גלגלי קרבון. אח… להיראות פרו! זה נראה כל כך טוב על האופניים שזה ממש מגרה: קרבי ומהיר, ובחתך רחב זה הכי pro look שאפשר לתת לאופניים שלכם. ההבטחה של גלגלי קרבון היא משמעותית – משקל נמוך, קשיחות גבוהה, ואווירודינמיות הם הפרמטרים שנחפש פה. עצירה טובה, אמינות, ללא התחממות יתר הם דברים שנרצה לשים אליהם לב. מותג ישראלי חדש רוצה לאפשר לכם להיות קרובים יותר לחלום הזה: באמצעות sourcing של חלקים מיצרני OEM שונים מהמזרח והמערב, ומחירים נמוכים משל המותגים הגדולים והמוכרים בתחום. יצאנו לבדוק את הגלגלים של RacePace בחתך העמוק של 60מ”מ, והנה סיכום החוויה.
RacePace – שחקן נוסף בחזית היזמים נגד המותגים הבינ”ל
למול היצרנים הגדולים ויתרונות המחקר והפיתוח שלהם (וגם יתרונות השיווק של המחקר והפיתוח שלהם), נכנסים היום בארץ ובעולם הרבה מאוד שחקנים קטנים: חנויות אופניים, אנשי אופניים פרטיים שהחליטו להקים עסק, או אפילו גורמים בעלי תקציבי שיווק גדולים יותר, שהמשותף לכולם הוא אחד: הם קונים גלגלים וחלפים מיצרני OEM (לא רק סיניים או טיאוואניים אגב – גם חברות מערביות מספקות מוצרים ב OEM לגורמים כאלה), ממתגים אותם כפי שירצו – והא לכם מותג גלגלים חדש ורענן!
זה הולך מצוין עם “מותג בית” של חנות למשל, כמו ספינגו שהיתה חלוצית בשיטה הזו בישראל, או להתבסס על שיווק ישיר. דוגמא נוספת היא זו של תמיר אשל עם מותג ה Velodrome. תמיר מדגיש שהוא מעורב אישית בהגדרת המוצר ולכן זהו תוצר פיתוח של חברת ולודרום כאשר כל פרט בהם נמצא בתהליך פיתוח מתמיד ואין בהם שום מרכיב ולו הקטן ביותר שמיוצר בסין. כעת נכנסו לתחום הזה גם איתמר ארג’ואן מספורטישופ וליאור מירקין שותפו עם המותג שלהם: RacePace. נדגיש שאנחנו לא טוענים כאן שישנה זהות בין המוצרים השונים בקטגוריה הזו – כל אחד בשיטתו, ספקיו השונים ורמת המעורבות שלו בהגדרת המוצר מול ספקיו שהיא שונה בין אחד לשני. המשותף לרוב הגורמים האלה שהם תוקפים כמובן את המחיר הגבוה של גלגלי הפרימיום בשוק. הפער האדיר במחירים נוצר לא רק בשל השקעה ב R&D אלא בעקבות ההשקעה בפרסום, הפצה, עיצוב, ספונסרשיפס למקצוענים ועוד. גורמים רזים ויעילים יכולים להביא רמת מוצר דומה ולוותר על כל ה Overhead של המסביב וכך להוזיל לצרכן את המחיר באופן משמעותי. המתח בין הרצון של הקונים לקבל מראה מקצועני לבין העלויות המטורפות של גלגלי קרבון מהמותגים המובילים אפשר לכמת, בגדול, ב 4000-8000 שקלים. אם גלגלי קרבון איכותיים מיצרנים כמו Hed, Zipp או ENVE עולים (בהכללה גסה) 8000-10,000 שקלים. שחקנים כמו RacePace מוכרים את הגלגלים שלהם (בגדול) ב4000-6000 שקלים.
קרבון עמוק וסקסי – האופנים נראים מהירים בהרבה, גם כשהם ממתינים לכם לצד הכביש!
מה בקופסא?
לפי נתוני היבואן (http://www.sportyshop.co.il/): משקל נקי של הסט: 1557 גרם. הנאבות ממותגות RacePace, עם מיסבים קרמיים אטומים.
