כתבנו לענייני מסלולי תיירות אופניים יצא בפסח להרפתקה חדשה – עם הרבה פחות מסלולים מתוכננים והרבה יותר אינטליגנציה (מלאכותית) – על הנייר זה יכול להיות מתכון לאסון. האם זה מה שקרה? על חציית האלפים מוינה ועד הים האדריאטי של דימה ומנוע ה AI המועדף עליו – בכתבה שלפניכם:
חציית האלפים באופניים – התכנון
מי שקרא כתבות קודמות שלי בנושא תיירות אופניים, יודע שיש לי חיבה יתרה למסלולי תיירות ארוכי טווח, כגון היורובלו. כתבה אחרי כתבה שיבחתי את מתכנני המסלולים האלה, ובצדק: מסלולים אלה מאפשרים לבנות טיול מבלי לדאוג לחלק המשמעותי והמעמיס של שלב ההכנה. לרוב המסלול שיתקבל יהיה בטוח, מעניין ומסומן יחסית טוב. אבל היתרונות ממסכים גם חיסרון משמעותי: חוסר גמישות. האם אפשר לבנות בקלות מסלול שישלב את היתרונות של מסלול מוכן ומסומן – עם התאמה מדויקת לצרכיו של המטייל?
הצטרפו פה וקבלו כתבות, תובנות והשראה – פעם בשבוע:
שאלה זו העסיקה אותי כשתכננתי את טיול הפסח האחרון. רשימת הדרישות שלי הייתה כדלהלן:
- מחירים סבירים של טיסה, כמו גם של הטסת האופניים
- מסלול מעגלי, או כזה שמאפשר חזרה קלה לנקודת המוצא בעזרת רכבת
- מסלול עם תוואי מעניין ומגוון
- זמינות של בתי מלון או פתרונות מגורים אחרים
את השאלה הראשונה פתרתי בעזרת השירות המצוין של גוגל אקספלור. הכנסתי את תאריכי הטיסה הרצויים, וקיבלתי רשימת מחירים של טיסות לכל יעד באירופה. ההצעה המנצחת הייתה טיסה לוינה. אז מה אם שבוע קודם רצתי שם מרתון – אני אוהב את וינה!
את שאלת המסלול היה קשה יותר לפתור, ולכן החלטתי להיעזר בכלי מודרני – בינה מלאכותית. הלכתי למנוע המועדף עלי, וביקשתי שירכיב לי מסלול שמתחיל מוינה, באורך 7 ימי רכיבה, עם קילומטראז' יומי סביר, אשר מסתיים בוינה או בנקודה שיש לה חיבור טוב לוינה בעזרת רכבת. קיבלתי 3 אופציות, שמהן בחרתי את האפשרות של רכיבה דרומה, עם סיום בעיר וילאך, לא הרחק מהגבול עם איטליה.
המנוע הציע מסלול מפורט, והכניס בו שינויים לפי הבקשות שלי. כך, למשל, הורדנו רכיבה במעבר הרים שעלול להיות סגור בעונה זו של השנה, ולעומת זאת, הרחקנו את נקודת הסיום עד לעיר Udine באיטליה, שגם ממנה יש רכבת ישירה לוינה. המנוע סיפק מידע מפורט על תוואי המסלול, על אפשרויות הלינה ועצירות הביניים, ועל אתרים מעניינים בהם ניתן לבקר תוך כדי הרכיבה. כמובן שלא סמכתי על הבינה המלאכותית בעיניים עצומות, ובדקתי את סבירות המסלול שנבנה, בעזרת אמצעים אחרים. מצאתי כמה שרשורים בפורום אופניים מקומי, שבעזרתם נוכחתי שהמסלול אכן סביר ומעשי.
הכלי הנכון לחציית האלפים – ה-KONA סוטרה האהובים והיעילים
בחירת הכלי הנכון לחציית האלפים
עוד שינוי לעומת השנים עברו – החלטתי לקחת איתי פחות דברים, ומראש הגבלתי את עצמי לתצורה של בייקפאקינג. מה זה אומר בפועל? תיק גדול מתחת לאוכף, תיק כידון, תיק שלדה ושני תיקים קטנים על הטופ-טיוב. גיליתי שעל אף עונת המעבר, שהצריכה ציוד נגד גשם וקור, התצורה הזאת מספקת בהחלט – בתנאי שלנים בבתי מלון, כמובן. נו טוב, אלא אם כן אתם ג'ני גראהם או חנוך רדליך, שמוכנים לישון על רצפות של חדרי שירותים, עטופים בשמיכת מילוט.
לתצורה הזאת, מסתבר, הרבה יתרונות, במיוחד כשמדובר בטיולים קצרים יחסית. אתם כנראה לא תחושו מחסור של ממש – הנפח הכולל של התיקים מספיק לכל דבר נחוץ, ולמעשה היו כמה חפצים שבשקט יכולתי להשאיר בבית (כגון מעיל ריצה שמוזכר בכתבה הקודמת שלי). אתם כנראה תצטרכו לחשוב טוב על מזכרות שתרצו להביא מהטיול – מבחינתי עוד יתרון: אני לא אוהב מזכרות. ומצד שני, האופניים קלים יותר, יציבים יותר, ועבירים יותר. מעכשיו, זאת תצורת הבחירה שלי כשמדובר בטיולי בתי מלון.
מבחינת האופניים עצמם, הייתה לי בחירה בין שני זוגות האופניים שברשותי: קניון גרייל, שהם אופני גראבל ייעודיים, ו-KONA סוטרה, שהם אופני טורינג. לאחר לבטים רבים החלטתי לטובת הקונה, בשל יחס ההילוכים היותר נמוך שלהם. בדיעבד אני יודע לומר בוודאות שזו היתה הבחירה הנכונה ביותר. יתכן שאופני הגראבל היו מורידים לי כמה קילו טובים מהמשקל הכולל, אבל יחס ההילוכים הגבוה שלהם היה גורם לי לעבור להליכה במספר נקודות לאורך המסלול, שאחרי הכל חוצה את האלפים. הורדתי מהם סבלים ומגני בוץ, שמתי צמיגי גראבל, וקיבלתי תצורה שהוכיחה עצמה כמתאימה בול למסלול. הלקח כאן – בהנחה שיש לכם את האפשרות, תמיד כדאי להקדיש מחשבה, ולבחור היטב את התצורה המתאימה לטיול הספציפי.
אל תפסידו כתבות מעולות – קבלו אותנו לווצאפ בקבוצה שקטה!
(רק 3-4 הודעות בשבוע)
לחצו לווצאפ בייקפאנל
תנו ל-AI לארוז לכם צידה לדרך
שימוש נוסף שעשיתי בבינה מלאכותית בשלב התכנון, הוא מעבר על רשימת האריזה שלי למסלול. למנוע היו מספר הערות קטנות (בעיקר לגבי חפצים שכבר היו ארוזים, אבל ששכחתי להזכיר ברשימה, כגון קרם שיזוף). הרשימה הייתה מפורטת ומצוינת, אך היה בה רק פגם אחד: בשני מקרים בחרתי להתעלם ממנה – ובשני המקרים החפצים שהשארתי בבית היו חסרים לי. מדובר בשמן לשרשרת ובזוג נוסף של נעליים. מה שגרם לי להשאיר אותם מאחור, היה תחזית מזג האוויר, אשר הבטיחה שמיים בהירים – ושיקרה בגדול… גם כאן יש לקח: תסמכו על רשימת האריזה, מי שהרכיב אותה – הוא אדם חכם (אתם!)
האלפים מציצים מבין העננים
המסלול
כפי שהזכרתי, אחת הדרישות שלי מהמסלול הייתה שיהיה מגוון ומעניין, ובהחלט קיבלתי את מבוקשי. לכל יום רכיבה היה אופי משלו. היה היום של רכיבה דרך וינה ופרבריה, עם מעבר דרך עיר המרחצאות באדן – בת דודתה של עיר בגרמניה ששמה זהה אך כפול: באדן-באדן. היה יום של עליה אפית לעבר עיירת הנופש זמרינג. היה יום של גבעות מתגלגלות ורכיבה לאורך נהר גועש, ולעומת זאת היה יום שרובו היה גראבל מעולה ומעבר הגבול עם איטליה.
לבסוף, היה יום של ירידה לא פחות ממדהימה, מעיירת הסקי טרביזו לוונזונה האיטלקית – 50 קילומטרים של שבילי אופניים באיכות מדהימה, נופים מהממים, ומבנים הנדסיים, שבדרך כלל שמורים לכבישים בינלאומיים – אבל כאן שימשו את שבילי האופניים באופן בלעדי. גשרים, מחלפים, והמון מנהרות, חלקן כל כך ארוכות, שהן מוארות על ידי תאורה מופעלת תנועה.
סימון, מעקות בטיחות, מחלפים ומנהרות – אה-לה אוטובאן
למרות שלא נצמדתי למסלול מסומן אחד ספציפי, לאחר קביעת המתווה הכללי, בניתי את המסלול בתוכנת הקומוט, תוך תפירה יחד של הרבה מסלולי אופניים מקומיים. במקרים שלא היה מסלול שכזה, השתדלתי לבחור שבילי עפר ורחובות צדדיים, ובמקרה שגם זה לא התאפשר, וידאתי בעזרת גוגל street view שבכביש שבו ארכב יש שוליים. שיטה זו עבדה מצוין, חוץ מבעיה אחת, שלא באמת קשורה לתכנון מסלול, אלא יותר לתוכן הגלגולת שלי, ועל כך בהמשך… מבחינת תכנון המסלול, לא היו בעיות ניווט או טענות אחרות. את המסלול כפי שרכבתי אותו בסופו של דבר ניתן לראות כאן.
הפאשלה
אני חייב להודות, תמיד חשבתי שיש לי יכולת ניווט לא רעה בסך הכל. בהסתמך על כך, לא פעם העזתי ללעוג לאחרים, אשר בתחום זה, בעלי יכולות פחותות משלי. לא עוד. ביום השני של המסע הזה איבדתי את הזכות, אם היתה לי אי פעם, להשתחצן על אחרים – לפחות כשמדובר בניווט.
היום התחיל כרגיל: יוצא, מחבר את הגארמין, ומתחיל לרכוב לפי ההוראות שלו. משהו הרגיש לי מוזר, אבל המשכתי ברכיבה, ואפילו כשראיתי שלט שמצביע לכיוון באדן – לא חשדתי. אם כל האזור מלא בעיירות ספא, למה שלא יהיו שתיים בעלות השם הקלאסי של עיירת ספא? אבל בשלב מסוים – לצערי שלב שבו רכבתי כבר כמעט 20 ק"מ – החשד הפך לכמעט וודאות, ועצרתי לבדוק. אכן, גרמין לקח אותי לכיוון הלא נכון, ולא סתם – הוא לקח אותי 20 ק"מ לכיוון וינה. איך קרה הדבר? לא ברור, ולמרות שיש לי את החשדות שלי, האחריות על המחדל מוטלת עלי: העניין הזה של "לא ידעתי" לא עובד כאן, הייתי צריך לבדוק.
אבל אז קרה דבר מופלא בעיניי. בעבר הייתי, כפי שנהוג לומר בעגה המדעית, מתבאס טילים. הייתי מקלל את עצמי, את חברת גרמין ואת השמיים. הייתי כנראה שוקל לקצר את הרכיבה של היום – כי מה ההגיון להוסיף ליום עם הכי הרבה עליות עוד 40 ק"מ? אבל במקום כל זאת נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי: איבדת שעה וחצי של רכיבה. יש מספיק מרווח נשימה מבחינת שעות היום. יש מספיק כוח ברגליים. לא קרה כלום. תרכב. תהנה. יאללה, קדימה. וכך היה. עוד יום מופלא של רכיבה – ואחד הימים הארוכים שלי אי פעם: 120 ק"מ עם קילומטר של עליה.
ואיך אפשר בלי קצת קולינריה?
כמובן, אחד הכוכבים של כל טיול הוא המטבח המקומי. אחת התגליות החדשות עבורי הייתה חזרת מגורדת, אותה מרבים המקומיים לשים כמעט על כל דבר. השילוב המוצלח ביותר של החזרת הזו היה כאשר פיזרתי אותה על סלמון מעושן. הדבר פשוט וגאוני באותה העת.
הבעיה שלי לאורך המסלול הייתה שלא פעם לא הצלחתי למצוא מבחר מספק של מטבחים מקומיים, בדיוק בשעות בהן רציתי לעצור להפסקת צהריים. בתי קפה לא היו חסרים, אבל חלקם מגישים רק קינוחים, וחלקם אף זה לא, אלא רק משקאות. או אז מריו נכנס להציל את המצב. טוב, לאו דווקא מריו, אבל פיצריה כלשהי. אלא שרק מיעוט של הפיצריות באזור מנוהל על ידי איטלקים, למרות הקרבה לגבול. רוב מפעילי הפיצריות הם דווקא יוצאי אזורנו. החיסרון – הפיצה שלהם, איך לומר, לא בדיוק אותנטית. היתרון – הפלאפל שלהם, דווקא כן.
מסעדות אלה, המנוהלות לרוב על ידי יוצאי טורקיה, ולעיתים יוצאי סוריה ומדינות אחרות, מגישות, בנוסף לפיצה, גם דונר, פלאפל, וכל מנה אחרת מהמטבח הים-תיכוני. וכך קרה, שלפחות בחלק מהטיול שלי באוסטריה המערב אירופאית, ניזונתי מדונר, שהוא הגרסה הפחות מוצלחת של השווארמה שלנו.
עצירה קולינרית אופיינית להשבת קלוריות, והפחת רוח במפרשים
חציית האלפים – הסיום
אחרי שלושה ימי רכיבה, (כולל היום ההוא של 120 ק"מ), הרגשתי כל כך טוב עם עצמי, שהחלטתי להאריך את המסלול ולסיים על שפת הים. בדיקה במפה העלתה שהשינוי שאצטרך לעשות הוא להפוך את היום החמישי, שמראש תוכנן כיום קצר, ליום באורך רגיל. כמובן, יהיה צורך גם לבטל ולהזמין מחדש את המגורים בשני הלילות האחרונים, וגם לתכנן נסיעת רכבת נוספת – בשביל להגיע ל-Udine בזמן, כך שאספיק לרכבת שתחזיר אותי לוינה.
הסיום החדש נקבע לעיירה בשם Monfalcone (משמעות השם – "הר הבז"). בדקתי את השינוי מול היועץ שלי בעל הבינה המלאכותית, וזה סיפק לי עצות בעלות ערך לגבי איך לעשות את השינוי, וגם נתן את ברכתו. וכך היה.
דימה בטיול: אדם, אופניים וכמעט טבילה בים
יש מסורת בקרב רוכבי טורינג – לנסות ולהתחיל (וגם לסיים) את המסלול ליד גוף מים. רצוי – מלוחים, רצוי – אוקיינוס. ואם עולה בידם הדבר, הם דואגים לטבול את גלגל האופניים במים המלוחים. מסורת יפה, חשבתי, וחיפשתי מקום לרדת לחוף – אך לא היה כזה. כל הטיילת שימשה כמעגנה לאינספור כלי שייט, וככזו, הייתה סגורה למבקרים זרים כמוני. לכן, מה לעשות, הסתפקתי בסלפי על רקע התעלה, שהקצה שלה מתחבר לים. כך יצא שהסיום הפך לרגע הכי פחות משמעותי מהטיול הזה, והגשמה כמעט מילולית של האמירה – הדרך חשובה מהיעד.
מאת: דימה רובינשטיין
תמונות: דימה רובינשטיין
לחצו פה לקבל את הכתבות בטלגרם:
לערוץ הטלגרם!
