הג'ירו ד'איטליה יוזנק השנה ביעד לא שגרתי: שלושה ימים ברחבי אלבניה. יותם ייבין כותב על המדינה הבלקנית הקטנה, הקשר שלה ליהודים ולאופניים, ואיך לעקוב אחרי הרוכבים ולהנות מכל מה שיש למקום להציע.
בין 2021 ל-2022 התגוררתי עם אשתי באלבניה, בה עבדתי עם פליטים מאפגניסטן ששהו במדינה, ואפילו כתבתי על כך קצת בבייקפאנל. כאשר הודיעו שהג'ירו ד'איטליה, תחרות האופניים הגדולה ביותר בעולם אחרי הטור, יוזנק השנה באלבניה, הדבר הביא להרמת הגבה של מרבית אוהדי האופניים בעולם. אצלי, כמובן, התגובה הייתה בעיקר צהלות שמחה והנהוני הסכמה נלהבים. האנשים, הנופים, התרבות, האוכל והמחיר, הופכים את המדינה הבלקנית הקטנה ליעד מושלם, עבור פרימוש רוגליץ' ועבורנו הישראלים.
מדינה של ניגודים
היא רחוקה פחות ממאה ק"מ מהמגף האיטלקי, כלואה בין יוון למונטנגרו המתויירות, ובכל זאת אלבניה היא המדינה הכי מעניינת שמעטים בלבד מכירים. חמש מאות שנות שלטון עות'מאני, יחד עם כחמישים שנות רודנות קומוניסטית ומלחמת אזרחים סוערת שסופה דמוקרטיה ליברלית, הפכו את אלבניה ליצור כלאיים ייחודי. זו מדינה מתפתחת שמובילה את העולם באנרגיה הידרואלקטרית, והקרבה שלה למערב אירופה מאפשרת את כל מגוון השירותים והמוצרים של העולם המפותח.
חברי קבוצת רכיבה של פליטים מאפגניסטן יחד איתי באימון באלבניה, אביב 2022. צילום: יותם ייבין
זו מדינה בעלת רוב מוסלמי סוני, אך בעלת אורח חיים מערבי וחילוני לחלוטין ומסורת של יחס חם ותומך כלפי ישראל. זהו חבל ארץ שליו בו משובצים בין נופי הגלויה מאות אלפי בונקרים, המשמשים היום מסתור לזוגות אוהבים, או מגדלי פטריות המחפשים אזורים חשוכים וטחובים. זו חברה המשמרת שפה ייחודית ותרבות עתיקה, אך ידועה בקבלת הפנים החמה שלה לכל אורח, בין אם הוא תייר או פליט. המטבח שלה משלב את הבורקס הטורקי, הפטה היוונית והפיצות והפסטה שמעבר לים האדריאטי. הנוף שלה משלב נוף אלפיני בתולי יחד עם חופי ים שלא מביישים את הטובים שבאיי יוון.
הכביש למעבר ההרים לוגארה, בו יעברו רוכבי הג'ירו ביום השלישי. צילום: יותם ייבין
אלבניה והיהודים
מספר היהודים או הישראלים המתגוררים באופן קבוע באלבניה שואף לאפס. מספר משפחות בעלות קשר רופף ליהדות בבירה טיראנה, משפחת דייגים בכפר פסטורלי לחופי הים האיוני וכמובן שגריר ישראל ושליח חב"ד, שלא נמצאים באופן קבוע במדינה.
עם זאת, ההיסטוריה היהודית דווקא הולכת אחורה עד לימי הרומאים, עם נוכחות ידועה במאות הראשונות לספירה של גולים יהודים שהגיעו לרצועת החוף לאחר המרד הגדול. מסורות מקומיות מספרות על הימצאות קברו של משיח השקר היהודי המפורסם שבתאי צבי סמוך "טקה", בית תפילה סופי, בעיר העתיקה בראט. חיפשתי בעצמי ומצאתי את המקום בעזרתו האדיבה של אב הבית של המסדר המוסלמי העתיק שמתחזק את ה"טקה", ללא מילה באנגלית כמובן.
