מחפשים יעד רכיבה אירופי מרהיב עם חנויות אופניים מעולות, עליות חלומיות, וקפה באמצע הדרך? קבלו את מנטון – הפנינה הלא צפויה של הריביירה. גיא חלמיש יצא למסע טיפוס וכתב מדריך שיגרום גם לכם לארוז את מזוודת האופניים ולעלות למטוס:
אל על שלחו את הניוזלטר הקבוע של ימי שלישי, ניס היתה ב 50% בנקודות… אז יאללה. הזמנתי כרטיס גם אם זה אומר שאני טס לבד, והודעתי לחברים. כמובן שאי אפשר לסמוך על חבורת החברים מאותגרי-הספונטניות שסביבי שלא הראו אפשרות להצטרף. אז התכוננתי לרכיבות בדד.
ברגע מסוים, החלטתי לתת צ'אנס להזמנה פתוחה בקבוצת אופני הכביש של ישראל, (אותה אני מנהל בצוותא עם הראל נחמני). כמובן שיש חשש בהזמנות כאלה, שירצו לבוא אנשים לא מתאימים – אבל שמרתי לעצמי את הזכות לעשות רכיבות מבחן מקדימות כאודישן. מי שהגיב היה ליאור – שאותו אני מכיר היטב, מגראן פונדו בקרואטיה שעשינו בדיוק ב 7 באוקטובר ההוא.
על ליאור עוד אספר לכם בכתבה נפרדת ובמקומכם הייתי נרשם לניוזלטר שלנו כדי לא לפספס אותה, היא תהייה כתבה מדהימה:
לשכור אופניים או להביא את שלי לניס?
חברות התעופה שונות זו מזו, אבל לאל-על שאני טס בעיקר איתה בזכות מועדון הנוסע המתמיד שלה, יש תקנות ברורות למדי שהיא מפרסמת לגבי ציוד ספורט. בד"כ מזוודת אופניים דורשת תיאום עם שירות הלקוחות.
היתרון של הבאת האופניים שלך הוא גדול מאוד: אם היעד שלך מאפשר הגעה ברכבת משדה התעופה – שיחקת אותה. בלי רכב, נוחת, עולה על הרכבת, ומתחיל לרכוב בקלות. חוזר באותה צורה. חסכת גם השכרת רכב, וגם השכרת אופניים. וכך תכננתי את הנסיעה הפעם. אז לקחתי למבחן בבייקפאנל את המזוודה החדשה של EVOC שCTC – טרק ישראל החלה להביא, ואספר לכם איך היא היתה בעוד כתבה בקרוב:
לקחתי EVOC וחסכתי על השכרות רכב ואופניים
אמיר ממליץ על Menton
אמיר פרזנטי מ CTC/טרק ישראל (ו EVOC) היה באזור, והמליץ לי להגיע למונטון. אגב, כותבים מנטון, הוגים מונטו. זו עיר קטנה ונעימה קרובה מאוד לגבול עם איטליה ולמונקו. זו התגלתה כהברקה המקום מהמם לרכיבה, מומלץ ונהדר לארבעה ימים מדויקים של עליות.
זה האזור בו פוגשים האלפים את הים התיכון והמפגש מהמם! החופים של הריביירה מדהימים, ומקלט המס של מונטה קרלו מייצר וייב שייט, גולף, מכוניות יוקרה ואחוזות על החוף. החיים הטובים. אבל מונטון היא שונה, צנועה בהרבה, מתאימה מאוד לחופשת ספורט נעימה ולא יומרנית.
אגב, תפגשו גם לא מעט רוכבים מקצוענים באזור – בעיקר המצליחים שבהם שמובילים את הקבוצות הגדולות ויש להם מספיק כסף בשביל לגור במונקו המהווה מקלט מס עבורם, ואחלה סביבה להתאמן בה. פוגצ'ר גר פה, וברכיבות שלנו עברו אותנו כמה וכמה מקצוענים עם בגדי קבוצות מוכרות.
משקיפים לאיטליה
חנויות האופניים
במונטון יש גם חנות/קפה מעולה ממש שנקראת R-bike Menton (שתי החנויות שהיינו בהן פה יש בהן גם קפה). ואגב- יש להם צי השכרות ענק של כל סוג של אופניים שרק תרצו: כביש, הרים, חשמלי ועיר. הם גם מוכרים ציוד מגוון, וזול יותר מבישראל. כל דבר שהיה צריך כבר להחליף, החלפתי שם: שרשרת, רפידות מעצורים, קניתי מחממי ברכיים ומלאי של פנימיות 80מ"מ שבארץ עולות עשרות שקלים ושם 6 יורו. המחירים שראיתי בחנות פה מעצבנים אותי עד רמה שאני עוד מעט מתחיל פה מחאת פנימיות (ואחרי זה נעבור למחאת הוונטילים לטיובלס, לא בצחוק).
