שוב התפוצצה ברעש גדול ידיעה מרעישה: כריס פרום, שניצח ארבע פעמים את הטור דה-פראנס, נתפס משתמש עם כמות חריגה ואסורה של חומר לטיפול באסתמה בדרך לניצחון בוואלטה 2017. כל מי שעוקב אחרי מירוצי אופנים מכיר את התחושה המתלווה לרגע שבו עוד ״רוכב ענק״ מצטרף לרשימת הרמאים והמסוממים – תערובת של באסה, רחמים והכרה בכך שזה פשוט חלק מהספורט שאנחנו אוהבים. אבל האם מקרה כריס פרום הוא באמת עוד סיפור על סימום ספורטיבי או שבעצם מדובר על ״כשר אבל מסריח״?

כתב: יניב שור
תמונות: ASO, RCS

לכאורה מדובר על סיפור פשוט. רוכב נתפס בבדיקת שתן עם רמות גבוהות מהמותר של חומר אסור. כל סטייה מרמות השימוש המותרות היא עבירה, יש לה ענישה הקבועה בחוקה ובזה נגמר הסיפור. רק שהסיפור של כריס פרום הוא בכלל לא פשוט. כדי להבין אותו צריך להתחיל מהעובדות, להמשיך לרקע ההיסטורי והפוליטי ואחר כך אפשר להבין את המשמעות עבור פרום.

כריס פרום

פרום בחולצה הרגילה שלו – סוף לסיפור?

נתחיל מהעובדות:

  • על פי החוקה ישנם חומרים אסורים בשימוש (EPO, סטרואידים, הורמונים ועוד), ישנם חומרים מותרים לשימוש (תרופות מדף, משחות, תוספי תזונה, ועוד), וישנם חומרים המותרים רק באישור ספציפי (תרופות מרשם).
  • בשנה שעברה כריס פרום השתתף בוואלטה אספנה במטרה לעשות דאבל טור-וואלטה באותה שנה, ואולי אפילו להמשיך לג׳ירו 2018 (שמזנק מישראל) ולהשלים ניצחון שלישי רצוף בגראנד טור – הישג שהיה הופך אותו לרמה בפני עצמה.
  • פרום החזיק את חולצת המוביל בוואלטה משלב 4 עד סוף המירוץ. המשמעות היא שהוא נבדק כל יום, וידע מראש שהוא הולך להיבדק. את המירוץ הוא ניצח בהפרש של מעל 2 דקות כשניבאלי לוקח את המקום השני.
  • בדיעבד מסתבר כי פרום ניבדק חיובי על שימוש בסלבוטמול בכמות חורגת מהמותר בסיום שלב 18 של הוואלטה. בשלב הזה הוא הגיע 21 שניות לפני ניבאלי, וזה היה אחד מרגעי המפנה במירוץ.  
  • על פי אינפומד, סאלבוטאמול הנו חומר פעיל הנמצא בתרופות כמו ונטולין. הוא מרחיב סימפונות, שמאפשר לשרירים שמקיפים את מעברי הנשימה בריאות להתרחב ולהקל על הנשימה.
  • החומר האסור שהתגלה בבדיקה של פרום שייך למשפחת החומרים המותרים לשימוש במקרים מסוימים, אבל גם מי שמקבל אישור להשתמש בחומר הזה, אסור לו להגיע למינון שהתגלה אצל פרום. המינון המותר הוא 1000, ואצל פרום גילו כמות כפולה.  
  • הסיבה שהוא אסור בכמות הזו היא שכנראה מינון גבוה של חומר כזה מייצר יתרון לא הוגן כלפי רוכבים אחרים.
  • באופן רגיל החומר נצרך דרך משאף, באמצעות מערכת הנשימה, אך הבדיקה היא בדיקת שתן. זאת אומרת שכדי להגיע למינון כל כך גבוה, צריך לשאוף כמות חריגה מאוד, או לקבל את החומר לתוך הגוף בדרך אחרת. 
  • גורמים פיזיולוגיים אינדיבדואליים עשויים להשפיע על המינון של החומר בבדיקת שתן. למעשה, זאת הדרך היחידה של פרום לצאת מהברוך הזה – להוכיח שבמקרה האישי שלו שאיפה מותרת של החומר יכולה להביא לרמות גבוהות בבדיקות. הסיכוי שיצליח בקו הגנה כזה היא נמוכה.
  • פרום צפוי לקבל עונש של כמה חודשים ולשוב לדבוקה. אלסנדרו פטאקי נתפס על מינון נמוך יותר ב-2007 וקיבל השעיה ל-10 חודשים.

