זו השנה השנייה שמתקיים ביולי מחנה אימונים באוסטריה של "בוץ הרפתקאות" לקראת "פלייטיקה אפיק ישראל". על ההיבטים ההפקתיים מוביל את הפרויקט ארנון שדמי שגם נכנס לקטע המרתוניסטי בעצמו, ומגוון מרכיבות טכניות וקצרות לארוכות ומתישות, וגל צחור מוביל אותו ברמה האימונית, המקצועית והכריזמתית. 

מאת: גיא חלמיש*
צילום: אורי ניצן וגיא חלמיש

חזקים וחזקים יותר

השנה הופקו לקחים שנלמדו במחנה הראשון והיעד היה מראש לאפשר רכיבה בשתי קבוצות- קבוצה חזקה מאוד ובה גל צחור סוחב כמה מרוכבי המאסטרס החזקים בישראל קדימה, וקבוצה חזקה שמובילה ד"ר עידית שוב, ובה רוכבים את אותם מסלולים ותוכניות בדיוק כמו בקבוצה החזקה מאוד, אולם בקצבים והתאמה לדרגה אחת מטה.

פה חשוב לציין – העובדה שמדובר באותם מסלולים ואימונים בדיוק היא אחת האינדיקציות, שמה שקוראים לו בינוני באוסטריה הוא לא בינוני של ישראל… צריך לזכור שרוב מי שמגיע לפה מכוון לאפיק ישראל, והוא רוכב שנמצא מתאים לכך בשתי רכיבות הכנה לקראת מחנה אימונים 2016.

ביום הראשון והאחרון כולם רוכבים ביחד. זה אומר שהפערים אפשרו את זה. אף אחד לא התלונן שקל לו מדי במחנה.

גל, עידית ופיטר עוברים על המסלול לפני היציאה

גל, עידית ופיטר עוברים על המסלול לפני היציאה

היו מי שיכלו לדלג בין הקבוצות ולהרגיש את הפערים בעצמם. אז נכון שבימים החזקים במיוחד של הקבוצה החזקה צריך להיות רוכב מאוד מיומן וזה מרגיש כמו תחרות ממש: נדרשת עוצמה, ריכוז ונסיון כדי להחזיק את המהירויות האלה. אולם חלק ניכר מהרכיבה, גם בקבוצה הבינונית הוא אישי: בעליות רוכבים בקצב אישי ומקסימום יורדים למטה לאסוף את האחרונים ועוד גובה מצטבר, ובאינטרוולים האימוניים גם כן – כל אחד בעוצמותיו הפרטיות. רוכב חזק מאוד יפיק לא מעט גם בקבוצה הבינונית, כיוון שבחלק ניכר הוא במקסימום הפרטי שלו. הוא פשוט ירוויח קטעי ביניים בדופק שפוי מעט יותר.

הקבוצות היו מאוד הומוגניות וזה הקל ועשה את המחנה איכותי ויעיל יותר. ההבדלים בין רוכבים התגלו פחות בכושר ויותר ביכולת הרכיבה הטכנית – שיצרה המתנות ארוכות בין הרוכבים הטכניים יותר שרצו בסינגלים לבין הפחות מיומנים.

עוד הבדל חשוב בין רוכבים הוא הידע והנסיון לגבי הרכיבה בקבוצה: מי שמגיע שלא מתוך קבוצה צריך לקבל הדרכה נפרדת לטעמנו מה עושים בדבוקה, ובעיקר מה לא עושים – כיצד רוכבים צפוי, ולא מפתיעים אף אחד. איך מסמנים, ואיך נכנסים ויוצאים מסיבובים כשסביבך רוכבים נוספים, ובכלל – על החשיבות של מודעות תמידית למה שקורה סביבך אצל אחרים. מי מאחור, מי מלפנים, איפה יש שינויי קצבים לאורך הטור (מאחור או מלפנים), ומה עושים בכל אחד מהמצבים האלה.

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

הסרט מהיום השני:

(עשית כבר מנוי על BIKEPANEL ב YouTube?)

