אירוע ה 6PE כבר הפך למסורת בקומונת 4 אפיק. מדובר ברכיבה המשלבת את הפארקים האטרקטיבים בישראל, כששם המשחק בה הוא הרבה עליות והרבה סינגלים על 110 קילומטר עם 2000 גובה מצטבר.
הרכיבה מתחילה בטיפוס בסינגל השחור של קק”ל בפארק קנדה, טיפוס בדיפנבייקר, חציית הכביש בשואבה, ירידה לכסלון וטיפוס לצובה, ירידה לנחל שורק, חציית הכביש לנחל רפאים, טיפוס לחירבת סעדים וירידה בסינגל אימבא לנחל רפאים, רכיבה עד לגשר קובי וטיפוס רביעי למבוא ביתר, כניסה לצור הדסה וירידה ארוכה ברכס סנסן אל תל עדולם, סינגל עדולם עד לזוהרים, כביש לבית ניר דרך בית גוברין, שבילים רחבים לחרובית וסיום לאחר רכיבה בסינגל חרובית.
110 קילומטר עם 2000 מטר גובה מצטבר:
גרף הגבהים הופק באמצעות התוכנה Land
המסלול לא מסומן, הניווט הוא על פי קבצי ניווט, אין צורך בנקודות צילום והמטרה היא להגיע לחרובית עד 16:00. אף אחד לא בודק קבצים לאחר הרכיבה כך שלמי שהדבר מאד חשוב, נדרשת פה אמינות.
באירוע יש פודיומים לפי קטגורית גיל אלה שחשיבותם זניחה כי מה שנספר הוא ההשתתפות וחווית האפיק וההתמודדות האישית של כל רוכב באשר הוא.
נקודת cut off נקבעה לשעה 13:00 בחירבת עיתרי, כ-40 קילומטר לסיום ובהגעה מאוחרת יותר ניתנת המלצה לחזור בדרך הכי מהירה לחרובית. אין לוגיסטיקה בהקפצת המכוניות (בין נקודת ההתחלה בקנדה לסיום בחרובית): המשתתפים מתבקשים להסתדר. טפלא ואילן טבת מגדילים לעשות, נפגשים שעה וחצי קודם ומוסיפים לרזומה עוד 25 קילומטר עם 300 מטר טיפוס.
מפת המסלול- קו הרכיבה מסומן באדום
המפה הופקה באמצעות התוכנה Land
כמו בתחרויות המרתון הגדולות בעולם, ההמלצה באירועים הקומונארים הינה לרכוב בזוגות, אולם לא כולם משתמשים בהמלצה זו ומנצלים את הבמה לרכב לבד בידיעה שעוד רוכבים מגובים במכנופן וצוות חילוץ חולקים את המסלול.
הרכיבה מדמה סטייג’ באלפים ולא במקרה בוחר אופיר גלאון, מאמן משלחות הטרנסאלפ להמליץ על האירוע לחניכיו ולשלב אותו בתוכנית האימון שלהם, או במילותיו סימולציה לסטיייג’ עם דגש לעבודה על הזוגיות בטווח דפקים 2-3, להגיע רעננים אחרי יום מנוחה.
“יום שישי אני רוכב עם מ’ את סובב נגבה, רגע לפני שחוצים את הכביש ליד ג’וליס, האופניים של מ’ מתחילים במופע אירוטי של השפרצת ג’יפה: קרע בצמיג. אני שולף את הפנימית ספייר של מ’ ומתחיל לנפח, הספייר פוצחת אף היא בהשפרצות ג’יפה.
“נו טוב צריך להזמין חילוץ” – אני עולה על האופניים להמשיך.
מ’ לא מוותר: “תגיד מה, אין לך פנימית לתת לי?”
“אחי אם היה לי מקום לפנימית, הייתי דוחף נקטרינה…”.
למה אני כותב את כל זה? כי הדו שיח מעלה ממחיש מדוע כבר שנתיים שאני נמנע מזוגיות, לאירועי הקומונה מגיע לבד, מפחד להתאכזב או להיות תלוי. רכיבה עם פרטנר חלש מעלה את החשיפה לשמש ואת הסיכון ללקות בסרטן העור.