משקל הנאבות: קדמית : 92 גרם, אחורית: 196 גרם. הגלגלים ניתנים להזמנה עם לב קסטה תואם שימנו/סראם ל- 9/10 ו 11 הילוכים וכן לקופמניולו 10 ו-11 הילוכים. השפיצים: Aero-Lite Pillar X-Tra Light 1420 Alloy spokes. פטמות אלומיניום צבועות ב”טיטניום אדום”. כל רוכש מקבל איתו במתנה: סט רפידות איכותיות תואמות לחישוקי קרבון למעצור קדמי ואחורי, קוויק רליס קלים מטיטניום במתנה, תיק גלגלים מהודר בצבע שחור שמתאים לשני הגלגלים ולציוד ספייר.
נאבות קדמית ואחורית
המחיר: 4800 כולל מע”מ ל 60מ”מ ומעלה, ו 4500 ל 50מ”מ ומטה. לגלגלים יש אחריות מלאה לשנה על כל פאק אפשרי בייצור. שירות ניתן לקבל בתל-אביב / רמת גן אצל ליאור, אולם עדיין אין חנות בית. הפיצ’רים כפי שמתוארים פה באילוסטרציה של הספקים מרשימים בהחלט: מיתרי טיטניום בתעלות, שימוש בבזלת בפס העצירה (אגב, גם קניון עשו שימוש מעניין שכזה במוט הכסא המשכך שלהם, אגב), רוחב עדכני ומודרני של 23מ”מ, ובכלל – דומה שיש פה מוצר מושקע:
לצד הצמיג שבמבחן יש ל RacePace ליין עשיר
|
בטובולר: |
בקלינצ’ר: |
|
20 מ”מ, 1024 גרם |
24 מ”מ, 1330 גרם |
|
38 מ”מ, 1195 גרם |
38 מ”מ, 1365 גרם |
|
50 מ”מ, 1274 גרם |
50 מ”מ, 1440 גרם |
|
60 מ”מ, 1387 גרם |
60 מ”מ, 1557 גרם |
|
88 מ”מ, 1466 גרם |
88 מ”מ, 1767 גרם |
סיכונים והזדמנויות – מלחמת המידע ותפיסת הסיכון ברכישת גלגלי הקרבון
יש סיכון גדול יותר בקניית גלגלי קרבון לעומת קנית גלגלי אלומיניום. בעיה גנרית של כל גלגל קרבון היא פיזור החום הנוצר בעת עצירה בירידות ארוכות כתוצאה מחיכוך כריות המעצורים בפס העצירה שבחישוק. אני זוכר שתי רכיבות לפחות בהן חברים שלי לרכיבה נפלו כנראה כתוצאה מהתחממות הפנימית והתפוצצותה – ממש בסוף ירידה מהירה וארוכה. זה גורם לי להעדיף את גלגל האלומיניום שלי במתארים הרריים. הפתרון לבעלי גלגלי קרבון: ווסתו את המהירות שלכם באמצעות עצירות קצרות ואם צריך חזקות, תוך השארת זמן רב יותר ללא סחיטת הידיות בין לבין – בצורה הזו החישוק מתחמם פחות מחיכוך ארוך וקבוע לשליטה במהירות, ויש לו חלונות זמן להתקרר בין לחיצה ללחיצה.
צרכנים שואפים להפחית סיכון וכתוצאה מכך מפתחים כל מני אסרטגיות שמגנות עליהם (חלקן, לא בהכרח רציונליות). אם הסיכון הנתפס ברכישת גלגלי קרבון גבוה יחסית, למשל בגלל נושאי בטיחות, אסטרטגית הפחתת סיכון טיפוסית היא רכישה רק ממותגים ידועים.
יש סיכוי שחלקכם חושבים לעצמכם שרכישה של גלגלים מיצרן שאינו מערבי ומוכר זה מסוכן, יכול לשבוק חיים במהירות וכו’. זו תגובה טיפוסית לקנייה כזו. המותגים הגדולים מנגנים על הקטע הזה נפלא: Zipp, Hed ואחרות יחצינו את מאמצי המחקר והפיתוח שלהן ויראו לנו, בסרטי וידאו, כתבות, והמידע באתרים שלהן את בדיקות החום שלהן, יחצינו את פיתוחי כריות המעצור הייחודיות להם שמטרתן להפחית את החום הנוצר באינטגרציה רק לחישוק שלהן. הן עושות מאמצים גדולים לשכנע אותנו שהמוצר שלהם עדיף טכנולוגית, כדי להפחית אצלנו את הסיכון הנתפס בקנייתו. הסינים לא ממש יודעים לעשות את זה (עדיין). אבל יש להודות על האמת: במציאות שלנו כצרכנים- אין לנו באמת אפשרות לשפוט עד כמה בעית פיזור החום חמורה יותר בגלגל א’ לעומת גלגל ב’. אנחנו נסמכים בינתיים בעיקר על התקווה שהחשיפה הגבוהה יותר של יצרן מערבי לתביעות גורמת לו להשקיע באמת בתחום הבטיחות.
איכותי למגע ולמראה
גם אין לנו שום דרך לקבוע איזה גלגל אווירודינמי יותר (עוד סיכון נתפס). החברות המערביות משקיעות המון במלחמת המידע הזו, תוך שהן מפרסמות לעתים גרפים משווים של ביצועי הגלגלים שלהם במנהרת רוח ביחס לגלגלים אחרים. כולנו יודעים היום לגלגל על השפתיים מונחים כמו Yaw Angle וגרר, אבל האמת היא שרמת השיפוט שלנו את ההבדלים בין גלגל א’ לב’ היא מוגבלת ביותר. חשבתם שהגרפים המשווים שחלק מהחברות מציגות שווים הרבה? לא ממש כיוון שבאמצעות שליטה על פרוטוקול הבדיקות אפשר להגיע לתוצאה שרוצים: האם בוצעה עם רוכב אמיתי על האופניים? אם כן הוא פידל או לא? אולי זה נמדד עם בובה המדמה רוכב בלבד? ואולי בלי כלום? האם זה נמדד עם שלדה או הגלגל בלבד? ואיזה שלדה – האם הביצועים דומים עם כל שלדה? ויש עוד המון משתנים כגון זוויות הרוח, עוצמתה, וכו’ וכו’. כשאתם רואים גרפים משווים כאלה, קחו בחשבון שכל יצרן יחשוף רק את ה Set up שבו המוצר שלו מוציא את התוצאות הטובות ביותר, בזמן שיתכן שב Set up אחר התוצאות ישתנו כליל לרעתו, ואחרי כל אלה – בכלל לא בטוח מה המוצר העדיף בתנאי האמת המשתנים שבחוץ…
לנו כצרכנים אין כלים טובים לדעת אם המותגים המוכרים טובים יותר ממוצרי OEM. גם אין גזירה שווה לכל המותגים האלה: ריינולדס טוב באותה מידה כמו ENVE או HED? מאביק טוב יותר מקורימה? קשה לדעת את האמת, או לשפוט בצורה ראציונאלית. אולי חלק מהם באמת טובים יותר, וחלק מהם גרועים מה OEM הספציפי הזה? כל אחד יעשה את השיקולים שלו. אם אתם חושבים שההבדלים אינם כה קריטיים כפי שמציגים לנו אותם – יש הגיון לרכוש גלגלי RacePace, בכמה אלפי שקלים פחות.
ברכיבה
רכבתי עם הגלגלים במגוון מתארים, במשך יותר מחודש, והחוויה היתה טובה מאוד. אבל הי, עזבו הכל: זה נראה נפלא על האופניים שלי והם הרגישו לפתע כשווים הרבה יותר, בודאי ביחס לגלגלי האלומיניום דקי הגזרה הקודמים שהיו עליהם. בבדיקת מדד תשומת הלב – כמה פניות ושאלות קיבלתי על ציוד בבר בהר, הם שברו שיא חדש כאשר לא היו הרבה מבטים שלא הופנו אל עבר ה Canyon הלבושות ב RacePace.
בעליות – הפתעה. מבחינת משקל דווקא הגלגלים העמוקים האלה מרגישים מעולה – בפחות מ 1600 גרם הם קלים למדי ומספקים גם חווית טיפוס טובה. הם קשיחים והתגובתיות שלהם היתה מצוינת.
בירידות מהירות – במעל 50-60 קמ”ש תרגישו את השפעת העומק על יציבות – הגלגלים רוצים להמשיך ישר ולא להסתובב. זו תופעה שאינה יחודית לדגם הזה אלא אופיינית לגלגלים עמוקים, וחשתי בה גם כשבחנתי גלגלי 50מ”מ אחרים.
הרגישו מצוין גם בעליות!
בסיבובים רוחב החישוק והצמיגים בהחלט הבריקו. הרוחב הזה הוא משמעותי – מדובר ב 23מ”מ שמנמנים שממש מתקשים לעבור את מפתח המעצור בהכנסה והוצאה של הגלגלים. יש מגמה להרחיב את החישוקים ואם אתם רוכשים היום גלגל כדאי שתתנו את הדעת על המספר הזה. אם בעבר הרוחב היה סטנדרטי למדי ועמד על 19 מ”מ בד”כ – הרי שהיום יצרנים רבים מרחיבים לרמות של 21-24 מילימטרים. HED היו מהראשונים שהשתמשו בשיטה הזו מתוך לקחים שלהם במנהרת הרוח. לדבריהם החישוק הרחב יותר גורם לצמיג להתיישב עליו בצורה נכונה יותר (אותם צמיגי 23מ”מ האופיניים לאופני כביש – אין צורך לרכוש צמיגים רחבים יותר), בכך שהרוחב הנוסף מונע את כניסת הצמיג פנימה באיזור המפגש שלהם, ולכן שומר על תפקוד אירודינמי יותר.
יש גם טענות שכיוון שהצמיג נוטה פחות להתקפל ב”קיר הצדדי” שלו תחת עומס משקל הרוחב בגלל התמיכה הרחבה יותר בבסיסו, וכיוון שהוא פוגש את האספלט בזוויות אחרות יש אחיזה טובה יותר בסיבובים. עוד יתרון של הרחבת החישוק, הוא שאפשר לנפח פחות מבלי להסתכן בפאנצ’רי צביטה (pinch flats), מה שמייצר יותר שטח מגע לגומי עם הכביש ולכן מגדיל אחיזה.
לקנות היום גלגל ברוחב של פעם, כשהמגמה הזו כל כך התבססה זה מתחיל להיראות כמו טעות. הרגשתי טוב איתם בסיבובים וגם הצמיגים תרמו לאחיזה טובה מאוד. הצמיגים לא היו אצלי תקופה ארוכה מספיק כדי לחוות דיעה על אמינות, אולם זה צמיג קלינצ’ר תחרותי קליל (185 גרם, מה שלא מרמז על צפי לאורך חיים משמעותי) שנותן אחיזה יפה. הוא מיוצר על ידי חברת דורו הטאייוואנית, עם צפיפות גומי 150 TPI ומתנפח ללחץ של 145 PSI.
עצירה – מקובל לייחס את בעית העצירה כחולשה טיפוסית של גלגלי קרבון. האמת שפה איכות העצירה על יבש היתה מעולה. שילוב כריות המעצור שסופקו עם הגלגלים, ביחד עם משטח העצירה משולב הבזלת ייצר חוויה שאינה שונה כמעט מבגלגלי האלומיניום שלי. צריך לסייג רק שלא בדקתי בתנאים רטובים שמקצינים את הבעיה הזו בד”כ ובעיקר בהם מתגלים הבדלים בין עצירת גלגלי קרבון לאלומיניום.
במישורים ההבטחה ממומשת הייטב. ברור שאין דרך לשפוט את האווירודינמיות אבל ההרגשה טובה, מהירה ויציבה. התחושה מזכירה מעט את המקבילה בשטח – המעבר לחתך עמוק מזכיר משהו בתחושות ברכיבות מישור ארוכות את המעבר מגלגלי 26 לגלגלי 29 באופני הרים: יש איזה תחושה של שימור מהירות עדיף לאורך זמן, ופחות אנרגיה מושקעת כדי לייצר מהירות ממוצעת גבוהה יותר במישורים. לרוח צד ומתארי עליות – עומק של 60מ”מ הוא לא בדיוק הבחירה האופטימלית: לנסיעה לשבוע רכיבה באלפים הצרפתיים שנפלה בדיוק על תקופת המבחן הזה, בחרתי בגלגלי האלומיניום צרי הפרופיל שלי, והשארתי את אלה בבית. רוחות צד בירידה מהירה בהרים זה לא משהו שאני מעוניין לבדוק דווקא עם ה Set Up הזה. מצד שני לרכיבות המישור והטמפו מהבית שלי בשרון הייתי שמח להחזיק עוד צמד גלגלים כזה בדיוק או 50מ”מ.
חסרונות
סאונד רועש – לא אהבתי את הרעשים שמייצרים הגלגלים האלה. בפריילוף תתקלו בצליל ה”טרררר” הבולט והחזק (שמאפיין בין השאר את הנאבות של DT Swiss) – אם אתם רוצים לעצבן את הרוכב שקורע את התחת בהובלה מקדימה שאתם בגלגול רגליים קליל מאחוריו זאת הדרך. לא מנומס. בעצירה בירידות תלולות נשמעו חריקות בלמים די חזקות, והגענו למסקנה שזה יכול להוות תחליף לא רע לאורות ברקס. מה שבטוח, במסגרת המתקפה הרב חושית של הגלגלים האלה על הסביבה, הצלילים מהווים תוספת רבת השפעה על המראה: אקסטרוורטים? מצאתם את הגלגלים שלכם!
ניפלים חיצוניים – אצל רבים מיצרני גלגלי האירו המובילים הניפלים נמצאים בתוך הפיירינג. פה הם בחוץ, וזה פחות אווירודינמי כנראה אבל הרבה יותר פשוט ונוח לתחזוקה וכיוון בגלל גישה חיצונית קלה. אני לא סגור על זה שיש פה חסרון.
קחו בחשבון את עניין הכריות לגלגלי קרבון – חישוקי קרבון מחייבים כריות מעצור ייעודיות. למעשה ישנם יצרני גלגלים רבים (ENVE, ריינולדס ואחרים) שמפתחים כריות ייעודיות המתאימות באופן אופטימלי למשטחי העצירה שלהם, ומסייעות להפחתת אותו חום שמנסים להמנע ממנו. המשמעות היא, שאם יש לכם גלגלי אימון, או גלגלים אחרים לעליות – תצטרכו להחזיק אותם מאותו יצרן וחומר, או להחליף גם כריות במעבר בין גלגלים. לא נוח במיוחד…
נקודת כשל ברת פתרון: מאריך הונטיל הגיע ללא הברגה חיצונית לשסתום
יש בעיות לפעמים עם בירורי המידע לגבי איכויות, סטנדרטי בטיחות וכו’ – למשל מה מקסימום משקל מותר לגלגלים? לחישוק? לנאבות?
הנקודה שהכי הפריעה לי היא המתאם לונטיל – הגלגל סופק עם צינור מאריך בעל הברגה בצד אחד שמבריגים לונטיל מבחוץ אחרי שמשאירים את השסטום שלו פתוח בתוך החישוק. החלק הנותר בחוץ אחרי שעושים את זה הוא פשוט צינור ללא הברגה או שסתום חיצוני. המשאבה בקושי נתפסת על זה, ומאוד קשה לנפח. עם האחורי היה יותר קל משום מה אבל את הקדמי לא הצלחתי לנפח לבד, וגם עם עזרה – זה לא תפס מעל לחץ אוויר מסוים, ודי נמוך. גם בקדמי וגם באחורי לא הצלחתי לקבל חיווי ברור מהמשאבה לגבי לחץ האוויר – היא פשוט לא התקבעה עליו באף מצב. היבואנים מוסרים כי הם בודקים החלפה לפנימיות עם ראש מתחלף ומתאם שמוברג על הונטיל ומוציא את השסתום עצמו אל מחוץ לחישוק.
סיכום
כשמחזיקים אותם ביד ובוחנים אותם, הם נראים מצוין: הגימור טוב מאוד ואיכותי, שכבת הלקה נמשכה מעל למדבקות, גימורים חלקים, ומראה קרבון אחיד.
גם ברכיבה הם מצוינים – מרגישים טוב מאוד ומתאימים במיוחד למישורים וטריאתלונים. במשקל נושק ל 1600 גרם וקשיחות צדית מצוינת תרגישו איתם טוב מאוד גם בעליות, למרות עומקם המשמעותי.
תמיד יש נעלם בקניה כזו לגבי רמת האחריות, האמינות, וקשה להעריך מה כמויות המלאי, חלפים ורמת השירות שהם יוכלו לתת לאורך זמן, אבל בדיוק בבעיות האלה טמונה ההזדמנות האדירה של קניה כזו – כיוון שיש סיכוי לא רע שמדובר ברמת מוצר מעולה, מיצרן שמייצר לכמה מהמותגים המערביים המוכרים, ושיודע מה הוא עושה. יש סיכוי שבקנייה כזו אפשר לקלף את כל השכבות השיווקיות, הפרסומיות והתפעוליות שמכבידות על מחירי הגלגלים של חברות מערביות ומייצרות תמחורים מוגזמים, ומי שמוכן לקחת את הסיכון המחושב הזה, ויצליח לו, יכול להנות מרווח גדול.