שלדת קרבון קלה, מהלך של 160 מ"מ ומנוע חשמלי – איך הHeckler SL מרגיש למי שבא מעולם של 110 מ"מ ומאמץ טהור? התנסות לרוכבים שעדיין לא בחשמלי מזווית המבט של רוכב קרוס קאנטרי.
בואו נפתח בכנות – זו לא עוד כתבת מבחן טכנית העסוקה במספרים ובזוויות. במקום זה, תקבלו סיקור מזווית קצת אחרת, של רוכב XC שמעולם לא התנסה באופניים חשמליים. אלו מכם שכבר מכירים אותי מעט, יודעים שאני רוכב קרוס-קאנטרי בנשמה, ופחות בעניין של גיהוץ דרופים. ובכל זאת, לקחתי את האופניים האלה לסיבוב בחורשן, בבן שמן וביער המגינים, סמוך לכרמי יוסף. בשורה התחתונה? ניסיתי להבין למי הם באמת מתאימים, והאם גם רוכב XC שכמוני יוכל לנצל אותם ביום-יום. מי יודע – יש מצב שאופתע.
התרשמות ראשונית מה-Heckler SL
את אופני המבחן קיבלתי מהיבואן דרך סניף כרכור של מצמן את מרוץ. באתר המותג הישראלי מצוינות כמה חנויות שהן האפיק בו מפיצים את האופניים. הדבר הראשון שתפס את עיני זה הצבע הסגול הצעקני שלהם – הם ללא ספק יבלטו בכל מקום בו תרכבו (כמובן שמוצעים גוונים נוספים). אני אמנם מורגל לאופני קרוס קלילים עם מהלך בולמים של 75\110, אבל הצלחתי להניף ולהכניס אותם לתוך הרכב ללא קושי מיוחד. אופני המבחן הגיעו במשקל של כ-20 ק"ג (יש גם גרסה קלה מזו – כתלות בתקציב כמובן). שלפתי את הגלגל הקדמי והכנסתי אותם לתוך הרכב, בדיוק כפי שאני עושה עם אופניים ששוקלים בערך חצי מהם. לא סתם אני מתעכב על הנקודה הזו: אותיות ה – SL מייצגות את צמד המילים Super Light, ולמרות זאת, ולאור החשש ממשקלם הכבד של החשמליים, הופתעתי לגלות כי הם ניתנים להעמסה יחסית בקלות, גם ללא מתקן ייעודי ובהיעדר וו גרירה. ועדיין, אני מתאמן בחדר כושר לא מעט ואני לא ממליץ על הנפה של 20 קילו בצורה לא מדויקת….בעלי חשמליים משתמשים במנשאי ווי גרירה וזה עוד פריט שצריך לשקול במעבר.
האופניים האלו מגיעים בתצורת Mullet, כלומר עם גלגל קדמי בקוטר 29 אינץ', בעוד הגלגל האחורי בקוטר 27.5 אינץ'. אני מודה שברכיבה הראשונה לא הצלחתי להבין את פשר הדבר, אך היתרונות של מבנה זה התבררו לי מאוחר יותר, ועל כך אפרט בהמשך.
הניוזלטר
רק פעם בשבוע:
.
רושם ראשוני ברכיבה שטוחה
לרכיבת ההיכרות הראשונה יצאתי מביתי ורכבתי ממזרח עמק חפר לכיוון הים ובחזרה. מסלול שטוח שעובר ברובו לאורכו של נחל אלכסנדר. הדבר הראשון שבדקתי הוא תגובות המנוע בכל המצבים, על מנת להתרגל לתחושת מנוע העזר. בורר המצבים פשוט ונוח לשימוש, וכך גם התצוגה המינימליסטית, המאוד ברורה ואינטואיטיבית. אהבתי את הפשטות ואת נוחות השימוש, ואין ממש צורך בקריאה של מדריך למשתמש.