למרות האמור לעיל לקראת ה-6PE שלפתי מהבוידם את תיק התמרים ואת תיק האוכף כדי לטמון בו פנימית וכל זאת למרות שבוגר “חוצה שלטי ישראל” הציע לי זוגיות (“חוצה שלטי ישראל” הינה בדיחה קומונארית על לימור שחוצה ישראל שלו תועד בפייסבוק און ליין והוא צילם שלטי קק”ל לאורך כל הדרך).ויתרתי על עקרונותי כי משהו בו מאד מאד מרגיע: התחושה של לרכוב איתו היא לרכוב עם ולהרגיש בלי, ולכן אני נעתר להזמנה.
כמה ימים לפני ה 6PE אני בונה אפשרות לרכב על הבוקר מחרובית לקנדה (להיות תלוי במישהו שיחזיר אותי לחרובית במיוחד שהוא נמצא בניגוד לדרך הביתה זה משהו שאני לא רוצה וכמו כן זה נותן לגיטימציה לחתוך מהאירוע לפני הזמן לפי הלחץ מהבית), והשותף שאצלו הכל עובד כמו שעון שווייצרי מארגן את שלומית שתדלג אותנו על הבוקר מחרובית לפארק קנדה. אליה וקוץ בה: את תיק האוכף עם התמרים וכדורי המלח אני שוכח ברכב של שלומית, רז תורם מספר תמרים, אודי שני כדורי מלח שעקב הזעת יתר מתפרקים בכיס האחורי, מה שלא ימנע ממני מללקק אותם בצורתם החדשה. חוסר התמרים וכדורי המלח ישבשו לי את התזונה בהמשך באירוע ודיי מהר אני אשלם על כך ואעבור לתרכיזי איזוטון מוקדם מן הצפוי.
ובפארק קנדה שמח, מינגלינג במיטבו, הזמן קצר ולא מספיקים לעבור על כולם, צוות טרנסאלפ 2012 מגיעים בהרכב מלא , נמרוד כהן, עומרי זרח, ניצולי טרנסאלפ 2010 פינדר, יאיר, אודי, יונגר ואפילו טובה שהגיעה כדי לרכב עם בעלה עד הבית בגבעת יערים.
בגזיבו המפורסם של הקומונה עמדת רישום המאוכלסת בירון כהן והראל כפיר. את עמדת המכונאי מאייש עידן ברסלבי, בוגר בית הספר לאופניים באורגון.
אני פוגש שם גם את שמעון גולדשמידט שהוא מתחרה האופניים הראשון שפגשתי בחיי כשאודי הביא אותו ב-2006 לאחת הרכיבות בהרי ירושלים. לעולם לא אשכח את מראה הישיש השדוף שירד מהאוטו בדמות של הומלס, לפני שהספקתי לשאול אם הבחור איתנו הוא הרכיב בקבוק של חצי ליטר מים על אופני זנב קשיח מה שגרם לי לסנן לאודי שמה שהולך לקרות ברכיבה זה באחריותו. הרגעים במגרש החנייה היו הרגעים האחרונים בהם ראיתי את הבחור במהלך הרכיבה: הוא הפך אותנו לנקודות קטנות באופק… מה שהוא עשה לעליות של רכס עמינדב והסטף היה הלם תרבות בשבילי. חזרתי מהרכיבה, איפסנתי את האופניים ולא עליתי עליהם שבועיים. לימים קראתי לתופעה תסמונת גולדשמיט והיא חוזרת שוב ושוב כשאני פוגש בעילוי מהתחום.
אודי קרני משמאל הוא דוגמא קלאסית לרוכב מאסטר ותיק מציג בגאווה את הצ’ימיצ’ורי הפרטי שלו, 160 שהם הסכום של 98 קילו שנפרשים על 62 שנים, נאחל לו שישמור על מספר זה גם בשנים הקרובות וימשיך להישיל קילו בשנה.
.
את המגיעים לאירועי הקומונה ניתן לחלק לשלושה:
1. הרוכבת או שתי הרוכבות התורניות שלהם המאבק הוא בעיקר נגד השעון והם בדרך כלל מתרוצצות בחלק הקדמי של הטבלה. יש לנו בארסנל הרוכבות את עינב לוטם, מליסה קדוש השועלית ושלומית אמנה שזה עתה סיימה חוצה ישראל בשמונה ימים.
2.הרייסרים השדופים המתחרים: ללא גרם שומן, בממוצע 72 קילו שמתפרשים יפה על מטר שמונים ושתיים, בדרך כלל נמצאים בתוך תוכנית אימונים תמידית והאירוע משתלב להם בתוכו.
