הטור דה פראנס יוצא לדרך, עם 21 שלבים במסלול מרגש המשלב חידושים, מסורת ונוסטלגיה. יותם ייבין עונה על מה אסור לוותר ומדוע:
1. שלב 2 (יום ראשון, 6/7), "קלאסיקה בלגית" בטור דה פראנס
אחרי יום פתיחה בו צפויים המאיצים להתגושש ובלגי אחד צפוי לחגוג, מגיע השלב בו החולצה הצהובה צפויה שוב להחליף כתפיים. אנחנו עוד רחוקים מההרים הגבוהים שיכריעו את הטור, אבל יש סיבות אחרות שעבורן שווה לסמן ביומן את השלב: הראשונה היא סכנת הרוחות האופייניות לאזור בצפון צרפת, שיכולות לגרום לפיצולים בדבוקה ולאובדן זמן יקר. השנייה היא הסיום הנפיץ לקראת עיירת החוף בולון-סור-מר על שפת תעלת למאנש. שלושה "קירות" קצרים הממוקמים בעשרת הקילומטרים האחרונים מבטיחים דרמות והתקפות מתוך הדבוקה.
זה שלב שמתאים כמו כפפה לז'וליאן אלפיליפ גרסת 2021, ועם השיפור שהראה בטור של שווייץ לאחרונה יש תקוות צרפתיות להחזרת עטרה ליושנה. וואט ון-ארט ומת'יו ון-דר-פול הם, כמובן, המועמדים הטבעיים לניצחון במסלול שכזה. נוסיף כרגיל את פוגצ'אר שמסוגל לנצח בכל פרופיל. סוס שחור יהיה הבלגי טיבו ניס, שיכול בהחלט להפתיע בהופעת הבכורה בצרפת.
פרט טריוויה משעשע: גם ב-1949 הסתיים השלב בבולון-סור-מר, כאשר הבלגי נורמן קלנס ניצח אותו ולקח את ההובלה בדירוג הכללי. למחרת הופיע קלנס בקו הזינוק לשלב הבא – ללא חולצת המוביל הצהובה, אחרי שמאמנו שכח אותה במלון על חבל הכביסה. לאחר שהובהר לו שלא יזנק ליום המירוץ, ואף יודח אם לא ימצא חולצה צהובה לעטות על גופו, לקח הבלגי המפוזר חולצת טי-שרט צהובה מאחד העיתונאים, ורכב איתה את השלב. עוד אנקדוטה נוגעת למאיץ של קבוצת רד-בול, דני ון-פופל – אביו זכה בקטע בטור של שנת 1994 בבולון-סור-מר, והוא יקווה לחולל נס ולשכפל את ההישג שלושה עשורים לאחר מכן.
רק פעם בשבוע:
פרופיל דומה יהיה גם בשלב הרביעי, מיני קלאסיקה שתסתיים ברואן (יום שלישי, 8/7) וביום השביעי, המסתיים במור-דה-ברטאן המיתולוגי (יום שישי, 11/7). הקיר של ברטאן, שזכה לכינוי "האלפ-דואז של ברטאן", כבר ראה קרבות מסעירים בהיסטוריה המודרנית של הענף, כשבשנת 2011 קאדל אוונס גבר על אלברטו קונטאדור בקרב צמוד בטיפוס, ועשור לאחר מכן ון-דר-פול היה זה שחגג בסוף העליה, והשתלט גם על החולצה הצהובה.
אוונס וקונטאדור בפוטו-פיניש במור-דה-ברטאן בשנת 2011 (תמונה: ברונו באד, A.S.O)
2. שלב 13 (יום שישי, 18/7), נג"ש הררי
בין שני ימים מפרכים במיוחד בפירנאים, הכוללים מספר פסגות מיתיות כגון ההוטאקאם והטורמאלה, מגיע הנג"ש השני והאחרון במהדורה.
אם הנג"ש הראשון של הטור, בשלב הרביעי, היה מישורי ומתאים למומחים כמו רמקו וגאנה, את הנג"ש השני בחרו המארגנים להפוך לקרב בין המטפסים והמועמדים הבולטים במאבק על הדירוג הכללי. הנג"ש מסתיים בפסגה האייקונית פיירגוד, הידועה בחורף כמוקד עלייה לרגל לגולשי הסנואובורד.
שמונה ק"מ של טיפוס, בשיפוע ממוצע של 7.5%, המאפשרים פתיחת פערים גדולים בזמני הרוכבים. מטפסים נפלאים לא חסר בטור הנוכחי, מהחשודים הידועים כפרימוש רוגליץ', רמקו אוונפול או ז'ואו אלמיידה, דרך לני מרטינז הצרפתי ופלוריאן ליפוביץ' הגרמני ועד לנרט ון-אטבלט הבלגי, בהופעת בכורה בטור.