קבלו את הכתבות בנוחות, בלי רעש – הצטרפו לקבוצת בייקפאנל בוואטסאפ:
מהתקופה העות'מאנית ידועה התיישבות גדולה של מגורשי ספרד באזור עיר הנמל וולורה. בתקופה המודרנית ניצלו יהודים רבים בזכות הכנסת האורחים האלבנית, כאשר השלטון והאוכלסיה המקומית סרבו להסגיר יהודים לכיבוש האיטלקי והגרמני. כך יצא שאלבניה היא המדינה היחידה שהייתה תחת שלטון מדינות הציר, אך מספר היהודים בה דווקא גדול בתקופת המלחמה. אגדה משפחתית מספרת על סבא של אשתי, לוחם בצבא הבריטי, שברח ברחבי הבלקן והתחזה לאלבני במהלך המלחמה עד שהצטרף לכוחות הממלכה המאוחדת.
העיר העתיקה בראט, בה קבר שבתאי צבי (לפי מסורת). צילום: יותם ייבין
מדינה מתפתחת עם מסורת של אופניים
באלבניה יש מסורת ארוכה של רכיבת אופני כביש, כאשר התחרות הלאומית הראשונה התקיימה לפני מאה שנים בדיוק. יש מספר תחרויות קבועות בלוח השנה שמושכות את מיטב הרוכבים המקומיים, רובם המכריע חובבנים. הבולטת שביניהן היא "הטור של אלבניה", בו משתתפות בדרך כלל גם מספר קבוצות בינלאומיות, רובן ממדינות הבלקן השכנות. לצד זאת, כמדינה מתפתחת אלבניה מתקשה להעמיד את התנאים המספקים להתפתחות תחרותית של ענף האופניים ברמה הבינלאומית. כך טען בשיחה איתי מזכ"ל התאחדות האופניים האלבנית, איש חביב בשם אלפרד טאיריי, כאשר הוא מתאר קשיי לוגיסטיקה ותשתיות ומסעות סקאוטינג בחיפוש אחר אלבנים גולים במועדוני אופניים ברחבי אירופה. הוא עושה זאת בתקווה שיסכימו ללבוש את מדי הנשר של אלבניה, גם אם לא יסכימו לוותר על חייהם באיטליה או בבלגיה בשביל לחזור למולדתם.
לצד הקשיים האובייקטיביים של ההתאחדות, ישנן טענות רבות על פוליטיזציה של ההתאחדות ושערוריות שונות החורגות מהספורט. כך למשל טוען אילבר ספה, אגדת האופניים המקומית. ספה נחשב בעיני רבים לגדול הרוכבים האלבנים במאה העשרים, עם מספר דו ספרתי של אליפויות מקומיות ברזומה. לאחר שהפסיק להתחרות במולדתו בשל סכסוך כספי הוא שוחח איתי מבלגיה, שם הוא מתאמן ומתחרה במועדון מקומי בשנים האחרונות. לטענתו, תרבות ניהול רעה שולטת בהתאחדות ומקדימה עיסוק בפוליטיקה במקום בספורט. אלו מביאים לטענתו לבסוף למיעוט מרוצים ומספר חד ספרתי של רוכבים בנבחרת, תנאים שלא מאפשרים התפתחות בריאה של הענף. רוכב אלבני בגרנד-טור? ספה צוחק ואומר שבלי שינוי רדיקלי לא יהיה כזה גם עוד אלף שנים.