אחרי שהבנו את העובדות אפשר להיכנס לרקע של הסיפור הזה.

מנוי חינם על מגזין BIKEPANEL!

הזן את כתובת הדוא"ל שלך והצטרף להמוני המנויים על BIKEPANEL:



תופעת ה״חומרים המותרים באישור״ – דור שלישי של סימום

בראייה רחבה של עשרות שנים, עזרים אסורים הם חלק מספורט הרכיבה המקצועני. הם תמיד היו, ותמיד יהיו. למה אני אומר ״עזרים״ ולא דווקא ״חומרים״ – כי בתקופה האחרונה מדובר הרבה על סימום מכני ולא על חומרים אסורים, וגם התחום הזה נופל אל תוך ההגדרה הרחבה יותר של יצירת יתרון לא הוגן על פני מתחרה.

בלי ללכת אחורה מדי בזמן, אפשר לתאר שלושה דורות של סימום.

בשנות השמונים והתשעים הסמים היו בשימוש נרחב, ורוכבים צעירים נחשפו אליהם מיד בכניסה לדבוקה המקצוענית. זאת הייתה תופעה שכולם היו מודעים לה, כולל מנהלי הקבוצות והמאמנים. בשנים האלו היו עשרות מקרי מוות של רוכבים, בעיקר כתוצאה מדום לב במהלך השינה, וגם כמה מיקרים בזמן תחרויות. בהדרגה התברר שהשימוש ב-EPO ובסטרואידים קטלני ורשויות האכיפה נאלצו להידרש לכך. האירוע המכונן שסיים את התקופה הזאת היה תפיסה של קבוצת פסטינה בטור של 1998 כאשר ברכב הקבוצה הייתה מעבדת סמים ניידת וחומרים אסורים בכמויות שהיוו ״אקדח מעשן״ והראו שלקבוצה הייתה תכנית סימום המכוונת ברמת ההנהלה לכלל הרוכבים. התפיסה של פסטינה הביאה לאינפלציה של בדיקות סמים, לשביתה של הרוכבים שהפכו פתאום לעבריינים ובאופן עקיף סיימה גם את הקריירה של מרקו פנטני שנה לאחר מכן (ויש אומרים, גם הפכה אותו לשעיר לעזאזל והביאה למותו בטרם עת).

קבלו את שנות האלפיים (אמרסטרונג, Micro dosing)

תחושת ההתנקות שאפיינה את תחילת שנות האלפיים הייתה רק הפתיחה לדור מסוממים אחר, הדור של המיקרו-דוזינג והמינונים שמתחת לרדאר. מלך העבריינים בשנים שאחרי פרשת פסטינה הוא כמובן לאנס ארמסטרונג, שבמשך 10 שנים צרך סמים ו״ניהל״ את הבדיקות שלו בצורה מדעית כך שבעצם לא נתפס אף פעם. הדברים הגיעו לאבסורד מוחלט כשלאנס תרם ציוד בדיקה ל-UCI בידיעה שהציוד הזה לא מסוגל לגלות את הסימום שלו עצמו. אבל ארמסטרונג לא היה לבד, הוא רק היה המסומם הבוטה ביותר. בשנות האלפיים רוב הפודיומיסטים של מירוצי הגראנד-טורס נתפסו והורשעו בשימוש בסמים – אולריך, קונטדור, באסו, פלויד לנדיס, רוברטו הראס, רסמוסן, דנילו די-לוקה ועוד. אפשר להניח בסבירות טובה כי היו רבים אחרים שהצליחו להישאר מתחת לסף הבדיקות. העשור שהחל בתחושת התנקות מהסמים הסתיים בקול רעש גדול עם ההרשעה החד משמעית של ארמסטרונג ונישולו מכל התארים בהם זכה.

אנחנו אוהבים לשכוח, אבל גם קונטדור ברשימה – כאן בדרך לניצחון בג׳ירו 2015

כריס פרום

הדבוקה "הנקייה" של תחילת העשור הנוכחי

ומכאן לתחילת העשור הנוכחי, שוב תחושת ״הפעם הדבוקה נקייה״ ואפילו התבטאויות של רוכבים ותיקים על כך שהקצב יורד ושאפשר להישאר בדבוקה המקצוענית ללא סמים. האומנם?

