אביעד יזרעאל הוא דמות מפתח בענף בישראל, מנהל את קבוצת הסייקלינג אקדמי (קבוצת הפיתוח של Israel Start Up Nation) וגם הבעלים והמנהל של חברת הביגוד Jinga. תפסנו לנו ספסל על הוולודרום ודיברנו על מלא דברים מעניינים ברכיבה בישראל: 

מאת: גיא חלמיש
צילום: עופר עברי וגיאחה

אביעד החל בענף האופניים מגיל 13 כרוכב תחרותי גם בהרים ובכביש עד גיל 15-16 ואז עבר לדאונהיל כשהיו עוד מרוצים ואליפות ישראל במנרה, כולל השתתפות בגביע העולם באוסטריה בדאונהיל. במקביל החל להדריך ולאמן. הוא אחד הבודדים בארץ שיצאו לקורס המאמנים של ה-UCI לשלושה חודשים כדי לפתח את ענף אופני ההרים וה BMX בישראל ולהיות מאמן לאומי. ב 2013 נכנס כמאמן הנבחרת לפרויקט אולימפיאדת ריו, במקביל החל עם ג'ינגה חברת הביגוד שלו, ובשנים האחרונות הוא המנהל של קבוצת הפיתוח של ISN – היא הסייקלינג אקדמי. עם פרספקטיבה כזו על הענף בישראל, הוא אחד האנשים עם האמירה הכי מעניינת וחשובה בתחום בישראל. 

אביעד יזרעאל

אביעד יזרעאל – ג'ינגה וסייקלינג אקדמי

מה פתאום Jinga?

ג'ינגה היא חברת הביגוד שלו, תחום שגדל בו במשפחה שעוסקת בטקסטיל כבר 40 שנה ואפשרה לו לפתח נישה משלו: "ג'ינגה הוקמה במטרה לעזור ולקדם את ענף האופניים בישראל, זה אחד הדברים הכי קריטיים לי בהקמת החברה, בפיתוח וקידום המוצרים והלקוחות שאני עובד איתם. המאמץ העיקרי שלנו הוא בייצור מוצרי קסטום לאופניים, ריצה וטריאתלון וכיום אנחנו עם כ140 מוצרים שאנחנו יכולים לעשות להם התאמה אישית מלאה ועוד מגוון בקולקציה של התאמה חלקית. בנוסף יש לנו גם מוצרי מדף – קולקציה שנמצאת בחנויות ובאתר האינטרנט. עובדים היום בעיקר בישראל, ומעט בארה"ב ושם יש דגש משמעותי לכיוון ארה"ב.

השם ג'ינגה לקוח מהפסיכולוגיה של הספורט- קרוי גם "Zone" – מצב שבו הספורטאי לא מרגיש כאב, אלא חיבור אינסופי עם האופניים, השטח. מצב אופטימלי שכל רוכב רוצה להגיע אליו ולהתחבר אליו". יש מעל 150 קבוצות שהזמינו קסטום של ג'ינגה ורוכבות עם הביגוד שלה, הוא מספר. 

כשאימן את נבחרת ישראל באופני הרים הגיע לאולימפיאדה לראשונה עם שלומי חיימי, ולאחר מכן קיבל הצעה לאמן ולפתוח את קבוצת הפיתוח של הסייקלינג אקדמי. קבוצת הפיתוח נפתחה ב 2017 עם 8 רוכבי שטח ורוכבי כביש. "היו לנו רק 6 רוכבים אז, והיינו צריכים לשכנע רוכבים להצטרף. אחד הדברים היותר משמחים שקרו מאז, הוא כשלפני חודש עשינו ימי מיונים לקבוצה היינו צריכים לצמצם מתוך 13 רוכבים שרצו להתקבל רק 2 שנוכל לתת להם חוזה (מעבר לאלה שכבר בקבוצה) – זו התפתחות אדירה". 

בISN שמתחרה ב World Tour יש 30 רוכבים ובאקדמי קבוצת קונטיננטל מהשנה הזו – 15 רוכבים מתוכם 8 ישראלים. המטרה היא כמובן להמשיך לפתח את הספורט בישראל, וג'ינגה היא גם ספקית הביגוד של הקבוצה הזו. 

