כשיולי מגיע זה סימן לפנות את הלו"ז ולהתמכר למירוץ הכי יוקרתי בענף האופניים. הטור דה פראנס 2025, מספר 112, יוצא לדרך בשבת הקרובה 5.7.25. דני אסקרוב מגיע כועס על חוסר התחרותיות בענף, ועל ההרכב הבעייתי של הקבוצה הישראלית ומציע לעשות בלאגן.
האם כוכב על עושה טוב לענף כולו?
כמה השליטה של אלוף העולם טדאיי פוגאצ'ר מוחלטת? את הטור והג'ירו אשתקד הוא פירק, רמס וכבש בקלילות. ה"פוג" ניצח 6 שלבים בכל אחד ומשם המשיך לאליפות העולם ושם ברח לסולו של 100 קילומטר. גם העונה הוא מנצח את רוב המירוצים בהם השתתף. בתחילת החודש במירוץ ההכנה היוקרתי לטור "הדופינה" ראינו שהפער בין פוגאצ׳ר לשאר הפלוטון, ואפילו ביחס ליריבו העיקרי יונאס וינגגארד, רק הולך וגדל. בשלב הפתיחה הוא ניצח את מתיו ואן דר פול בספרינט.
את השליטה בהרים הוא השיג לעיתים מבלי להתנשף ובלי לקום מהאוכף. וכך,כשאנחנו צופים בפלא על גלגלים מתחילת מרץ ועד עמוק לתוך אוקטובר שנה אחרי שנה, כל מה שהכרנו וחשבנו על טקטיקה במרוצי אופניים, כבר לא תקף. הרעיון בספורט האופניים שקבוצה של רוכבים נעה מהר יותר מרוכב בודד בזכות יתרון הדראפטינג כבר לא רלוונטית. המסקנה שלי – לספורט האופניים יש בעיית תחרותיות, אבל תופתעו שזו לאו דווקא בעיית טאדיי פוגאצ׳ר. זו בעיה כללית. אם פוגאצ׳ר לא היה מתחרה בטור, כנראה שיונאס וינגגארד היה מנצח בפער די גדול. אני חובב ספורט תחרותי בו הניצחונות מגיעים במסגרת מאבקים צמודים, התקפות מפתיעות, תעוזה וטקטיקה.
הפערים במספרים עבור חובבי מד הוואטים
לפני 9 חודשים, פוגאצ׳אר התראיין לפודקאסט של פיטר אטייה. בראיון, סיפר הסלובני שהוא יכול לרכוב 5 שעות בזון 2 ולייצר 320-340 וואט על 65 ק״ג (4.9-5.2 וואט לק״ג). אם זה מה שהוא יכול לעשות באימון קל של 5 שעות, מה קורה כשהוא לוחץ?
את העליה האחרונה בשלב 6 של הדופינה (דומאנסי, 2.53 ק״מ, 8.81%) רכב פוגאצ׳אר ב 6:15 דק, 7.79 וואט/ק״ג, יונאס רכב את אותה עליה ב 6:35 דק, 7.32 וואט/ק״ג. זה הבדל של 0.47 וואט לק״ג (6.5%). זה אומר שאם פוג נתן ביצוע שיא, יונאס צריך להשתפר ב 6.5% נוספים עד העליות של הטור בכדי שתהיה תחרות… לא פשוט.
הניוזלטר
כדאי להצטרף – זה רק פעם בשבוע:
.
אני מתקשה לחשוב על ענף ספורט אחר פרט לקפיצה במוט, בו הפער בין הטובים בעולם גדול כל כך. דוגמה טריה לתחרותיות היא ליגת ה-NBA שבה הפעם האחרונה בה אותה קבוצה הצליחה לזכות באליפות שניה ברציפות הייתה גולדן סטייט ב-2018, מאז מכתירים אלופה חדשה בכל שנה. עושה רושם, שאם לא תהיה הפתעה, הטור הקרוב יהיה אומנותי לפחות כמו מרבית הניצחונות האחרונים של פוגאצ׳ר. חובבי הטיקטוק והאינסטה מוזמנים לצפות בקליפ קצר וליהנות ממופע ראווה בהם הוא רוכב לבדו ומנצח ללא תחרות.
הדני יונאס וינגגארד, היריב העיקרי ומנצח הטור ב-2022 ו 2023 (תמונה: צ'רלי לופז A.S.O).
קברניטי הענף נהנים מהחגיגות…בינתיים
חברת ASO הבעלים של הטור דה פראנס והגוף החזק ביותר בענף יודע שכוכב על יכול לעורר עניין בקרב קהלים חדשים. רבים זוכרים את ראשית שנות האלפיים העליזות בהן רוכב טקסני ניצח ב-7 מהדורות רצופות ומשך איתו אוהדים רבים מהשוק האמריקאי. הרומן ידע עליות ומורדות וגם שינויים בחוקי התחרות שנועדו לצמצם את השליטה של ארמסטרונג בטור. לדוגמה, הגבלת פער מקסימלי בתחרות נג"ש קבוצתי.
בחזרה להיום, כרגע עושה רושם שכולם נהנים מכוכב העל החייכן והכריזמטי שרוכב בקבוצת האמירויות. בדומה לענף הכדורגל, שכנינו מהמפרץ אוהבים לרכוש קבוצות ספורט ועושים זאת ללא הגבלת תקציב. הניצחונות מביאים כבוד וגאווה שבתורם גורמים להגדלת ההשקעה והתקציבים. הפינוקים מגיעים כמובן גם לעסקנים ויוצרים יחסי גומלין. המארגנים בינתיים נהנים מתופעת הפוג שעל פי גילו הצעיר יכול לשבור את שיא הניצחונות בדירוג הכללי. ההיסטוריה תגלה לנו כיצד יסתיים הרומן. ניסיון העבר מלמד ששליטה כזאת עלולה להיגמר בדמעות על ספה של מארחת תוכנית טלוויזיה. נזכיר שטדאיי רוכב בקבוצה שמנהליה נקשרו בעבר לתוכניות שיפור ביצועים. בינתיים טרם התגלו שלדים בארון, להבדיל ממנצחי עבר סידרתיים בשנים האחרונות כמו קונטדור ופרום.
השלבים בפתיחה יכולים לייצר דרמות
בחירת מסלולים חכמה יכולה למנוע מהפערים לצמוח מוקדם מידי ואפילו ולאתגר את השליטה של פוג. המסלול במהדורה הנוכחית של הטור דה פראנס אימץ מתכון שבו עושים שימוש בג'ירו האיטלקי. שלבי הפתיחה אינם כוללים הרים גבוהים, אבל שפע גבעות ואזורים החשופים לרוחות ומלכודות כדי לנסות לערבב את הקלפים.
בג'ירו הדירוג הכללי נשאר צמוד ממש עד לטיפוס האחרון, המחיר היה צמצום אגרסיבי של מספר השלבים המסתיימים בעליה מסננת. בטור יודעים ששילוב בין דבוקה רעננה לשלבים בהם מאיצים וקלאסיקנים מחפשים ניצחון יכולים לגרום לפיצולים ובאלגן ללא קשר ליכולות הטיפוס בהרים. אם נוסיף את העליה בהסתברות לתאונות יחד עם הגיאוגרפיה החשופה לרוחות בצפון צרפת והרי שקיבלנו מתכון לדרמה מוקדמת. פיצולים אם יהיו לא יאפשרו לאף אחד לנצח את המירוץ, אבל יכולים לאתגר את היכולת לנצח אותו בהרים בשבוע השלישי.
קאבנדיש שובר את שיאי הניצחונות בשלבים שגם אליו פוג מכוון (תמונה:ג'ונתן בישה A.S.O).
הרכב מבוגר וחסר השראה של הקבוצה הישראלית
אחרי שלוש שנים בהם הורגלנו לקבוצה ישראלית תוססת שמביאה אנרגיה ושמות חדשים לקדמת הבמה, נאלצה ישראל פרמייר-טק לבחור הרכב שנראה שמרני ומבוגר לאירוע הגדול של השנה. וודס, אקרמן, ניילנדס, לוטשנקו ובוייבין כבר בשלהי הקריירה ונמצאים הרחק מעבר לשיא. וודס לדוגמה לא הצליח לסיים תחרות חד יומית בסבב העולמי מאז מרץ ובמרוצי השלבים לא הצליח להתברג בעשיריה ראשונה באף מרוץ. זו תהיה הפתעה עצומה אם נראה אותם מנצחים שלבים או מרשימים בשדה חזק כמו זה של הטור.