אילבר ספה, מגדולי הרוכבים האלבנים אי פעם, בחולצה הצהובה של הטור של אלבניה, יחד עם חברי נבחרת אלבניה. צילום: אילבר ספה
לעומר קלימן מקא, ישראלי צעיר שהשתתף בטור של אלבניה לפני כשלוש שנים, יש זכרונות טובים מהמדינה. צופים רבים מדי לצד הדרך לא היו, ופרט לאילבר ספה הוא לא זוכר רמה יוצאת דופן של רכיבה בנבחרת האלבנית. עם זאת, הוא זוכר לטובה את קבלת הפנים האלבנית ואת הנופים, בפרט סביב וולורה והרחצה בחוף הים שלה, היכן שהג'ירו יעבור ביום השלישי. "לא הרגשתי טוב ביום הראשון, אז לא הייתי רלוונטי אחר כך בדירוג הכללי", הוא נזכר, "אבל עם כל הקושי אתה מרים רגע את הראש ורואה נופים מגניבים". את הטור סיים קלימן מקא במקום ה-21.
קלימן מקא יחד עם חברי קבוצת Asfra הבלגית. צילום: Asfra Racing Team Oudenaarde
היום הראשון של הג'ירו, מדורס לטיראנה
המסלול שנבחר בשלושת הימים של הג'ירו באלבניה מביאים לתייר ולצופה שילוב של כל הטוב שיש למדינה הבלקנית הקטנה להציע. הזינוק בדורס על החוף האדריאטי, העיר השנייה בגודלה באלבניה, אך עם אווירה נינוחה ומנומנמת ברוב השנה.
התייר הממוצע יכול להנות מטיילת נעימה על הים, מספר מסעדות טובות, עתיקות רומיות בלב העיר ומוזיאון ארכיאולוגי חידתי, עם מעט מדי הסברים ותבליט מנורה אחד מבית כנסת עתיק במקום. המסלול ביום הראשון מגיע לטיראנה בדרך הארוכה, לאורך רצועת החוף, פנימה לאורך הנהר הפסטורלי שקומבין, ולבסוף שתי הקפות סביב הבירה שעיקרן טיפוס של כחמישה ק"מ. ומה צפוי בסיום? קרב מוקדם של אדם ייטס מול פרימוש רוגליץ', הזדמנות לווט ון-ארט ללבוש ורוד לראשונה בקריירה, או אולי פרס למאיצים שיחזיקו מעמד בעליות.
נוף נהר טיפוסי להרים האלבנים. צילום: יותם ייבין
היום השני, נג"ש בטיראנה
ביום השני הרוכבים יתחרו בנג"ש של כ-13 ק"מ ברחבי טיראנה, עם גבעה אחת באורך קילומטר וכעשרה עיקולים חדים שיפריעו למומחי הדיסציפלינה ויהפכו את היום למעניין. המסלול עובר דרך כמה מנקודות העניין של העיר. העיקריות שבהם הן כיכר רחבה על שם המורד האגדי בעות'מאנים הקרוי סקנדרבג, הוא ה"בר כוכבא" האלבני, ופארק טיראנה היפהפה ובו אגם וטיילת ארוכה סביבו. לאחר שצפיתם במספר רוכבים חולפים על פניכם במהירות של כחמישים קמ"ש, מומלץ לבקר במספר מקומות אקזוטיים נוספים באזור. לחובבי היסטוריה ואמנות אפשר להציע מספר בונקרים שעברו הסבה למוזיאונים. לאנשי השופינג יש מספר מרכזי קניות גדולים במחירים מצחיקים לקהל הישראלי. לחובבי הקולינריה מומלץ להסתובב ברחובות סביב השוק ולהקפיד לטעום קבב בשני מקומות שונים לפחות.
מי שרוצה לצאת מהעיר ימצא בקלות פינות חמד במרחק יריקה מטיראנה, בין אם טירות אירופאיות קלאסיות כגון טירת פטרלה או מקומות משונים יותר כמו חוות שיקום צבים, בה לא רואים ניגוד בין הצלת החיה עם השריון לבין הגשה של חיות אחרות למאכל במסעדה המקומית.