Jinga

בקרוב במבחן- חליפת ג'ינגה

איפה אתה נמצא יותר? זה לא פוגע לך בעסק זה שאתה בקבוצה? 

"זו שאלה טובה… אם שואלים על חלוקה למשרה, אז אני כנראה במשרה מלאה גם פה וגם במשרה מלאה שם… זה כמובן מגיע בתקופות. אני חושב שאלה שני דברים משלימים אחד את השני. עצם זה שאני עם הקבוצה זה מחבר אותי ממקור ראשון לשטח. יש לי אפשרות לראות את התפתחות הענף מבחינה טכנולוגית על ידי בחינת הקבוצות האחרות והמוצרים שלהן יום יום. אני חשוף לספורטאים, לתקלות, לשיפורים ולפידבקים. מצד שני אני גם יכול לתת לקבוצה הרבה מאוד דברים שאני לומד על ניהול עסק, וכן – זה מאתגר. אני לא One man show – אני מנהל קבוצת הפיתוח, ויש Performance Manager שהוא מנהל העל של הקבוצה (צ'אבי הספרדי), הוא נותן את ההנחיות הראשיות לספורטאים והמאמנים. אנחנו נפגשים אחת לשבוע-שבועיים ובודקים את התקדמות הרוכבים וכותבים תכני אימונים ביחס למרוצים. יש גם מאמנים אישיים, את ז'ק דמפסטר (רכב עד לאחרונה בקבוצת הפרו קונטי) עוזר המאמן, שלושה מכונאים, שני מעסים, איש לוגיסטיקה."

איך עובד החיבור לקבוצת האם?

"הרוכבים שלנו מתחרים איתם ולהפך. אסור לזנק פיתוח נגד קבוצת האם – שכן סייקלינג אקדמי כקבוצת קונטי היא קבוצת הפיתוח של קבוצת ISN. יש מרוצים שרוכבי קונטיננטל יכולים לזנק אליהם עם רוכבי וורלד טור, לדוגמה: עומר להב זינק לטור רואנדה בתחילת השנה עם קבוצת הוורלדטור. מצד שני איתמר איינהורן מה ISN יזנק לטור בפולין כמוביל של קבוצת הקונטיננטל. כך החברה האלה יכולים להיחשף למרוצים ברמה גבוהה. לרוכבי הקונטיננטל מותר לזנק למרוצים שאינם מרוצי וורלד טור. רוכב וורלד טור שהוא לא ברמת ניצחון- יכול לרדת למטה ולעבוד על יכולות ניצחון במרוצי קונטיננטל."

אקדמי+ISN במחנה אימונים

המצב בענף התחרותי בארץ גרוע. האם בכלל אפשר לצאת מהלופ או שהציפיות שלנו הן לא ריאליות? 

"אפשר וצריך לעשות שיפור משמעותי. אנשים מטבעם כשהם לא רואים התקדמות נשקפת לעין בצורה ברורה הם ירגישו שהולכים אחורה. אני לא יודע להגיד האם אנחנו עומדים במקום או הולכים אחורה, זו שאלה טובה. אין לי ספק שלמארגני אירועים מאוד קשה להרים אירועים. מצד אחד יש את אפיק ישראל שהוא ברמת ארגון מאוד מרשימה גם ברמה בינ"ל"… וגם שם מתחלף לו הספונסר כל שנה, כלומר יש מאבק לשרוד, אני אומר לו. "נכון, נאבק בשיניים". 

"אנחנו צריכים לפתח תרבות, היסטוריה של הענף שתתן לו עקביות, המשכיות. לספורטאי עלית וגם לחובבים חסר מבנה קבוע שאפשר לסמוך עליו. אנחנו צריכים לדעת שמירוץ תחילת העונה, אם הוא באורים אז הוא יהיה באורים בחורף, כך למאמן הרבה יותר קל להכין ולהחזיק ספורטאי שמתאמן בתקופת החורף. ובמרץ יהיה את בית ג'וברין או את משמר העמק, וגם אם זה אותו מסלול אסור לפחד מ"השעמום" כביכול. ההפך- היום עם הכלים הטכנולוגיים גם כשאתה עושה את אותו מסלול, יש לנו המון מידע שאנחנו יכולים להתבסס עליו ולראות שיפור ברמת הרוכב, ברמת הענף, ברמת הקטגוריות. זה משהו שפה לדעתי אנחנו מפספסים כי אנחנו כל הזמן במרדף להמציא את הגלגל מחדש, אבל זה לדעתי מה שדופק אותנו קצת כי אנשים צריכים להיכנס לאיזשהי מסגרת שהם יודעים לאן הם הולכים- יש מספיק משתנים אחרים מסביב."

