בתור ילד הייתי קצת שונה, חריג, מתבדל, בגיל עשר בערך אמי המודאגת לקחה אותי לרופא היקה של הקיבוץ, דוקטור הרמן, למרות שלא היתה לו שום הכשרה פסיכולוגית הוא קבע נחרצות שהכל אצלי בסדר, הילד יודע בדיוק מה הוא רוצה וישיג בחיים את כל מה שהוא רוצה, בדרכו שלו. לא יודע אם הייתי חותם על הדיאגנוזה הזאת ומאז גם לא טרחתי לעשות איבחון נוסף אבל אני מניח שהיום דוקטור הרמן היה שם אותי איפשהו על הספקטרום האוטיסטי.
פעם היה לי קשה עם תחושת המוזרות הזאת, אבל היום אני מחבק אותה, היא הופכת אותי למיוחד, ככה אני גם אוהב את האופניים שלי, הם חייבים להיות שונים ממה שיש לשאר העדר, הם חייבים לספר סיפור.
בתקופה האחרונה עלה בי שוב הצורך הבוער לאופניים נוספים, אחרי חודשים של חיפוש אינסופי ב-Ebay האמריקאי, הגרמני, הצרפתי, והספרדי מצאתי ב-Ebay האיטלקי שלדה איטלקית יפייפיה, שאלתי את רוברטו מעבר לים ולמקלדת כמה יעלה לי לשלוח אותה לישראל וסגרנו עיסקה.
אחרי כל החיפושים ברחבי העולם הייתי צריך לדעת שזה יגמר בשלדה איטלקית. אני חושב שהשריטה הספציפית הזאת התחילה בגיל חמש או שש, לסבא אורי ולסבתא תמר היתה בבית אנציקלופדיה מאוירת על תולדות רומי העתיקה, הצבאות המרשימים וציורי הקרבות המסעירים עשו עלי רושם גדול ומאז פיתחתי חיבה לכל דבר איטלקי. שנים מאוחר יותר בחוג לקולנוע התאהבתי מיידית בפליני, דה-סיקה, רוסליני ואטורה סקולה, זה גם היה כמובן לטבעי לחלוטין שהמכונית הראשונה שלי תהיה פיאט, כולם הזהירו אותי לא להתקרב אליה אבל הפיאט היתה איטלקית, והאמת היא שלא התאכזבתי יותר מדי, גם כשהיא התקלקלה היא עשתה את זה באופן חינני.
לשילדה שקניתי קראו Carla, כמובן שעשיתי עליה תחקיר רציני באינטרנט, לקח לי לא מעט זמן וממעט האינפורמציה שדליתי גיליתי שבעיירה קטנה בשם מונטה-רוני ליד לצ’ה שבדרום איטליה שוכנת סדנה קטנה של בונה שלדות עם שם שמעלה חיוך – קרלו קרלה.
מזיכרונות של סטודנט אמריקאי שגר באזור בסוף שנות השמונים גיליתי שקרלו היה בונה שלדות וקומוניסט אדוק שניסה להחזיר בתשובה את הסטודנטים האמריקאים שלמדו באוניברסיטה הסמוכה.
רק בזכות פיסת האינפורמציה הזאת פיתחתי חיבה גדולה ומיידית לקרלו, באתר איטלקי גיליתי שלדות נוספות שלו עם ‘לאגים’ מהיפים ביותר שאפשר למצוא ולשמחתי גיליתי שבמונטה-רוני עדיין קיימת חנות אופניים של איש בשם ג’ורג’יו קרלה, מן הסתם הבן של קרלו.
עכשיו רק נותר לי לחכות שהשלדה תגיע לארץ הקודש, להרכיב אותה ולדווש למונטה-רוני בדרום איטליה כדי להיפגש עם ג’ורג’יו, אולי אפילו אבא קרלו עדיין חי.
נו, על מי אני עובד ? לפני עשרים שנים ועם ארנק קצת יותר מלא אולי הייתי עושה את זה, היום אני אסתפק בלקנות את השלדה ולדמייין תוך כדי רכיבה באבא הלל רמת גן שאני רוכב איתה בסמטאות לצ’ה, עוצר לאספרסו קצר, ממשיך לפיצה השכונתית ואז בחזרה לבית הכפרי שלי.
