אחרי שנה מקצוענית ראשונה בקבוצה איטלקית קטנה יחסית, אלופת ישראל עומר שפירא ממשיכה להתקדם ומצטרפת לסילנס פרו-סייקלינג (Cylance Pro Cycling) קבוצה אמריקאית שפועלת מספרד. סילנס היא לא סתם קבוצה, בשנת 2018 ירכבו בה 2 מדליסטיות מאליפויות עולם לשעבר, אלופות לאומיות ורוכבת נג״ש מצטיינת – קבוצה של לביאות ועומר תצטרך לעבוד קשה כדי להיות חלק משמעותי מקבוצה כזו – סיבה מצוינת לדבר עם עומר ולשמוע קצת על התכניות ל-2018.

כתב: יניב שור
תמונות: יניב שור (אליפות ישראל 2017)
עומר שפירא

עומר שפירא

קבוצה מרשימה

לא בכול יום אנחנו מתבשרים על ספורטאי ישראלי שטיפס עד לטופ של הספורט המקצועני, וכשזה קורה בתחום האופנים זו סיבה למסיבה. קצת מתחת לרדאר, הודיעה סילנס בסוף אוקטובר כי היא מצרפת לשורותיה את עומר שפירא אלופת ישראל, לצד רשימה מכובדת של רוכבות. הנה רשימה חלקית:

  • ג׳ורג׳יה ברונזיני (בסרטון) – (34) ספרינטרית איטלקיה שזכתה פעמיים באליפות העולם ובעוד אינסוף תחרויות כביש ומסלול. ברונזיני כבר מעבר לשיא, אבל יש לה ניסיון שיש למעט מאוד רוכבות בדבוקה.
  • לורן סטפנס – (30) רוכבת נג״ש מצטיינת עם מספר ניצחונות בקטעי נג״ש בשנתיים האחרונות
  • שיילה גוטירז – (23) קלאסיקנית, רוכבת צעירה מהמבטיחות בעולם, אלופת ספרד ומקום שלישי בנג״ש בתחרות הלאומית
  • רוזלה ראטו – (24) מאוד מגוונת, הצטיינה בג׳וניורס וב-U23 ומחזיקה במדליית הארד מאליפות העולם 2013. בשנים האחרונות עם קצת פחות הישגים אבל מחכה לפריצה שלה. שנה שלישית בקבוצה
  • קייטלין קו – (25) אמריקאית עם הישגים רבים בסייקלוקרוס בעיקר בארה״ב

כפי שניתן לראות מדובר בקבוצה מאוד מגוונת, עם שילוב של ארצות מוצא, גילאים ורמות שונות של ניסיון. מקום מושלם לגדול בו, אבל מאתגר בטירוף. בהמשך לשני בלוך ולרותם גפינוביץ׳, גם עומר מקבלת את ההזדמנות שלה בקבוצה מקצוענית גדולה, אחרי שכבר עשתה עונה מקצוענית בקבוצה קטנה. מי שעוקב אחרי עומר כבר יודע שהיא תיקח את ההזדמנות הזאת בשתי רגליים.
לקבוצה ספונסר חזק במיוחד – חברת תוכנה מצליחה בתחום הסייבר – סילנס – ששמה לה מטרה לקדם קבוצות רכיבה מקצועניות לגברים ונשים. ניתן להתרשם מהרצינות של הקבוצה הזאת באתר שלה.

הי עומר, קבוצה מאוד מרשימה! ואת בתור אלופת ישראל תהיי שם. מה את יכולה לספר לנו?

מדובר על קבוצה אמריקאית מתוקצבת היטב. ההנהלה אמריקאית, אבל בסיס הפעולה מספרד וזה מאוד נוח מבחינתי (קרוב לג'ירונה, הבסיס של סייקלינג אקדמי – י.ש.). הגעתי לקבוצה עם עזרה של אנשים שמעורים בענף ופתחו לי את הדלת. קשה למצוא קבוצה, שולחים הרבה חומר ולפעמים בכלל לא מקבלים תשובה. בסופו של דבר היו מספר אפשרויות בקבוצות קטנות בסגנון הקבוצה שרכבתי בה בשנה שעברה, קבוצה ספרדית, קנדית וגם כמה איטלקיות. במקביל הייתה הצעה מסילנס שהיא קבוצה הרבה יותר חזקה ומאתגרת. זו הייתה התלבטות בין להיות ראש לשועלים או זנב לאריות. התייעצתי עם כמה אנשים ובחרתי בסוף ללכת למקום שהוא לכאורה פחות נוח. לא בטוח שאבחר לסגל בכל מירוץ ואצטרך להיות הרבה יותר דרוכה. יש לי הרבה מה להפסיד ואצטרך להוכיח את עצמי מחוץ לאזור הנוחות. הייתי יכולה להישאר עוד שנה בקבוצה קטנה, אבל בחרתי ללכת ולהתמודד, ולהוכיח שאני שייכת לשם לא פחות מאף אחת אחרת.

הניוזלטר השבועי של BIKEPANEL

אל תתן לפייסבוק לקבוע מה אתה יודע. הצטרף אלינו:



איך מתכוננים לתחילת הפעילות של הקבוצה בפברואר?

עשיתי פגרה של 3 שבועות שבה לא רכבתי ואחר כך התחלתי להתאמן לקראת הכניסה לקבוצה החדשה. רכיבה, חדר כושר – בשלבים האלו של טרום עונה כל רוכבת אחראית לעצמה ועל הגעה במצב הכי טוב למחנות האימונים של הקבוצה החדשה.
אני מתאמנת עם גל צחור מאז ומתמיד, כרגע בישראל ובהמשך בספרד. אני חיה את החלום, לא מרגישה שאני מוותרת על משהו. המוטיבציה חייבת להיות שם, ומתוך בחירה, אחרת אי אפשר לקום לפנות בוקר ולבלות כל כך הרבה זמן באימונים.

לפחות על הנייר מדובר בקבוצה החדשה ברוכבות שהם הטופ של הטופ. התרגשות או רגלים רועדות?

זו לא התרגשות ולא רגלים רועדות. יש דרייב פנימי להוכיח לעצמי ולאנשים שבחרו בי שאני שם ואני ראויה להיות שם. אני רוצה לשים את עצמי בקבוצה החדשה לאו דווקא בשורה הראשונה, אלא במקום של חברת קבוצה שנותנת הכל עבור הקבוצה, עובדת קבוצתית – דברים שהיו מאוד חסרים לי בשנה שעברה. אני מצפה ללמוד ולמתוח את הגבולות של עצמי. ההתרגשות מתורגמת למוטיבציה להיות שם.
יש את העניין של לפתח את הכושר הגופני והכוח, אבל זה לא רק זה. יש גם פערים לסגור בהבנת המירוץ ובצד המנטלי. גם זאת מטרה עבורי.

image3איך את רואה את ההתפתחות שלך כרוכבת? ממשיכה להתמקד בטיפוס?

בעולם הרכיבה של הנשים ההתמקדות פחות מוגדרת. הרוכבות הטובות, אלו שבטופ 20 צריכות להיות טובות בהכל – גם מטפסות, גם רוכבות מישור וגם נג״ש. אני מקווה שאצליח להתקדם בהכל, למרות שאני יודעת שבלי מיקוד זה יותר קשה. בעצם אף פעם לא ראיתי את עצמי רק כמטפסת ואני לא מתמקדת בזה באימונים. מנסה להיות טובה בהכל. אי אפשר לברוח מרכיבה במישור וספרינטים, הכול קיים במירוצים שבהם אני משתתפת ואני צריכה להיות מספיק טובה בהכל.

כמה רוכבות יש בקבוצה? עד כמה הסגל רחב ומחייב התמודדות על מקום במירוצים?

יש עשר רוכבות, וברוב המירוצים יש קבוצות של שש רוכבות. יש כמה מירוצים בהם הקבוצות הם שמונה. הקבוצה תתחרה באירופה למרות שההנהלה שלה ומקום הרישום שלה בארה״ב. יש לזה משמעות מבחינת הצורך במספר מינימום של רוכבות אמריקאיות, אך לא מעבר לכך.
לקבוצה יש כמה מובילות פוטנציאליות, וההובלה יכולה לעבור בין רוכבות שונות. כשיש סטייג׳ שמתאים למישהי מסוימת אז ברור שיכולה להיות הנחיה שהיום זה שייך למישהי. בגדול בקבוצות קטנות יחסית קשה לדעת מראש באיזה מצב כל אחת תגיע לתחרויות במהלך העונה. האמת היא שאני עדיין לא יודעת איך זה יתנהל ואיך זה עובד. אצטרך לראות בהמשך השנה וכשהעונה תתחיל.

image2בסוף השנה תהייה אליפות העולם באינסברוק שבאוסטריה, במסלול עם הרבה טיפוס שעל הנייר מתאים לך. איך את מסכמת את האליפות שהתקיימה בנורווגיה השנה, והאם את כבר חושבת של האתגר הזה בסוף 2018?