אחרי כמה שנים של שקט יחסי, התפוצצה לה בתחילת העונה שעברה פרשת החומרים המותרים באישור, ובראשה טענות כלפי קבוצת סקיי שדאגה לאישורים חריגים רבים מדי עבור רוכביה תוך ניצול האמצעים הכספיים העדיפים העומדים לרשותם. ה״אקדח המעשן״ היה חבילה אותה קיבל ברדלי וויגינס לאחד המירוצים ב-2012, חבילה שתוכנה לא ברור וההתעקשות של הגורמים השונים לא לגלות את תוכנה רק הגבירה את החשדות. בשלב הראשון כריס פרום נשאר מחוץ למעגל ההאשמות אבל כתוצאה מהבדיקה בוואלטה 2017 הוא מתחבר ישר אל לב הבעיה, והמינון החריג בו נתפס הוא הוכחה חד משמעית שהתופעה קיימת ושיש צורך לטפל בה.

אם לוקחים בחשבון אפשרויות של שימוש במנועים, חומרים משפרי ביצועים שעוד לא שמענו עליהם, חומרים מטשטשי חומרים אחרים – אפשר להניח כי גם תחושת ההתנקות שתלווה אותנו אחרי שסיפור פרום יסתיים תהיה זמנית.

קצת פוליטיקה

כריס פרום נבדק חיובי ב-7 בספטמבר. נגיד שלקח שבוע להבין שהוא חיובי ולבדוק את הדגימה השנייה. רק ב-20 בספטמבר, רגע לפני שעלה לאליפות העולם בנג״ש (ולקח מדליית ארד) התקבלה ההודעה הרשמית בעניין בקבוצה שלו, וגם זה הרחק מעין הציבור.

עד כאן אולי יש הגיון. טחנות הצדק טוחנות לאט, ובמקרה כזה הקבוצה והרוכב צריכים זמן להגיב, להגיע לשימוע וכולי. עד אז הם בחזקת חפות. מצד שני, למה שרוכב שיש לגביו חשד המבוסס על עובדות (בדיקת שתן) יזנק לאליפות העולם בנג״ש? לא פלא שאחד מהראשונים ל״ברך״ את פרום היה טוני מרטין (האלוף היוצא שהגיע תשיעי באליפות העולם השנה), שטען בהתחלה שפרום בחזקת עבריין, אבל אחר כך קצת חזר בו כשהבין שהברור בעניינו של פרום נעשה על פי החוקה.

מה שהרבה יותר מסריח מהחומר האסור הוא העיתוי של הפרסום לציבור, או יותר נכון, העיתוי של ההדלפה לגארדיאן הבריטי ב-13 בדצמבר. ברקע הדברים חילופי הנהלה ב-UCI, ממנהל בריטי (בריאן קוקסון) לצרפתי דיויד לפרטיה. סקיי היא קבוצה בריטית שיש לגביה האשמות כבר שנה לגבי שימוש בחומרים אסורים על ידי וויגינס (שפרש בינתיים), וההתאחדות הבריטית בוחשת גם היא בקלחת שהרי פרום (וגם וויגינס לפניו) רוכבים גם עבורם, ועכשיו שניהם מסובכים עם מינונים גבוהים מדי של תרופות מותרות. קוקסון, שהבדיקה ואי הפרסום בוצעו כשעוד היה ראש ה-UCI, לא התבלבל ויצא להגנת טים סקיי ברגע שפורסמה ההודעה לציבור.

ב-UCI חיכו עד ההדלפה ב-13 בדצמבר (!) כדי להוציא הודעה רשמית בעניין פרום. האם היה כאן ניסיון להגן על כוכב למרות שסרח? עיון בחוקה של ה-UCI מלמד שהארגון השאיר לעצמו מרווח פעולה רחב במקרים כאלו. מותר לו להשעות את הרוכב ולהודיע לעולם מיד עם בדיקת המבחנה הראשונה, ומצד שני מותר לו גם לחכות עד סיום הברור עם הרוכב לאחר מבחנה שנייה ושימוע… והוא לא חייב להודיע לציבור. אז לפי מה מחליטים על דרך הפעולה? לפי זהות הרוכב? מסריח.

כריס פרום

סקיי נורא רוצים לשאת את דגל הקבוצה הנקייה, אבל זה לא מסתדר עם העובדות

למה דווקא אצלנו?

מבאס לחשוב שזה חלק מהענף שאנחנו אוהבים, ועוד יותר מבאס להכיר בעובדה שזה הולך להישאר. למה דווקא אצלנו? מה עם ענפי ספורט אחרים? טענה פופוליסטית שכיחה אומרת שבעצם סמים קיימים בכל הענפים, פשוט באופנים יש אכיפה יותר משמעותית.