עם זאת, ברור שהקרב כאן הוא קודם כל ראש בראש בין פוגצ'אר לוינגגור. בפעם האחרונה בה הטור הגיע לפיירגוד, לפני שלוש שנים, פוגצ'אר ניצח בשלב אך וינגגור המשיך לזכייה בטור כולו.
פוגצ'אר גובר על וינגגור בביקור האחרון בפסגת הפיירגוד בפירנאים (תמונה: צ'רלי לופז, A.S.O)
3. שלב 16 (יום שלישי, 22/7), הר ונטו האגדי
השבוע המכריע של הטור מתחיל בבום, עם העלייה המיתולוגית להר ונטו הצרפתי. "הענק מפרובנס", כפי שהוא מכונה בפי המקומיים, קרוי על שם הרוחות העזות הנושבות בו לאורך כל השנה. הרוחות הללו, לצד השיפועים והטיפוס הארוך, הם שהפכו את ההר לאחד האתרים אליהם חוזרים המארגנים שוב ושוב במסלול של הטור.
קצרה היריעה מלתאר את ההיסטוריה העשירה של ההר בענף, מאז טיפס וירד אותו לראשונה על שני גלגלים צרפתי בשם אדולף בנואה בשנת 1902 ותיאר אותו כ"אקרובטיקה מסוכנת". הרוכבים בדבוקה יעברו בדרכם לפסגה לצד האנדרטה לזכרו של הרוכב הבריטי טום סימפסון, שמצא בעליה את מותו משילוב של התייבשות, עייפות וחומרים אסורים במהלך הטור של 1967.
בביקור הבא בהר האימתני, שלוש שנים מאוחר יותר, ניצח אדי מרקס האגדי, אך גם הוא גרם למיליונים להחסיר פעימה כאשר איבד את ההכרה מתשישות ברגע שחצה את קו הסיום.
עוד זכור היטב מיודענו כריס פרום, מקבוצת ישראל פרמייר-טק, אשר ברח על ההר ב-2013, בדרך לזכייה ראשונה מתוך ארבע. כעבור שלוש שנים אותו פרום היה מעורב בתאונה בין הרוכבים, הקהל ואופנועי הליווי – תאונה אשר גרמה לו לנטוש את האופניים, ולרוץ במעלה ההר.
העובדה שהרוכבים הבולטים בדירוג הכללי יגיעו הפעם לראשית הטיפוס לאחר יום המנוחה, מעלה את האפשרות להסתערות על ההר. מעבר למטפסים הרגילים, צריך לזכור שהר ונטו איננו מקום רגיל, ושקורים בו דברים לא רגילים. לראיה, המנצח האחרון על ההר, בטור לפני ארבע שנים, היה דווקא ווט ואן-ארט – לא בדיוק החשוד המרכזי בימים הרריים שכאלו, בדרך כלל. אולי זה יכול להיות גם היום לגיבור צרפתי שיזכה ברגע של תהילה, וכל העיניים יהיו על רומן גרגואר הצעיר, או על גיום מרטין הוותיק.
ואן-ארט מטפס את הר ונטו בדרך לניצחון בשלב ה-11 של מהדורת 2021 (תמונה: פולין באלה, A.S.O)
4. שלב 18 (יום חמישי, 24.7), שלב המלכות שיקבע הכל
שלושה ימים עמוסים עוד מחכים לרוכבים אחרי השלב ה-18, ובכל זאת מבט במפת המסלול יגלה שזה כנראה היום שיכריע את הטור כולו. שלוש מנות קטלניות של טיפוס מפרך.
המנה הראשונה של היום היא הר גלנדון ("Glandon") – המנה ה"קלה" של הארוחה הסדיסטית הזו, עם יותר מ-21 ק"מ של טיפוס, בשיפוע ממוצע של יותר מ-5%. את הפסגה הזו חצה, לראשונה בטור, הרוכב הפולני הראשון בטור דה פראנס, אדוארד קלבינסקי, אי שם בשנת 1947.
מיד לאחר הירידה מגיעה המנה השנייה, הר מדלן ("Madeleine") המפורסם. משמעות השם בצרפתית היא מריה המגדלית, תלמידתו המפורסמת של ישוע, אבל מדובר גם בעוגיית ספוג צרפתית מסורתית רכה וחביבה. הטיפוס על ההר, בניגוד גמור לעוגיה, לא מומלץ לכל אחד, ולא צפוי להיות רך וחביב כלל.