השביתה ברשות הדואר הפכה צפייה מורטת עצבים ממילא לסיוט ביירוקרטי מפרך ואחרי תיזוזים אינסופיים בין סניף הדואר השכונתי לסניף המרכזי משם למכס ולמרכז חלוקת החבילות של רמת גן, האוצר נחת בפתח בייתי, חתכתי את המסקינגטייפ בידיים רועדות ובפנים נחה לה יפיפייה איטלקיה, במבט ראשון הכל נראה מושלם אבל אז הבחנתי שעל המזלג הקדמי חרוט הלוגו של ‘קרלה’ שכבר הספקתי להכיר אבל על השלדה חרוטה באינספור מקומות האות ‘G’, לא שהשלדה היתה מכוערת, למעשה היא הייתה לא פחות ממדהימה, ברמה המאוד גבוהה של המזלג ואולי אפילו איכותית יותר אבל עדיין זו לא שלדה של ‘קרלה’, שלחתי מייד מייל נזעם לרוברטו שמעבר לים, הוא הכחיש בתוקף וטען שגם השלדה נעשתה על ידי קרלו קרלה, הקשתי ושאלתי למה חרוטה עליה האות ‘G’ ? רוברטו השיב שזו אולי האות הראשונה בשם המשפחה של הלקוח שהזמין את השלדה, השערה קלושה ביותר, אחר כך עוד היתה לו החוצפה לבקש ממני למלא עליו משוב חיובי ב- Ebay.
חזרתי לשלדה והחלטתי לא להתבאס, מה זו האות ‘G’ ? אולי GIOS ? מתאים לי שלדה של GIOS, מדובר באחת מהחברות האיטלקיות האיכותיות ביותר אבל העיצוב של ה- G לא התאים ללוגו של GIOS, המשכתי לסרוק את השלדה ומצאתי שמתחת לגשר של הבלם האחורי חרוט השם SILVA, אולי זה שמו של בונה השלדות במפעל של GIOS ? אולי זה שמו של הלקוח ?
חזרתי לחקור באינטרנט וגיליתי שהשם SILVA חרוט על שלדות נוספות שייצרו חברות איטלקיות שונות בשנות ה-80 וה-90, כנראה ש-SILVA הוא יצרן של גשרי בלם, זה הניחוש הטוב ביותר שלי.
כל המסתורין הזה והסיפור מאחורי קרלו קרלה רק גרם לי לחבב את השלדה שלי יותר ויותר, למרות שהיא כנראה שידוך שנולד אצל רוברטו.
השלב הבא היה להעלות את הגברת על המשקל, שלושה קילו, לפי טבלה שמצאתי באינטרנט מדובר כנראה בברזל מסוג Columbus SL, לא הברזל מהסוג האיכותי ביותר אבל מספיק טוב כדי לבנות סביבו את האופניים החדשים שלי.
למרות שלמדתי לא מעט בשנתיים האחרונות הייתי חייב לקבל חותמת כשרות מהמנטור שלי לענייני מתכות – נועם ווקסמן, מכונאי אופניים לשעבר ופריק של שלדות ברזל.
נועם סרק את השילדה כמו שיהלומן עם זכוכית מגדלת בוחן את הסחורה החדשה שהגיעה מהמכרות באפריקה. כל מילימטר נסרק ביסודיות מדוקדקת ולהלן התוצאות: מדובר בשלדה שנעשתה ביד אומן אך היא עברה מספר ארועים במהלך חייה, תיקון מקצועי למדי בדרופ-אאוט האחורי, תיקון כמעט בלתי נראה בברייז-און של המעביר הקדמי ותיקון לציפוי הכרום בבוטום ברקט.
מדהים שהייתי עיוור לכל זה עד שהמאסטר לא הראה לי אותם, אבל שמחתי ללמוד מנועם דברים חדשים והאהבה שפיתחתי כלפי השלדה לחלוטין לא נפגעה, בחיי הקצרים גיליתי שפגמים קטנים הופכים את היפה למושלם.
זהו, נותר רק להרכיב מסביב לשלדה את החלקים שאספתי למענה והנה היצירה החדשה שלי, במלוא הדרה..
מאת: טל חיים יופה
טל חיים יופה, במאי ויוצר עצמאי, רוכב עירוני, מעדיף אופניים עם היסטוריה וסיפור על אופניים מהניילונים. בין השאר, יצר את הסרט ‘פריילופ’ שנהנו מאוד לראות אותו בסינמטק.