אליפות העולם באופני כביש הגיע לסיומה ויש לנו אלופים חדשים. רוהן דניס האוסטרלי שרף את מסלול הנג”ש האישי ואלחנדרו וולוורדה הוותיק מצליח סוף סוף לטפס למדרגה העליונה בפודיום. שניהם ילבשו בגאווה את חולצת הקשת במהלך עונת המירוצים של 2019.
מאת: אורן ארד
|צילומים: UCI
ערבוב צבעי הקשת
אליפות העולם היא מירוץ כביש שונה משאר מירוצי העונה החד-יומיים: בדומה למירוץ האולימפי (כל 4 שנים), גם באליפות העולם (כל שנה) רוכבים מייצגים את מדינתם ולא את קבוצת האופניים שלהם. הצופים במירוץ צריכים להתאמץ במיוחד לזהות את הרוכבים המוכרים במדי הנבחרת הלאומית שלהם. מבלבלת במיוחד העובדה שבין חברי נבחרת לאומית ישתפו פעולה רוכבים היריבים זה לה בשאר השנה. כך אנו זוכים לראות לדוגמא את וואוּט פּוֹלס (סקיי) בּוֹקֶה מולמה (טרק סגפרדו), טום דומולן (סן ווב) וסטיבן קרויצוויק (לוטו יאמבו), כולם עוטים את החליפה הכתומה של נבחרת הולנד ועובדים יחד. למזלנו הרוכבים מחליפים רק את חליפת הרכיבה לצבעי הנבחרת וכך ניתן לזהות מרחוק מי הוא מי על פי הקסדה והאופניים שנשארים בצבעי הקבוצה.
ההבדל המהותי בין נבחרת לקבוצה
רוכבי אופניים, כמו ספורטאים רבים בכל תחומי הספורט, שמחים וגאים לייצג את מדינתם. עם זאת לא ניתן להתעלם מהעובדה שהפרס הניתן לאלוף העולם במירוץ אופניים הוא אישי לגמרי ולא מעניק שום תועלת לחברי הנבחרת שהשתתפו במאמץ להשגתו. דווקא קבוצת הבית המקצוענית של הזוכה, תהנה מהיוקרה של אלוף העולם בקרבה בעוד חבריו לנבחרת יחזרו בידיים ריקות לקבוצות שלהם. בעוד שחברי נבחרת סלובקיה לא קיבלו מאומה מהיותו של פטר סאגן אלוף העולם, יצרן מכשירי החשמל הגרמני BORA, נותן החסות הראשי של קבוצת בורה האנסגרו הרוויח דיבידנד שמן מהצלחותיו של הרוכב הכוכב שלו באליפויות העולם בשנים האחרונות.
מנצח השנה אלחנדרו וולוורדה אמנם רוכב עבור קבוצת מוביסטר הספרדית ולכן חלה חפיפה מקרית בין גאוות הלאום האישית שלו לבין לאום קבוצתו, אך קשה לומר שדויד דה-לה-קרוּז ויונתן קסטרוֹוִייֶחוֹ מסקיי הקריבו עצמם עבורו בזמן המירוץ כמו שהיו עושים ללא סייג למען ניצחון קבוצתם האמיתית בטור דה פראנס. מסיבה זו התנהלות המירוץ הכביש באליפות העולם היא יותר מירוץ יחידים מאשר מירוץ קבוצות. אמנם ניתן לזהות עבודה קבוצתית בנבחרות מסוימות, בעיקר בחלק הראשון של המירוץ, אך לקראת הסוף זה כל אחד לעצמו.
אל תפסידו כתבות מעניינות- הצטרפו ניזולטר השבועי:
מה היה שם
בניגוד למירוצי הקלאסיקות החד יומיות, מסלול אליפות עולם הוא בדרך כלל מעגלי וכולל מספר מסוים של הקפות בכל מקצה, כאשר מקצה גברים עילית הקשה ביותר כולל את המספר הגבוה ביותר של הקפות והמרחק המצטבר הרב ביותר. השנה המירוץ כלל 6 הקפות סביב עיירת הסקי באיגלס שבמחוז אינסברוק באוסטריה והקפה שביעית שכונתה “הקפת הגיהנום” Höll Lap הכוללת גם טיפוס אחרון וקשה במיוחד לפני הגלישה לקו הסיום.
דאגלס אדמס, שסיפר שקיבל את ההשראה הראשונה שלו למדריך לטרמפיסט בגלקסיה בעת שהותו באינסברוק וודאי היה יודע לתאר טוב ממני את גודל השעמום שהמסלול הזה סיפק לצופיו. הפלוטון התחיל מסלול כביש סתמי למדי עד שנכנס להקפה הראשונה מתוך 7. ואז עולים…. יורדים…. וחוזר חלילה. חוץ מכמה פניות טכניות מעניינות וקירות קצרים בעיר העתיקה המסלול לא סיפק שום עניין. העניין העיקרי היה לראות כמה זמן סאגן מצליח להשאר בקבוצה (נשר כ-90 ק”מ לסיום).
בעליה השישית לאיגלס הקצב התחיל לעלות והיה כבר יותר מידי לכמה מהפייבוריטים של היום כגון מיכאל קוויטקובסקי מסקיי (פולין), דן מרטין מUAE (אירלנד), וינצנזו ניבלי מבחריין מרידה (איטליה) וזוכה הוואלטה הטרי סיימון ייטס ממיצ’לטון סקוט (אנגליה). כולם דמויות בולטות העונה והתשישות הכריעה אותם בסוף.
לקראת העליה האחרונה והקשה מכולן ניסו הצרפתים לייצר מהלך עם טיבו פינו (זוכה 2 שלבים בוואלטה השנה), ג’וליאן אלאפיליפ (זוכה דירוג ההרים בטור השנה) ורומן ברדה ופרצו קדימה בלוקחם איתם את ג’יאני מוסקון מסקיי (איטליה), מייקל וודס מ-EF Education (קנדה) ואת אלחנדרו וולוורדה ממוביסטר (ספרד).
על פני שיפועי הטיפוס שהגיעו לכדי 28% הצליחו לשרוד מקדימה רק ברדֶה הצרפתי, וודס הקנדי ווולוורדה, בעוד ברור לשלושתם שוולוורדה הוא בעל הספרינט החזק ביותר בינהם, הם ירדו במורד ההר תוך ניסיונות עקרים להרחיק את הספרדי לפני הקו. גם טום דומולן שהצליח להצטרף לשלישיה ב-2 ק”מ האחרונים ניסה להפתיע בספרינט ארוך אבל חזר לאוכף מייד כשהרגיש שלא נותר לו כלום ברגליים.
ברדה, וודס ווולוורדה
אלוף העולם החדש
וולוורדה הוביל את הטור לקו הסיום, ביודעו שהמיקום הראשון הוא הגרוע ביותר לקראת ספרינט, אבל כשראה שאף אחד לא מאיץ, בעוברם את סימן ה-300 מטרים לסיום התחיל לעלות מהירות במעין ספרינט הדרגתי, אולי מתוכנן, אולי לא היו לו רגליים לספרינט פתאומי, אבל אף אחד לא הצליח לעבור אותו. למקום השני הגיע רומן בארדה, שהיה מאוד לא מרוצה, ושלישי מייקל וודס – שכן נראה שמח בחלקו.
אלחנדו וולוורדה בן 38 – קשיש מופלג במונחי אופניים. בעל קריירה ארוכה ומעוטרת הכולל שלל ניצחונות כמו גם תקופת השעיה עקב האשמות דופינג. וולוורדה עמד על הפודיום של אליפות העולם לא פחות משש פעמים לפני 2018, בה הצליח לראשונה לטפס למדרגה העליונה ולקבל את חולצת הקשת, אותה ילבש בגאווה במשך כל עונת 2019.
הופעת אורח מפתיעה
ואם חשבנו שלא נראה את פטר סאגן על הפודיום השנה אז שוב התבדינו כאשר האלוף היוצא עלה במיוחד לבמה כדי להעניק לספרדי את מדלית הזהב. זוהי מחווה נחמדה אשר מצד אחד מעידה על הכבוד העמוק וההערכה הספורטיבית השוררת בין כלל רוכבי העילית באופניים, יכול להיות אפילו יותר מבענפי ספורט אחרים. מצד שני זה יכול גם להעיד על קשר כבר לא כל כך בריא בין סאגן עצמו לבין חולצת האליפות, אם הוא חייב להעניק את התואר בעצמו בתור בעליו. יש לזכור שתואר האליפות מוענק על ידי ה-UCI, ולא על ידי סאגן, לכן זה גרם לי חיוך אך גם תחושת אי נוחות קלה.