"בית הקפה של הפועלים"

העיירה בה התארחנו היא עיירה מנומנמת ליד קיצבוהל. היא מדגימה הייטב את אורח החיים האוסטרי-טירולי: שקט, רגוע, ספורטיבי, ומתוקתק. חנויות פתוחות בשעות נוחות מאוד (לבעליהן) ומדי פעם נסגרות כי לא חייבים. BMW, אאודי ופולקסוואגן לרוב, דשא קצוץ הייטב, ופרחים יפהפיים באדניות מרפסות העץ. שלווה.

בתי קפה נפתחים מאוחר, למעט "בית הקפה של הפועלים". זה המקום היחיד שנפתח בשש בבוקר, באמצעותה של עובדת חרוצה אחת שמתקתקת הכל לבאים, והבאים הם פועלי הסביבה. אין לו סטייל ועיצוב – הוא נמצא בחלל כניסה סינטטי מאלומיניום וזכוכיות של בנק כלשהו, אבל יש לו מאפים טעימים מאוד, והוא מגיש את הקפה תמיד עם כוס מים – לא כמו בארץ – אלא כמו שצריך! רק חסר ה WiFi החינמי, שהתגלה כמשאב נדיר בטירול.

הפועלים פה פותחים את היום לא בקפה שחור עם הל, אלא עם הפוך וקרואסון… ולצדם הרוכבים.

רוכבי המשלחת המשקימים קום קמים בוקר בוקר להליכה קצרה בשש, כדי לאכול ולשתות משהו מייד עם פתיחת הקפה. עוד שעתיים לארוחת הצהריים במלון, והקיבה והאינטראקציה החברתית מתחילות מוקדם.

בוקר מתעורר בקפה של הפועלים

בוקר מתעורר בקפה של הפועלים

מחנה אימונים באוסטריה – מקפצה אימונית לפלייטיקה אפיק ישראל

יש כל מני מוטיבציות למגיעים למחנה האימונים באוסטריה. רובן מתכנסות לפלייטיקה אפיק ישראל בעוד חודשיים, אבל נקודת המוצא, וההמשך מפה שונים מאוד מרוכב אחד לשני: בגדול אפשר למצוא פה את רוכבי CCC והשאר. אלה של CCC נמצאים בשגרת אימונים אינטנסיבית ברוח גל צחור כבר תקופה ארוכה, שלא לאמר תמיד. הם מגיעים לפה כדי להצליח להעמיס עוד יותר ממה שהשגרה הקבועה שלהם מאפשרת. הם מכוונים לאפיק למקומות גבוהים ופודיום הוא אופציה ריאלית מבחינתם. כמות השעות והעוצמות בהם הם רוכבים מגבה את זה.

עודד נהנה, ינון לא מאמין שהוא פה, עידית מרוכזת, שיימן בקרוז, ועמוס גרי זומם מתקפה

עודד נהנה, ינון לא מאמין שהוא פה, עידית מרוכזת, שיימן בקרוז, ועמוס גרי זומם מתקפה

יש קבוצה נוספת, שהחתומים מטה נמנים עליה, והיא של רוכבים שמגיעים לאפיק ישראל ללא יומרות תחרותיות משמעותיות. המטרה שלנו במחנה האימונים הזה, הוא להשתמש בו כקרש קפיצה שיפצה על העדר היכולת שלנו לבצע את ההכנה הנדרשת ללא המחנה. תנאי היום יום שלנו בישראל, הם של עבודה, משפחות, חופשים משפחתיים של אוגוסט, והעדר זמן ועודף משימות הם שגרת חיינו – זה רחוק מאוד משגרת החיים של ספורטאים אמיתיים, והמחנה הוא מפלט של שבוע, שאמור לאפשר לנו לבנות בסיס, ולבצע את אפיק ישראל ברמה סבירה.

אנחנו מקווים שנצליח לדחוף עוד כמה רכיבות ארוכות בחודשיים הנותרים, אבל היומן מצביע כבר כעת: זה יהיה קשה.