העלייה מעט קצרה יותר מהטיפוס הראשון אך תלולה בהרבה, עם שיפוע ממוצע ודי אחיד של כמעט 8%.
לחצו פה לקבל את הכתבות בווצאפ (קב' שקטה!)
מספיק? לא בשביל הרוכבים הטובים בעולם, שיגלשו מטה ויחלו מיד בטיפוס לקורשבל, הידוע בכינויו Col de la Loze על שם פסגת ההר הסמוך. בטור דה פראנס יש משמעות לוותק, וגם הרים מקבלים את מעמדם לעתים קרובות בהתאם לשנה בה החלו לטפס עליהם הרוכבים. זה לא כך עבור העלייה לקורשבל, שנסללה רק ב-2019, ונכנסת לטור בפעם השלישית בלבד.
בעיני רבים היא בדרך להיכל התהילה של הטיפוס הדו-גלגלי, והסיבה טמונה בדרגת הקושי – יותר מ-26 ק"מ, בשיפוע ממוצע של 6.5%, וקטעים רבים בשיפוע דו ספרתי.
ההר מדורג ראשון בדרגת הקושי של הטיפוסים בצרפת כולה (הר ונטו רק שלישי), והאוסטרלי ריצ'י פורט, שסיים בו חמישי בטור ב-2019, תיאר אותו כקשה ביותר אותו טיפס בכל הקריירה שלו. רק לפני מספר ימים סרטון של רמקו אוונפול מטפס את ההר ברכיבת אימון הפך לויראלי, כאשר עצר בפסגה ותיאר את העלייה כ"קשוחה, לא רגילה ומאד מאד ארוכה".
בפעם האחרונה בה הגיעה הדבוקה לפסגה הזו, לפני שנתיים, חזינו בהתפרקות המפתיעה של פוגצ'אר. שש דקות שלמות הפסיד הסלובני לוינגגור בדרך לסגנות בטור, ברגע נפלא שהוכיח שמדובר בבן תמותה, למרות הכל. השנה הדומיננטיות של פוגצ'אר בהרים על פני מתחריו העיקריים נראית מוחלטת, והוא יקווה לסגור מעגל דווקא שם, ולהתקרב לזכייה הרביעית שלו בקריירה. ההימור שלי – הוא גם יצליח.
וינגגור ופוגצ'אר בטיפוס לקורשבל ב-2023, רגע לפני ההתפרקות של הסלובני (תמונה: פולין באלה, A.S.O)
5. שלב 21 (27.7), דרמה במונמרטר
לפני כמה שנים טיילתי באופני כביש באזור כפרי מקסים, סביב העיר בובה (Beauvais), והגעתי לצפון פריז. היה לי זמן פנוי לפני הרכבת עליה תכננתי לעלות חזרה, והחלטתי לטפס עם האופניים לגבעה התלולה של מונמרטר – אותה שכונת אמנים פסטורלית הקרויה על שם מרטירים נוצרים, שראשיהם עדיין נחים איפשהו באדמתה.
קילומטר של עליה באבני מרצפות מסורתיות עד לבזיליקת "סקרה-קר" בפסגה, הביאו אותי לקנות במחיר מופקע פחית קולה קרה, ולדמיין כיצד מתחרים פה רוכבי הטור לעיני יושבי בתי הקפה הציוריים. בשנת 2024 שמעו אלוהי האופניים את משאלותיי הכמוסות, והביאו את מארגני האולימפיאדה לסיים את מרוץ הכביש עם הקפות סביב הגבעה התלולה.
ראו מארגני הטור דה פראנס כי טוב, ושנה לאחר הניצחון היפהפה של רמקו אוונפול (והמקום השני המרגש לא פחות של המקומי ולנטין מדואה), החליטו להכניס את העליה שלוש פעמים בשלב הסיום. שנה אחרי שהשלב האחרון הודר מפריז עקב האולימפיאדה, חוזרים הרוכבים לעיר הבירה ויסיימו בשאנז אליזה – אבל שום דבר חוץ מזה לא יהיה רגיל בדרך לשדרה המפורסמת.
אם באופן מסורתי מוקדש היום האחרון לחיוכים ולהרמת כוסית בקצב טיול של שבת בבוקר, עד ההגעה להקפות בפריז, השנה צפויה הדבוקה העייפה לשעוט ברחובות הצרים, שעשויים להוות במה למאבק אחרון וקובע על הדירוג הכללי, במידה והפערים יהיו של שניות בודדות.