האמת היא, שמקרי סימום ספורטיבי מתגלים כל הזמן, בכל הענפים. אופי הבדיקות שונה ובהחלט רוכבי אופנים מחויבים לרמה גבוהה יותר של שקיפות וזמינות לבדיקות – אבל הם בהחלט לא לבד.

ענף האופנים שונה מכל ספורט אחר – זה היופי בענף, וזאת גם החולשה שלו כשמדובר על סמים. התחרויות החד יומיות ארוכות יותר מבכל ענף אחר, לאינטנסיביות של גראנד-טור על פני שלושה שבועות אין אח ורע בשום תחרות ספורטיבית והאופי הדבוקתי של המירוצים מחייב רוכבים ליישר קו עם הרמה הכללית בלי שום הנחות. המאפיינים האלו לא עומדים להשתנות ורוכבים ימשיכו להשתמש בכל אמצעי כדי להיות חלק מהקבוצה המובילה. למרות שמקרי הסימום לא נפסקים, אין ספק שהיקף הסימום נמצא בירידה, ואפילו המעבר למיקרו-דוזינג יכול להיחשב ירידה לעומת שנות התשעים, וכך גם המעבר לתוספים המותרים באישור.

שגרה שגוררת שימוש מסיבי

למרות שמדובר בעבריינים, הסיפורים שמאחורי הסימום מעוררים לפעמים יותר חמלה מכעס. מאחורי הדבוקה הצבעונית שמתפתלת בין החמניות של חודש יולי בצרפת עומדים בני אדם. הם קמים בבוקר לטקס פתיחה, עולים על האופנים לשש-שבע שעות ואז חוזרים לאוהל הקבוצה כדי לקבל מסז׳ים, לאכול, לישון ולקום לעוד יום על האוכף. השגרה המפרכת הזאת מולידה שימוש בחומרים מותרים ששימוש יתר בהם לכל הדעות לא בריא – מינוני יתר של פרצטמול כדי להתמודד עם כאבי שרירים או קופאין כדי להמריץ את הגוף המותש. רוכבים רבים עושים שימוש בכדורי שינה ובסופו של דבר מתמכרים לזה: בשנה שעברה למשל, פורסם כי לוקה פאוליני היה מכור לכדורי שינה לאורך כל הקריירה שלו, והשנה נופו רוכבים מקבוצה כי אי אפשר היה להעיר אותם בבוקר. כל זה בתחום המותר, אבל ללא ספק מזיק.

לא רק המנצחים חשופים לשימוש בסמים. תשומת הלב והכוכבות המתלווה למובילים ולמנצחי השלבים השונים לא קיימת אצל רוכב מספר 5-6-7 בקבוצה, וההתמודדות היומית עם הגרופטו קשה מאוד, עבור חלק מהרוכבים קשה מדי. בסופו של דבר מדובר על ספורטאי על, כאלו שמגיל צעיר מורגלים לא לוותר אף פעם ומבחינתם הפרישה מהמירוץ היא לא אופציה. הם מתאמנים שעות, לוקחים את עצמם לקצה, עובדים מנטלית ובסוף ברגע האמת מתפרקים ורואים את הדבוקה מתרחקת. עבור חלק מהרוכבים ההתמודדות עם הקושי הקיצוני היא דרך חומרים אסורים.

המקרה המעניין של די לוקה

אחד הפרסומים הכי ישירים ומהממים בתחום הזה הוא הביוגרפיה של דנילו די-לוקה, רוכב איטלקי שהיה חלק מהדבוקה המקצוענית בין 2001-2013, כולל ניצחון בגי׳רו ב-2007 ובליאז׳ בסטון ליאז׳. הוא נתפס פעמיים על סמים וקיבל הרחקה לכל החיים ב-2013. לטענתו, השתמש בסמים – מיקרו דוזינג – לאורך כל הקריירה, הוא לא מתחרט על כך, ולא מתנצל. הוא פשוט אומר שזאת הייתה הדרך היחידה שעמדה לרשותו כדי לנצח, וללא ניצחונות אין כסף בענף, אין ספונסרים ואי אפשר לעסוק בתחום שהיה החלום שלו, התחום היחיד שהצטיין בו. ימים ספורים לפני שנתפס, והרבה אחרי שיא הקריירה שלו די-לוקה התחרה בג׳ירו של 2013, וגם אז השתמש בסמים. בשלב הקשה ביותר באותו ג׳ירו מושלג, הוא הוביל את הדבוקה על הטלגרף, רחוק מסיום השלב. לא היה לו סיכוי לנצח, ולקבוצה שלו – ויני פנטיני – לא היה רוכב בדבוקה המובילה. קשה להבין מה דוחף רוכב להשתמש בסמים בשלב הזה? די-לוקה אומר שנתפס רק בגלל שטעה במינון של החומר שהזריק, ושהסימום הביא לשיפור של 5%-7% ביכולתו, והגיע עד 10%-12% בתקופות השיא של הכנה למירוצים. זו אחת העדויות הכי מדהימות שפורסמו בנושא, האמת הפשוטה לפרצוף ללא פילטרים.

