היזם ניר בנימיני, מייסד קלאב ג'ירף והאיש שהוציא מאות רוכבים למורזין, משנה את כיוון התנועה ורוצה להביא מאות רוכבים לישראל. איך? עם גיוס המונים בשיטה מאוד מקורית שקשורה גם בכם – הקוראים והרוכבים בישראל!

רוצים עוד פרטים על גיוס ההמונים: bit.ly/bringfriendstoIL

הודעה לעתונות מאת: ניר בן-ימיני
צילום: יואב אלפר

רכיבה במדבר תמיד מרגשת אותי – המרחבים האדירים, הנוף הבתולי, והשקט האינסופי מייצרים בעיני שילוב מדהים של עצמה עם רוגע. …וכשבסוף יום רכיבה כזה אני מגיע לאמצע שומקום, יושב בלילה ליד מדורה תחת מיליון כוכבים, ובבוקר מתעורר לתוך המרחבים והרוגע האלה… …לזה בכלל אין מילים.

באופן אישי נהניתי מן החוויה הזו כבר עשרות רבות של פעמים, ובכל פעם אני מתרגש מחדש. עכשיו דמיינו את תחושתו של תייר שלא היה במדבר מימיו: עבורו זו לא פחות מחוויית חיים. עבורנו הישראלים זה נכס תיירותי ממדרגה ראשונה שאינו מנוצל, או במונחים עסקיים: כסף שמונח על הרצפה ומחכה שמישהו יבוא לאסוף אותו.

מזה שנים רבות שאני מפנטז על מימוש הנכס הזה – להביא לכאן אלפי תיירי אופניים בשנה, להתרגש עד אין קץ מצפייה בחוויה שלהם (גם זה מרגש אותי כל פעם מחדש), ולהציג לעולם את הפן היפה של המדינה שלנו – לא רק מלחמות, אלא ארץ יפהפייה ואנשים מצוינים – חמים, פתוחים ומכניסי אורחים.

איני הראשון שמנסה להביא תיירות אופניים מחו"ל לישראל, יש בארץ כמה גופים ואנשים שעוסקים בכך. מהכרותי עם חלקם, אין לי ספק שהם עושים עבודה מעולה ומחזירים את התייר הביתה עם חוויה מיוחדת במינה. אבל בסופו של יום המספרים קטנים, והם לא מצליחים לפרוץ את הסכר ולהביא לכאן תיירות בהיקף מסחרי.

למה לא מצליחים להביא לפה תיירות אופניים?

במאמר שכתבתי בעבר ציינתי את שילוב הסיבות שבשלן לדעתי הסכר לא נפרץ: בהנחה שמדובר באופני הרים, הרי שבשונה לחלוטין ממה שחושבים וכותבים בארץ, שוק תיירות אופני ההרים העולמי מאד קטן. אנחנו יעד יחסית רחוק ויקר, יש לנו תדמית של מקום מסוכן, המודעות לקיומנו בהיבט אופניים אפסית, והחורף, הזמן שהכי אטרקטיבי אצלנו עם רכיבות המדבר, הוא זמן בו באירופה אין כמעט ביקוש לתיירות אופניים, ואחרון חביב: אין אצלנו היצע זמין – אין טיולים שמאפשרים ללקוח להירשם ולהגיע, אלא נדרש לארגן קבוצה ולהחליט על מסלול.

אז איך כן?

המוצר הוא פחות או יותר הדבר הכי קל, הרי כבר הסכמנו בתחילת המאמר שרכיבת מדבר + לינה תחת מיליון כוכבים = חוויה של פעם בחיים. כשרוכב יחזור הביתה אחרי חוויה כזו, הוא יגיד לחבר שלו "אחי, זה יקר, רחוק, לא בעונה ובארץ עם תדמית מסוכנת, אבל אתה חייב את זה לעצמך" – וזו בדיוק הדרך להתגבר על כל המכשולים.

שיווק: כאמור, שיטות השיווק הסטנדרטיות לא מצליחות פה. על פי אמונתי, כשחושבים ופועלים בצורה יוצאת דופן, משיגים תוצאות יוצאות דופן. אם בענייני אמונות עסקינן, הרי שאני גם מאמין שקהילת האופניים בארץ היא כלי רב עצמה שעד היום לא נעשה בו שימוש מספיק – קהילה עצומה, איכותית, מקצוענית, וגאה במה שיש לנו פה להציג. לרבים מעשרות אלפי חברי הקהילה יש קשר זה או אחר עם רוכבים בחו"ל, אם נתגמל אתכם על הבאת אותם רוכבים לרכיבה בארץ, הרי שנמנף את כוחכם, ונהפוך אתכם לסוג של סוכנים-שותפים.

זמינות: אנחנו הישראלים הרפתקנים. שמענו שיש מסלולים טובים בטימבוקטו? נארגן קבוצה, נמצא מדריך מקומי, וקדימה לדרך. ראשית, רוב העולם איננו כמונו, ושנית, זו מתכונת בדוקה למספרים קטנים. כדי להשיג מספרים גדולים נדרש מה שנקרא בשפה התיירותית Regular: תאריך קבוע, תוכנית סדורה, כשכל שנשאר ללקוח הוא לבחור תאריך ולהצטרף.

מימון: גם גיוס ההון הראשוני להתנעת המיזם הוא מקור מצוין לשותפות עם הקהילה, ואכן זו הדרך בה בחרתי לפעול – גיוס המונים בתמורה למניות במיזם.

ניר בנימיני

עם כל זה יצאתי לדרך, אני מזמין אתכם להצטרף ולהיות שותפים, ויחד נייצר פה תיירות אופניים משמעותית, נראה שישראל זה לא רק מלחמות אלא גם ארץ יפהפיה ואנשים מצויינים, ונייצר עוד מקורות תעסוקה בנגב.

רוצים עוד פרטים על גיוס ההמונים: bit.ly/bringfriendstoIL

רוצים ליצור איתי קשר? nir@club-giraffe.com

 

שלכם,

הודעה לעתונות מאת: ניר בן-ימיני
צילום: יואב אלפר