היום ב 7 בבוקר בפארק בריטניה ליד הישובים שריגים וליאון הוזנקה אליפות ישראל באופני כביש לשנת 2016 – אירוע השיא של איגוד האופניים בהפקת עוצמה של נמרוד הנגבי ובחסות הרץ. אליפות ישראל היא שיא העונה עבור כל רוכב תחרותי. הגביע הקדוש. החולצה הלבנה עם הדגל.

זה מרוץ אחד – בין אם הייתה לך עונה בינונית ובין אם תפסת פודיומים באופן סדרתי, שום דבר לא מובטח ואפשר לחלום על הנצחון. יהיה רק אלוף אחד בכל מקצה וזה מייצר תחרות שונה ומעניינת.

האליפות, מסמנת גם את סוף עונת תחרויות הכביש. יש עוד תחרות אחת בלוח מרוצים – 3 כלות. הקיץ כבר פה וכל הרוכבים שמתאמנים ברצינות ומתחרים קבוע כבר עייפים, וזקוקים לסוף העונה הזו כמו חמצן לשרירים. תביאו את הבירה ושימו טור דה פראנס. הגיעה הפגרה המיוחלת.

מאת: גיא חלמיש
סייעו בהכנת הכתבה: אור דיין, דני אסקרוב וניצן הנדלר
צילום: מוטי פישביין – סייקלינג אקדמי, איל דולין, גיאחה

 

רוצים עוד כתבות מעניינות על אופניים? אלפים כבר מקבלים למייל:

הצטרפו חינם לשירות

הצטרפו חינם ותהנו מהתכנים האיכותיים שלנו ישירות לתיבת המייל שלכם.



מאשר משלוח פרסום, דיוורים ועידכונים

הדומיננטיות של האקדמי בעלית

האליפות הקודמת הסתיימה בדרמה קיצונית וספורטיבית – גיא גבאי מוביל את גיא שגיב ורועי גולדשטיין. גבאי יוצא לספרינט, בטוח שהוא המנצח, הרבה יותר מדי מוקדם מרים את ידיו לנצחון. שגיב לוחץ עד המטר האחרון ומנצח על הקו. גבאי לא מאמין שזה קורה לו, אבל יוצא ענק, מתנהל בצורה מעוררת כבוד ומרוויח לא מעט מכל האירוע הזה למרות שלא ניצח: זה בונה אותו להיות הרוכב הישראלי הבולט ביותר של האקדמי ב 2015 וזה גורם לכולם להעריך אותו כספורטאי שהתמודד עם הפסד מביך בצורה הכי מקצועית שיש!

מאז קרה דבר מעניין: האקדמי ממשיכה בבציר הרוכבים המוכשרים בארץ ואוספת לחיקה גם את גיא שגיב האלוף החדש שהיה ב CCC, גם את רועי גולדשטיין מ 500 וואט, את אביב יחזקאל מ CCC ואת זוהר הדרי מ TACC. בהיותה קבוצה בינלאומית אמיתית היא שולחת את החברה האלה להתחרות בעולם, גורמת להם לעלות מדרגות עוד מעל למקומות שהיו בהם, ומממשת בצורה נפלאה את החזון וההשפעה שקיווינו שתהייה לה – בהעלאת החוד הישראלי דרגה אחת מעלה. לאליפות הישראל הנוכחית היא הגיע במטרה ברורה: לקחת ניצחון. אבל מעבר לניצחון יש מטרת משנה שגם אם לא נאמרה בוודאי ריחפה באוויר: להיות דומיננטיים עד כדי כך שיקחו פודיום שלם.

_DSC5803

עליית המים. (צילם: מוטי פישביין, סייקלינג אקדמי)

שני חברים, שתי שאיפות מתנגשות – דרמה רגשית בסיום

אז היה לנו דו קרב יפהפה בשנה שעברה בחסות גיא שגיב, ווינר שרואה רק את הקו מול העיניים ובחסות גיא גבאי. אבל היה שם שחקן משמעותי נוסף בשנה שעברה, שלא זכה לקבל את החשיפה הדרמטית שקיבלו שני אלה (אם כי – המאמץ שלו לא נעלם מעיני BIKEPANEL בכתבת סיקור האליפות הקודמת  של דני אסקרוב). היה זה חברו הטוב של גיא שגיב מ CCC – אביב יחזקאל שמשך אותו אל המקום ממנו דילג בכישרון ונחישות אל חולצת אלוף ישראל. העבודה הקשה של אביב במירוץ של שנה שעברה היתה ברקע הניצחון של גיא, ואולי היה לה גם תפקיד השנה. הפעם גיא שגיב ניצח את אביב יחזקאל, והקהל צפה באביב מסיים בכעס גדול ומעיף את אופניו קדימה אל הקהל, תוך שהוא מוריד נעליים ומתרחק לכיוון השני בתסכול.

מעניין יהיה לראות איך ישפיע הסיפור הדרמטי של היום על החברות האמיצה בין שגיב ליחזקאל, ואיך רן מרגליות ינהל את היחסים בין החברים הטובים אחרי ארועי היום.

_DSC5899

המובילים בסיבוב לפני העלייה (צילם: מוטי פישביין, סייקלינג אקדמי)

לפני המירוץ השנה כותב אביב יחזקאל פוסט מרגש בפייסבוק

הוא נותן לנו מבט אל שאיפותיו ותחושותיו, וגם הצצה אל הסיפור של שנה שעברה ששזור בסיפור של השנה בצורה שלא ניתנת להפרדה:

״קמים לפנות שחר. אוכלים בשעה לא הגיונית. תופרים מספר לחולצה. 1, 2, 3 צא! 6 הקפות. כל זה בשביל חולצה? 

לפני חצי שנה, באגם גארדה, זה היה דומה אבל טיפה שונה. החולצה המיוחלת הייתה שחורה ירוקה. במרץ היא כבר הייתה שלי. ומאז, השתנה עולמי. הכל הרבה יותר ממשי. מוחשי. פיזי. אם פעם חלמתי לרכב בטרק סגפרדו, הרי שלפני חודש ג'יאקומו ניזולו (מנצח חולצה אדומה בג'ירו האחרון) ישב לי בגלגל בקרואטיה. אם פעם חלמתי על קבוצת קונטיננטל, היום אני כבר במחשבות לוורלד טור. הכל הרבה יותר קרוב.

וזה מתחיל בבסיס. המעטפת. עליה ניתן לבנות תוכנית אימונים ומירוצים ברמה גבוהה מאוד. וזה כמו מעגל כזה. אתה מתאמן כדי להיות טוב במירוצים, נותן שם את הנשמה ורק מתחזק עוד עוד. וחוזר לאימונים, ואז למירוצים, ממדינה למדינה. ומי שניסה יודע, זה בלתי אפשרי כשצריך לדאוג בעצמך להכל. אי אפשר להתרכז גם במעטפת (כסף, טיסות, מירוצים, לוגיסטיקה) וגם בליבה (מירוצים, אימונים, תזונה). זה שוחק מדי ולא מתקדם מספיק.

ואת כל זה, החולצה הירוקה שחורה פתרה לי."

_DSC5821

אביב יחזקאל – נתן הכל בשביל החולצה (צילם: מוטי פישביין, סייקלינג אקדמי)

 

…"מדהים כמה כוח יש לחולצה. מה היא גורמת לך לעשות, ולאן היא מביאה אותך. בישירות, וגם בדיעבד.
לפני שנה הייתי בצד שני. בצד שמזנק בחולצת מועדון וורודה ומתכוון לשרוף את עצמו בניסיון לנצח את המירוץ. או לפחות שבן קבוצתי ינצח. איכשהו זה עבד. דווקא במירוץ הכי קשה ואמיתי, חסר פשרות, מלא התקפות, מלא עניין שהיה בארץ. לפחות בתקופתי. אז לא אני ניצחתי, אבל גיא ניצח. זוכרים? ממש על הפיניש. היינו בעננים. את גיא, החולצה הזו לקחה לרמה הבאה ולקבוצה הזאת (זה היה בלתי נמנע המעבר שלו אבל החולצה, לדעתי, הייתה כדיו העט שכתב את החוזה). הרעיון של החולצה הזו הוא שדחף את גיא להשקיע כ"כ הרבה, להתאמן בטירוף, להיות בכושר הכי טוב שהיה בוא עד אז. היום זה אני. החולצה הזו מושכת אותי למקומות שלא הייתי בהם. היא והדירקטור הספורטיבי שלנו ניקי סורנסן. והקבוצה. יושבים שם, כל היום וכל הלילה, מאחורי המוח שלך ודופקים.. מזכירים לי שהם שם. זה עד היום. נחכה ונראה, במרוצת הזמן, לאן החולצה הזו תיקח אותי. כי יום אחד, היא תהיה שלי. ויפה שעה אחת קודם.

אז שמעתם מה הירוקה שחורה עשתה לי. ומה הכחולה לבנה עשתה לגיא. מה שתיהן יחד יכולות לעשות בשבילי?״

ואיך זה הסתיים? הנה הסרט:

 

גיא שגיב מספר לנו על מהלך העניינים מזווית ראייתו

"זה התחיל מוזר, מאוד לאט – לא ממש רכבנו בהקפה הראשונה. אז החלה התחרות ודחפנו די חזק כל הקבוצה מקדימה. בתחילת ההקפה השנייה נפתח המירוץ- בריחות, גישורים, משחקים. המטרה שלנו היתה חד משמעית: לנצח את המירוץ. נכנסו להקפה האחרונה אני, אביב, יורי לוינזון ואמיתי יונה. תקפנו אותם אחד-אחד. האמת שאני עשיתי כמה טעויות כשאביב היה בחוץ ואני ניסיתי לנער אותם ולא הצלחתי, בסופו של דבר אביב הלך ופתח פער גדול בזמן קצר שנראה מאוד מבטיח.