כריס פרום

די-לוקה ביחד עם סקארפוני שנהרג השנה בתאונה – בני אותו דור באיטליה

הבעייתיות של ״חומרים מותרים״

ב-UCI חייבים להתיר שימוש בתרופות מסוימות. אי אפשר לשלול מכל חולי האסתמה את הזכות להתחרות במירוצי אופניים. כדי להתיר שימוש בחומרים כאלו יש פרוצדורה שבה מי שזקוק לתרופות צריך להוכיח שהוא באמת חולה ולקבל אישור לשימוש במינון מסוים. המינון הזה אמור לעזור לו להתמודד עם המגבלה האישית שלו, בלי ליצור יתרון על רוכבים אחרים. עד כאן הכל נראה סביר, כריס פרום לטענתו סובל מאסתמה מאז שהיה ילד.

הבעיה מתחילה כאשר מתברר כי התרופות המיועדות לחולי אסתמה (אם נמשיך באותה דוגמה) מסייעות למעשה לכל אחד ופותחות את דרכי הנשימה. כך נולדים בדבוקה עוד ועוד חולי אסתמה שמגיעים עם פתק מהרופא ומקבלים אשור לשימוש בתרופה. לקבוצות העשירות יותר קל יותר לקבל את האישורים – סוללה של רופאים תיתן את האישור הדרוש וסוללה של אנשי מנהלה תשלים את הפרוצדורה מול ה-UCI, הכל כשר אבל מסריח.

ל-UCI יש כמה אפשרויות לטפל בתופעה, כולן לא אופטימליות. הוא לא יכול לא לתת אישורים – החלטה כזאת לא תאפשר לרוכבים לטפל בעצמם, וגם המצב היום גורר אבסורדים, כמו במקרה של טום דמולן שפרש מהג׳ירו של 2016 בגלל שפשפת. יש תרופות יעילות לטיפול בשפשפת חריפה אבל הן מכילות סטרואידים. מצד שני ה-UCI לא יכול לתת אישור גורף לכולם – אישור כזה יגרום לשימוש יתר בתרופות מותרות גם על ידי רוכבים בריאים – לא הכיוון שאליו צריך לשאוף.

בעיית החומרים המותרים היא כאן כדי להישאר, ותמשיך להיות תופעה בתחום האפור עם חריגות לתחום השחור מדי פעם – כמו במקרה של פרום.

סימום מכני – הבעיה של הדור הבא?

קשה להעריך מה תהיה התופעה שתעסיק אותנו בעשר השנים הבאות. סימום מכני עשוי להיות הבעיה. מבחינה טכנולוגית, יש כבר את הבטריות, המנועים והמזעור שמאפשרים להוסיף עשרות ואטים ולהסליק מנוע חזק בתוך שלדה סטנדרטית.

 

היו כל מיני סרטוני וידאו של קראנקים מסתובבים מעצמם אחרי נפילות, היו ביצועים של קאנצ'לרה שנטען עליהם (ללא כל הוכחה) שנעשו עם מנוע… אבל תופעה של סימום מכני עוד לא נתפסה ברמות הגבוהות. תמימות תהיה לחשוב שהיא לא קיימת. ה-UCI מאחר להשתמש באמצעים לגילוי סימום מכני. בהתחלה היו פשוט בוחנים את השלדה ללא אמצעים ואחר כך התחילו להשתמש במצלמות תרמיות. מצלמת אינפרה אדום מראה את הטמפרטורות של השלדה בצבעים שונים, ומאפשרת לדעת האם נוצר חום חריג באזור החשוד כמסליק מנוע. היעילות של האמצעים הללו מוטלת בספק בעיקר בגלל שעד עכשיו לא תפסו כלום (גם אנחנו ב BIKEPANEL עשינו שימוש בטכנולוגיה הזו: במבחן ארוך טווח לגלגלים)

לדעתי טיפול נכון בסימום מכני יחסום אותו בשלב מוקדם, בעיקר מכיוון שסימום כזה דורש מעורבות של כמה גורמים וקשה להסתרה. זה לא תוסף אסור שרוכב יכול לקנות באינטרנט ללא ידיעת הקבוצה. ככל שמעורבים יותר אנשים ״שומרי סוד״ כך הסיכוי לגילוי בסופו של דבר עולה.

 

קצת פרופורציות

סמים היו ויהיו אבל אין בכך כדי לפסול את הענף או להוריד את רמת העניין במירוצים. במידה מסוימת הדיון הבלתי נגמר בחשדות לכאורה כבר הפך לחלק מהענף. אז היה מנוע לקנצ׳לרה? ואיך אסטנה שלטו בג׳ירו של 2015 במשך שלושה שבועות + 2 רוכבים על הפודיום? צריך לזכור שאף אחד לא אשם כל עוד הוא לא נתפס.

מירוצי אופנים לא שונים מריצת 100 המטרים הבאה שתראו באולימפיאדה. גם בקרב הספרינטרים יש פרשיית סמים כל כמה שנים וזה לא אומר שתחרות על האיש המהיר בעולם נפסלת. כמובן שהיא רלוונטית למרות הכל, וכך גם מירוצי אופנים.

האכיפה שרודפת אחרי השיטות המשתכללות ביחד עם הסיכון באובדן היוקרה ולפעמים גם הקריירה אמורים להיות מספיק מרתיעים כדי לשמור את התופעה הזאת בשוליים ולא להפוך אותה לחזות הכול.

כריס פרום

אסטנה שוב בראש הג׳ירו של 2015 – דומיננטיות חשודה

האם המקרה של כריס פרום הוא סימום?  

כריס פרום ידע שייבדק, הוא החזיק את חולצת המוביל בוואלטה ולכן נבדק כל יום. הוא כנראה השתמש בתרופה הזו לא פעם, ולכן כנראה שידע בדיוק את המינון המותר. אז מה בדיוק קרה לו?

יכול להיות שפרום באמת נכנס למצוקה נשימתית במהלך המירוץ, מצוקה שהלכה והתגברה מיום ליום, עד שהגיע לרמות שימוש גבוהות מדי. יכול להיות שחשב שהוא עדיין בתחום המותר, ויכול להיות שלא הייתה לו ברירה מלבד פרישה מהמירוץ. כריס פרום טוען שהוא חולה אסתמה מגיל צעיר, אבל העדות הציבורית לכך היא רק מ-2014, זמן רב אחרי שהקריירה של פרום התחילה.

אי אפשר להוציא מכלל אפשרות טעות במינון. הלחץ בשלבים האחרונים גדול, הגוף מותש וכך גם בהירות המחשבה. בהחלט יכול להיות שפרום טעה ושאף יותר מהמותר.

בסופו של דבר ישנה גם האפשרות שפרום עבריין, שנטל את החומר האסור בצורה חריגה בידיעה ומתוך מחשבה שלא יתגלה. ישנה טענה של מומחים ספרדים שאומרים שלא ניתן להגיע למינון כל כך גבוה בשאיפה. האפשרות הזאת לא לגמרי מסתדרת עם הרושם המאוד אינטליגנטי שפרום בנה עם השנים, אבל היא קיימת.

בשורה התחתונה, למרות שהעובדות היבשות מצביעות על שימוש בחומר אסור, מדובר על חריגה חד פעמית (שלא נתפסה בבדיקות לפני ואחרי) ואין בה לדעתי בכדי להרוג לכריס פרום את הקריירה. הקרדיט שלו כרוכב נקי נפגע, אבל ההתנהלות שלו בהמשך הקריירה יכולה לתקן את הרושם. כל חומר אסור מייצר יתרון יחסי אל מול המתחרים, אבל המינון החריג שעליו מדובר לא דרמטי ולא יכול לבטל את היתרון של פרום בנג״ש, בהרים או את היכולת המופלאה שלו בירידות. אם לא יקרה משהו חריג מאוד בשימוע, פרום יישאר לנצח רוכב עם כוכבית. למרות זאת הוא יכול לשאת בעונש של 6-12 חודשים על חריגה מהכללים, ואז לחזור לדבוקה ולהראות לכולם שזאת הייתה מעידה חד פעמית.

כתב: יניב שור
תמונות: ASO, RCS