Cycling Plus והבאף שצורף אליה חינם
הכתיבה ברשת לוקחת בחשבון את מנועי החיפוש – כתיבה ידידותית יותר עבורם. הכותרת צריכה להיות עם יותר פאנצ' ליין. הפסקה הראשונה חייבת לקחת את תשומת הלב מייד. באינטרנט יש חשיבות גדולה יותר להתחלה, אחרת הלקוח עף לאחד הגירויים האחרים שמול עיניו.
בעבר ניסינו לתת את השורה התחתונה בהתחלה. היום אנו נותנים בדרך כלל שלוש נקודות עיקריות במאמרים הארוכים יותר.
באופן מעניין דווקא המאמרים הארוכים מקבלים יותר צפייה והופכים למשהו שאנשים חוזרים אליו שוב ושוב. גם מנועי החיפוש מעדיפים אותם. לא צריך להניח שכולם בעלי קשב קצר באינטרנט, למדנו לא לפחד ולשלב בין תוכן קצר לארוך.
מה מספר הקוראים שלכם?
זה עונתי: הגענו 1.5 מליון איש בשיא, אולם אנחנו עדיין בצמיחה. מתחלק די חצי-חצי בין כביש להרים.
ספר על התלבטויות במבנה האתר?
מאוד התלבטנו האם להפריד בין אתר לאופני הרים ואופני כביש. אחרי חודש החלטנו על מבנה הטאבים שמאפשר לכל אחד לבחור מה שהוא רוצה.
עמוד הבית של אתר BikeRadar
מודל עסקי:
מכירת שטחי פרסום כעיקרון. השנה גם השקנו אירוע: Bike Radar Live, שיתן לכל רוכב משהו: סדנאות לילדים, רכיבות מסוגים שונים, ספורטיף לרוכבי כביש (100 ק”מ), אנדורו לאופני הרים, מירוץ כביש, קריטריום, טיים טריאל (נגד שעון), תערוכה ודמו, מצגת של מוצרי 2011 וסמינרים.
חשיבות הצילום:
הצילום אכן פחות חשוב ברשת. בדרך כלל לא משקיעים בצלמים מקצועיים, מה גם שאנו מקבלים ממילא מהמגזינים את התוצרים האיכותיים המצולמים שלהם. התמונה עדיין היא פתיון לתפוס את הקורא אבל חשיבותה פחותה באינטרנט לעומת חשיבותה במגזין המודפס.
איך אתה מסביר את העובדה, שהאתר המוביל בעולם הוא בריטי ולא אמריקאי?
הסיבה היא בעיקר Cycling News. ג'ון סטיבנסון הבוס שלי, השקיע לא מעט במשך 7 שנים באתר הזה. כשהקימו את Bike Radar כבר ידעו מה עובד ומה לא. החיבור למגזינים גם הוא קריטי שכן צריך לדאוג לאיכות טובה של תוכן ולדאוג שהוא ימשיך להגיע. העלויות של רכישת תוכן (מפרילאנסרים) למגזינים מגיעות למליוני פאונד! אנחנו נהנים מזה כחלק מהרשת של כל ההוצאה לאור. כיום יש לנו כ-6000 סקירות ציוד וכ-20,000 פריטי ציוד בקטלוג. אנשים מתעניינים בציוד אפילו אם יש בו רק שינוי בצבע. לעיתים רחוקות יש באמת חדשנות, כמו במערכת האלקטרונית של שימנו לדוגמא.
האם המרכז התרבותי של האופניים עובר לארה”ב?
לא, למרות שענף אופני ההרים צמח שם ולמרות הגידול שם בספורט אופני הכביש, המרכז הוא עדיין באירופה, ולהערכתי הסיבה היא שארה”ב נשלטת באופן מובהק על ידד מכוניות. בארה”ב אתה לא יכול להסתדר בלי מכונית. מאחר והרבה מהגידול בענף מגיע מקומיוטינג (יוממות), אירופה תמשיך להוביל.
בכביש – התעשיה מוטת שיווק, לכן רואים לפעמים יותר מדי שינויים אצל חלק מהיצרנים משנה לשנה. לאו דווקא צריך תוספת לקשיחות הצידית בכל שנה… המספרים נהיו חשובים מדי. האווירודינמיות הופכת חשובה יותר והרבה מההתקדמות בכביש מגיעה מהכיוון הזה. האתגר יהיה שאופניים אווירודינמיים עדיין יתנהגו כמו אופני כביש מצוינים.
האם בטוח לרכב כביש באנגליה? אנחנו רואים פה ושם כתבות על חיכוכים עם נהגים…
האם אתה מסכים עם קולנגו לגבי שלדות קלות מדי? האם הגענו לגבול התחתון?
(לראיון עם ארנסטו קולנגו לחצו כאן). לאו דווקא הגענו לגבול התחתון. בהחלט יתכן שימצא חומר חדש שיהיה מעט קל יותר, או דרכים חדשות להשתמש בחומרים הקיימים, אבל צריך לעשות את זה בלי להתפשר על האמינות ואיכות הרכיבה. באופני הרים יש יותר מקום להתפתחות היות וזה עדיין תחום חדש יחסית. ההתקדמות בתחום השיכוך נמשכת מהר, וקשה לדעת מתי יגיעו שם למיצוי. ההתקדמות כ”כ משמעותית שזה כמעט כמו לקנות יכולות רכיבה. לגבי המשקל שלהם הם כנראה ימשיכו להיות כבדים יחסית לכביש – אחרת ישברו…
האם SRAM הולכת להיות שימנו הבאה?
בעיקרון יש עוד כמה שבדרך. FSA מתקרבים לגרופ-סט מלא. SRAM צומחים יפה קודם כל כי מערכת ה-Red שלהם היא מוצר טוב.
מה עם אופנת הגלגלים הגדולים, 29 אינץ', באירופה?
אני חושב שהגלגל הגדול משחק תפקיד יותר חשוב בתנאים יבשים. יש רבים שעדיין חושבים שתועלות גלגל ה-29 הן מיתוס. הסיבה שזה לא תפס באירופה? פשוט כי זה לא הפך לטרנד, והאופן והסיבות לכך שמשהו הופך טרנדי הן חמקמקות ביותר. יצירת טרנד זה משהו קשה מאוד. בנוסף, קיימת כמובן גם השמרנות האירופית. לוקח הרבה זמן לשכנע כאן לקבל מוצר שונה וחדש.
מילה לסיכום?
אני מקווה שאופניים ימשיכו לגדול בעולם – כי זה ירוק וזה כיף וזה בריא…