עוד חנות נהדרת במיוחד, שמהווה גם נקודת קפה ועוגה לרכיבה שלכם נמצאת בכפר ציורי ממש מעל מונקו: זו Pit-Stop המקסימה שבה הצלנו את סוללת ההילוכים של ליאור מלשבוק חיים באמצע הרכיבה, ממש במקרה.
הקפה וחנות האופניים Pit Stop מעל מונטה קרלו
מתחיל לחפור במפות – וסוגר על ארבעה מסלולים
לא הגעתי לפה אחרי מחנה אימונים וחודשיים של טיפוס רציני בהכנות בארץ. ההפך – הגעתי לאביב, אחרי החורף, ופה הולך להיות מחנה האימונים שלי להסרת קצת חלודה. אז בגדול האפשרויות לא רבות כאשר אתם מגדירים לעצמכם את פונקצית המטרה: גובה מצטבר לרכיבה שלא יעבור את ה- 2200 מטרים, זה אומר בעיקר רכיבות של 60-80 ק"מ (זכרו שאלה עליות והקצב הממוצע נמוך מאוד). בקיצור, באנו רגוע: לטייל ולהנות, לא בשביל להשפריץ אגו ומספרים מרשימים.
שני כלים מומלצים להבנה איפה כדאי לרכוב הם אלה: מבט כללי על המסלולים הנופיים ששווה להגיע אליהם בכל איזור באלפים אני עושה בחיפוש הכבישים המקוטלגים כירוקים (כלומר שהם נופיים ויפים) של Via Michelin. מידע סטטיסטי מפורט על העליות, הזוויות המרחקים והדירוגים אפשר לעשות בממשק המפה הנוח של Climbfinder.
מלא תמונות יפות הוא נותן Cole de Braus
נושא החילוץ – כדאי להתארגן מראש
אגב, בפועל רכבנו 3.5 מסלולים כי רכיבה אחת נקטעה באיבה בשל צמיג שנקרע על אבן חדה וסוררת במרחק גדול מהעיר ומכל יישוב. כשאתם באמצע היער, 7 ק"מ מהכפר הקודם ו 7 ק"מ מהכפר הבא – בקושי אין אף אחד שעובר שם בדרכים הצדדיות האלה.
בקושי רב ביותר הצלחנו לשכנע מונית להגיע לחלץ אותנו – בעזרת רוכבת דוברת צרפתית שעזרה לנו (והתבאסה שאני בלי חשבון פעיל בסטרבה להתחבר אליו. פעם ראשונה שגם אני הצטערתי שאין לי סטרבה).
החילוץ עלה 200 יורו וזה סיפור רציני שכדאי לתת עליו את הדעת לפני שיוצאים: לפתור את השאלה – מה הגיבוי שלכם למקרים כאלה ואיך לא תכנסו לבעיה אמיתית. אין פה את האישה או החבר שיבואו להציל אתכם, וזה אחד השיקולים כן לשכור רכב שיכול לשמש אתכם לחלץ. אני מציע לברר את זה מראש עם המלון שלכם – שאולי יוכל לסייע בזמן אמת, או ליצור עבורכם קשר עם תחנת מוניות מקומית – לוודא שיש נהג שיסכים לחלץ (גם בשבת וביום ראשון).
הקניון היפהפה בדרך ל Cole de Braus
יום ראשון: מנטון, תצפית למונקו, ומשם לקול דה מדון
היום הראשון הוא יום של גלגול רגליים קצר יחסית. אתם עוד לא חזק בעניינים ורוצים להיכנס לזה לאט – רוכבים פה רק 65 ק"מ אבל שימו לב, זה בכל זאת כ- 1400 מ' מצטברים, וכשרוכבים בעליות אתם על 10-15 קמ"ש לזמן רב. כלומר יש פה כ 4 שעות רכיבה נטו (כמובן שהפערים פה בין רוכבים שונים יכולים להיות משמעותיים).
