חברים יקרים היה אדיר. ארבעה ימים בהם רכיבה היא מהות הכל, שקולים לסדנת ניקוי ופתיחת חסימות פנימיות. זו הכתבה כך שלא חייבים לקרוא. טראנס ישראל – ארבעה ימי רכיבה במסלול תפור היטב מראש הנקרה ועד לאילת.

לאחר שגמלה בליבי ההחלטה להצטרף לטראנס ישראל (גילוי נאות: הוזמנתי על ידי הראל נחמני המארגן כדי לכסות זאת בבייקפאנל) התחדדה לה האמת האונברסלית: לרכוב על אופניים זה אחלה, אבל ת'כלס, רק כשאתה מוכוון מטרה אתה באמת בעניינים. זה הקטע. המחויבות. העניין האמיתי.

1

אימונים

שגרת הרכיבות שלי עד חודשיים לפני האירוע הסתכמה בשני אימונים שבועיים ו-100 ק"מ מישוריים סה"כ. ברור שיש להוסיף יותר רכיבות ויותר עליות. מה שהפריעה היא דינמיקה שלילית ביני לבין אפליקציית השעון המעורר. נאלצתי ליצור מחוייבות אישית ע"י צירוף חבר למסע. פעם היו לו אופני מדבקה. חודש אחרי שנתתי לו אופני כביש "רק לטעימה" נחתו אצלו Canyon חדשים. הוא טוען שאני מבוזבז והייתי צריך להיות סוחר סמים. אבל איך גורמים לו להצטרף לאתגר? כשהקליינט שלך מכור, העסק פשוט: מציעים הגדלת מינון.

מאידך כמה שיותר, יותר טוב. חבר מביא עוד חבר ומצאתי עצמי בדרך לטראנס עם שני חברים. אם לא סוחר סמים אז שיטת פירמידה. אני עובר לטאפרוור.

לנרשמים, פורסמה תוכנית אימונים שהכין המאמן ניצן הנדלר. הקלקה עליה הצריכה שפשוף עיניים: ארבע או חמש רכיבות שבועיות + ריצה + חדר כושר + יוגה או פילאטיס. ראיתי שם משפטים מקצועיים כמו: "אימון סולם יורד, קיבולת אנאירובית". הממ… אולי לכם זה מתאים אבל מדובר בי. במסע עצמו למדתי שהחניך המצטיין מוטי נצמד לתוכנית האימונים ויכולותיו שופרו בדיוק בשלוש רמות. ראיתי את הגב שלו.

בכל זאת חובה להכניס כ-200 ק"מ שבועיים, כמה אינטרוולים על עאלק עלייה ברעננה וטיפוס משמעותי אחד בשבוע. הבטחתי שאשלב קצת שחיה וצעקתי זאת באמצע היער. אף אחד לא שמע. שיטת אימון זו הספיקה לשלשת ימי רוכב ישראל בגיל 38. האם היא תספיק גם לארבעת ימי הטראנס בגיל 48? פירוט השלכות חוסר האחריות הספורטיבית, בהמשך.

המכור, להלן אודי הגדול, השאיר ארבעה קילו בבית ויצא למסע. לטענתו יכולתי בתקציב סביר להחליף את הביאנקי בנות ה-14 ובכך להשיל שני קילו ואת השניים הנוספים להשאיר במקרר. למרות חגי תשרי, הלכתי על החלק השני והזול יותר במשוואה. השותף השני, להלן יניב הדיגיטלי, פשוט איפס את הגארמין שלו על 1200 קילומטר בספטמבר, ורק הציץ מדי פעם לוודא שהמכוון הירוק מתקדם לו מעבר לרף, כמתוכנן:

10628252_10203849467730028_3220925526671657422_n.jpg

 

בחודשי הקיץ החמים בילינו ערב אחד בשבוע על אופני הרים לאורך הים מרעננה לאבולעפיה ביפו. פיתה עם סומסום וחזרה. על שביל האופניים הצמוד לטיילת מצאתי איש עם סיגריה – לשון המעטה. ההתנגשות בו מייד הטיחה את האספלט אל הברך שלי. הגדלת רכיבת סוף השבוע ב-20 קמ' לאורך ו-500 מ' לגובה מצאה את הברך כנקודת כשל.  הרופא פסק NSAID (נוגד דלקת לא סטרואידי) וכמה ימי מנוחה. אחר כך גדי טנא הסביר לי שהתרופה עלולה לפגוע באיכות הריפוי. נו, שוין.

