כאופנוען שטח לשעבר, המותג גארנה מזכיר לי מגפי רכיבה נוחים, עמידים ומעוצבים בשיק איטלקי אטרקטיבי. מבלי להקדים את המאוחר, אגיד שליין נעלי האופניים שלהם ממשיך את אותו קו איכותי ועמיד הזכור לי מימי כאופנוען. חברת גארנה חוגגת השנה יום הולדת 50, וזו הזדמנות נפלאה לבדוק מה התחדש בליין הנעליים שלהם. אחרי תקופת היעדרות ממושכת, רוקאנרוד מחזירים לשוק הישראלי את נעלי הרכיבה של גארנה במגוון דגמים, צבעים ומחירים. קיבלתי למבחן את נעל הכביש שלהם שנקראת Gaerne G.Tornado.

מאת: אורי ניצן
צילום: אורי ניצן, עומר מתיתיהו

מפרט טכני

הנעל נמצאת במקום השלישי בהיררכיה של גארנה, אחרי הסטילו והכרונו היקרות יותר. היא עשוייה ממיקרופייבר מחורר, לשונית מרופדת, סוליית פלסטיק מחוזקת בסיבי קרבון וסגירה באמצעות סוגר Boa L6 בודד.

  • יצרן: גארנה איטליה (Made in Italy)
  • דגם: טורנאדו
  • מחיר: 870 ש"ח
  • יבואן: רוקאנרוד
  • משקל: 280 גרם לנעל במידה 43

הניוזלטר השבועי של BIKEPANEL

אל תתן לפייסבוק לקבוע מה אתה יודע. הצטרף אלינו:



מראה וסקסאפיל

המעצבים האיטלקים של גארנה החליטו לא להתפרע עם העיצוב של הטורנדו. לנעל מראה סולידי אך נעים. אין לה לוק רייסרי במיוחד, והיא נראית כבדה יחסית. המיקרופייבר, ממנו עשויה הנעל, רך ומפנק והלשונית מרופדת בנדיבות, מה שמוסיף למראה התכליתי. הדגם שקיבלתי למבחן הגיע בשחור מט עם נגיעות עדינות של צהוב זוהר. הנעל מגיעה גם בכתום או בצהוב זרחני, למי שמעוניין ללכת עד הסוף עם הלוק הצעקני. אישית, לא נדלקתי על הנעל מיד, אבל ככל שעבר הזמן התחברתי למראה הסולידי והבנתי שיש פה עיצוב שנשאר אטרקטיבי לאורך זמן ולא טרנדי מדי שנמאס מהר. יתרון נוסף שהם יכולים להתאים כך ליותר קיטים של לבוש בצבעים שונים.

image01

עיצוב מתון ורגוע שמתאים ליותר סטים של לבוש ואופניים

אוורור

גארנה ציידו את הנעל במערכת שנקראת Air Ventilation System המאפשרת כניסת אויר מקדמת וצידי הנעל דרך חורים קטנים בגפה ויציאת אויר דרך פתחי אוורור בעקב. אולם, למרות שהמיקרופייבר מחורר, ובכל צד קיימים שני פתחי אוורור מרשת, מצאתי שאוורור זה לא הצד החזק של הטורנדו. בעונת החורף הקרה זה היה יתרון משמעותי לעומת הנעל הפרטית שלי שעשויה כמעט לגמרי מחורים, אך זה כנראה יתגלה כחיסרון בימי הקיץ הלוהטים.
בגרסת הקרבון ישנם פתחי אוורור נוספים בסוליה שכנראה משפרים את זרימת האוויר הכוללת בנעל. מי שמעוניין בנעל קיצית ומאווררת מאוד, זו לא הנעל בשבילו ועדיף שיבדוק את ה Stilo Summer.

image08

נעל חורפית יחסית מבחינת אוורור ואיטום.

מנגנון סגירה והידוק

כשאני נזכר בנעלי הרכיבה הרבות שעברו תחת רגליי אני מזהה אצלי מגמה די ברורה, בדומה להרבה מחברי הרוכבים. התחלתי עם נעל בעלת שני סקוצ'ים. משם גדלתי לשלושה סקוצ'ים (מטורף!). ואז כשהחלטתי שאני מספיק רציני ויכול להשקיע בנעל "מקצוענית" התקדמתי לשני סקוצ'ים וראצ'ט. זה היה השילוב הפופולרי ביותר של רוב יצרני הנעליים למשך די הרבה שנים.

בשלב מסוים החלו להופיע נעליים, בדרך כלל ברמת קצה בלבד, בעלות מנגנון סגירה מבוסס Boa. מדובר על חוגה שמחוברת לכבל מתכת מצופה ניילון המושחל באופן קבוע בתוך הנעל. מסובבים את החוגה, וזו מותחת את הכבל. ככל שמסובבים יותר, כך הכבל נמתח יותר ומהדק את הנעל לרגל. פשוט וגאוני.

למנגנון Boa מספר יתרונות מובהקים: המנגנון קל, אמין (Boa נותנים אחריות לכל החיים על המנגנון) ומאפשר הידוק מהיר של הנעל לרגל. יתרון נוסף, הוא מאפשר לבצע שינויים קטנים (micro adjustments) ברמת המתיחה של הכבל ובכך להתאים במדויק את הידוק הנעל לרגל. למשל, בשביל לתת הידוק קל לפני עליה או אינטרוואל. בחלק מהדגמים ניתן לסובב את החוגה לכיוון ההפוך בשביל לשחרר טיפה את המתח בכבל.

אישית אני אוהב להדק את הנעל די חזק לרגל. בנעליים בעלות שניים או אפילו שלושה סקוצ'ים, הלחץ של ההידוק מאוד נקודתי וכמעט תמיד אחד הסקוצ'ים לוחץ יותר מדי. אחד היתרונות שהרגשתי כשעברתי לנעל עם מנגנון Boa לפני כמה שנים, היה שיכולתי להדק חזק והלחץ התפזר באופן אחיד על כל הרגל.

image03

מנגנון Boa עם חוגה אחת

 

מערכת ה – Boa אפשרה ליצרני הנעליים להתפרע ולשחרר לשוק נעליים בשילובים שונים של BOA וסקוצ'ים. מבדיקה לא מדעית נראה שהשילוב הנפוץ ביותר הוא של שני מותחני Boa – אחד עליון ואחד תחתון. בטורנדו בחרו להשתמש במותחן Boa בודד בחלק העליון של הנעל. לגישה זו יתרונות וחסרונות. בצד של היתרונות – מהירות. פשוט מכניסים את הרגל, לוחצים על החוגה ומסובבים עד לקבלת ההידוק הרצוי. פשוט, קל ומהיר. יתרון זה בא לידי ביטוי במיוחד בחורף כשלובשים ערדליים (אני משתמש בכאלה שמכסים רק את קצות האצבעות ולא את כל הנעל). גיליתי שאפשר לחלוץ את הנעלים מבלי להוריד את הערדליים, ובזכות המותחן הבודד להצליח להדק אותם חזרה כשנועלים. זה חוסך לי כמה דקות של התעסקות עם ערדליים בבוקר כשהאצבעות קפואות.

מבחן נעלי רכיבה

גם באימונים וגם בתחרויות, בסוף הנוחות מנצחת. צילום: עומר מתתיהו

בצד החסרונות – גם כשמהדקים חזק, קיימת תחושה שהחלק הקדמי של הנעל לא מהודק מספיק. מי שאוהב שהנעל יושבת חזק ומהודק על הרגל ירגיש קצת חופש מעצבן באצבעות. סקוץ' קטן בחלק הקדמי של הנעל, כמו ב – RC7 של שימאנו, היה פותר את הבעיה.

השחרור של הכבל נעשה ע"י משיכה של החוגה, ואז השחרור הוא מהיר, מיידי, וסופי. כלומר, כל הכבל משתחרר וניתן להוציא את הרגל מהנעל. חסרון נוסף של הדגם שהגיע על הטורנדו הוא, שאין אפשרות לשחרר רק קליק אחד או שניים (כמו בשימנו RC7). במקרה ומתחתי יותר מדי אני חייב לפתוח לגמרי ואז למתוח שוב. לדעתי ההבדל במחיר בין שתי רמות המותחן קטן (במיוחד כשיש רק מותחן אחד לכל נעל) וחבל שגארנה לא הוסיפו את היכולת החשובה הזו ברמת מחיר זו.

image06

הסוליה – קרבון מלא או היברידי

גארנה מציעה את כל אחד משלושת הדגמים העליונים שלה עם סוליית קרבון מלאה או עם סוליה היברידית משולבת. לדגם עם סוליית הקרבון המלאה מוסיפים את המילה Carbon לפני שם הדגם. כלומר, Carbon G.Tornado לדגם היקר יותר בעל סוליית קרבון מלא, ו- G.Tornado לדגם הזול יותר בעל הסוליה המשולבת מפלסטיק.

הדגם שקיבלתי למבחן הגיע עם סוליית פלסטיק משולב קרבון בשם EPS Power Sole. הסוליה קצת פחות קשיחה וקצת יותר כבדה מאחותה האקזוטית מקרבון מלא. דגם הקרבון יעלה לכם 205 ש״ח יותר (1,075 ש״ח), ותחסכו 30 גרם לכל נעל (250 גרם במקום 280). כלומר עלות של  כ – 3.5 ש״ח לגרם. תעשו לעצמכם את השיקול אם זה שווה לכם.