האליפות השנה הייתה קשה מאוד מבחינתי. אומנם סיימתי את המירוץ אבל הייתי בהלם. הרמה הייתה מאוד גבוהה, והבנתי עוד כמה יש לנו להתקדם עד שנוכל לרכוב ברמה הזאת. המסלול היה קשה, גם על הנייר ועוד יותר במציאות. היו שם כל כך הרבה רוכבות טובות, כולן באו לרכוב בראש וזה הפך את המירוץ למאוד קשה. אני, וכך גם לא מעט רוכבות מצוינות שרכבו לידי, לא ממש הצלחנו להיות בתחרות.
למרות שעשיתי כמה מירוצים ברמה גבוהה במהלך העונה, זה אף פעם לא כולן ביחד עם כל כך הרבה מוטיבציה ובשיא הכושר.
מיד בתחילת המסלול הייתה מנהרה והייתה נפילה בתוכה. הרוכבות שהיו מחוץ למנהרה המשיכו בפול גז ועברו כבר כמה פניות בזמן שאנחנו עוד עמדנו בפנים. כשחזרנו לאופנים נכנסנו למרדף של יותר מעשר דקות שמחמצן את השרירים ואחריו כבר לא הייתי במירוץ עם הגוף אלא בעיקר עם הראש.
אני לא חושבת יותר מדי על המסלול של 2018 אבל יודעת שהכול יהיה שם הרבה יותר קשה עם הרבה יותר טיפוס. אני אהיה שם, זה בטוח.

נעים להזכר: סיקור אליפות הארץ ב 2017

שאלה בלתי נמנעת למי שעברה שנה מקצוענית ראשונה – עדיין יש תופעה של תוספים אסורים? ראינו גם מספר מיקרים שבהם ספורטאים טענו שהאכילו אותם במשהו ללא ידיעתם.

אני לא נתקלתי. אני חיה את השאלה הזו גם דרך העיניים של גיא בגברים (גיא שגיב שרוכב באקדמי – י.ש.) ולא ראיתי שום דבר כזה. ממני זה כמובן מאוד רחוק. בקבוצה שבה הייתי בשנה שעברה לא היה ממש צוות שהכין לנו אוכל, הרבה פעמים אכלנו בחוץ או שהכנו לבד, כך שגם הנושא של ״האכילו אותי״ לא ממש היה קיים. אולי זה לידי ואני פשוט תמימה ולא רואה את זה, אבל באמת לא נתקלתי בזה עד עכשיו. רוצה להאמין שאין.

 

מאז אליפות ישראל את רוכבת עם ״החולצה״. זה משפיע?

זה לא משפיע. חשבתי שאני אצא החוצה עם החולצה ושזה ייתן לי מוטיבציה, אבל אני מוצאת שהמניעים שלי אותם מניעים, ושהמוטיבציה שלי היא אותה מוטיבציה עם ובלי החולצה. הרגשתי את החולצה אולי מעט בפעם הראשונה שרכבתי איתה בחו״ל ומזכירים את זה על הבמה, אבל אחר כך כבר לא.
כן מאוד מעניין אותי כישראלית איזה רושם השארתי למשל בקבוצה האיטלקית, אבל זה לא בהכרח על האופנים. מה הרוכבות האחרות יספרו על כך שהייתה להם ישראלית בקבוצה – זאת השליחות בעיני, ולאו דווקא מה עשיתי על האופניים. אני עם בנות מכול העולם וצוות מכול העולם וזאת האחריות – להראות מאיפה את באה בצורה הכי טובה שיש.

שיהיה בהצלחה, נמשיך לעקוב!

כתב: יניב שור
תמונות: יניב שור (אליפות ישראל 2017)