מקרית יש להודות, בקילומטר האחרון של מירוץ UCI מהדרג השני.
בשלב הראשון של וואלטה אראגון, יצא עומר להוביל את בן קבוצתו 1100 מטרים מקו הסיום ומשך כל כך חזק ש 500 מטרים לסיום מצא את עצמו לבד בהובלה אחרי שאף אחד לא יכול היה להישאר על הגלגל שלו. עומר הבין וניסה ללכת עד לניצחון, אבל אחרי משיכה של 800 מטרים בכל הכוח, נתפס 300 מטרים מקו הסיום.
עומר צורף לאקדמי בשנה שעברה ונזרק מהקבוצה כעבור כמה חודשים לפני אליפות ישראל של 2017. יצא לרכוב עבור קבוצת רכיבה ספרדית מקומית, שם ביקר קבוע ב 10 הראשונה במירוצי הליגה הספרדית. הוא הפך למוביל הקבוצה ואף ניצח חד יומי מקומי, כל זאת תוך כדי שרות צבאי שמונע קיום של אורח חיים ספורטיבי מלא – לאור כל אלה, נקודת ההתחלה של עומר נראית מצוינת. עם שחרורו הקרוב מהצבא ועם יציבות בפלטפורמה של האקדמי, העונה הבאה אמורה להיות טובה בהרבה.
עומר נראה כמו פאנצ׳ר איכותי פוטנציאלי, סוג של פיליפ ג׳ילבר, לא גדול פיזית אבל עם יכולת התפוצצות לטווח קצר-בינוני.
נכון לעכשיו עומר הוא המנוע הכי חזק מבין הישראלים, אבל עם טנק דלק לא מספיק גדול (הוא מהיר ומתפוצץ אבל צריך עוד לגדול ביכולת למשוך מרחקים ארוכים). הקילומטרים הרבים שהוא עושה כדומסטיק באקדמי יגדילו ויבנו את מיכל הדלק. השקט אחרי השחרור מצה״ל והעומק של שנה אחת מלאה כמקצוען ישלימו את התמונה. חובת ההוכחה תהיה על עומר ועל הקבוצה.
אם האקדמי רוצים לגדל את עומר להיות רוכב ישראלי של תוצאות, לא של הישרדות, צריך מתי שהוא לשחרר אותו לרכוב עבור עצמו ולעזור לו. השנה האחרונה הייתה שיעור מעולה. עומר רכש ניסיון ורכב מאות ק״מ מקדימה עבור הקבוצה. זו היתה אבן הדרך שלו. מבחן בגרות חשוב.
לא ברור מתי יגיע הזמן, אין תשובה ברורה לשאלה הזאת, אבל באיזה שהוא שלב, מבחני הבגרות יפסיקו להיות אפקטיביים. גם ללמוד להוביל קבוצה צריך לדעת. לרכוב עם הציפיות של המאמנים והרוכבים האחרים בצוות. זו האחריות של מנהלי האקדמי לתת לעומר גם את השיעורים האלו. אולי לא מיד, אבל קברניטי הקבוצה צריכים להיות עם היד על הדופק ולבחון מתי הגיע הזמן.
סייקלינג אקדמי
מה עוד אפשר להגיד על הפרויקט המרשים הזה? ב 4 השנים האחרונות הקבוצה מעלה את הרף כל שנה לגבהים חדשים ומי בישראל שספורט האופניים יקר לו, נהנה. והנה, אחרי 4 שנים וגראנד טור ראשון בקורות החיים, עולה שוב השאלה – לאן ממשיכים מכאן? מה השלב הבא? האקדמי עשו ג׳ירו מצוין וכמעט עמדו בכל מטרותיהם – לא היה נצחון בקטע אבל היה מאד קרוב, היה הרבה זמן מסך בבריחות ורוכב ישראלי הגיע לרומא. למרות כל הנ״ל, לא בטוח שזה מספיק לקברניטי הקבוצה, כי למעט מיקו ראים אין לאקדמי מנצחים בסגל.
אין לקבוצה מטפס עקבי או רוכב GC איכותי. אין לקבוצה שען איכותי. אין לקבוצה פאנצ׳ר ואין לה ספרינטר ברמות הגבוהות וחסר לה עומק (בין היתר כי היא מעסיקה ישראלים…). בהינתן כל החסרונות הללו, האקדמי הם בעיקר קבוצה של בריחות טלוויזיה. והנקודה הזאת קרובה לידי מיצוי.