הרכס היפה שמשקיף על האיזור - דומה לדולומיטים אבל באוסטריה

הרכס היפה שמשקיף על האיזור – דומה לדולומיטים אבל באוסטריה

הערה נוספת בנושא: נכון, המחנה הזה הוא כולו בסימן האפיק, אבל הוא לא חייב להיות כזה. אפשר בהחלט להתייחס אליו כאל יעד בפני עצמו אליו מתכוננים ובונים, ומגיעים אליו מוכנים ומחודדים כדי להנות משבוע ספורטיבי (מאוד) בטירול. גם אם אתם מאלה שלא הולכים לעשות את האפיק בשנה מסוימת, אבל רוצים חופשת אופניים מעולה, וחזקה – זו מטרה ראויה וזו אחלה חופשה.

גל צחור – האם זה לא מוקדם מדי ביחס לאפיק?

מחנה אימונים באוסטריה – שגרה יומית

אתה לומד לאהוב את שגרת החיים במחנה. השגרה הזו שהרכיבה של אותו היום במרכזה מאפשרת לך להתרכז ברכיבה, ולהפיק ממנה את המירב.

  • 5:00 – המשקימים מתעוררים ומתארגנים.
  • 6:00 – קפה וקרואסון בבית הקפה של הפועלים.
  • 7:45 – ארוחת בוקר במלון.
  • 8:45 – הוצאת האופניים מהמחסן, שימון, והתארגנות לרכיבה.
  • 9:00 – יוצאים לרכיבה באחד המקומות היפים בעולם.
  • 15:00 – בהתאם לאורך הרכיבה והגובה המצטבר, חוזרים למלון באיזור אחה"צ. השעה המדויקת משתנה.
  • 15:00 – בירה אצל הזורמים ומשקאות חלבון ו BCAA אצל הרציניים בהתאוששות ראשונית במלון. למדנו להוסיף לכך סנדביצ'ים ראשונים מייד לאחר הרכיבה. המלון מוציא עוגות וקפה לפינוק.
  • 16:00 – נפגשים בפיצה. אוכלים פיצה. שותים עוד, כמנה ראשונה לקראת ארוחת הערב.
  • 19:30 – ארוחת ערב: לא פחות מחמש מנות מקומיות – סלט, מרק, מנה ראשונה, מנה עיקרית, וקינוח.
  • 21:00 – סיבוב רגלי קצר בעיירה. אין מה לראות, אז חוזרים מייד למלון ונוחתים למיטה.
דרכי עפר שלא נגמרות, הרים ונהרות

דרכי עפר שלא נגמרות, הרים ונהרות

ענק עם עיניים טובות

קורט הוא סוג של ענק עדין וטוב מסיפורי הילדים: אוסטרי עוצמתי בגובה של מטר תשעים או יותר, ו 100 קילו של שרירים והוא המם אותנו בעוצמה שלו ואיך הוא סוחב את כל מבנה רוכב ה Track \ דאונהילר הזה בעליות כאילו היה מטפס טבעי. הוא רוכב על ומה שמדליק אותו היום הוא ההשתתפות שלו בסבב המאסטרס של ה EWS (סבב האנדורו העולמי – מידע נוסף פה), מה שאומר שהוא רוכב על! בעברו היה מאמן נבחרת אוסטריה באופני הרים XCO, והביא רוכבים לדירוגים גבוהים מאוד ומדליה אולימפית.

היום הוא מנהל הבייק אקדמי – חנות אופניים ומרכז רכיבה שאיתו עובדת "בוץ הרפתקאות" ומקצה את המדריכים המקומיים לקבוצות הישראליות המגיעות לפה.