הגיבור האלבני סקנדרבג בתנוחה אופיינית, במרכז העיר טיראנה. צילום: ברונו ריג'סמן, ברשיון CC BY 2.0
היום השלישי, הריביירה האלבנית
היום השלישי הוא המאתגר ביותר על אדמת אלבניה, אך גם היפה ביותר מבחינת הנופים. הזינוק והסיום בוולורה, היא הבירה הראשונה של אלבניה אבל לענייננו בעיקר תחילתה של "הריביירה האלבנית". אחרי שמונים ק"מ של גבעות בפנים הארץ תגיע הדבוקה לחופים האלבנים, לאורכם ירכבו הרוכבים עד לתחילת הטיפוס להר סיקה. עשרה ק"מ של טיפוס למעבר ההרים, שאחריהם ירידה מהירה חזרה לחופי הטורקיז ולקו הסיום בוולורה, יביאו אולי לניצוצות הראשונים במאבק על החולצה הורודה.
ביום הזה קשה להצביע על אטרקציה תיירותית ספציפית, שכן כל נקודה אקראית לאורך החופים הינה פיסת גן עדן קטנה. אם כך, ההמלצה לצופה היא למצוא כפר קטן בו הדבוקה תעבור ולשהות בו. הימארה, עיירה קטנה דוברת יוונית, היא בהחלט אופציה מצוינת לכך. הכפר הקטן יותר דרמי מציע גם הוא חופים ואווירה יוונית, ואילו בצד השני של רכס הר סיקה אפשר להציע את כפר הנופש אוריקום, המציע בטן-גב בשילוב עם עתיקות ארכיאולוגיות מיוון העתיקה. חפשו את התמונות של המקומות האלו בגוגל, באמת, לא תתאכזבו. למי שיישאר בוולורה וסביבתה אפשר למנות טיילת נעימה לאורך הים, טירה ימי-ביניימית המשקיפה על העיר או אי בשם זברנק, אליו אפשר להגיע ברגל על גשר צר. למבקר היהודי כדאי גם לקפוץ ל"רחוב היהודים", זכר לתקופה העות'מאנית בה ישבו בעיר אלפי יהודים שעסקו בעיקר במסחר. בשנים האחרונות יש שמועה עיקשת שמוזיאון להיסטוריה היהודית אמור להיפתח בעיר. באלבניה הביטוי "בקרוב" משמעותו בין חודש לעשור, כך ששווה לעקוב.
חוף ים טיפוסי בריביירה האלבנית, בעיירה הדרומית קסמיל. צילום: יותם ייבין
מרוצי השלבים הגדולים בעולם, הג'ירו, הטור דה פראנס והוואלטה אספניה, מחפשים ללא הרף כיצד לגוון את המסלול. המטרה הפומבית היא פתיחת המרוץ והענף לקהלים חדשים, כשברור שגם הכסף שבא עם הקרנבל מושך את המארגנים.
אם בעבר היה זה פורץ דרך לכלול יום או יומיים במדינה שכנה, הרי שכיום נפוץ לחפש את העניין וההון מעט רחוק יותר. הטור דה פראנס זינק ב-2022 בדנמרק, ואילו כולנו זוכרים את הג'ירו שהחל בירושלים ארבע שנים לפני כן. הג'ירו 2025 בטיראנה הוא חלק מהמגמה הזו, בחיפוש המורכב שמנסה לאזן בין התפתחות וגדילה לשמירה על מסורת וזהות ייחודית. את התוצאות של האירוע אפשר לבחון לעתים רק כעבור שנים, והתוצאות לעתים קרובות לא חד משמעיות. שש שנים לאחר שהמאיצים בג'ירו התחרו בפארק צ'רלס קלור ובאילת, האם התפתח ענף רכיבת הכביש בארץ כפי שטענו יוזמי האירוע הגרנדיוזי? את התשובה לשאלה המורכבת הזו חזינו בהצלחה מזמן.
