לא יודע מה אתכם אבל אני לא מרוצה ממדרסי הנעליים שלי כבר הרבה זמן. כמו הרבה אחרים השלמתי שנים עם רפידות ברירת המחדל שמגיעות עם הנעליים. נעלי הסידי שלי יקרות להחריד אולם הן מגיעות עם רפידות עלובות ודקות שמעליבות את הנעליים שעמן הן הגיעו ואינן ראויות להיות חלק ממוצר יקר כל כך. מעולם לא הייתי מרוצה מהפשרה הזו וביחוד אני לא מעוניין לבחור בין האופציות של חוסר נוחות, הרדמות של האצבעות, כאבים או חוסר יעילות של הפידול. מי שרוכב שעות ארוכות זכאי ליותר!
בכתבה קודמת סיפרתי לכם על רפידות הסמי קסטום האלה של גרניאו, אבל זה עדיין לא זה. מתחמם, אבל לא בול. לאחרונה גם פיזיק הכריזו על מוצר דומה, ובדקטלון בחו”ל ראיתי המון כאלה (בעיקר לריצה). מאחר ואני רוצה יותר פניתי לתמיר כפיר (http://www.tamirkfir.co.il/ טלפון: 03-5354545) כדי לבדוק איך תשפיע על הרכיבה שלי רפידת קסטום אמיתית?
על הטריינר מול תמיר שבודק את התנועה
ההשפעה של רפידות טובות
על הקשר בין רפידות טובות לנוחות כנראה לא צריך להסביר הרבה – זה די ברור שאם הרגל שלכם לוחצת לחץ חזק ומתמשך במשך רכיבה ארוכה על משטח שלא מתאים לה, היא תכאב בסופו של דבר. ואם היא תכאב אז לא רק שזה יקצר לכם את הרכיבות, ויעשה את הרכיבה ללא נעימה, זה גם יגרום לכם ללחוץ על הפדלים פחות חזק – כלומר תהיו איטיים יותר.
בנוסף הדבר משפיע גם על יעילות העברת הכוח מהרגליים המתאמצות שלכם, אל הקראנק: כאשר יש חללים בין הנעל לכף הרגל, אזי במקום להזיז את הנעל ללא ניעות מיותרות ודרכה ודרך הדפנות אל הסוליה הקשיחה והפדל, מרקדת לה כף הרגל בתוך הנעל. כל תנועה כזו – התקלות של הרגל בדופן או במדרס כתוצאה מחלל שנוצר ביניהן היא בזבוז אנרגיה. תמיר כפיר מסביר את זה ב”יצירת משקל עודף” באמצעות ההמחשה הבאה: דמיינו פרש על סוס דוהר. הפרש מסגל לעצמו את תנועות הסוס בסנכרון מושלם: כשגו הסוס מתרומם, הפרש מרים עצמו איתו. כשגו הסוס (והאוכף) יורד: הפרש מלווה גם את התנועה הזו. יש יעילות ותיאום בין הסוס לפרש. כעת דמיינו פרש שאינו מסנכרן את התנועה מעלה מטה עם תנועת הסוס: כשגו הסוס עולה הפרש יורד – בום: נוצר מגע “קשה” – מכה. ההתקלות הלא אלגנטית הזו מייצרת למעשה משקל נוסף על גו הסוס. ייצור המשקל הזה – עולה בבזבוז אנרגיה. לפי תמיר כפיר תופעה דומה מהווה את מקור חוסר היעילות במקום שבו יש חללים בין הרגל למעטפת שלה.
מודל של כף הרגל. מגיע לה היחס הטוב ביותר
זאת ועוד: חוסר יעילות בפידול לא נגרם רק כתוצאה מתזוזה של כף הרגל אלא גם בגלל יישור לא טוב של כל הרגל בתנעת הפידול: אם הברך נעה ימינה שמאלה תוך כדי התנועה שלה מלמעלה למטה זה לא יעיל כי השרירים שלכם מבזבזים אנרגיה על מסלול ארוך מדי ועיכוב בתנועה אל הפדל. רוכבים שרוכבים עם ברכיים קורסות פנימה לכיוון הצינור העליון או יוצאות החוצה ממנו הם מחזה נפוץ. לפעמים הפידול הלא יעיל הזה נובע מחללים בתוך הנעל ומהתקבעות הרגלים גרועים שנבעו מהם. מדרסים טובים אמורים לסייע לנו לקבע את הרגל לציר התנועה הנכון שלה ללא קריסות לצדדים.
