הדרום – ארץ הכבישים הישרים, רחבים, ריקים למדי בשבתות מוקדם בבוקר ו… בד”כ מסוכנים למדי. את המסלול הבא מומלץ מאוד לעשות, רצוי בשבת בבוקר כשהכבישים ריקים, ועם רכב ליווי. הוא פרי יצירתם המקומית של מארחי אנשי המקום: קבוצת “רוכבי אופניים בדרום VCN – Velo Club Negev”.
מזמן לא פרסמתי מסלול רכיבת כביש. למי שלא יודע – יש לנו לא מעט מסלולי כביש שסקרנו עד היום ב BIKEPANEL ואפשר למצוא את כולם בלינק זה: מסלולי כביש.
מאת: גיאחה
הקומונה של רוכבי הדרום מארחת בכבישי הבית!
אל המכתש הגדול עם VCN
“רוכבי אופניים בדרום VCN – Velo Club Negev” היא קבוצה שפועלת כבר כ 15 שנים בהובלתם המסורה של חיים טל ושמעון אוחיון מ”אופני החלוץ” בב”ש. בשונה מכל הקבוצות שכיכבו בקבוצת השבת עד היום – זו קבוצה וולונטרית לגמרי – הכל חינם, הכל מרצון טוב והשקעה אדירה, ועקבית לאורך המון שנים (נדיר!) של חיים ושמעון.
יש בה כ 50 רוכבים פעילים, שעושים תורנות רכב ליווי. בימי הולדת מביא הרך הנולד פריסה לחברים, והאווירה – מעולה. הקבוצה היא עוגן של תרבות רכיבה בדרום ויצאו ממנה “ספינאופים” לקבוצות נוספות בסביבה – עבור אנשים שרצו יותר התמקצעות ותחרותיות באופני הרים, כביש או טריאתלון.
ממש כמו קבוצה עם מאמן, רק בלי העלות החודשית – הם מייצרים רכיבות מגוונות, נסיעות לחו”ל, מחנות אימונים תלת יומיים, ויש להם ביגוד בעיצוב מצוין (אם כי, נצפתה התרופפות משמעת בגזרת הביבים שם תחליפים שחורים הורידו את הסטייל המקורי האפור-צהוב האלגנטי והמוצלח יותר עם החולצה).
לעומת זאת, בגזרת האופניים נצפה מקבץ קרבון שלא היה מבייש את צפון תל אביב, כולל לוק בצביעת limited edition של מזראטי, רק 30 חתיכות בעולם, Kestrel נדירות למדי בנופי ארצנו (אם אני זוכר נכון – ראיתי את אופני הכביש האווירודינמיים שלהם – לא המצאה חדשה, אפילו לפני סרוולו בשנות ה 90 המוקדמות), ועוד תופיני קרבון רבים שמעידים שיש מי שמחזיקים סטייל קצה בפריפריה…
מתחילים בב”ש
הפעם רכבנו כ 100 ק”מ מב”ש אל דימונה ומשם אל החצייה היפהפייה של המכתש הגדול כולל בונוס העלייה שבסופו. נוף מדברי מדהים, שגם פינק אותנו ביובש יחסי וטמפרטורות נעימות יחסית. היתרון של התחלה בב”ש הוא שזו נקודה צפונית יחסית למסלול כולו, ואפשר להגיע אליה במהירות גבוהה על כביש 6. החברה הזמינו למתחם רמי לוי (אחד משניים, כך מסתבר – ראו במפה איזה בדיוק) ומשם יצאנו בשעה 6 בבוקר, השכם בהחלט, כדי לסיים באזור 10 בבוקר.
עולים על כביש 25 מב”ש לדימונה
הכביש הזה לא אהוד עלי במיוחד – הוא כולל את כל המאפיינים שמלחיצים אותי ברכיבת כביש: ישר, דו מסלולי, ונוסעים בו מהר. מסוג הכבישים שנהגים מרשים לעצמם להסתכל שנייה יותר בסלולרי, ואין בהם פיתולים שיעירו אותם כשהם תופסים תנומה על ההגה, או אפילו חרדה קלה מרכב שיבוא מולם. אבל בשבת בבוקר מוקדם מאוד הוא היה מאוד שקט. אני אמליץ לכל מי שרוכב שם לנצל עד תום את רוחב השוליים הנקיים יחסית שהיו שם – רחבים ומזמינים להתרחק מהצהוב אל הימין, הכי הרבה שאפשר!
אירוע חריג לטובה נרשם לפתע בדרך: בעודנו רוכבים בשני טורים מסודרים יחסית, מגיעה ניידת משטרה והשוטר ברמקול קורא לנו בנועם מפתיע: “חברה, אנחנו רוצים שתיהנו, רק בבקשה, הקפידו להישאר רק בנתיב הימני”. וואו. סובבנו רגליים בהשתאות. ימים טובים הגיעו.
המסלול עולה במגמה עדינה מ 200 מטר מעל לפני הים (ב”ש) ועד לקרוב ל 600 מטרים מעל פני הים של דימונה ואז יורדים ירידה אחת מהירה עד לצומת הבאה שנפנה בה: ליד הכור הגרעיני.