גם אם הזוכה בחולצה הצהובה לא ייקבע כאן, אל תצפו לספרינט המוני, כפי שהיה בשאנז אליזה בכל שנה. מבין המאיצים, ג'ונתן מילאן הוא כנראה היחיד שיכול אולי לשרוד את הטיפוסים התלולים, והוא צפוי לנצח בספרינט כל קבוצה שתגיע איתו לקו הסיום. לצדו, כמובן, צריך לקחת בחשבון את אוונפול, מדואה ו-ואן-ארט – הטריו שעמד על הפודיום באולימפיאדה לפני שנה. הא, ופוגצ'אר, כמובן, אותו צריך כאמור להזכיר תמיד, למקרה והוא ירצה להשתעשע לעיני עמנואל מקרון.
רק פעם בשבוע:
הדרמה הצפויה משמחת צופים רבים, אבל יש לה מחיר, מעבר לחריגה מהמסורת החשובה כל כך לצרפתים. חלק מהרוכבים מתלוננים וטוענים, במידה של צדק, להפקרות בטיחותית. הם טוענים שמרוץ בו דבוקה עייפה, אך רעבה לניצחונות, שועטת על אבני מרצפות ברחובות צרים, יסתיים בוודאי בתאונות. החשש נובע בעיקר מהרגעים בהם יווצרו "פקקים" בקדמת הדבוקה, בניסיונות הבלתי פוסקים לשפר מיקומים ברגעים האסטרטגיים.
חששות אלו של הרוכבים מעלים שוב את הדיון המוצדק של המחיר אותו נאלצים ספורטאים לשלם עבור הדרמה של הצופים בבית, כאילו הם גלדיאטורים הנשלחים לזירה מסוכנת, להנאת הקהל.
הדבוקה שועטת על יד שער הניצחון בפריז במהדורת 2023 (תמונה: פולין באלה, A.S.O)
מתי יכולים בקבוצת ישראל פרמייר-טק להיאבק על הניצחון?
הקבוצה הישראלית, המזנקת גם השנה ללא ישראלים בהרכב, מגיעה במטרה למצוא ניצחונות בשלב או שניים. שלבי ההרים המכריעים הנזכרים כאן, כמו גם היום האחרון במונמרטר יכללו מאבקי דירוג כללי, ובתסריט סביר לא יאפשרו ניצחון של הבריחה. גם בשלבי הספרינטים השטוחים, בקבוצה הישראלית יכולים לקוות לכל היותר למקום בחמישיה הראשונה, בעזרת המאיץ הגרמני פסקל אקרמן.
אם כך, נראה שהסיכוי הגבוה ביותר יהיה בשלבי הגבעות, בהם קבוצת בריחה תנסה להגיע עד לניצחון. נראה שכרגע, האיש עליו יכולה הקבוצה לבנות יותר מכל, הוא הבריטי ג'ייק סטיוארט. הבריטי, שיצא מפרויקט האקדמיה הנפלא של קבוצת FDJ הצרפתית, ניצח שלב יוקרתי בדופינה לפני שלושה שבועות, ומגיע בכושר מעולה לבמה הגדולה בעולם.
לצדו עשוי לבלוט בן ארצו, ג'ו בלקמור, המסוגל לשרוד טיפוסים ארוכים, ומגיע גם הוא אחרי הופעה נאה בטור של שווייץ. אלכסיי לוטסנקו הקזחי ומייקל וודס הקנדי ינסו להדהים גם כן, כשהם נראים כרגע רחוקים משיאם. בשבוע הראשון אפשר להמליץ לעוקב הישראלי לעקוב אחרי השלב הרביעי המסתיים ברואן, ובשלבים השישי והשביעי, המסתיימים בנורמנדי וברטאן.
בשבוע השני אפשר לקוות להזדמנות בהגעה לטולוז בשלב ה-11, אחרי מספר גבעות מאתגרות בכניסה לעיר, או בשלב ה-15 המסתיים בקרקסון. בשבוע האחרון נראה שהסיכוי היחיד להפתעה כחול-לבן הוא בשלב לפני האחרון, המסתיים בעיירה השלווה פונטרלייה, על-יד הגבול השוויצרי.
הוגו הול מנצח שלב עבור ה-IPT בטור בשנת 2022 (תמונה: פולין באלה, A.S.O)
ימי המרוץ: יום ראשון 5.7.2025 – יום ראשון 27.7.25, שידור ביורוספורט.
שידור אונליין ברשת, למי שאין לו חבילת יורוספורט: פה
מאת: יותם ייבין
צילום: צ'רלי לופז, ברונו באד, פולין באלה (A.S.O)