מימין: עמוס גרי, שי שיימן, גל צחור, וקורט - המדריך מהבייק אקדמי

משמאל: קורט המדריך המקומי, גל צחור, שי שיימן ועמוס גרי

האיזור הוא הטריטוריה שלו והוא מכיר כל קיצור וכל סינגל קטן. הוא העביר אותנו בדרכי אופניים רשמיות, כבישים צרים בין שדות חקלאיים, שמורות טבע ופארקים יפהפיים, וסינגלים מגניבים, שחלקם משובצי שורשים מאתגרים. החוויה של לרכוב עם קורט היא חווית גילוי ושבירת שגרה. הוא מכיר את כולם פה וכולם מכירים אותו. כשעף לעידית הארנק בדרך, והיינו בטוחים שתיק לוגיסטי קטן נחת עליה, ביטול ויזה וכו', עוד בעודנו ברכיבה התברר שהוא נמצא: האדם שמצא אותו – למזלנו תושב האזור\ ראה שזה של ישראלית, הכיר את קורט וידע "עובד עם קבוצות ישראליות" והעביר את זה לבייק אקדמי.

הוא לא אוהב את האספלט (למרות שהיה גם כבישון בעברו), והוא הכניס לנו עניין וכיף לרכיבות. כשהדופק שלנו היה סביר אפילו הצלחנו להבחין בכך. קורט אפילו ביקר בישראל ועשה את שביל ישראל באופניים עם הציוד והכל, והוא מגדיר את זה כאחד הטיולים הטובים ביותר שעשה בחייו, למרות החום.

הענק עם העיניים הטובות בממלכה אותה מכיר ככף ידו

הענק עם העיניים הטובות בממלכה אותה מכיר ככף ידו

כל הדרכים מובילות לטוני

יש באיזור כמה וכמה חנויות ספורט, אבל כל הדרכים מובילות לטוני, רק עדיף שלא תצטרכו אותו ביום שני, כי הוא הוסיף אותו ליום ראשון כיום מנוחה.

החנות של טוני היא בהחלט המקצועית באיזור, מקצועית יותר מהחנות של קורט והאקדמי שמטרתה בעיקר לייצר עזרה ראשונה ותמיכה בקבוצות, אבל היא לא יעד מכונאי ומסחרי לאופניים כמו זו של טוני. החנות פה שונה מאוד מחנויות בישראל ומי שזה מעניין אותו נהנה לראות את ההבדל הזה בגישה לניהול חנות, סדנא, מלאי, ותצוגה:

ראשית, אצל טוני, הסדנא מקבלת שטח דומה לזה של שטח המסחר – בערך שליש מהשטח הוא סדנא, ושני שליש מיועדים למסחר. המכונאים מקצוענים, ועובדים משש בבוקר. יש לכך משמעות אדירה: אתם בחופשת אופניים, וכל יום רכיבה הוא יקר לכם עד מאוד. אם נתקעתם עם תקלה והגעתם לטוני בסוף היום, עדיין יש סיכוי שתצליחו לקבל את האופניים שלכם ב 9 בבוקר בעת פתיחת החנות למחרת, ותוכלו לצאת לרכיבה. במיוחד עם קורט יסייע לכם לעבור את התור ולקבל שירות ומחיר VIP…

הבדל ניכר שני הוא בכמות ומגוון הסחורה: כל שטח החנות הרבה פחות עמוס מהחנות הטיפוסית בישראל. החנות היא לא המחסן – היא התצוגה. יש פה אופני Trek, Cannondale ו Ghost בעיקר. את העין תפסה מכונת הגראבל היפה של GT דווקא שהיתה חריגה במקום, ונראתה סקסי להדהים (אך דומה שאינה מתאימה לישראל עם מרווח צמיג צר מדי במזלג הקדמי).

גם הביגוד והציוד מפוזרים באווריריות ניכרת לעומת ישראל ואין המון יצרנים וספקים – אחד או שניים במקסימום מכל נושא. בניגוד לחנויות אמריקאיות בהן מדף המבצעים הוא בפינה הרחוקה ביותר בחנות, הרי שפה באוסטריה שמים את המידות האחרונות והדוגמאות המוזלות בחלק הקרוב יותר לנכנסים.

image01

באלפים מודדים רכיבות בגובה מצטבר

מאחר והשפעתה של עלייה על הזמן שתרכבו הרבה יותר דרמטית מהשפעת המישור, הגובה המצטבר הוא אינדיקציה לא פחות חשובה לאיכות הרכיבה מהמרחק. באוסטריה אפשר בקלות לעשות 55 ק"מ שיקחו 5 שעות ומעלה, ויביאו אתכם לקצה…

כחלק מהלקחים של שנה שעברה ביקש גל צחור אפשרויות גמישות יותר במסלולים כך שיתאימו לתוכנית האימונים שרקח. התוכנית כללה רכיבות כדלקמן:

  1. יום הנחיתה – שעה של רכיבה קלילה לבדיקת הציוד לאחר הרכבתו.
  2. יום רכיבה 1 – ארבע שעות נטו, קצב רגוע. 5.5 שעות ברוטו כולל הפסקת אספרסו. עליות מתונות, שתי הקבוצות ביחד.
  3. יום רכיבה 2 – מתפצלים לשתי קבוצות, 5 שעות רכיבה נטו: חימום שעה, 8 אינטרוולים של דקה על דקה מנוחה, עוד 15 דקות של שיוט ואז 4 כפול 10 דקות על הסף האנארובי בעלייה עם 5 דקות מנוחה. מתאספים ויוצאים לשעה של עבודת החלפות קבוצתית במישור, שחרור ולמלון.
  4. יום רכיבה 3 – רכיבה קשה של חמש וחצי שעות. חימום שעה, ואז שתי עליות איכותיות בקצב טמפו. לאחריהן 3 אינטרוולים על כח (50 סיבובי רגליים לדקה, כפול 5 דקות, עם 5 הפסקה בין אינטרוולים).
  5. יום 4 – מנוחה ושופינג. הרוב רכבו בין שעה לשעתיים גלגול רגליים לשחרור.
  6. יום 5 – חמש שעות רכיבה קשות, שלושת הראשונות במישור ורולינג הילס בקצב טמפו יפה עם החלפות (אופי של רכיבת כביש…). בשעה האחרונה מהשלוש – יציאות לספרינטים של 10 שניות כל 3 דקות. אז חצי שעה גלגול ואז עלייה אחת משמעותית.
  7. יום 6 – רכיבה כייפית של שתי הקבוצות ביחד של כ 3.5-4 שעות, כולל עלייה משמעותית אחת ועצירה מתחייבת לאפל שטרודל אוסטרי משובח בגובה 1800 מטר.

אופי המסלולים באוסטריה מתפזר על המון דרכי עפר עם גראבל קלאסי של חו"ל: קצוץ דק דק – כמו זה שאפשר להבין איך צמחו עבורו אופני הגראבל לאחרונה. זה מאוד חלק, ללא בורות, ואפשר לרכוב שם עם סמי סליק צר יחסית. הסוג השני הם אותם מסלולי גראבל רק שסללו אותם עם אספלט – חלק, מושלם, אוחז, נקי ועובר בין מקומות מקסימים בעקומות שאין תענוג גדול מלהשכיב עליהן את האופניים בסיבוב.

הסוג השלישי הוא סינגלים – בד"כ תלולים מאוד, לא מהוקצעים במיוחד, לעתים עם שורשים או קטעי בוץ ועשבים. קורט לקח אותנו לכמה כאלה בשביל לגוון מעט מהשגרה המהירה במסלולי הגראבל.

image08

היהודים

הנסיעה לשדה התעופה והטיסה שאחריה היו לא פחות מעניינות ומלאות אירועים מהמחנה עצמו. יצאנו לדרך אחרי שספרנו את הנוכחים והתחלנו לגלוש עם האוטובוס החדש והמתקותק בעל הטריילר הצהוב ובו כל זוגות האופניים שלנו, לכיוון שדה התעופה.