אני ממליץ להתחיל קודם באיזה 20 ד' של רכיבה במישור לאורך הטיילת של החוף לפני שמטפסים. זה אחד היתרונות של מנטון. אבל מייד כשתצאו מהעיר צפונה לכיוון ההרים העליה מיידית לחלוטין וללא השהיות – תתכוננו. עוד דבר מהמם הוא שהיופי במסלולים ממנטון מגיע מהר מאוד. כמעט ישירות מהטיילת בחלק מהעליות ואין צורך בהרבה גארבג' מיילס כדי להגיע לסביבה נעימה.
נדיבות צרפתית: אחרי מתן פסל החירות פרגנו ל Trek האמריקאית עם השם!
ממנטון לעליה שנקראה על שם הטרק מדון
הכותרת בהומור. ברור שזה הפוך: הקול דה מדון היא העליה שעל שמה נקראים הטרק מדון. היא היתה מפורסמת כעליית האימונים לרוכבים מקצועיים בסביבה – זה החיקוי הצרפתי למקטע הבינלאומי הידוע והחשוב יותר – "נס הרים" שיש בישראל. גם פה העתיקו הרוכבים האירופאיים את הרעיון שיש עליה אחת שמהווה מדד משווה של יכולות הטיפוס של רוכבי האזור ומנסים לשבור עליה שיאים. כולם מודדים את הזמן שלהם בזמנם החופשי בין שתי נקודות מוסכמות עם זמנים ידועים (טרם עידן סטראבה, כנראה שיש קצת ויכוחים על הנקודות האלה פה).
לאנס ארמסטרונג הידוע לשמצה התאמן עליה וכשהגיע ליחס וואטים-קילו-EPO מסוים פה, ידע שינצח את הטור. טרק אמצו את השם בתור קישור להיסטוריה שלו, אבל כעת לא תמצאו כמעט שום אזכור לזה בתיאורי המקום… ההיסטוריה נמחקה, מעניין למה.
הכפר עם הסמטאות היפות Pellie בדרך ל Cole de Braus
נקודות עניין
המקום מהמם, והרכיבה יפהפיה. קשה להתעלם מהגשרים האדירים שמחזיקים את האוטוסטרדה שתחלפו תחתיה. מותר לקנא בתשתיות האלה שיש להם פה בכמויות באירופה, בזמן שאצלנו מחכים כבר 20 שנה למחלף ברעננה ולרכבת קלה בכל גוש דן (זה בטוח לא קשור לאיכות הממשלה ב20 שנה האחרונות – כל האחרים אשמים).
בדרך יש גם 3 נקודות נוספות ששווה לעצור בהן: שני כפרים מהממים: אל סן-אנס (Saint-Agnès) שבו נמצא בונקר מפורסם שהגן על צרפת וחלש על כל המפרץ שמול ההרים. נזכיר שזה הגבול עם איטליה, ואיומי הכיבוש של מוסוליני הובילו את הקמת קו הביצורים האלפיני – "קו מג’ינו הקטן" שאולי תראו עוד כמה סימנים שלו בסביבה.
העץ העתיק של Gorbio – בכיכר יפה וציורית
הכפר השני שאפשר לסטות להיכנס אליו בסטייה קטנה מהמסלול הוא הכפר פיי (Peille) – שהוא מקום מצוין להפסקת אמצע ציורית מימי הביניים. אם תעשו את היום השלישי פה אז גם תגיעו אבל תמשיכו דרכו דרך הסמטאות הצפופות המהממות שבו. כלומר הפעם זו אופציה שאפשר לוותר עליה.
עצירה נוספת היא ב La Turbie – כפר שנמצא ממש מעל מונטה קרלו ושיש בו את חנות האופניים/קפה Pit-stop ומפגש עם רוכבים. משם ממשיכים לגורביו (Gorbio) – שגם הוא כפר ציורי במיוחד, יפהפה עם עץ עתיק בן 300 שנה במרכזו. משם חזרה בירידה מתחת לגשר הענק למנטון. להורדת הקובץ (יש לחלצו מתיקיית זיפ לפני שליחה לגרמין)
מנטון – Cole de Braus עם שאריות של טור דה פראנס
בעיני לא העליה של הטרק מדון אלא Cole de Braus זו העליה הכי משמעותית באזור. המסלול פה לוקח אתכם ללופ של כ 75 ק"מ על 1800 מ' מצטבר.
האמת שעשינו גם אותו בכיוון ההפוך מהצד המשעמם יחסית של סוספל, וזו היתה טעות. רק בדיעבד, כשהגענו הבנו את זה – שאנחנו נהנים מאחת מהעליות האפיות ביותר באזור מהצד הפחות נכון שלה: כלומר ירדנו אותה. טיפסנו את כל הגובה מהצד הפחות יפה, והרווחנו אותו ביושר אל אותו מעבר הרים. אבל אם רוצים לעשות את זה בטיפוס שישאיר אתכם יותר זמן בצד הדרמטי הנופי, עם ההיסטוריה ושאריות הפסלים מהטור, הדרך היא זו שאני הכנתי לכם פה במפה.
Cole de Braus – סרפנטינות מגרות
העליה הזו פשוט יפהפיה
אין ספק מדוע היא המקום העיקרי פה בכל הטיול הזה. נכנסים אליה בגישה ארוכה מתונה של עליה לאורך ערוץ נחל. בקטע פתאומי הוא הופך להיות קניון צר מדהים, עם מצוקי ענק בצדדים. ממשיכים אל העליה, והיא אפית, ארוכה ומלאת סרפנטינות ציוריות כמו שחלמתם לקבל. בסוף יש כמובן מסעדה ואתם תרצו מאוד את ההפסקה שם. ישבנו לנוח על הטראסה בעוד רוכבים חובבים מגיעים להצטלם ליד השלט עם המדבקות, ומדי פעם גם מקצוענים רזים חולפים במהירות. להורדת הקובץ (יש לחלצו מתיקיית זיפ לפני שליחה לגרמין)
מנטון – לופ המנהרות לאיטליה
מסלול של כ 1800 מטרים מצטברים על 86 ק"מ דרך קול דה Castillon, קול דה Perus, קול דה Brouis (לא להתבלבל עם העליה החשובה באזור – Col de Braus אליה נגיע מחר – זה רק המתחזה), פס דה I'Arme מעבר לאיטליה וחזרה מהחוף.
בדרך אתם תעברו שני מעברי הרים לפחות, עיירות נידחות למדי ואולי כמונו – תעצרו גם אתם לפיצה בדיוק בשוק יום ראשון של העיירה. שוק מוזר שבו כולם מוציאים למכירה כל מני שמעטס יד שניה שלא ברור מי בכלל רוצה לקנות אותם. אולי זה פשוט כדי לפגוש את הקהילה המקומית, ולמצוא עוד סיבה לבירה וצחוקים מקומיים.
הכפר Saint-Agnès והבונקר שלחם בפשיסטים בראשו
אחרי העליות בירידה לכיוון הים תעברו במנהרות ארוכות במצב סלילה מצוין, אבל עדיין – לא נעים לרכוב במנהרות אף פעם. לנו היה שם אירוע, כשרכב שלא עקף אותנו באיטיות אלא התעקש להתקע מאחורינו הציק זמן רב לנו ולפקק מאחוריו. לכאורה "סבבה אירופה איזה יופי של יחס לרוכבים וכו'" אבל לא – זה עצבן את הנהגים מאחור, רכב של צעירים מתרבות ים תיכונית פתח חלון וצעק משהו, וזה כמעט גרם לתאונה. לא היה נעים. בפעם הבאה שזה יקרה לי אני אאט עד עצירה כדי שיעקפו.
לקראת סופו של המסלול, כשרוכבים לאורך הנהר היורד ל Ventimiglia יש פניה אופציונלית שתיקח אתכם להרפתקה מגניבה: קיר אכזרי ותלול בשיפועים של 10-19 אחוז, למשך לא מבוטל. למזלכם בין המקטעים האלה יש גם לא מעט מנוחות של 15%… זה מעבר הרים קטן יפהפה ומשובש למדי שתזכרו לתמיד ושווה לא לפספס. אנחנו ממליצים לנסות את זה וכל הכבוד למי שלא מוריד רגל בדרך. להורדת הקובץ (יש לחלצו מתיקיית זיפ לפני שליחה לגרמין)
טוסו לניס
תרכבו שם, זה שווה — במיוחד אם אתם אוהבים עליות דרמטיות, נופים מהסוג שגורם לכם לעצור רק כדי לנשום את היופי, וכבישים שסללו אותם כאילו תוכננו רק לרכיבה. בונוס? כשאתם עומדים על פסגת קול דה בראוס, מול עיקול מושלם ועמק שנפרש מתחתיכם – לרגע תשכחו מהקרמה הישראלית שלכם, ותחייכו.