כאשר ישבו מנהלי הקבוצה לבנות את הסגל ל 2019 השאלה הזאת צריכה לטעמי להיות באוויר. איך מנצחים יותר מרוצים, רצוי כאלו בעלי פרופיל גבוה? זה לא פשוט ויכול להיות שצריך לחלק את התקציב אחרת אבל זה חלק מהעניין – אחרי מספר שנים, זה כבר לא פרויקט חדש. בשנה החמישית הקבוצה כבר לא צעירה ולא רק פרויקט ישראלי. ויכול להיות, שכשיהיה לאקדמי רוכב שמנצח או מתמודד קבוע, זה מה שיקח את הישראלים לרמה הבאה, ללמוד להיות חלק מרכבת של ספרינטר מעולה או של פאנצ׳ר כמו טים וולנס למשל.
האקדמי נמדדת כנגד קבוצות פרו קונטי אחרות ואולי הגיע הזמן להתחיל לגרד את הרמה הבאה?
קל לכתוב. קשה לעשות… אבל רן, רון וסילבאן הביאו את הג׳ירו לישראל… אז ניצחון באמסטל גולד למשל זה מחוץ לטווח? נקווה שלא ושיהיה בהצלחה.
שלומי חיימי פורח
שנת 2018 מתחילה מצוין עבור שלומי חיימי.
במירוץ סבב הגביע העולמי השני שלו השנה, רשם שלומי את התוצאה הטובה ביותר שלו בשנים האחרונות (אולי בכלל אם מודדים זמן מהמנצח) – מקום 42, 4:41 מהמנצח נינו שורטר.
כבר ראינו מחיימי מקומות 21 ו 35 בגביעי עולם, אולם התוצאות הושגו בקנדה, מרוץ אליו לא מגיעים כל רוכבי הסבב העולמי המובילים. במירוץ האולימפי ראינו מיקום גבוה אך לאולימפיאדה מגיעים ״רק״ 50 רוכבים (לעומת למעלה מ 100 בתחרויות הסבב העולמי) ולכן התוצאה בריו לא משקפת באמת את המיקום הריאלי של חיימי בסבב העולמי. התוצאה בנובו מסטו בהחלט כן!
זו אחת התחרויות החשובות ביותר בסבב. על אחד המסלולים הכי טכניים בסבב והעובדה שחיימי זינק 68, סיים 42 אחרי שעקף למעלה מ 20 רוכבים בהקפת הפתיחה והחזיק פער קטן מהמובילים לאורך כל המירוץ בלי הדעיכה שראינו ממנו לא מעט פעמים בשנים האחרונות מבטיחה דברים טובים. גם העובדה שחיימי מסיים היטב, במגמת עליה ושיפור, שבוע שני ברציפות של מירוץ בדרג הגבוה ביותר, מראה יציבות שלא ראינו הרבה זמן.
4:41 מהמנצח זה מספר שלא ראינו מחיימי לעולם וזו עדות מצוינת ליכולת של שלומי שתמיד זינק מצוין להחזיק מירוץ שלם מבחינת האינטנסיביות. אחרי 2-3 עונות של חוסר יציבות ופציעות שלומי נראה במיטבו וזה נהדר.
זה המקום לברך גם את זיו ענפי וקבוצת בייקוואי שמתחילים ברגל ימין את עונת הקרוס קאנטרי הראשונה ברמה העולמית של קבוצה ישראלית. בראבו.
BIKEPANEL- מגזין האופניים של ישראל! אל תשאירו לפייסבוק להחליט מה אתם יודעים:
- נרשמים לניוזלטר שבועי פה: http://bit.ly/BiKEsubscribe
- מצטרפים לערוץ הטלגרם של בייקפאנל! https://t.me/BIKEPANEL
סטארט אפ?
אולי זהו בעצם הפתרון – במקום בו אין תרבות אופניים ומרוצים ברמה גבוהה, קבוצות ישראליות מקצועניות פותחות לרוכבים ישראלים מצטיינים את הדלת לסבבים עולמיים ברמה הגבוהה ביותר ועם תמיכה בעברית ומערך לוגיסטי מקצועי, הרוכבים הישראלים מתקדמים צעד צעד לשיאים חדשים.
זו בעצם הפרטה של ספורט האופניים. זה אולי לא יעזור לבנות בסיס פירמידה רחב ולא יבנה עומק בדבוקה הישראלית, אבל למי שיהיה מספיק טוב וירצה מאד, יש אופציה מצוינת בשני הענפים האולימפיים של ספורט האופניים.
רק צריך להחליט איזה רוכבים אתם רוצים להיות.