ברכיבת ההתרשמות המישורית רכבתי 42 ק"מ בזמן של שעה ו- 34 דק', ובמהירות ממוצעת קרובה ל- 27 קמ"ש. זה ללא ספק מהיר יותר ממה שאני מצליח להוציא מעצמי ללא המנוע החשמלי. מצב הסוללה היה מעל 50% כשחזרתי, כשכל הרכיבה חזרה התבצעה במצב 'טורבו'. המנוע מגיב יפה מאוד וככל שתלחצו יותר, הוא יפנק אתכם בעוד כוח (עד מגבלת המהירות החוקית כמובן). התחושה הייתה טובה, ולא הרגשתי עייפות וכאבי שרירים, כפי שהייתי מצפה אחרי רכיבות מהסוג הזה. הייתי מקצין ואומר שחזרתי רענן מהרכיבה. או בקיצור – הבנתי שניתן לגמוא קילומטרים ארוכים עם האופניים האלה, במאמץ קטן משמעותית מזה שאליו אני רגיל. חזרתי מהרכיבה עם מסקנה חשובה נוספת – נראה לי שעם חשמליים אפשר להפוך את הספורט הנהדר הזה מיחידני לזוגי. גם אם אחד מבני הזוג הוא איטי או חלש יותר, מעבר לאופניים חשמליים ישווה ביכולות בין בני הזוג, והופ – מתחילים לצאת לרכיבות יחד!
צג מצב הסוללה
איך האופניים משתלבים ברכיבה עם קבוצת קרוס-קאנטרי?
בשלב הבא הגעתי עם הסנטה החשמליים (רחמנא לצלן!) לאימון הקבוצתי הרגיל שלנו. בימי רביעי, בדרך כלל, אימוני הקבוצה משלבים בתוכם המון סינגלים, ולכן חיכיתי כבר להתחיל את האימון ולחרוך את השבילים. חברי הקבוצה קיבלו את החשמלוק בשילובי הגנאי של בין "חשמלי" ו-"מניוק". מבטים חשדניים הופנו לעברי ולא הבינו את פשר הדבר. קריאות "עידוד" בסגנון "אתה לא בא איתם!", "תחזיר אותם לאוטו" ו"אתה מחוק אצלנו כבן זוג לאפיק ישראל" נזרקו לכיווני. בסך הכל חבורה אוהדת ומפרגנת מאוד.
רכבתי בסוף הטור עד שהגענו להר חורשן. את הטיפוס להר התחלנו, למי שמכיר, בעליה הידועה בשמה "בין האהודים", או "גינת סלעים", ומדובר בעליה מסולעת בהחלט. יש בה מעברים שיכולים להוריד אותך בקלות מהאופניים אם לא בחרת בקו הנכון. בכל מקרה, הדופק שם תמיד עולה גבוה מאד. נתתי לרוב חברי הקבוצה לעלות לפני, העברתי למצב טורבו והתחלתי להנות. אבל ממש להנות! בחרתי בכוונה תחילה את הקווים הגרועים והקשוחים ביותר ופשוט דיוושתי. את התגובות שקיבלתי כשאני עוקף את חברי לקבוצה כאילו הם עומדים במקום, אני אשמור לעצמי.
הטכנולוגיה בשירות הרוכב
אופני המבחן מצוידים בבולמי RockShox עם מהלך מפנק של 160 מ"מ במזלג הליריק הקדמי, ובבולם אחורי בעל מהלך של 150 מ"מ. הוסיפו לזה את מנוע ה – FAZUA RIDE60, שלדת קרבון קלה, מתלה אחורי בתצורת ה – VPP הידועה והמוכרת של סנטה קרוז, וקיבלתם מכונה שקשה לעצור אותה. המנוע השקט דוחף את הרוכב היטב קדימה, וכבר אחרי העליה הראשונה בחורשן, נשארתי המום מהאופן שבו האופניים האלו מטפסים בקטעים טכניים. המסקנה ברורה – גם אם אתה לא הרוכב הכי טכני בארץ, האופניים האלו יעזרו לך המון במקטעים המורכבים יותר.
הליריק המפנק עושה את העבודה
שינוי תפיסה
כשירדנו בסינגל "אהוד 1" התחושה הייתה קצת מוזרה עבורי: מצד אחד גאומטריה ומתלים שדוחקים בי לרדת מהר, ומצד שני, מצאתי עצמי מאותגר בסיבובים ההדוקים יותר. האופניים האלו ארוכים יותר משלי, כשבסיס הגלגלים שלהם ארוך מזה של האופניים שלי ב – 1.4 ס"מ בערך, ולאחר מעט התברברויות הבנתי שיש צורך להיכנס בקו מעט רחב יותר לתוך הסיבובים. מיקס הגלגלים שנעשה פה בא לידי ביטוי בשטח: הגלגל הקדמי גדול ומספק אחיזה מיטבית, והגלגל האחורי קטן יותר, ומאפשר שינויי כיוון זריזים של זנב האופניים. את הדרופים הקטנים בחורשן האופניים כלל לא הרגישו, וכך גם את שורשי העצים. המתלים פשוט גיהצו את השטח בצורה נהדרת תוך שמירה על קו יציב. לבלמי הסראם DB8 נשיכה חזקה ממש, בטח ביחס לבלמי ה- XC הפרטיים שלי, והם מגיבים בצורה חדה והחלטית. כנראה שזה עניין של הסתגלות.