הם התחילו לעבוד בינהם וכמובן שאני לא עבדתי. ניסיתי לתקוף כמה פעמים אבל לא הצלחתי לנער אותם (יש לציין שאני לא הייתי ביום טוב שלי – כי ביום טוב הייתי מנער אותם, אבל הם רכבו מאוד יפה), ובהקפה האחרונה נתתי עוד התקפה בקיר של בית ג'וברין אחרי התחנת דלק. הצלחתי לנער את אמיתי שנראה לי החזק מבינהם. נשארתי עם יורי שלא רצה לעבוד, ותקפתי עוד כמה פעמים עד שבסוף הצלחתי ונשארתי לבד.

אמרתי שאין לי מה להפסיד – ניתן את מה שיש, ולאט לאט ראיתי שהפער נסגר. בעלייה האחרונה הפער נשאר אותו דבר, אבל נתתי את מה שהיה, סגרתי את אביב ובספרינט נתתי את הכי חזק שלי, לא הסתכלתי אחורה וניצחתי.

_DSC5750

גיא שגיב תוקף את השניים, מגשר אל יחזקאל, ומנצח. (צילום: מוטי פישביין, סייקלינג אקדמי)

 

שאלתי את גיא על הכעס של אביב – האם הוא ציפה שלא תסגור אליו? – "אני לא ממש יודע, זה מירוץ אופניים, בדופק 190 המחשבות הן לא הכי בהירות, אבל גם אם עשיתי טעויות אני לא חושב שזה משהו שסיכן את החולצה של אחד מאיתנו לפחות, וזהו – נגמר, ושנינו הראשונים על הפודיום".  

DSC_0510n

שני חברים, אלוף אחד, ותנועה מגונה אחת. תמונה שמספרת הכל (צילם: איל דולין)

אז איך אתם הייתם נוהגים בסיטואציה הזו?

נגיד שאתם רוכבים עם חבר שלכם – גדלתם ביחד בקבוצה, הוא נתן עבורכם הכל במירוצים בעבר וגם אתם נתתם עבורו. אתם שניכם בתקופת פריחה בקריירה שלכם, אחד כבר אלוף. אחד רוצה להיות גם בכל מאודו. הגעתם למצב הזה שכל קבוצה היתה שמחה להגיע אליו- שניים מהקבוצה נגד שניים משתי קבוצות אחרות. אתם שניכם חזקים יותר ויכולים לנצח את המירוץ.

אחד בורח קדימה. הוא מצליח לגרור פער גדול בזמן קצר. מה הוא מצפה כנראה מחברו שיעשה? שיתן לאחרים לעבוד, בטח שלא יהיה זה שינסה לגשר תוך סיכון הישג הבריחה.

מצד שני, לו אתם הייתם מאחור, וחבר שלכם בורח קדימה – אתם עם שני רוכבים שאתם מעריכים כחלשים מכם. הוא שם מתקדם לעבר החולצה הנחשקת, ואתם פה מאחור, אבל יודעים בלבכם שאתם יכולים להתנתק מהם ולהביא דבל לקבוצה: או דבל אישי של אלוף או דבל 1-2 על הפודיום. אבל באופניים כמו באופניים – כל מהלך של התקפה כזו יש בו סיכון: אם לא תצליחו בתוכנית הזו שלכם הוא מקרב גם את השניים האחרים צעד צעד, התקפה התקפה אל חבר שלכם שברח מלפנים.

בסופו של דבר ההימור של גיא שגיב הצליח: בתוך ג'ט לג יום וחצי אחרי שנחת מארה"ב, הוא מצליח להביא הישג מרשים של ניצחון שני ברציפות באליפות ישראל. ההתקפות שלו נשאו פרי – הוא גם ניער את השניים עמם נשאר, אבל גם השיג את החולצה הנכספת.

ואביב? שילוח האופניים מעיד שהיתה אמוציה גועשת בקו הסיום.  הוא סרב להתראיין לאחר המירוץ ולכן אנחנו לא יודעים האם היה זה כעס או תסכול? האם הוא ציפה מגיא שגיב, שיגמול לו תודה על העבודה של שנה שעברה? האם הוא ציפה שגיא לא יתקוף ויגשר מהשניים מאחור? או שמא שגם אם גישר – שיעשה מחווה של חברות וישאיר לאביב את הניצחון הפעם? רק אביב יכול לענות על השאלות האלה.