כתוצאה מתוספת שעות על האוכף באימונים הבנתי שהמנח על האופניים מתאים לרכיבות קצרות או לגמישות העבר. סטם ארוך מכוון מטה הוחלף באחד קצר שהותקן כלפי מעלה. רקמות הטוסיק ביקשו החלפה של סלה סן מרקו סקסי, בצבע צ'לסטה תואם שלדה, קליל ועם מסילות טיטניום, ספרטני להחריד, בעבור סלה מונטה גרפה שחור וכמעט אנונימי. הסטם החדש איפשר הזזה קטנה של הכסא אחורה, לשיפור כיוון הברכיים ביחס לפדלים. החלטות כיוונון האופניים התאפשרו עקב בקרה על האגו וגם הברך יצאה נשכרת ולא צייצה עד אילת. הללויה ותודה.

המסע

סוג של היכרות עשינו כבר בקבוצת הווצאפ של המסע, בה הציג כל אחד את עצמו. כרוכב כביש היכרות משמעותה אופן ההשתלבות בפלוטון, דגם האופניים, ואיך אתה בעליות… פרמטרים אלה נאספו במהלך הרכיבה והתקבלה תמונה של קבוצה נעימה, ללא בריחות מיותרות או צורך בהוכחות חוזק.

המסלול עצמו כבר תואר בכתבה בבייפאנל למעט שינוי שבוצע לטובת בטיחות והנאה. היום השלישי הסתיים בירוחם עם הקפצה למצפה רמון. יותר רומנטי לעשות ראש הנקרה אילת ללא דילוג אבל בשביל רומנטיקה היו במסע חברים טובים…

הים הראשון קיבל את פנינו בתצפית מאתר ראש הנקרה במצב שקט ושטוח עם מזג אויר מושלם של אחרי הגשם. מקליקים אחרי תדריך לוגיסטי של המארגן הראל נחמני ומקצועי של ניצן הנדלר.

2

 

כמו פאזל, במשך ארבעה ימים מתגלים הטיפוסים שניתן לתייג. בכביש הצפון הישן הבחנתי ביורי שעל אף משקל מסויים, כוח המשיכה לא לגמרי פועל עליו. הוא אחרי טראנס אלפ כך שהקורא אייזיק ניוטון מתבקש לבדוק שוב את נוסחאותיו. כבוד!

עבורי החברים הרימו אגודל של לייק כי טיפסתי עם אופני האלומיניום היחידים בפלוטון. ואולי זה רק כי החזקתי מצלמה…

3

 

הירידות בכביש המשובח מצפת לראש פינה זימנו תצפית ב-70 קמ"ש על הים השני. ההיית או חלמתי חלום? רוכבים עם טכניקת סיבובים ברת שיפור לא חמקו מעיני המאמן. בהקפת הכינרת השטוחה יחסית פוצלנו לפלוטון חזקים ופלוטון חזקים יותר ולשניהם רכב ליווי צמוד. בצומת מעגן פנינו דוקא שמאלה, כדי להתחבר לכביש פנימי חמוד בין מטעי בננות. החניך התורן אודי הקטן ניהל את הפלוטון השני.

4

 

אשדות יעקב סימנה את סוף היום הראשון ואנו קיבלנו מניצן יסודות טכניקת סיבובים: כניסה במהירות שבה תוכל לפנות, בחירת קו, הטיית האופניים ולא הגוף עם משקל על הרגל החיצונית, ומבט לאן שרוצים להגיע. החניך המצטיין שאל מה עושים עם הידיים והופנה לשיעור מתקדמים. מוטי, רק בשבילך: בסיבוב מהיר תוריד את היידיים לדרופים כדי להוסיף אחיזה לגלגל הקדמי ובעת הכניסה אליו תן טיפ-טיפה יותר לחץ עם היד הפנימית כדי להטות את האופניים. יש המכנים זאת היגוי הפוך.

את הבמה בתוכנית האומנותית תפס דניאל ישראל המכונאי המלווה מטעם טרק ישראל. דניאל נתן הרצאה מנומקת היטב על תחזוקת אופניי כביש. האיש אינציקלופדיה מהלכת ולימד אותנו מדוע יש לנקות, עם מה לשמן, מתי מחליפים כל חלק, כיוון הילוכים בסיסי ועוד.

5

היום השני על כביש 90 השטוח ברובו איתגר את ניצן לגרום לנו להפיק אליפסה מסודרת. אחרי מספר נסיונות זה הצליח.