בדרך פקק ארוך שמסמן את השינויים שעוברים על אירופה: אנחנו במעבר בין אוסטריה לגרמניה, ולפתע מחסום מאולתר על האוטוסטרדה. כל המשאיות והאוטובוסים נבדקים. התנועה בין הגבולות כבר לא חופשית לגמרי כמו בעבר. התנועה החופשית של מהגרים מהונגריה לאוסטריה מטרידה את אירופה. ארנון מספר שחברות ישראליות עושות שם לא מעט כסף בגדרות ומחסומים בין הגבולות, ואת ההשפעה רואים גם פה – באוטוסטרדה שעד לאחרונה היתה מהירה וללא הפסקות. 

כחמש עשרה דקות לאחר היציאה מתברר שאחד החברה לא איתנו! איך זה יכול להיות? הרי היתה ספירה! שרשרת אירועים בלתי אפשרית לשחזור גרמה לכך: הבחור לא התייצב בזמן ההתאספות וההתארגנות. הוא ישן בחדר לבד בניגוד לרובינו אז לא היה לו שותף שיתריע. במקרה בחזרה הצטרף רוכב נוסף לאוטובוס שלא הגיע איתנו בהלוך וכך הספירה נראתה תקינה. בקיצור – מערכת אקראית מושלמת שהשאירה את הבחור בהיסטריה קלה במלון. לא קרה כלום, וארנון המיומן מתקתק מונית, אנחנו עוצרים לנשום אוויר בדרך, ואחרי עשר דקות חוברים כולם וממשיכים לשדה התעופה ביחד.

image03

אבל אז פולט הנהג האוסטרי משפט מעניין: "בכל הנסיעות עם היהודים יש תקלות" הוא סינן, ומזכיר לנו שאיכשהו הסעות המונים ומדינות דוברות גרמנית לא עושות לנו קונוטציות חיוביות. גלצה לקח את העגלון הצידה בעת ההפסקה, והסביר לו את טעותו – בצורה עדינה וחינוכית. הם חזרו לאוטובוס והנהג התנצל בפני כולם: "אמרתי משהו מטופש שלא הייתי צריך לאמר, ואני מתנצל", הוא אמר. מישהו זרק שם שאין טעם לאמר שום דבר לבוס האוסטרי שלו – הוא בטח חושב כמוהו…

image07

היהודים או הישראלים?

הגענו לשדה התעופה, וחיכינו בטרמינל ובאוטובוס המקשר למטוס עם יתר הישראלים. בטרמינל – עוצמת הרעש היתה אדירה. ההתנהלות – כאוטית: נערים שבטח עוד רגע ישימו את אוזניהם על הסלולרי, בעודם רוכבים עם גב כפוף על אופניים חשמליים באלכסונים בין מדרכות ומכוניות, מתנהגים כאילו החלל הזה הוא חדרם הפרטי. מבוגרים "הולכים מכות" (בצחוק כמובן) עם ילדיהם, וכולם מדברים כל כך חזק ומצדו האחד של החדר לשני… ממש צועקים. באותו רגע קשה היה שלא לחשוב שאמנם אדיוט היה הנהג שאמר את מה שאמר באוטובוס מלא ישראלים, אבל… אולי הוא צודק?

image02

שוקעים בתוך הספר בטיסה, ומנסים להתעלם מהסביבה, ולהתרפק על הירוק, המרחבים, ההרים והמים המדהימים באוסטריה. הצלחנו לגנוב מהחיים שבוע של בריחה אמיתית אל עצמנו. שבוע של פוקוס חסר פשרות ברכיבת אופניים חזקה ואיכותית שקשה לנו מאוד להשיג בארץ. עוד מעט הזיכרונות ימחקו באחת, כשנצא מהטרמינל אל האוויר החם, הדחוס והלח של לוד, ישראל.

מחנה אימונים באוסטריה – אז איך היה? הנה התשובות:

מאת: גיא חלמיש

*גילוי נאות: הצטרפתי כחלק משתוף פעולה של BIKEPANEL והוזמנתי על ידי המארגנים.

צילום: אורי ניצן וגיא חלמיש