מיהו תמיר כפיר?
מסתבר שמדובר במעצמת מדרסים בינלאומית שצמחה פה בחצר האחורית של סביון. רק אחרי שהגעתי לביקור בקליניקה הבנתי עד כמה הוא מוביל בתחום המדרסים. לדבריו כמעט אין נבחרת וספורטאי עילית בארץ שהוא לא עבד או עובד עמם: מכבי תל-אביב, שחקני הטניס המובילים של ישראל, כדורגלנים, האחים דן ורן אלטרמן, הרוכבת נגה כורם (שסיפרה לי שהיא משתמשת במדרסים שלו לאימוני הריצה המשלימים שלה – דווקא לא לאופניים), ועוד רבים אחרים.
ההפתעה שקיבלתי היא מהנוכחות הבינ”ל שלו – למשל, בנעליים של הטניסאי מספר אחד בעולם, שניצח את נדאל באחד המשחקים הגדולים בהסטוריה של הטניס בגמר של הגראנד סלאם באוסטרליה ממש לא מזמן. בסרט הבא נובאק דוקוביץ’ נראה זורק את הנעליים שלו לקהל, לא לפני שהוא מוציא את הרפידות של תמיר כפיר ומשאיר אותן לעצמו:
לדברי תמיר, בנוסף אליו יש לו כ 40 טניסאים מהמאה המדורגים ראשונים בעולם, כ 30 שחקני NBA ועוד.
תהליך האבחון ויצירת המדרס:
תמיר מסביר לגיאחה על התהליך והמדרסים
מביאים את האופניים האישיים לקליניקה של תמיר כפיר ושמים אותם על הטריינר. תמיר עומד מאחוריכם, מצלם ומנתח את התנועה שלכם על האופניים. הוידאו ישמש אותו לאבחון מדויק (גם ב Slow Motion), והוא יעבוד עמו כשיבנה לכם מדרסים שיתקנו בדיוק את מה שיש לתקן בעת הרכיבה – מתוך מטרה למנוע תנועה לא אפקטיבית על האופניים, וכן כדי לשפר את הנוחות והכיף שלכם מהרכיבה.
ממשיכים: איתור הבדלי אורך ברגליים – שמים משטחים דקים מתחת לרגל ימין ואחר כך מתחת רגל שמאל ומודדים – לעתים מסתבר, שהבדלים באורך הרגל נובעים גם הם מכף הרגל ולא בהכרח מכך שהרגל כולה קצרה יותר: מספיק שהקשת של כף רגל אחת מעט שטוחה יותר מהשנייה, והרי לכם הבדל של מילימטר או שניים שמתאים לתיקון באמצעות רפידות נכונות – ולאו דווקא באמצעות הגבהה של הקליט (כפי שלימד אותנו דן בטיפ קודם).
הבדיקה מסתימת בהטבעת כף הרגל בתוך קצף מיוחד על מנת לקבל את צורת הרגל המדויקת וליצירת התבנית.
אחרי כשבועיים תבואו לקחת את המדרסים (יש להביא את האופניים שלכם שוב אל הטריינר בקליניקה), ולשמוע את האבחנה לגבי כף רגלכם המוטרדת. אצלי התגלה שכף רגל שמאל שטוחה יותר מרגל ימין, וגורמת בכך לרגל כולה להיות במנח קצר במ”מ בעמידה (לא בטוח שברכיבה היות והחלק הקדמי הוא המחובר לקליט). אותה רגל שמאל גם פחות טובה בפידול מרגל ימין: בעוד שהימנית, החזקה יותר, מצליחה לשמור על קו אנכי ישר לאורך כל מעגל הפידול, הרי שהשמאלית, החלשה יותר לא מצליחה לשמור על הקו הנקי. במיוחד כשאני מתעייף ישנה קריסה קטנה של כף הרגל, ובעקבותיה של הברך פנימה לעבר השלדה, מה שמייצר פידול פחות יעיל.
רוכבים מעט על הטריינר (הביקור השני הוא קצר יותר) כדי לראות ולקבל תחושה ראשונה. התחושה המיידית שקיבלתי ברכיבה היא קודם כל של מילוי משמעותי של הנעל – תתכוננו להגבהה הזו, כלומר אם עד היום הנעל נסגרה לכם עד הסוף, הרי שכעת תצטרכו את הספייר של הסוגר. אם הייתם כבר קודם לכן על הקצה – תתכוננו לרכוב רק עם גרביים מאוד דקות…
דבר שני שהרגשתי הוא את הבליטה המשמעותית של המדרס בחלק הפנימי השקוע של כף הרגל. בניגוד למדרסים השטוחים האלה שמגיעים עם הנעליים בד”כ – פה מדובר על משהו שממש בולט במרכז, והתחושה מוזרה עד לא נוחה בהתחלה. האם זה ישאר לא נוח? קראו בהמשך…
המדרס המוכן
ברכיבה
התחושות מהמדידה השנייה ממשיכות – הבליטות משמעותיות בהרבה ממה שאני רגיל ב”אין-מדרס” הקודם שהיה לי, והרגל נמצאת גבוה בנעל. כעת בניגוד למצב הקודם שבו מנגנון הרכיסה של הנעל שלי הגיע עד מגבלותיו והיה סגור כמעט לחלוטין, הרי שעכשיו המנגנון הזה נמצא רק באמצע הדרך עקב הגבהת הרגל.
תמיר כפיר ממליץ לא לרכוב רכיבה ראשונה ארוכה מדי: עדיף להתחיל לאט לאט כדי להתרגל. ההבדל אמור להיות מורגש במיוחד אחרי שכבר מתרגלים מעט למדרסים החדשים – עושים מעבר חזרה לבדיקת הישנים ורואים איך מרגישים איתם, אבל אני חייב לציין – שעה וחצי לתוך הרכיבה כבר הבנתי שמדובר בהצלחה. אני עוד לא יודע כמה זה תורם להעברת האנרגיה, אבל אחרי רכיבה ראשונה אני מרגיש שהרגל יושבת לה במקום הטבעי שלה ונוח לי בהרבה.
החלק העליון של המדרס, זה הצמוד לכף הרגל והאצבעות שלכם, הוא חלק רך מעט ויש לו תכונה של שקיעה חד כיוונית (הוא אינו חוזר חזרה – כלומר אינו מתפקד כבולם זעזועים) – כלומר הוא ימשיך ויקבל ברכיבות הקרובות את צורת כף הרגל המדויקת שלכם – כולל שקעים קטנים לאצבעות שיסייעו עוד יותר לאחיזה של כף הרגל במדרס בזמן הפידול ומניעת תנועות מיותרות בתוך הנעל. התחושה הזו בהחלט מרגישה מעט רכה מדי בשביל אופני כביש בהתחלה – אבל בהמשך היא תחלש והמדרס ירגיש קשיח יותר.
ברכיבות נוספות, ואחרי קילומטרז’ משמעותי עם המדרסים הם בהחלט מוכיחים שאפשר להנות מרגל משוחררת בהרבה ונוחות ברכיבה. ברכיבת ההכנה לגראן פונדו התחלתי להרגיש את כפות הרגליים שאינן רגילות לעומס קבוע וקשה כל כך לאורך יום שלם – אני לא רוצה לדמיין בכלל את הרכיבה הזו עם מדרסים אחרים!
קשה למדוד את השפעת ה”תפיסה” של הנעל בפידול על הוואטים (במיוחד בלי מד וואטים…) אולם ברור לגמרי מהרכיבה האינטנסיבית שעשיתי איתם שזה עובד, וככל שאני מפדל נכון יותר – עם עקב מוביל בירידה ומושך בעליה – מה שמייצר תנועת גל עדינה של כף הרגל – אזי אותה “אחיזה” של כף הרגל את הנעל מורגשת ויש פידול עגול, בלתי מתאמץ וקל יותר.
החלק התחתון של המדרס
מאחר וחשתי הבדל מסוים בין הנוחות ברגל שמאל לזו שברגל ימין חזרתי לתמיר כפיר למקצה שיפורים. אני חושד שהמדרס גבוה מדי וגם דורש מהרגל שלי להיות מילימטר אחד קדימה יותר ממה שהנעל מבקשת (לרכיבה צריך לשאוף לעקב צמוד לחלוטין לחלק האחורי של הנעל). חלק מהשירות של תמיר הוא לבצע את התיקונים הדרושים לאחר שלמדתם את המדרס כדי להבטיח התאמה מושלמת.