גם הקלאסיקות של האביב או הטור דה פראנס לא השתנו כמעט 

"בדיוק! לכן רוכב שנכנס למסגרת אימונים יודע לאן הוא הולך. פה בחודש נובמבר או דצמבר, שאלה החודשים הכי קשים מבחינה מנטלית לרוכב צעיר לאסוף את עצמו חזרה מהפגרה, הם לא רואים לאן הם הולכים. זה מאוד קשה. הם לא רואים שהאירוע במרץ יתקיים, אם זה אורים בעוטף עזה שיכול להתבטל בגלל אירוע ביטחוני או המארגן יפשוט את הרגל… זה משהו שאנחנו כקהילה, כענף, כאיגוד, צריכים לשים את העוגנים האלה ולהילחם עליהם. זה אחד הדברים שיכולים לעזור לנו משמעותית בשיפור הענף."

איך עובר הידע?

אתה בתור מי שמנהל את הפיתוח ליד קבוצת וורלד טור, אתה למעשה סוכן הידע לענף המקומי- ממך זה אמור להגיע. אתה רואה את זה קורה? איך זה קורה? מה למדנו ואיך השתפרנו כתוצאה מה ISN?

קודם כל זה נכון, אנחנו נחשפים לכמויות ידע גדולות מאוד, גם אם זה נתונים יבשים כמו לדעת מה רמת העומס של רוכבים אירופאים נחשפים אליהם בגילאים שאנחנו עובדים איתם. עצם זה שאנחנו נחשפים לזה ברמה המנטלית זה יכול לשבור פה תקרות זכוכית וזה קריטי. לדוגמא: אם לפני שלוש שנים חשבנו שאימון למשך ארבע שעות בסך 250-300 TSS זה המון וזה קשה וצריך לנוח יומיים אח"כ, והיום אנחנו יכולים לעשות כאלה אימונים במשך ארבעה ימים והרוכבים כנראה רק ישתפרו מזה. עצם זה שיש לנו את האופציה לטעום מהענף שעל פניו הוא פתוח, ורבים לא מסתירים את המידע שלהם זה מייצר הזדמנויות חדשות. הרי רוכב שרוצה להתקבל לקבוצה צריך לפתוח את כל "הסודות" שלו כביכול. אנחנו לא מפזרים את המידע הזה והמספרים של רוכבים, אבל אנחנו רואים את זה ואנו יודעים. לדוגמה, על רוכבי U23: עשינו בדיקה מול 10 רוכבים בטופ העולמי היום, ובדקנו את המידע שלהם מגיל 23- הם שיתפו אותנו במידע הזה, כדי לדעת מה אפשר לעשות היום בגיל 23 עם הרוכבים שלנו כדי שיגיעו לרמת הטופ לאחר מכן! ככה אנחנו לומדים מההצלחה שלהם. יש לנו כמה רוכבי וורלדטור בקבוצה שלנו- שגם הם יכולים לתת לנו המון פידבקים עבור הרוכבים הישראלים. 

מעניין! יש עוד דוגמאות? 

קיבלנו פרספקטיבה: אנחנו עושים 60-70 שעות בחודש עמוק, אבל מתברר שבגילאים הצעירים בטופ העולמי זו כמות שעות של החודשים הרזים. התברר לנו שרוכב בשבוע קל אצלנו לא אמור לרדת מ 14 שעות בשבוע. גם אנחנו משקיעים הרבה יותר באיכות ולא ב Garbage Miles, אבל גם באימון של 4 וחצי שעות אנחנו יודעים להפיק 90-120 דקות בזון 3 או 4 (תלוי באיזה שיטת אימון עובדים). עצם זה שאתה נחשף לכמות וסוג ואיכות האימונים שהמובילים בעולם עושים זה נותן המון. 

