רגע אחד של עקיפה מסוכנת בצור הדסה כמעט הסתיים באסון המוני. ליאור ביטון, העומד בראש קבוצת NCC זה שני עשורים, פותח בשיחה עם גיא חלמיש את הכול: האחריות כמאמן, הדילמות בבחירת מסלולים, תרבות הנהיגה בארץ והקונפליקט המתמשך בין רוכבים, נהגים ואופנוענים.
את הסרט המדובר ראו רבים כבר ברשתות החברתיות והוא עבר בווצאפ של הרוכבים – כנראה גם רוכבי האופניים, וגם רוכבי האופנועים, כאש בשדה קוצים. הקבוצה המופיעה שם היא קבוצת NCC – קבוצה מרשימה ומובילה של המאמן המוערך ליאור ביטון. היא קיימת כבר שני עשורים, באזור באר־שבע והנגב. במועדון יש בערך 120 ספורטאים מתוכם כ-30 בוגרים. רובם רוכבים גם שטח וגם כביש. באימון הכביש השבועי השתתפו בשבת משהו כמו 25 רוכבים. יש רכב ליווי עם נהגים קבועים (אתמול הנהג הקבוע לא הגיע, אז הרוכבים התחלפו ביניהם).
שאלה: מה בדיוק קרה בשבת בצור הדסה?
ליאור ביטון: תוך כדי טיפוס, משאית עקפה את הפלטון שלנו שרכב בשני טורים מסודרים, והסתירה לנו את הכביש. כאשר שדה הראייה נפתח, הופיעו שני אופנועים במהירות גבוהה. האופנוען הקדמי בלם, החליק קצת ונצמד לגדר ועצר לגמרי ממש לפנינו בלי לפגוע באף אחד; ברגע האחרון עצרנו כולנו.
באירוע הפעם רכב הליווי היה רחוק יחסית מאחור – קרוב יותר אל הרוכבים האחרונים בעליה. הרוכבים שצולמו בסרט, בניהם רכב ליאור, היו הרוכבים המהירים יותר בראש טור הרוכבים. נהג רכב הליווי של הקבוצה באותו רגע מספר שהמשאית הגיע, האטה מאחוריו, ואז החליטה "החלטה מושכלת" – "לעקוף את כל הדבוקה במכה", תוך חציית קו לבן והשארות זמן רב בנתיב השמאלי.
רק פעם בשבוע:
איך הגיבו הרוכבים והאופנוענים בשטח?
ליאור ביטון: האופנוען הראשון שסטה לנתיב הרוכבים היה בהלם, אבל קיבל קריאות תודה והערכה מאיתנו. לא היתה שום התלהמות שם, והוא גם היה נחמד, ולא כעס עלינו – וגם הוא לא אשם. הבנו שהסיטואציה נבעה מהתנהלות נהג המשאית. רוכב האופנוע עשה מעשה כשהספיק לבלום ולא קיפח חיי אף אחד. האופנוענים האחרים, לעומת זאת, צעקו עלינו כאילו אנחנו האשמים. ונהג המשאית? המשיך הלאה כאילו לא קרה כלום.
אתה מאמן עשרות רוכבים. איך מרגישים תחת האחריות הזו?
ליאור ביטון: זה מלחיץ מאוד. אני בוחר מסלולים בדרום בכבישים כמעט ריקים, משחרר רק באזורים עם שוליים רחבים, ובכל זאת: שבת בבוקר, ואתה לא מצפה למשאית כזו. לצערי אחרי כל אירוע בטיחות בכביש אנחנו כענף בבעיה. יש רוכבים רבים שחוששים לרכוב, לא מעוניינים לרכוב בחלק מהכבישים. יש גם בעיה משמעותית באזור נס הרים, כשהאופנועים ומכוניות הספורט מגיעים לשם כדי לנהוג במהירות בכבישים ציבוריים. באחד הסרטים שיצאו רואים את האופנוענים חוצים לכאורה קווים לבנים, ויש רגע בו רואים את שעון המהירות על אזור 160 קמ"ש.
למה אתם רוכבים בשני טורים ולא בטור אחד?
ליאור ביטון: פלטון גדול בטור יחיד יוצר רווחים עצומים – קשה לשלוט, קשה לסגור פערים, וזה מזמין עקיפה ארוכה ומסוכנת עוד יותר של טור ארוך. בשני טורים אנחנו קומפקטיים והעקיפה שלנו קצרה יותר וברורה יותר לנהגים. גם יכולים להיצמד לימין כשצריך.
יש קווים מנחים רשמיים לגבי בטיחות פלטון?