מעבר מחסום הבקעה הזכיר את הדו קיום בערבוב לוחיות רישוי צהובות עם ירוקות-לבנות.  רונן מחיפה, מאמין גדול בדו-קיום, הגיע לדו-יומי. הוא זימן את הנהג בילאל שיאסוף אותו מצומת הלידו בצפון הים השלישי – ים המלח. לכן היה לו אינטרס להגיע לשם בזמן. כדי לגרום לנו להגיע מהר, הוא זירז אותנו בסגנון איש המכירות שמדגיש רק את טובת לקוחותיו: "חברים קדימה הצבא סוגר את המחסום עוד 3 דקות". כשניצן הנדלר ירד לסוף הפלוטון: "המאמן אמר להגביר מהירות". עד שנכנסנו לראש שלו, השיטה עבדה.

6

 

כמו בספרה הלא תקין פוליטית של אגאתה כריסטי, עשרה כושים קטנים, התמעטנו מיום ליום. החד יומיים פרשו לאחר היום הראשון והחיפאים הרוכבים לאחר השני. בתכנון היינו אמורים להמשיך בהרכב הנותר עד הסוף אך לצערינו עוד נחזור למגמה בעייתית זו.

פנצ'ר שחטפתי עקב חוסר סימון זימן אלי לעזרה את דניאל המכונאי. אחרי החלפת פנימית עליתי לרכב, והוקפצתי כ-200 מטר לפני הפלוטון. כשהתיישבתי על האוכף גיליתי שכמו בטורדה, דניאל דוחף אותי כמה מטרים בריצה. גם הוא חי את החלום.

 

7

במישורים, צחי ישב עמוק בפלוטון עם אוזניה שכנראה שידרה הוראות מהדירקטור ספורטיף על טקטיקה לסיום סטייג' בעליה. וכך בטיפוס למצוקי דרגות הוא לחץ ונעלם. אותי מאידך אחרי יומיים גדושים, תפסה העליה עם שילוב של כושר ומשקל שלא הספיקו ליחסי ההעברה על הביאנקי. במספר קטעים קשים ירדתי ל-4 קמ"ש וקיידנס מתחת ליכולות המדידה בטכנולוגיה הנוכחית. אין זה דיווש אלא לחיצות עייפות משולבות באימון יציבות שאינו מומלץ בעליל. מי אמר "אמרתי לך" ולא קיבל?

את סבל העליה החלפתי בהתרוממות רוח מהתצפית המהממת אל הים השלישי כשהשמש בגבי.  דיוויד, לשעבר קפטן נבחרת ישראל ברוגבי, חגג זאת בהנפת האופניים. בעוד שהוא נזקק לשתי ידיים כדי להרים קנונדייל קרבון, הפלסטיני מחברון נזקק לאחת בלבד כדי להרים ביאנקי אלומיניום. שיהיה ברור בדו קיום מי כאן הגבר גבר.

8

 

למלון בקליה הגענו בהקפצה ממונעת לקבלת שבת וארוחת ערב טובה. על הדשא העביר אודי הגדול סדנה במתיחות אקזוטיות של שרירים גלויים וחבויים. הולך היטב עם בקבוק סאן ג'ובזה אדום שהראל פתח.

היום השלישי נפתח במקטע יום האתמול מקליה למחסום. על העליה, תודה לאל, נחלוף. מצדה זימנה לנו שיגוע שגם אנשי רט"ג לא רגילים אליו: עולים ברכבל עם אופני הכביש וללא נעלי רכיבה ודרך הסוללה הרומית במערב יורדים ברגל, עם האופניים על הכתף.  למעלה פגשנו את אשתו ובתו של גיל. לאבא קעקוע איירון מן ולבת קעקוע חמוד של תות, אותו עשתה על הרגל כשאבא קיבל את שלו. איירון תות.

9

 

ממצדה עלינו מערבה 25 ק"מ בכביש הישן המקסים והמתפתל לערד.  באמצע העליה יש ירידת ביניים שמסתיימת בסיבוב אוף-קיימבר עם חצץ. אודי הקטן מצא את האספלט המגורען בהחלקה רעה עם שפשופים ודם על כל הצד. הצילומים בסורוקה חייבו הכנסת נקז לריאה המנוקבת והרבה מורפיום. תחלים מהר אח יקר.

9

לא פלא שהאופנוענים אימצו את הירידה בכביש המשובח של ערד-סדום. אנחנו לקחנו ימינה בצומת חתרורים כדי להיכנס לכביש הנג"ש 258. רוחות הצד השוחקות חייבו עבודה קבוצתית ומנוהלת. ניצן שראה אותי 30 מטר מאחורי הפלוטון נתן יד קלה על הגב שלי והחזיר אותי להגנה מהרוח. תודה!

10

 

לפני דימונה עברנו מפעל טקסטיל שזכה להתעניינות עולמית וחתכנו לכיוון המכתש הגדול. אצלי הדופק נתקע מזמן ואת הרגליים השארתי במצוקי דרגות. את השקיעה קיבלנו תוך טיפוס במעלה אבנון היפייפה ביציאה מהמכתש הגדול. הצטרפתי לאודי הגדול כצמד האחרון, תוך העזרות באורות האלפא של דניאל.

11

 

iBike מצפה רמון זימן לנו ארוחות מעולות ואירוח בטוב טעם. טסנו לתוך מכתש רמון והתחלנו את היום הרביעי.

12

 

הנופים היפים של מכתש רמון התחלפו במישור היאוש ומישור השיעמום. ברגע של ריחוף מצאתי עצמי כ-100 מטר מאחורי החבורה. החזקת מראה של אחד מרכבי הליווי הביאה אותי קדימה. אל תנסו את זה בבית.  נדרש נהג מיומן ועדין, יציבות על האופניים עם כידון ביד אחת, וכביש סטרילי ממכוניות.

גיל הראה כמה עומק יש לו ברגליים כשהוא עולה קדימה אחרי שלושה ימים שבהם אפילו לא שמר על גלגל מהרוכב שלפניו אלא על מרחק של אופניים שלמים. הם לא צריכים אף אחד התריאתלטים האלה.

14

 

ריצ'רד הגיע מאיזור ניו-יורק במיוחד כדי לרכב בישראל. ליד גדר הגבול האימתנית בגבול מצרים ועד לאילת הוא רכב בנחת. כשהיה צורך עלה לרכב הליווי. בגילו, כל ההוכחות כבר מאחוריו. מפרגנים המון.

הרי אילת האדומים סימלו את הסוף בטיסה מהירה אל הים הרביעי – ים סוף. בבריכה העירונית התקלחנו היטב, קיבלנו אוכל מעפן, והקשבנו למפעיל אילתי חוגג יום הולדת לילדה שיר. העמסנו ציוד וחזרנו אל גיורא באר. נהג מיניבוס, איש סאונד, מלך.

 

15

 

לשיפור

חווינו מסע אופניים נהדר והטרוניות הן בקטנה וחלקן תוקנו תוך כדי תנועה:

  • שינויי המסלול דוורו לפני הרכיבה כתיאור מילולי אך עם גרף שגוי. היה נחמד לקבל סט מפות מדוייק יותר עם פרופילי רכיבה מסודרים.  כמובן שלאורך המסלול קיבלנו הסברים פרטניים.
  • ביום הראשון היתה רק משאבה אחת שנמצאה ברכב הליווי של המכונאי. רק בבוקר היום השני נרכשה משאבה נוספת לרכב הליווי השני. זו גם הקלה על צוואר הבקבוק של משאבה בבוקר.
  • מסע ללא הקפצות היה נותן תחושה שלמה של תפירת הארץ. רק תכנון מסלול אחר ואולי עם לינה שונה היה מאפשר זאת, אם כי ברור שבתכנון אחר יהיו פשרות אחרות.
  • היו רק בנים וצריך תוספת אסטרוגן בבקשה… לא באנו למילואים.  בנות אנא בואו ותקבלו יחס של מלכות.

16

סיכום

קיבלנו אוכל בכמויות כך שאני לא יכול לראות יותר תמרים, בננות, וג'לים. מה שכן, ג'לים של היי פייב נשלקים יותר טוב מהזנים הצמיגיים אליהם הורגלנו. את שני הקילו שירדו בחודשיים של הקפדה ואימונים, החליפו שלושה שעלו בארבעה ימים של רכיבה וזלילה.  בטאפרוור שלי אני שם מעכשיו עלי חסה שטופים.

ארבעה ימים נטו בעניין מוצאים אותך מרוכז בקלט פלט כמו אצל תינוק: הוא אכל? שתה מספיק? השתין צהוב או לבן? חירבן הפליץ ועוד פעם הפציץ. מלח מים מלח מים.

גמענו 571 ק"מ עם 6750 מטר טיפוס מצטבר. מכובד ביותר ואולי צעד אל הטראנס אלפ. טיול כביש, מחנה אימונים, מסע מפרך, או כל התשובות נכונות? מספר ימים כאלה מומלצים לכל רוכב כביש וזו מסגרת מצויינת לכך. אם 3000 ש"ח נכנסים בתקציב וסופ"ש מורחב בין 18-21 במרץ נכנס ליומן, אפשר להתחיל לתכנן.

כתב וצילם: צור חלמיש