דוגמה מהיום: אחרי תקופת העמסה די טובה של הרוכבים שלנו שכללה מחנה אימונים בצפון ושלושה חודשים איכותיים, עשינו אימון שכלל 3 אינטרוולים של 20 דקות, הראשון והשלישי היו בנויים מ 4 כפול 5 דקות, שהם היו 4 דקות של 6 וואט לקילו, ועוד דקה של 4.5 קילו. זה משהו שאנחנו מכירים, בנינו את הרוכבים להגיע לאימון הזה, אבל לא ידענו האם הם ישרדו. ידענו שלחזקים יהיה קשה אבל אפשרי ומי שחלש יסבול מאוד. גם הרוכבים קצת חששו כשהם ראו את האימון הזה, אבל כל מי שהגיע מוכן לאימון הצליח. זו מבחינתי תקרת זכוכית שאנחנו צריכים לשבור כל הזמן.

כשאתה מסתכל על הקבוצה הזו ואלה שבאו למיונים- יש מישהו שיש לו פוטנציאל מאוד גדול?

יש לנו חברה חזקים, אבל לציין מי כשרון בגיל הזה אני מפחד לאמר ולא אוהב להגיד, כי תמיד אחת הבעיות עם הכשרוניים שאפשר לגלות בגילאי נוער, זה שלרוב תצטרף המילה "אבל" לתיאור שלהם. דווקא הבעיה עם הכישרוניים הוא שהם כאלה, ואז משהו אחר נפגע שהם לא מקפידים עליו: זמן, לב, אנרגיה. החברה שאצלנו ברובם ברמה מאוד גבוהה ולחלקם יש סיכוי יותר גבוה לעשות את הקפיצה הזו, אבל אתן דווקא את הדוגמה ההפוכה: גיא ניב. זה לא שהוא השתרך מאחור, אבל לעומת המקום שלו בגילאי הנוער והאנדר- הוא היום במקום אחר לגמרי ואף אחד לא היה מאמין שהוא יגיע למספרים אחרים לגמרי ולאיזור מנטלי שונה לחלוטין. אני בטוח שעוד נראה ממנו עוד המון, לאו דווקא בטור או בגראנד טור אבל במרוצים אחרים. וגם איתמר איינוהרן בדיסיפלינה אחרת נמצא במקום שהוא לא היה בו עד היום.  

אנחנו פה בוולודרום- מתחיל להיות פה איזה אימפקט? אתם משתמשים במתקן? 

אנחנו משתמשים במתקן באימונים משותפים עם נבחרת ישראל. אנחנו רואים יותר ויותר מועדונים, בטח כאלה שנמצאים באיזור הגיאוגרפי שלו, שמשתמשים ונהנים מהמתקן הזה. זה סוג של מעבדה שבה המאמנים יכולים לתת המון תשומת לב למתאמנים בפרק זמן קצר. אין לי ספק שזה כלי שיכול לעזור לענף. שוב- זה מתקן, יושבים פה פיזית, יהיה הרבה יותר קל לארח מרוצים, יהיה יותר קל לצפות במרוצי אופניים, לשדר את זה בפייסבוק או בכל מדיה אחרת. אנחנו צריכים לפחות עוד שלושה מתקני BMX בשביל לראות שיפור. צריך עוד סילבן אדמס בגרסת העפר- זה יקרה, זו לא אותה רמת השקעה כלכלית וזה יכול להיות הרבה יותר מתאים לקהל הצעיר בישראל, וזה ענף אולימפי!

העונה עומדת להפתח- מה הולך להיות בה? 

בקונטיננטל אנחנו מתחילים את העונה ב15 ביולי, לצערי עוד לא יודעים אם יתנו להם להתחיל שם בלי שבועיים בידוד. אמורים לזנק כמעט בכל סוף שבוע עד השבוע הראשון של אוקטובר. אני נוסע למרוץ אחד בחודש, בהעדפה שלי- איפה שיהיו יותר ישראלים. נתחיל בפולין, צרפת, חוזרים להונגריה, עוד בלוק פולני ומסיימים באיטליה.