חסרונות
1. מחיר: בין 1900-2900 שקלים. התשובה למי שלא רואה שום סיכוי להשקעה כזו אצלו בנעל היא לחפש מדרסי סמי קסטום או מדרסי ייצור סדרתי שפשוט מתאימים לו יותר. זה יהיה זול יותר אולם אל תצפו לקבל את התוצאות שמדרס מותאם אישי יכול לספק…
2. הרפידה תופסת הרבה מקום בנעל – אם הרגל שלכם גבוהה מאוד (בניגוד לשלי) ואתם על הקצה של טווח הרכיסה של הנעל שלכם – זה יכול לדרוש מתמיר להתאים לכם פתרון מיוחד. מצד שני – אם קניתם חצי מדה גדולה יותר, או הביאו לכם נעל שאינה אופטימלית למידה שלכם מחו”ל זה יכול להיות תירוץ מצוין לפנק את עצמכם עם רפידה כזו.
3. אחד הדברים החשובים בנעלי רכיבה היא תפיסת העקב – שאמור להוביל את כף הרגל בשלב המשיכה במעגל הפידול. בסידי שלי יש בורג מיוחד שמצר את החלק האחורי של הנעל כדי לחזק את התפיסה הזו. מיקום העקב בתוך הנעל צמוד ככל שניתן לנעל מאחור הוא קריטי לשם כך. ברפידות שלי חשתי בהתחלה שהמדרס מציב את הרגל מילימטר קדימה מדי ושישנה בליטה קטנה שאינה נוחה לי. פה באה לידי ביטוי העובדה שאתם מקבלים מוצר שהוא גם שירות קצה – החברה אצל תמיר כפיר לא יוותרו לכם עד שתגיעו ויבצעו לכם את ההתאמות הדרושות עד לשביעות רצון מלאה – אני הגעתי לסיבוב תיקונים ושינויים של חלקיקי מ”מ עשו את כל ההבדל ופתרו את כל הריג’קטים.
מומלץ לכל רוכב: רמת הנוחות שזה מייצר היא אדירה. אחרי שתנסו לא תוכלו כבר בלי.
סיכום
נכון, מדובר במדרס שעולה יותר מהנעליים עצמן, אבל מדובר בשידרוג דרמטי לחווית הרכיבה, במיוחד עבור מי שסובל בכפות הרגליים. הרבה יותר נוח ונעים לי, הרגל יושבת בצורה רגועה ונינוחה יותר בתוך הנעל גם בתוך המאמץ הקשה. זה מרגיש טבעי ועוטף. אני יכול לרכוס את הנעל בדיוק בעוצמה שאני מעוניין בה – ולא חייב לשחרר מעט כדי שלא יכאב לי תוך שאני פוגם ביעילות הפידול. בזכות המדרסים כף הרגל שלי לא זזה ולא מתעייפת כמו שהיתה לפני שהשתמשתי במדרסים האלה.
אם בעבר הייתי חייב לשחרר בדחיפות את סוגרי הנעליים בכל הפסקה ומיד אחרי הרכיבה, הרי שהיום, גם ביום רכיבה ארוך במיוחד, כף הרגל הרבה פחות תפוסה והרבה יותר משוחררת. אני לא מרגיש את הצורך ההיסטרי הזה לשחרר את אחיזת הסוגרים ולאוורר את הרגל – וברור שזו אינדיקציה מעולה לכך שזה עושה טוב לכפות הרגליים שלי. לרוכבים רכיבות ארוכות ולאלה שסובלים מכאבים ובעיות בתוך הנעל – זו הצלה של ממש.
ועד כמה שחשבתי עליהם טובות, נקודת התפנית האמיתית בתפישה שלי את המדרסים האלה חלה אחרי יותר מחודשיים של רכיבה עמם: ביום החמישי לטיול הרכיבה שלי בספרד. אחרי מאות קילומטרים ורכיבה יום אחרי יום, קילומטרים רבים בעמידה בעליות (תוך שכל משקל הגוף לוחץ על כפות הרגליים ועל הדוושות), הייתי עולה כל פעם על האופניים ומרגיש שכפות הרגליים שלי כאילו אני רוכב ביום הראשון. לכל מי שרוכב מדי פעם בחופשות אופניים בחו”ל או יוצא לתחרויות הקטעים – אני ממליץ לבדוק את האפשרות הזו בחום גם אם אין לכם בעיה אורטופדית מיוחדת.