 

מבחן נעלי גארנה

יושב בנוחות בקדמת הפלוטון. צילום: עומר מתתיהו

אני מוכרח לציין שלא הרגשתי הבדל משמעותי בקשיחות הסוליה לעומת הנעל הפרטית שלי (בונטרגר RXXXL קלילה בעלת סוליית קרבון מלאה), ואפילו המשקל העודף לא השפיע עלי במיוחד. אבל כנראה אני לא מספיק רגיש להבדלים כאלה. העברת הכוח לפדל הרגישה לי חדה ומדויקת ללא איבוד אנרגיה מיותר.

עניין אחר שהפריע לי באופן אישי, זה חוסר היכולת להתאים את מיקום חיבור הקליט לנעל. לא ניתן להזיז את שלושת החורים המיועדים לברגים שמחברים את הקליט לנעל. ברוב נעלי הרכיבה המודרניות זו יכולת מובנית שמאפשרת עוד כמה מילימטרים של כוונון. אני צריך למקם את הקליטים אחורה באופן קיצוני, ובמקרה הזה היו חסרים לי כמה מילימטרים למיקום אופטימלי.

image04

סוליה עם שלושה חורים ללא אפשרות הזזת הקליט

מדרסים

דגם הטורנדו של גארנה מגיע עם מדרסים די סטנדרטיים ופשוטים. בדגמים היקרים יותר גארנה משקיעה במדרסים אנטומיים איכותיים. עם נעלי הבונטרגר שלי קיבלתי מדרסים שניתנים להתאמה אישית ע״י חימום בתנור ביתי פשוט. לשימנו יש שיטה משלה להתאמה אישית של נעלי רכיבה, אך זו מצריכה מכונאי מוסמך. בסופו של דבר, מדרסים זה עניין מאוד אישי, וכל אחד צריך לחשוב כמה הוא מוכן להשקיע בזה. במקרה של הנעליים האלה, ממש לא הפריעה לי העובדה שהן הגיעו עם רפידות פשוטות. הרגשתי נוח לכל אורך כף הרגל ללא אזורים ״חמים״ או רגישים במיוחד.

image07

סיכום

רכבתי עם הנעליים של גארנה למעלה מחודש. חודש עמוס ברכיבות, תחרויות, קריטריומים ובעיקר רכיבות בוקר קפואות בפארק הירקון. בהתחלה תכננתי לרכב עם הטורנדו רק באימונים, ולחזור לנעל הקלילה והקשיחה הפרטית שלי בתחרויות. אבל בפועל, אחרי 2-3 רכיבות של התרגלות, פשוט חזרתי לגארנה שוב ושוב. כשהתארגנתי לצאת לרכיבה בבוקר היד נשלחה באופן טבעי לגארנה.

התכונה הכי בולטת שלהם מבחינתי היא הנוחות. הנעל התגלתה כפשוט נוחה להפליא. הנוחות מגיעה משילוב של כמה גורמים: המיקרופייבר רך, הלשונית עבה ורכה, סוגר Boa יחיד פשוט ונוח לתפעול, הכבל מהדק את הנעל לרגל בצורה אחידה ללא נקודות לחץ והסוליה לא קשיחה מדי ושומרת את הרגל רעננה גם ברכיבות ארוכות. אז נכון, זו לא הנעל הכי רייסרית שיש. וגם לא הכי קלה או הכי קשיחה. אבל היא נוחה ומתאימה לרוב רובם של הרוכבים החובבים, אלה שחשובה להם הנוחות, לא פחות מהמשקל או הקשיחות.

בצד החסרונות אפשר למנות את האוורור שלוקה בחסר. זה אמנם מתאים לחודשי החורף הקרירים, אבל פחות מתאים בשאר השנה. סוגר ה – Boa היחיד מאפשר סגירה קלה ומהירה, אבל לא מצליח להדק את הנעל בצורה חזקה באזור האצבעות. בנוסף, חוסר היכולת לשחרר קצת את ההידוק בקליק אחד או שניים פוגע בפשטות שהנעל הזאת מוכרת. כל זה בחבילה של 870 ש"ח זה אומר שהמחיר לא זול ביחס לפיצ'רים, אבל נוחות- זה חשוב.

מניסיון אישי ארוך שנים עם נעליים של גארנה בשטח, הנעליים האלה פשוט לא נגמרות. הסוליה, הגפה, האבזמים – הכל פשוט עמיד מאוד ומחזיק שנים. עדיין לא החלטתי אם זה יתרון או חסרון. בסופו של דבר כל אחד רוצה לגוון מדי פעם וקשה להחליף לנעליים חדשות אם הישנות לא נגמרות. אשתי, דרך אגב, לא מסכימה איתי בעניין הזה. רק בזה.

מאת: אורי ניצן
צילום: אורי ניצן, עומר מתיתיהו