לסגל המקצועי היה אתגר אמיתי לגבש הרכב ,חלק מהכשרונות פצועים (סטיבי וויליאמס), חלק אחר כבר הרשים בג'ירו וזכה למנוחה (דרק ג׳י). נקודות האור על פי ביצועי העונה עד עתה הם ג׳ו בלקמור וג'ק סטיוארט שהוכיחו שהם מגיעים בכושר וינסו לבלוט גם על הבמה הגדולה בצרפת. עדיין להצגה הגדולה של השנה היינו שמחים לראות יותר פלפל ותעוזה, ואם המבוגרים כבר מעבר לשיא אז מדוע לא לתת הזדמנות לצעירים כמו איתן ורנון, עודד קוגוט או נדב רייסברג לצבור ניסיון גם במחיר של פחות בכירים בסגל?
דרק ג'יי, כוכב של הקבוצה הישראלית ינוח ביולי אחרי ג'ירו מוצלח (תמונה: צ'רלי לופז A.S.O).
אם לא מגיעים בשביל להפסיד אז יאללה בלאגן
קבוצת וויסמה לאחר הניצחון של סיימון ייטס בג'ירו הם המתחרה החזקה ביותר וצריכה לחפש דרכים לאתגר את פוג והאמירויות. אם בהרים הוואטים ברגליים לא מספיקים אז צריך ללחוץ ולייצר בלאגן בכל הזדמנות אחרת. ההחלטה צריכה להיות כבר מהזינוק, לפוג וקבוצתו לא עוזרים בשום מצב, רק תוקפים. מחפשים את הרגע ומייצרים בריתות עם קבוצות אחרות שיש להן עניין בתחרות, ניצוצות ראשונים שהסתיימו בהפסד ראינו בדופינה ביוני, אולי ביולי זה כבר יעבוד.
ואן ארט שסייע לייטס לקחת את הג'ירו יחד עם וויקטור קמפרנטס ואפיני צריכים לחפש רוחות צד, פניות, ירידות ארוכות כדי למצוא בקיעים בחומה האמירתית. ייטס שאולי הספיק להתאושש מהג'ירו צריך לפתוח בשיא הכוח ולחפש את הכניסה לבריחות כדי להפעיל לחץ גם במחיר של טעויות ואובדן זמן. אם האלטרנטיבה היא לרכוב עבור מקום שני אז יאללה ויסמה – שחקו התקפי ועשו בלאגן. אנחנו בעד תחרות ולא ממש חשוב מי מנצח בסופה.
לעומת ההרים שבהם הסיפור מוכרע על יחס וואט לקילו ושאר נתונים מדעיים, בגזרת הספרינטרים צפויה תחרות צמודה במיוחד. קטעי הפתיחה במישורים יאפשרו לפטישים לרדת בעוצמה ומי שימצא את המוג׳ו מוקדם יכול למצוא עצמו כמה ימים בחולצה הצהובה. כראשון נציין את הבלגי טים מרלייר (סודאל קוויק-סטפ) שבינתיים נחשב למאיץ בכושר הטוב מכולם. קבוצתו תתרכז בשמירה על רמקו אוונפול ולכן הוא יאלץ להסתדר כמעט בלי רכבת.
קבוצת טרק מגיעה עם המאיץ הענק ג'ונתן מילאן, בשיאו הוא יכול להביס את המתחרים בפער. ביוני מילאן ניצח שלב בודד בדופינה והרכבת שלו נראתה פחות מכוילת. אם הם הצליחו לתקן את הנדרש, אין ספק שהוא מסוגל להתמודד על החולצה הירוקה.
כוכב המהדורות האחרונות יספר פיליפסן (אלפסין-דקוניק) פחות חד העונה אבל כבר הראה שהוא יודע למצוא את הרגליים ביולי. יסייעו לו רכבת מושכים מעולה ובראשה ההולנדי מתיו ואן דר פול. בקבוצה הישראלית יש צמד מאיצים, הגרמני פסקאל אקרמן והבריטי ג'ק סטיוארט שינסו להתברג גבוה. כבכל שנה התסריט הסביר כולל תאונות, פסילות והרבה אקשן. שינוי בולט עשה העונה וואט ואן ארט, שפחות מתמודד במאוצים המונים. הבלגי איבד מעט מיכולת המאוץ הטהורה, אבל בשלבים עם עליות קצרות לפני הסיום הוא יכול להצטיין בעיקר כשהנמסיס ון דר פול רוכב לצידו. מאבקים שלהם בשלבי הפתיחה יכולים להיות פיצוי על פחות תחרותיות בדירוג הכללי.
ימי המרוץ: יום שבת 5.7.25 – יום ראשון 27.7.25, שידור ביורוספורט. שידור אונליין ברשת, למי שאין לו חבילת יורוספורט: פה
מאת: דני אסקרוב צילום: צ'רלי לופז, ג'ונתן בישה, A.S.O