הצטרפו וקבלו את כתבות שלנו ישירות לווצאפ בקבוצה שקטה
בהזדמנות אחרת הגענו לסינגל יער עירון. יש לציין כי מאז הכתבה של גיאחה "סינגל ואדי ערה", הסינגל כבר הושלם במלואו וזה פשוט תענוג לרכוב בו! אחד החלקים המעניינים עבורי, לבדיקה של ההקלר החשמליים, היה עליה מדורדרת ומוכרת שנמצאת ביער. למעוניינים, הסגמנט שלה בסטרבה נקרא "חן עולה 1". אורכה כ – 500 מטרים, עם טיפוס מצטבר של 42 מטרים, ושיפוע ממוצע של 8.3%. בנקודת המקס' השיפוע מגיע ל- 16%. גם כאן בחרתי בקו הכי לא הגיוני – ממש על החלקים המדורדרים ביותר.
הצמיגים הבשרניים (מקסיס מיניון DHR מאחור ומיניון DHF מלפנים) אחזו מצויין ולא החליקו אפילו פעם אחת. שוב נשארתי פעור פה לנוכח הביצועים של הסנטה. הגעתי לנקודה העליונה והיה לי זמן להכין קפה על גזייה, באופן תיאורטי כמובן, עד שכל חברי הקבוצה הגיעו מעלה. מיותר לציין שהם הגיעו אלי אדומים ומתנשפים, ולא רק מהמאמץ בעליה…
מתלה ה-vpp המוכר והאהוב של סנטה קרוז
בחזרה לשבילים שעיצבו אותי (ואת הכתף שלי)
באופן אישי וכואב, יש לי עניין לא גמור עם יער המגינים, או כמו שאני קורא לו: "יער הממוגנים". רכבתי שם לראשונה לפני הרבה מאוד שנים, עם ה -1 Giant NRS שהיו לי. אופני שיכוך מלא, שבאותה תקופה נחשבו לאופני קצה, עם בלמי דיסק ומהלך בולמים של 80 מ"מ. את הרכיבה ההיא סיימתי בחילוץ על ידי ג'יפאי שעבר באזור. סבלתי מזעזוע מוח, הקסדה נשברה, וכך גם חלקה האחורי של כתף שמאל שלי. בקיצור, חוויה ממש.
הפעם חזרתי ליער ורכבתי את אותו הסינגל, כשאני חמוש ב – Santa Cruz Heckler SL. הטראומה מאותה נפילה עדיין הדהדה בראשי, רק שהפעם היה קול נוסף שאמר לי "תן בראש, תיהנה וסגור עניין עם הסינגל המ***ן הזה!". אבן גדולה ירדה לי מהלב ולא האמנתי לקלות בה רכבתי אותו. האופניים האלו נוטעים תחושת ביטחון ויציבות שלא הכרתי. הרבה "זמן אוויר" לא היה שם, אבל במקומות בהם כן קיפצתי, הנחיתה הייתה רכה והסנטה בהחלט יודעים לשמור על הקו בנחיתה. החוויה הזאת מעוררת שוב את הנער השובב הזה, שנמצא אצל כולנו, ולכן… זה בדיוק הזמן להזכיר לעצמי, שהעצמות שלי פריכות יותר וכדאי להרגיע קצת.
סנטה קרוז הקלר חשמליים: בלתי ניתנים לעצירה
לאורך כל תקופת המבחן, ובשבילים בהם רכבתי, לא נתקלתי במכשולים שגרמו לאופניים להיעצר או סימנו לי שעדיף לעבור אותם ברגל. זה נכון לירידות תלולות, בהן הגיאומטריה האגרסיבית של ההקלר מהווה יתרון משמעותי, וזה נכון גם בעליות על מדרגות סלע, ובקטעים מדורדרים, בהם המנוע החזק והמתלים הסופגים עושים את העבודה. כל מה שנדרש הוא למקם את הגוף היכן שצריך, להביט קדימה, לדווש – והאופניים כבר יעשו את השאר. כדאי להתרגל לפני כן למצב ה- "טורבו", מאחר ולחיצה עצימה על הדוושה, תגרור תגובה עוצמתית בהתאם מהמנוע החשמלי, ואף ווילי בלתי רצוני ומפתיע.