אם זו תחילתה של מסורת בה בכל שנה האלוף המכהן מעניק את האליפות למחליפו יש בכך טעם רב ועדות נוספת לכבוד וספורטיביות. אם זה היה מופע חד פעמי רק של סאגן אז כנראה תישאר לי תחושת האי נוחות.
עומר שפירא: “נכשלתי. רציתי יותר”.
הולנד ניצחה: אנה ואן דר ברגן, האלופה האולימפית, תקפה את הדבוקה 40 ק”מ לסיום, גישרה לאמנדה ספראט האוסטרלית בבריחה, גילתה שהאוסטרלית לא ששה או לא מסוגלת לעבוד איתה והמשיכה לדרכה.
הנציגה הישראלית עומר שפירא, אשר סיימה את התחרות במקום ה-49 (11:14+) עם אכזבה, ועדכנה: “…בכנות לא ככה רציתי שזה יגמר. נכשלתי. רציתי יותר. אני מאוכזבת כי שיקול הדעת וקבלת ההחלטות תוך כדי המירוץ הייתה שגויה. אני מאוכזבת כי בזבזתי יותר אנרגיה מכולם על חזרה אחרי תקלה טכנית שלקח יותר מידי זמן לתפעל. אני מאוכזבת כי אני יודעת היום יותר מאי פעם שפיזית אני יכולה יותר. מאוכזבת מזה שמרוב אדרנלין והתלהבות שאני מגשרת לבד לרוכבות הכי טובות בעולם, ומגיעה אליהן לבד אני שוכחת את הבסיס – לשתות כמו שצריך ומסיימת מיובשת מכווצת עם הקאות…”
אנה ואן-דר-ברגן
מקורות פנימיים ממד הוואטים של עומר מגלים לנו שברמה הפיזית עומר ממשיכה להתחזק. היא סיימה במקום ה49 בזמן של 11:14 מהמנצחת, אבל להערכתנו מבחינה פיזית היא יכולה לעמוד בעוצמות הנדרשות בטופ 20 של פלטון הנשים העולמי. כדי להיות שם (חוץ ממזל) היא צריכה לשפר את חוכמת הפלטון שלה: את היכולת לרכוב אקונומי, חכם, לדלג מרוכבת אחת לשנייה בצורה חסכונית באנרגיה ולהפיק את המקסימום מההתרחשויות בדבוקה. אחת השאלות- היא האם אפשר לקפוץ מדרגה ולרכוש אינסטינטקטים של חתולי פלטון כשאתה מגיע לסביבה הזו בגיל מאוחר יחסית (עומר התמקדה ברכיבת שטח בצעירותה)? שאלה שנייה היא האם עומר עצמה מפגינה עקומת שיפור בכך. שפירא עדיין צעירה, עדיין מתחזקת ויש לה את זה ברמה המנטלית. ברור לה היטב שזה האתגר שמונח לפניה, ונקווה שהיא תפצח אותו. את מקצה הנג”ש סיימה שפירא במקום ה-27 (3:59+).
רותם גפינוביץ לא סיימה את מירוץ הכביש אחרי קשיים טכנים בשלביו הראשונים. את מקצה הנג”ש סיימה במקום ה-40 (5:09+).
עומר שפירא במירוץ העילית נשים
נגד השעון
במקצה נגד השעון זכה לראשונה רוהאן דניס האוסטרלי. דניס יחד עם האלוף המכהן בנג”ש טום דומולן (הולנד) היו שני הפייבוריטים המובהקים לניצחון. המסלול בן 52.5 ק”מ היה שטוח ברובו חוץ מעליה קשה באמצעו של 5 ק”מ בשיפוע ממוצע של כ-7%. דניס זינק מהרמפה אחד לפני דומולן שיצא אחרון בתור האלוף המכהן. האוסטרלי התחיל בקצב גבוה מאוד ועבר את כל נקודות מדידת זמני הביניים כשהוא מגדיל את הפער עוד ועוד מול הרוכבים שיצאו לפניו. הוא נכנס לעליה שבאמצע המסלול ושמר על קצב גבוה בזוכרו שיריבו הגדול דומולן מטפס טוב ממנו. היעד של דניס היה להגיע לראש ההר בזמן טוב מדומולן, כך ידע שיוכל לשמור על הפער עד קו הסיום. בדרך הצליח אף לעקוף על הכביש כמה מהנג”שיסטים הטובים בעולם כגון יונתן קסטרוֹוִייֶחוֹ ואלוף העולם בנג”ש ב-2015 וַסִיל קיריינקַה שבהחלט לא רגיל לחוויה זו.