לצערי, כמעט כלום. לא מלמדים בפועל התנהגות בטיחותית ספציפית; זה עובר מאמן-למאמן, ממועדון-למועדון. אגב, אני כמאמן תמיד אומר לרוכבים – "פה זה לא חו"ל" (אין תרבות של סבלנות בכביש והערכה לרוכבי האופניים. ג.ח) חייבים להיצמד לימין, ולתת לרכבים לעבור. בד"כ במצבים האלה, אני מקבל צפצוף קצר מרכב הליווי, מביט אחורה ורואה הצטברות רכבים מאחוריו, ומייד דואג לייצר מעבר בטוח לרכבים שמאחור.
אבל פה לא זו בכלל לא הייתה הסיטואציה. המשאית פשוט עקפה לצד שמאל של הכביש, ואני אומר לעצמי "אלוהים ישמור". לא חשבתי בכלל על האופנועים – כי זה לוקח זמן עד שהוא עוקף אותנו. וכשהוא עקף זה גם היה בסיבוב והוא מסתיר לנו את ההמשך אחרי הסיבוב שמאלה כך שאנחנו לא רואים קדימה יותר. ואז פתאום מישהו צועק, אני מרים ראש ורואה את האופנועים מגיעים אלינו. תכל'ס, האופנוע שהגיע מולנו – כל הכבוד לו. הוא הצליח לבלום.
הצטרפו וקבלו כתבות לווצאפ בקבוצה שקטה
הטענה ברשתות: ‘אין מקום לרוכבי אופניים על הכביש’. איך אתה מגיב?
התגובות של האנשים בפייסבוק מעציבות. אנשים מגיבים וטוענים טענות מבלי לדעת את העובדות בסגנון "כולם אשמים" זה לא נכון! אנשים בפייסבוק כתבו ש‘הקבוצה החליטה לעצור במקום’, כאילו עמדנו כמו קונוסים, אבל זו הייתה תגובה לאופנוע שהופיע לנו פתאום מול הפנים בנתיב ימין כשנתיב שמאל חסום על ידי המשאית.
בתשובות, רואים שהמגיבים לא מבינים שקודם החלה העקיפה של המשאית, רק אז היתה תגובה של האופנוענים לסיכון שהופיע מהסיבוב לפתע פתאום מולם, ורק אז כשרוכבי האופניים ראו את האופנוע מולם, הם עצרו.
גם האשמת האופנוען ברגע האירוע אינה ראויה: היה ברור שהוא בורח מהמשאית שבאה בהפתעה מולו והוא הספיק לעצור. כנראה שבכל זאת מדובר פה על רוכב אחראי. אם היה שם איזה רוכב מופרע שהולך על הקצה-קצה, הוא לא היה מספיק לבלום ופשוט מוריד אותנו.
מה הפקת הלקחים שלך?
יש לי הרבה מסקנות מהאירוע. קודם כל, ייתכן שלא נחזור לאותו כביש; אם כן, רק בקבוצות קטנות או בעלייה מכיוון נס הרים שיש בה יותר שוליים ויותר אפשרויות לעבור את הרוכבים. לא בגלל שאני חושב שאנחנו לא בסדר, אלא פשוט אנסה להתאים את התנהלות הקבוצה לסיטואציה הכי גרועה שיש, כמו שכמעט היתה אתמול. בנוסף יש בעיות עם תחזוקת הכביש שנהגי הרכבים לא רואים אבל משפיעות על נתיב רוכבי האופניים. כמו כן אשקול לצמצם שימוש ברכב ליווי במקומות צרים; הוא עלול להיות יותר מכשול מתועלת אם הנהג לא יודע לשחרר לחץ. מה שבטוח: להאשים את כל העולם זה לא יעזור לנו.
הערת מערכת לרוכבי האופניים: ישנם מקומות בהם רכיבה אחד לצד השני אינה מתאימה – במיוחד במסלולים בהם יש נתיב אחד עם קו הפרדה רצוף שאינו מאפשר עקיפה קלה של רוכבי האופניים. אם ניתן מבחינת מצב השול, יש להיצמד לימין מעבר לקו הצהוב, ובטור אחד ולא בזוגות.
תרבות נהיגה מסוכנת
הראיון חושף עד כמה רוכבי הכביש מצויים בין פטיש המשאיות והרכבים לסדן האופנועים – ולמעשה בין תרבות נהיגה מסוכנת וחסרת אחריות, למודעות בטיחותית חלקית. ליאור ביטון מבקש לשנות גישה משני הצדדים: מצדו הוא מקפיד על רכיבה בטיחותית בקבוצה, והוא מקווה לפגוש נהגים סבלניים יותר. עד שזה יקרה, האחריות הכבדה על מאמנים לבחור מסלול בטוח ולעמוד על כללי פלטון הדוקים חשובה מתמיד.
מאת: גיא חלמיש
צילום: דין אמיר, NCC
לחצו פה לקבל את הכתבות בטלגרם:
