אני לא נוטה להתרגש באופן כללי ומארועים באופן ספציפי, לכן הפתעתי אפילו את עצמי כאשר לא היה ניתן לתאר את ההרגשה שלי בשום דרך מלבד התרגשות,  שעמדתי בשער הכניסה למדרשת בן גוריון, כמה מאות מטרים מהבית שלי, וראיתי עשרות מכוניות מגיעות בזו אחר זו, פורקות אופניים מכל הסוגים וכל הצבעים.

מאת: שי יגל

הניוזלטר השבועי של BIKEPANEL

אל תתן לפייסבוק לקבוע מה אתה יודע. הצטרף אלינו:


מאשר משלוח פרסום, דיוורים ועידכונים

כולם מתכוננים לכמעט 100 ק״מ של רכיבת סינגלים מדברית, בכמה מהשבילים הכי יפים וגם הכי קשוחים שיש למרחב להציע. אזור שדה בוקר הפך בשנים האחרונות למרחב הרכיבה עם הכי הרבה אפשרויות שיש, עם שלוב נדיר בין שבילים מוסדרים שחלקם נבנה בסטנדרט גבוה במיוחד וחלקם קשוחים יותר. יש פה עשרות ק״מ של סינגלים שנבנו ע״י הקהילה וחלקם מיישרים קו עם הסטנדרט המקצועי ביותר של בנית שבילים: שילוב של שבילים אפיים זורמים שחוצים את המדבר עם סינגלים טכניים שנותנים לרוכב הכרות כמעט אינטימית עם אבנים, הערוצים, והאוכפים שמרכיבים את נוף הר הנגב.

שדבומניה

אין כמעט אירועי רכיבה בשדה בוקר

למרות הגדילה המרשימה של האזור מבחינת כמות השבילים ולא פחות מבחינת כמות הרוכבים, לא גדלה תרבות האופניים בדמות הגעתם לאזור של ארועי רכיבה משמעותיים. הסמרתון כמעט ועשה את הפרולוג שלו באזור אך בסוף זה לא יצא לפועל עקב מזג האוויר (לכתבה והסרט מהמסלול לחצו פה). מצפה רמון עשו ארוע חביב, אבל רובו על דאבלים שלא מספרים את הסיפור האמיתי של הרכיבה בהר הנגב והרגיש יותר כמו גירסת האופניים של צעדת בן גוריון מאשר אירוע רכיבה מדברי.

הילוכים זה לחלשים

שדבומניה בתהליך

לפני שנתיים הרים עמית זמיר, מהצעירים המבטיחים של קומונת 4אפיק את הכפפה, והגה את השדבומניה. העיקרון פשוט: מחברים מלא סינגלים יחד למסלול מאתגר שייתן טעימה מכל אזורי הרכיבה בסביבה. הוא פרסם תאריך, תכנן מסלול, וקדימה מי שרוצה בא. באו שישייה אולי שבעה (תלוי מי סופר) ורכבו. עמית לא התייאש מהמספר הנמוך והאחרי שנה הרים שוב את העניין, שביל ישראל באופניים הרחיב את האפשרויות, והמסלול קיבל שידרוג מרשים. לפעם השנייה הגיעו כמעט פי עשרה יותר רוכבים, כבר באזור ה60 איש- נחמד אבל בהחלט לא ממצה את הפוטנציאל. אבל השנה משהו הבשיל, המסלול המשיך להשתדרג יחד עם השבילים החדשים באזור, האירוע נכנס לתוכנית העבודה של הקמונה וגם הרוכבים באו: כמעט 150 איש. לא מעט רוכבים מילאו את רחבת החניה של המדרשה ורכבו  יחד אל עבר הזריחה.

שדה בוקר

מתחילת העבודה על האירוע עזרתי עם תכנון המסלולים ועם תיאומים כאלו ואחרים, אבל בפועל לא יצא לי לרכוב. כנראה שגם אצלי הבשיל משהו השנה, ומצאתי את עצמי על קו הזינוק. מזג האוויר היה פשוט מושלם, כמעט בלי רוח אבל גם לא חם. החלק הראשון של המסלול כולל רכיבה על שביל ישראל באופניים במקטע שבין שדה בוקר לעבדת, מקטע חימום מעולה. הנופים המרשימים לצד הסינגל הזורם מכניסים את כולם לאווירת מדבר, הרבה חיוכים ומצב רוח טוב בתחנת הדלק של עבדת.

שי יגל

מקטע ההתשה

איזה אספרסו קטן לפני הדבר אמיתי- הר ערקוב. זהו מקטע ההתשה ראשון, סינגלים שגם ככה הם קשוחים, מורידים את רוב הרוכבים מהאופניים. העליות הטכניות והירידות הטכניות גובות מחיר ובתחנת מילוי המים בבית השנטי כבר מרגישים את הרגליים. מתחילים לחשב אנרגיות, עכשיו יש מקטע יחסית קל, עד לרגע האמת בגבעות משורה הידועות בזכות סינגלים כמו הללויה ואבטיח. כשישבנו מול המפות זה היה נראה כל כך הגיוני, ברור שעולים לסינגלים הכי יפים והכי מעניינים, אבל עכשיו כשכל מטר דורש עבודה ואין רגע להוריד קצת דופק ולהרגיע את השרירים, זה נראה לא סביר, של מי היה הרעיון הגרוע הזה?

חלקו האחרון של המסלול

החלק האחרון ממשיך אל סינגל חלוקים הותיק, בעצם האב המייסד של שבילי האופניים באזור. אותות הרכיבה בסינגלים התובעניים של רכס משורה (המסלול ירד בסינגל אבטיח ועלה בסינגל געדה החדש), ניכרים היטב על קצב הרכיבה ועל פני הרוכבים. האירוע שהתחיל כרכיבה כמעט בקבוצתית בחלק הראשון, מותח את טור הרוכבים על כמה עשרות קילומטרים, בין חבורות החוד לחבורות הירכתיים. פתאום זה שוב רק אתה והמדבר בלי עוד מאה וחמישים רוכבים מהוללים.

המרחק בין הפוטנציאל למימושו

המראה של עשרות רוכבים, בין אם רכבו בשדבומניה ובין אם סתם באו לרכוב במדבר מסתובבים במדרשה, שותים בירה, מעמיסים אופניים, או סתם מחליפים חוויות, הרגיש כאילו הפוטנצל הגדול שתמיד היה לאזור, הולך ומתממש. המשך העבודה על שביל ישראל באופניים לצד המשך פיתוח הסינגלים ע״י הקהילה, מבטיח בשנה הבאה מסלול משודרג, מחודש, שעם קצת מאמץ יביא מאות רוכבים למדבר.

מאת: שי יגל