לאלוף המכהן טום דומולן היה יום הרבה פחות טוב וניכר שהוא נלחם על כל וואט. הוא איבד שניה אחר שניה לאוסטרלי שמולו וכשהגיע לראש העליה בפער של 1:10 דקות מאחורי דניס הוא ידע שאיבד את התואר. אך גם ביום גרוע הוא הצליח בעור שיניו להגיע בזמן השני הכי טוב כשהוא דוחק את ויקטור קאמפנרטס הבלגי למקום שלישי בפחות משניה.
אליפות העולם באופני כביש- כל התוצאות:
נג”ש קבוצתי נשים – 54.4 ק”מ
- קניון סראם רייסינג (גרמניה) 1:01:46.60
- בולד-דולמנס סייקלינג טים (הולנד) 21.90+
- טים סנווב (הולנד) 28.67+
נג”ש קבוצתי גברים – 62.8 ק”מ
- קוויק סטפ פלורס (בלגיה) 1:07:25.94
- טים סנווב (גרמניה) 18.46+
- BMC רייסינג טים (ארה”ב) 19.55+
נג”ש אישי צעירים נשים – 20 ק”מ
- רוזמרין אמרלאן (הולנד) 27:02.95
- קמילה אלסיו (איטליה) 6.80+
- אלינור בקסטד (אנגליה) 17.94+
נג”ש אישי צעירים גברים – 27.8 ק”מ
- רמקו אבנפול (בלגיה) 33:15.24
- לוקאס פלאפ (אוסטרליה) 1:23.66+
- אנדרה פיקולו (איטליה) 1:37.62+
נג”ש אישי עד 23 גברים – 27.8 ק”מ
- מיקל ביירג (דנמרק) 32:31.05
- ברנט ורן מור (בלגיה) 33.47+
- מתיאס יורגנסן (דנמרק) 38.30+
נג”ש אישי עילית נשים – 27.8 ק”מ
- אנמיק ואן-וולוטן (הולנד) 34:25.36
- אנה ואן-דר-ברגן (הולנד) 28.99+
- אלן ואן-דייק (הולנד) 1:25.19+
נג”ש אישי עילית גברים – 52.5 ק”מ
- רוהאן דניס (אוסטרליה) 1:03:02.57
- טום דומולן (הולנד) 1:21.09+
- ויקטור קמפנארטס (בלגיה) 1:21.62+
אלוף העולם בנג”ש: רוהאן דניס (אוסטרליה)
מירוץ כביש צעירים נשים – 71.7 ק”מ
- לורה דטיגר (אוסטריה) 1:56.26
- מארי לה-נט (צרפת) 0.00+
- סימון בולארד (קנדה) 0.00+
מירוץ כביש צעירים גברים – 132.4 ק”מ
- רמקו אבנפול (בלגיה) 3:03.49
- מריוס מיירהופר (גרמניה) 1.25+
- אלסנדרו פנצ’ליו (איטליה) 1.38+
מירוץ כביש עד 23 גברים – 179.9 ק”מ
- מארק הירשי (שוויץ) 4:24.05
- ביורג למברכט (בלגיה) 15.00+
- ג’אקו האנינן (פינלנד) 15.00+
מירוץ כביש עילית נשים – 156.2 ק”מ
- אנה ואן-דר-ברגן (הולנד) 4:11.04
- אמנדה ספראט (אוסטרליה) 3:42+
- טאטיאנה גודרצו (איטליה) 5:26+
מירוץ כביש עילית גברים – 258.5 ק”מ
- אלחנדרו וולוורדה (ספרד) 6:46.41
- רומן בארדה (צרפת) 0.00+
- מייקל וודס (קנדה) 0.00+
מגזין האופניים הטוב בישראל:
לחצו פה לקבל את ערוץ BIKEPANEL בטלגרם!