3.רוכבי המאסטרס שברובם טומנים כרס קטנטונת ולהם יש את הסיבולת לטפל באירועי אינדורנס. אירוע קומונארי הוא אירוע עוצמתי וגם אם הרוכב לא נמצא בכושר או לא בקו הבריאות הוא בוחר להגיע. תיאר זאת יפה יורם פינדר -“הפולניה” של הקומונה: “ריטואל שחוזר על עצמו: מתפרסם תאריך לאירוע של הקומונה. מבלי לחשוב פעמיים אני מיד נרשם. לקראת האירוע, אחרי כמה רכיבות אימון/מבחן כשמבינים שהכושר לא משהו, מתחילים לעלות מחשבות פרישה – כי למה להתחיל משהו שלא נוכל לסיים. כשמשלימים עם הרעיון שיוצאים, מתחילים להוריד צפיות – מחפשים נקודות מילוט, מפרסמים בקומונה ומקווים שעוד כמה יאמצו את הרעיון ולא תתבזה לבד. יום האירוע מגיע, מתייצבים בנקודת הזינוק. כמה דקות של התרוממות הרוח – מתי יוצא לרוכב מהשורה לזנק “לתחרות” יחד עם רוכבי עלית וכמה אושיות אופניים מהסצנה הישראלית?”
הפערים בין שני הזנים העיקריים של הרוכבים יכול להגיע לחמש שעות בסיום, מה שמצריך מנגל בוער ואספקת קבבים סדירה עד הגעת אחרון הרוכבים.
רגע אחרי הזינוק, אנחנו נותנים לרייסרים לפרוץ ומתמקמים במקום טוב באמצע, נכנסים אל השחור של קנדה, אותו אני מכיר בעיקר בכיוון ההפוך. לאט לאט הטור מתפרש והפערים גדלים. לאחר השחור אני רואה את יונגר עומד בצד הדרך עם שרשרת קרועה ומרים לעידן ברסלבי המכנופן להנחתה. טוב זה לא מפתיע, שלמה יונגר מאופיין כרוכב כבד, תמיד בהילוכים קשים בקדנס נמוך והוא הדמות הקלאסית לקרוע שרשרת.
זה הזמן להתחיל לזוז: יורדים מקנדה ומתחברים לעינב וגיא לוטם לעקוף את החורבות שהשאיר תוואי הרכבת החדש. בדיפנבייקר פוגשים את צמד הסינגלספידרים אורי וצ’ורבה, איתם אנחנו מפתחים יחסי אקורדיון: בעליות הם פותחים ומתרחקים על יחס 32:20, בירידות אנחנו מגשרים – אקורדיון.
אורי וצ’ורבה מדגמנים זוגיות בסינגלספיד
בדיפנבייקר הלוטמים מכתיבים קצב, והגב שלי מכתיב קצב אחר. ככה זה כשלא שומרים על שרירי הליבה: שרירי גב תחתון נתפשים כשהדופק עולה. עברנו מקצב טיול ומקבל קצב פטפוט, ואז אלון שמאי מצטרף לעליה שנדרש הרבה סבלנות כדי לפצח אותה.
הלוטמים מעמידים את הזוגיות למבחן בתנאי סביבה קשים במיוחד
על העליה הזו בנה אילן טבת את המונח “המסור” – מקום המאפשר צבירת גובה מצטבר הכי רב על הקילומטראז’ הכי נמוך ונותן גרף המצטייר כמסור. מסורים היו עוד קודם: יורם רוזן עשה זאת בגלבוע, לי היה את השבע בום בדרומית אבל אף אחד לא הפך זאת למוסד שבועי כאילן. אזהרה למי שמעוניין ליישם: נדרשת יכולת בידור-עצמי גבוהה במיוחד”.
המסור של אילן
גרף הגבהים הופק באמצעות התוכנה Land
שואבה, רוכבים מתכנסים אל תחנת הדלק, פוגש את “הראשון בירידה”, הלא הוא אפי פלאח על סינגל ספיד ומכאן והלאה רכיבתו תהיה שזורה ברכיבתנו לכל אורך הדרך.
יורדים לכסלון, עולים לצובא, יורדים לשורק. על נחל רפאים ולפני העליה לחירבת סעדים מתכנסים מספר רוכבים. העליה לחירבת סעדים היא עליה של 1*1, לא משהו שאתה רוצה לחוות בתור סינגל ספידר וכשאני יורד לטעום מהפלטה הקטנה, אפי יורד לטעום קצת הליכה רגלית.