פונים ימינה ודרומה לכביש 206
אני חש הקלה מסוימת כשעוזבים את כביש 25 אל הכביש הקטן והנטוש יחסית שלאורך הגדר אותה אנחנו מכירים מאירוע אחר – גראן פונדו ים המלח, ובכלל, רכיבות ממעלה עקרבים שמגיעות מהכיוון ההפוך. הפעם אנחנו רוכבים במגמת ירידה בכביש הזה והוא ממש לא מתיש ופסיכולוגי כמו שהוא בגראן פונדו. טיסה מהירה לאורכו, חציית פסי הרכבת עם פסי ההרעדה האגרסיביים ביותר בארץ לפניהם ואחריהם (מישהו פה לא אוהב גלגלים עדינים, וניפוח יתר), מעבר מתחת לגשר ומגיעים אל הפניה הבאה ימינה – לכיוון המכתש.
ימינה אל המכתש (כביש 225)
נכנסים למכתש הגדול
המקטע שאנחנו נכנסים אליו כעת הוא אחד מהמקטעים היפים בישראל: הוא מתחיל עם גשר דרמטי, ושפת המכתש המזרחית שבה שפיצים של הרים ששכבות הסלע בהם קומטו באגרסיביות טקטונית. רכיבה בערוץ מתפתל ואז הוא נגלה במלוא הודו המכתש הגדול, המרשים והיפה הזה. באמת מקום ייחודי בקנה מידה בינ”ל. רכיבה מדהימה במדבר המזוכך, לא רחוק כל כך מהמדבר הלא מזוכך והמזוהם למדי שיש מצפון לו, וגם ממערב לו. אבל פה נתמכר למראות.
זו רכיבה שמתחילה במגמת עליה מתונה ואיתה ממשיכים כמה קילומטרים עד העלייה להר אבנון.
העליה להר אבנון
האמת שזו לא עליה דרמטית, אבל יש לה את הנוכחות שלה, ובעיקר את הנוף המרשים של המכתש הגדול כולו שנגלה לפניכם תוך כדי העלייה. פה ושם כמה קטעים תלולים ואפילו כמה סרפנטינות יפות. זה לא ארוך, אבל זה ההיילייט של הסיבוב הזה, ושווה להגיע לפה בשביל המראות האלה. אם הייתי מחפש להוסיף מרחק למסלול הייתי פשוט עושה את המקטע הזה פעמיים, עד כדי כך יפה הוא (עוד אופציה היא להכנס לכיוון מעלה עקרבים ולחזור (עוד מקטע מדהים ביופיו) בהתאם לקילומטרז’). אנחנו נטפס פה בכל המקטע העולה של המכתש הגדול כ 300 מטרים בלבד. לא סיפור.
מילוי מים והפסקה בעיירה התוססת – ירוחם
החברה עצרו בתחנת הדלק שבשיפוץ מייד אחרי ירוחם (ימינה בכיכר ביציאה ומיד בצד ימין), ובעיר עצמה שחצינו בשבת בבוקר היה ריק למהדרין. תוך כדי החצייה אי אפשר היה שלא להתרשם מתנופת הבנייה בעיר – שכונות חדשות נבנות שם, ותהינו הרוכבים מדוע במקום בו שטח לא חסר, בונים בצפיפות כל כך קיצונית. בחלק מהבתים המרחק בין בית לבית היה של מטר אחד בלבד, והשורה נראתה כחומה רצופה חוסמת רוח ולא סימפטית.
גם תחנת הדלק לא היתה גליק גדול, אבל אני מניח שבמצוקה תמצאו כבר מקום למלא מים שם, אפילו בשבת בבוקר. מקסימום חפשו את בית הקברות המקומי (תמיד יש ברזים).
ממשיכים מירוחם לכביש 224
כביש ישר שחוצה את הכל בחיתוך ישר – בין שתי הגבעות עמק רחב ידיים בו עובר נחל בשם “נחל צבוע”, וממנו יוצאים שוב לטיפוס של כמה מאות מטרים אל שולי הר צבוע – בדוך דרך הנוף בפציעה כואבת שלו. כאמור שתי עליות קטנות באמצעו, והוא יביא אתכם ישירות אל עיר הבה”דים קצת לפני המפגש עם כביש 40 והפנייה בו ימינה, חזרה לכיוון ב”ש. מפה רכיבה מנהלית מהירה וקלה במגמת ירידה חזרה אל הרכבים. 
סיכום: היעד הוא המכתש, השאר זה חימום ושחרור
טוב, תשמעו, אני לא אעוף על המסלול הזה כאילו הוא הטוב בישראל, אבל הוא מסלול מצוין למי שרוצה לחוות את המכתש הגדול בלי לנסוע עוד שעה דרומה יותר. הוא מתחיל בב”ש, שזו נקודה צפונית למדי בשביל הפריבילגיה להציץ במכתש אמיתי, והוא מספק 105 ק”מ וכ 970 מטרים מצטברים – כלומר מישורי למדי למרות 4-5 הגבעות והעלייה האחת המשמעותית יותר שיש בו. מתאים גם לרוכבי אירובארים ברובו עם כבישים ישרים ואספלט מצוין.
מאת: גיאחה
——————————————————————————————
מנוי חינם ל BIKEPANEL פה: https://goo.gl/4tGh4F
מנוי חינם למגזין הריצה RUNPANEL – חינם פה: https://goo.gl/Auzkl9
——————————————————————————————