030

גיא שגיב, פעם שנייה ברציפות אלוף ישראל. מקום שני אביב יחזקאל ומקום שלישי רועי גולדשטיין – כולם בסייקלינג אקדמי…

ניצן הנדלר נותן לנו זווית נוספת על האירוע:

כל תוצאה שהיא לא ניצחון מובהק של האקדמי הייתה מתפרשת כהפתעה. ההפתעה לא הגיעה והאקדמי פרעו את השטר עם מקומות 1-5, ומעטפת מקצועית של תכנון, ניהול וביצוע כולל אוהל הבירות המשודרג שכבר הופך למסורת.

אז נכון שהמהירות הממוצעת של המנצח גיא שגיב, קצת מעל ל 38 קמ"ש – לא משהו לפנטאון, אבל נתוני הואטים של רוכבי הקבוצה שנטלו את על עצמם את רובן המכריע של משימות המרוץ הם מרשימים ומראים על קו התקדמות ברור, סדר גודל של 5 ואט לקילו על כל שעת רכיבה ואף טוב מכך.

ההפתעה במקצה העילית מגיעה מכיוון המתחרה שסיים ראשון ושאינו לובש את המדים השחורים ירוקים, והוא בכלל טריאתלט: אמיתי יונה, טריאתלט מבטיח שעקב פציעה מתמקד לאחרונה ברכיבה. יונה, שלא היה רחוק מסנסציה היום, אינו רוכב בקבוצת רכיבה מסודרת ובטח שלא במסגרת מקצוענית. נסיונו ברכיבה תחרותית דל ומיותר לציין שלא התחרה היום עם קבוצה תומכת או נעזר במנהל ספורטיבי. להקפה האחרונה נכנס יונה עם רביעיית החוד ונראה טוב, ורק חוסר נסיון וסבלנות גרמו לו להסתפק במקום השישי כשלפניו 5 חברי האקדמי. מעניין אם אמיתי כבר נמצא בפנקס של רן מרגליות.

כדאי גם לזכור שבישראל פועלות היום עשרות קבוצות טריאתלון לילדים ושבתחרויות טריאתלון בארץ משתתפים מאות ילדים. עם כזה בסיס רחב של פרמידה, הגיוני לצפות שגם השפיץ יהיה בהתאם: ואכן לענף הטריאתלון נציג אולימפי בגברים עילית ומקום שלישי טרי באליפות אירופה. באופנים לעומת זאת, בסיס הפירמידה צר באופן ניכר והרחבתו הכרחית.

DSC_0516n

גיא שגיב – אלוף ישראל 2016 – פעם שנייה ברציפות! (צילם: איל דולין)

דרמות, רגשות מתפרצות – מתי זה כיף ומתי זה קצת יותר מדי?

הכעסים, התקוות המתנפצות, האכזבה האדירה לצד שמחת הניצחון וההישג הם החומרים שעושים את הספורט שלנו לגדול מהחיים. אנחנו לא רוצים את הגיבורים שלנו אדישים על המסלול, חסרי להט ורצון עז לנצח – האכזבה של אביב נוגעת לליבנו: רוכב ענק שנתן הכל, התקיף, ברח, עשה בדיוק את מה שספורטאי גדול צריך לעשות. גם הניצחון האדיר בפעם השנייה של גיא שגיב מלהיב אותנו. אבל צריך גם לכתוב ביקורת על זריקת האופניים שהיא זלזול בכספי הספונסרים והקבוצה (נראה שהפעם לא נשבר כלום) ובמיוחד על האופן בו עבר את קו הסיום עם תנועה "מגונה" – זה לא מנהג ראוי לחיקוי. פה בדיוק הזמן להזכר בחברו לקבוצה גיא גבאי, אשר בתוך אירוע קיצוני אפילו יותר, התנהל בצורה אחרת לגמרי שרק תרם לו ולתדמיתו בענף.

אבל הדרמות האלה של אליפות ישראל הן שעושות את התחרות הזו למיוחדת ומהנה כל כך. גם אם הפעם זה היה מעט יותר מדי. כל כך הרבה שאיפות ותקוות מתנקזות ליום אחד, לזינוק כמעט אחרון בעונה, ולמסלול פשוט מושלם למחזה הזה.

מחר – סיכום עלית נשים וקטגוריות נוספות.

מאת: גיא חלמיש
סייעו בהכנת הכתבה: אור דיין, דני אסקרוב וניצן הנדלר
צילום: גיאחה, סייקלינג אקדמי
הפאנל - כתבות אופניים מעולות
הכניסו אימייל פה וקבלו את הכתבות החדשות רק פעם בשבוע
(לביטול הופעת הפופ-אפ אנא הכניסו אימייל פה גם אם נרשמתם בעבר)
הירשם