סינגל אימבא (IMBA) שהיה זכור לי כסינגל דרדרתי מתגלה כסינגל עוצמתי ויפהפה. אנחנו מתחברים שוב בנחל רפאים אל הטיפוס הרביעי של היום מגשר קובי למבוא בית”ר, כשרוכבים לא בכושר מתחילים לספור לאחור הרבה יותר מוקדם ופה מבט אל צג הקילומטרים שנשאר מגלה שהקילומטראז’ לא זז בעליה הזו, הדפקים בשמיים, גם השמש מזמן כבר לא מרחמת, עין קובי כבר מזמן ריק ממים ולמעט הצל ממש לא מזמין למנוחה..
מבוא ביתר מבחינתי היא נקודת אמצע המסלול, ארבעת הפסגות מאחורינו ומכאן אפשר רק לכייף, בירידות לרכס סנסן סופסוף הקילומטראז’ מתחיל לזוז, תחילה בשיפועים מתונים ולאחר מכן השיפועים והסלעים מעלים את הרמה הטכנית, מקבעים את הגוף ומזכירים שגם בירידות הגב צועק הצילו.
יאיר נחמיאס מציג גזרה דקיקה אחרי שפספס את מבצע יואב בגלל חופשת רכיבה בארצות הברית:
דוראני חוזר לחיים כשאופציית החילוץ לא קיימת ושורף את המסלול
אל עדולם מגיעים ממזרח. תשעה רוכבים מתנקזים לרכיבה בסינגל קנים, שוב הרכיבה בסינגל היא בכיוון ההפוך ולרגע אני שם לב שאני על הפלטה הקטנה, פיקים אנארובים קלים ומעבר לעמידה כשרוכבים נמצאים מאחור הם המתכון הבטוח לשחיקה מוקדמת, אלא שמשום מה שלא כביום רגיל אף רוכב לא מלחיץ לפנות את השביל.
הראל כפיר מחכה לנו עם מים בחירבת עתרי, ככלל המקום מאד מטעה, לרגע אתה חושב שהגעת לעדולם והספור אוטוטו מאחוריך ולראיה החברים שואלים האם למלא מים וכשאנחנו מגלים להם שיש עוד לפחות שלוש שעות לסיום, הבעות הפנים שלהם משתנות משמחה לעצב.
ניר ישראלי מפגין התאוששות מדהימה מהפרישה בטרם עת במבצע יואב וזוכה עם זיו ענפי במקומות הראשונים בסינגלספיד
סינגל עדולם הוא חוויה מפוקפקת לרכיבה בשעת צהריים לאחר 70 קילומטר של רכיבה. הסינגל לא מוצל, אין אוויר ורגע לפני זוהרים אני מזהה קומונאר שמוותר וחותך לכביש. העינוי הוא גדול, הפיתוי לחתוך הוא עוד יותר גדול אבל את השותף שלי אי אפשר להזיז מילימטר מתוואי ה 6PE, מה שגורם לנו לעבור להליכה בפיקים בסינגל לפני זוהרים ולשאת תפילה לראות מצע של כביש.
על הכביש אלון מזמין אותי לדרפטינג כביש, לא שאני חושב שזה עוזר אבל זה נותן כמה רגעים של ניקוי ראש מאלמנטים טכנים. זה הזמן גם לבצע קצת מתיחות גב ושכמות לפני ששלושתינו צונחים אל תחנת הדלק בבית גוברין. כנקודת feeding zone יש לתחנה במבוא ביתר הרבה מה ללמוד מהתחנה בבית גוברין. בית גוברין זה הבית, כבר ביליתי בתחנת הדלק פה במצב הרבה יותר ירוד ממה שאני נמצא בה עכשיו. מכאן האופניים מכירות את הדרך לבד, את השבילים הרחבים באזור הזה טחנו אין ספור פעמים, ואין שום כוח בעולם שיכול למנוע מאיתנו לסיים! קולה ובייגלה מחזירים אותי אל השפיות, ומכאן כבר האינדורנס שולט. אנחנו מכתיבים קצב שמפרק את מי שיוצא איתנו מתחנת הדלק, הקצב מאפשר לנו לעקוף כמה זוגות ולהיכנס לסינגל חרובית בכיוון ההפוך שלו. כמו סוסים שמריחים את האורווה אנחנו מתעלמים מההמסטרינגים שנתפשים ומתלווים אל מישל ובן זוגו, מנצלים התרסקות של אחד מבני הזוג ועוברים גם אותם. את הסינגל אני מכיר ברמה של סלע, הנה סלע הקפיצה בה אילן כרמל קפץ עם ריקולאו 6 מטר גובה והנה גבעת הרקפות, הנה סינגל פיט וובר שקורס בונה שבילים מ-2008 בילה בו והנה סינגל הגדר הארוך והמשעמם. עולים אל מצפה יואב והנה סופסופ הסינגל הפיראטי לצד שביל עגלות הנכים והריח של הקבבים כבר באף…
שלושים רוכבים מדושני עונג על המחצלות
אחרי שבע שעות ומשהו נוחתים בחיקה המפנק של הקומונה, צוות ההפקה והריייסרים מקבלים אותנו במחיאות כפיים עם שולחנות מלאי כל טוב, עוד לפני שאני יורד מהאופניים הממונה על הבשר דוחף לי קבב לפה ומישהו אחר מצמיד לי בירה להתאוששות.