על אופני המבחן הורכבו דוושות המותאמות לנעלי רכיבה עם קליטים, ומאחר וכך אני רוכב בדרך כלל, לי זה עבד מצויין. הדוושות המתחברות הלכו יד ביד עם הלבוש הצמוד אליו אני מורגל, אשר עורר תהיות בקרב הרוכבים הממוגנים שפגשתי בדרכים. הנחתי להם להמשיך לתהות והמשכתי בדרכי.
כשרוכב XC אנלוגי פוגש סנטה קרוז חשמליים
לאחר שבועות ארוכים עם הסנטה קרוז הקלר החשמליים, הגעתי למספר מסקנות שאשמח לחלוק איתכם. נכון, לא מדובר במבחן קלאסי לאופניים, ויותר בחוויית משתמש ראשונית על אופניים חשמליים, אבל הופתעתי לגלות עד כמה נהניתי מהרכיבה המחושמלת באופן כללי, ומהסנטה קרוז הקלר באופן ספציפי:
מחפשים אופניים שירחיבו את גבולות הרכיבה שלכם? זה בדיוק מה שהם עושים. בין אם זה בטיולים ארוכים או בשבילים טכניים, האופניים האלה מעניקים יציבות, ביטחון והנאה מהרגע הראשון.
לא צריך לרכוב שלוש פעמים בשבוע כדי להרגיש בעניינים. הם מתאימים גם לרוכבים שלא באים בכושר שיא – אבל כן רוצים לחוות רכיבה איכותית.
התחושה הזכירה לי את עולם אופנועי השטח, ממנו התחלתי בעברי הרחוק – Pure fun!
סוללת ה- 430 וואט\שעה שיש להם מספיקה לשעות של רכיבה והמנוע מגיב מצוין.
שקע הטעינה ממוקם בצורה נגישה ונוחה.
מתלה ה-VPP מאד יעיל וסופג באופן מפתיע.
הנקודות הפחות חזקות
היה נחמד לקבל מדד באחוזים למצב הסוללה, ולא רק חיווי בפסים.
במידה ואין ברשותכם רכב סטיישן (או רכב גדול), יש צורך ברכישת מתקן נשיאה יעודי והתקנת וו גרירה לרכב.
שלא תתבלבלו: למרות שמדובר באופניים חשמליים – זו עדיין רכיבה אמיתית! אתם תרגישו את השרירים, תרגישו את הדופק עולה, תשרפו קלוריות, והכי חשוב – תחייכו כל הדרך. ובאשר אלי – כרגע אני בוחר להישאר עם אופני הקרוס הקלילים שלי מכמה סיבות: אני אוהב את תחושת הקלילות והזריזות שלהם, ומעדיף אותה על פני התחושה המעט גמלונית וכבדה של החשמליים. אני רוכב באופן סדיר וקבוע ולכן נמצא בכושר טוב, ואפילו אוסיף שעליות לא מפחידות אותי, ושאני אפילו נהנה מהאתגר שבטיפוס. אבל איך אומרים – "לא לעולם חוסן". נקודת המפנה יכולה להגיע בכל רגע, ואעבור בשמחה לאופניים חשמליים. העיקר להמשיך לרכוב.
רכבתי בסוף הטור עד שהגענו להר חורשן. את הטיפוס להר התחלנו, למי שמכיר, בעליה הידועה בשמה "בין האהודים", או "גינת סלעים", ומדובר בעליה מסולעת בהחלט. יש בה מעברים שיכולים להוריד אותך בקלות מהאופניים אם לא בחרת בקו הנכון. בכל מקרה, הדופק שם תמיד עולה גבוה מאד. נתתי לרוב חברי הקבוצה לעלות לפני, העברתי למצב טורבו והתחלתי להנות. אבל ממש להנות! בחרתי בכוונה תחילה את הקווים הגרועים והקשוחים ביותר ופשוט דיוושתי. את התגובות שקיבלתי כשאני עוקף את חברי לקבוצה כאילו הם עומדים במקום, אני אשמור לעצמי. 