כשלושים רוכבים מדושני עונג רובצים על המחצלות. זו השעה שהרייסרים כבר חסרי סבלנות בציפייה לפודיומים וזו השעה להמשיך את המינגלינג שלא הספקנו בבוקר. הנה דוראני שללא אופציית החילוץ נאלץ לרכב את כל המסלול והנה שועלי בן שמן – זיו ענפי וניר ישראלי ששרפו את המסלול על סינגל ספיד בקצת יותר משש שעות. דני מור ועומרי זרח מזמינים לסיבוב שמיימי באלון הגליל בשבוע הבא, וירון כהן מעלה אנשים על הפודיומים המאולתרים. הרייסרים ארז חיון, אסף נאות ועודד דנון שהגיעו לאחר חמש שעות ועשרים, המאסטרס גלעד כוכבי, נולי ונמרוד כהן שמגיעה לו קטגוריה משל עצמו, וכמובן הלוטמית התותחית שהשאירה הרבה מאד רוכבים מאחור ותרמה את גרף הפולאר הזוגי שלה:
אסיים בציטוט של מאיר בוקאי שמשתפך בתיאור הקומונה (נא לקרוא תוך מחשבה על בגין נואם את ניאום הבריכות לפני בחירות 77): “הקומונה הזו היא חוד החנית של קהילת הרוכבים בישראל והכל בזכות האש והנשמה של אנשים כמו ירון כהן וצ’דיק ומולאי וגיל ויש עוד רבים וטובים. אני תוהה לפעמים אם המשתתפים באירועי הקומונה קולטים את גודל ההשקעה וההקרבה… עזבו את היזום והתכנון המדוקדק שנתפר שבועות מראש… את המטלות הרבות, הלוגיסטיקות, הכל על חשבון זמנם הפרטי ולא פחות – על חשבון הזמן של הבוס שלהם… תחשבו על זה: כשאתם כבר בבית אחרי מקלחת חמה, מעלים תמונות ומשתפים חוויות (וזו הרי המטרה) אותם “גמדים חרוצים” עדיין מפרקים את המתחם, דואגים להאכיל את אחרוני המגיעים, מנקים – בקיצור יום העבודה שלהם רחוק מלהסתיים. ותזכרו שהכל למענכם ולמען קהילת הרוכבים ולא למטרות רווח”.
טוב, נרד מעט לקרקע: גם מי שסובל בהתקלות בהגזמות חסרות בקרה עצמית שנאמרות ברגעים של התרגשות (כגון “חוד החנית של קהילת הרוכבים בישראל”…) יסכים שזו בהחלט קומונה חיובית, חיה ובועטת ובמיוחד כזו שמייצרת אירועים כייפיים וייחודיים, ושיש לה תפקיד מרכזי במשיכת רוכבים להדבקות בחיידק האפיק. האפיק כניסה כבר ממש בפתח למי שרוצה לחוות את הז’אנר, לאירוע הבא אחריו DTD , הקפות של מסלול סינגלים ביער בן שמן, כבר נקבע תאריך ויש עוד הרבה הרבה הפתעות לשנה הקרובה, הבירות עלינו, החיוכים עליכם.
זהו את מחבר הספר “רוצים גם אתם תמונה בכל כתבה על כל אירוע אופניים פיראטי בארץ? שאלו אותי כיצד!”