השנה אנחנו מכסים את סמרתון מזווית אחרת: אחרי סדרת כתבות שהציגה את הטרנספורמציה של יוג’ין ומאור מרוכבים מסוקסים באנדורו ושבילים לעבר רוכבי לייקרה למרחקים ארוכים, הם מביאים את חווית ההשתתפות מהזווית הזו. אז השנה – הקטע התחרותי בעדיפות משנית, והחוויתי מזווית חדשה עובר למקום הראשון.
טיפ לרייסרים – שיטת החימום העדיפה
הלילה ישנו עמוק, כנראה בגלל הסטייג’ של אתמול. ההרגשה מצוינת, אין שרירים תפוסים אבל יש קצת כאבים בכל מיני מקומות בגוף. היום חזרנו למדים הרגילים שלנו: מכנסי באגי וחולצה משוחררת. אנחנו על האוטובוס לנסיעה של כשעה לנקודה דמיונית ליד כביש 12. שם כבר חיכו לנו האופניים עם כל הצוות להזנקה. היה קר, אבל למדנו את הלקח מאתמול ולא הוספנו שכבות מיותרות כמו כל מיני גרביונים וביריות למיניהם. הצוות הרים מדורה קטנה שעזרה לנו להתחמם. כל הבלרינות בטייטס עלו על האופניים והתחילו לרכב הלוך וחזור על הכביש ואילו אנחנו לא חשבנו פעמיים ועשינו את החימום שלנו ליד המדורה – עובד יופי!
רגע ההזנקה מגיע ואנחנו מתמקמים בבוקס שלנו. למרבה הפלא גם הפעם זה הבוקס האחרון כמו אתמול. הפעם למדנו את הלקח והתמקמנו בקידמת הבוקס בכדי למנוע עקיפות מיותרות. יריית הפתיחה בדמות רחפן צילום ענק מתרחשת וכל העדר שועט קדימה אל המקטע הראשון והמהיר.
נכנסו לראבק מידי עם הדבוקה או כל צורה גיאומטרית שתרצו לקרוא לחבורת מטורללים שרוכבים מהר ובמרווחי של כמעט ונפגע בשבילי המדבר. אחרי מספר קילומטרים, אולי אחרי אפילו שניים אבל מי סופר, אנחנו מחליטים להאט קצת את הקצב כי הגוף מראה סימנים שעלולים לא לבשר טובות להמשך.
“זהירות ירידה טכנית” – ההפך!
אחרי הקטע של הדאבלים נכנסנו למסלול בנחל המלווה בהמון דשדש. תפסנו לנו זוג רוכבים שרכבו בקצב שהתאים לנו וישבנו להם על הזנב עד העלייה להר ברך. הטיפוס להר ברך בא לנו בטוב. השרירים כבר נפתחו והטיפוס הלך חלק ובקצב מצוין. הטיפוס הזה היה משתלם. מיד אחרי הטיפוס נשמעה צעקה מכיוון יואב לביא: “זהירות הירידה הזאת טכנית”. פתאום דממה והברק בעיניים שלנו חזר. שחרננו את הברקסים בלי לחשוב פעמים ולקחנו כל קו אפשרי מהיר למטה. בדרך למטה עקפנו לפחות עשרה זוגות שירדו ברגל. כשהם ראו אותנו טסים למטה בזמן שאנחנו צועקים להם לפנות את הדרך היה להם פרצוף מבוהל כמו של חתול לפני דריסה. אל דאגה, לא סיכנו אף אחד והם ירדו בשלום – ברגל.
שאפו לצוות נקודות הרענון
אחרי הירידות האדרנלין הציף את הדם ותפסנו קצב דיווש טוב בסינגלים עד עמדת הרענון הראשונה. אם אפשר לתת שאפו ראשון זה לצוותי העמדות האלה: משך כל הסמרתון הם קפצו עלינו עם מים, איזוטון, מזון בשלל צורות וחטיפי אנרגיה. הכל בשביל שנתמלא באנרגיה כמה שיותר מהר כדי להמשיך בדרך.
אחרי נק’ ההזנה הראשונה המשכנו במגמת ירידה עד שהגענו לנחל עתק המישורי ועמוס הדשדש. הנחל עובר בתוך קניון שעוטף אותך וזרק אותנו אחורה לאזורים של אריזונה. עם כל ההפחדות של נימי לגבי הדשדש, וואלה היה דווקא זורם. נכון, זה לא שביל מהודק אחרי הגשם, אבל הטפטוף המדברי בימים הקודמים שיפר את מצבו, ויכלנו לשמור על קצב דיווש אחיד ומהיר.
חיימי טס בסרפנטינות (“זהירות ירידה טכנית”)
שאפו לעידן לאופר ויוסי אסולין
התקרבנו לנק’ ההזנה השנייה ופתאום בדרך ראינו מספר אנשים על המסלול. אנחנו מתקרבים בזהירות ומבינים שיש רוכב שהתרסק וזקוק לפינוי. זוג רוכבים בשם עידן לאופר ויוסי אסולין עצרו את המירוץ של עצמם בשביל לעזור לרוכב הפצוע והם אלה שהזעיקו את החילוץ בצורה מקצועית ביותר. כל הכבוד חברים – זו ספורטיביות אמיתית.
רוכבי ווירייד: אוחובסקי הג’נטלמן המושלם, ורועי גורן בתמנע
מואב או סדונה הישראלית
הגענו לנק’ ההזנה השנייה שמבחינתנו הגיע די מהר אחרי הראשונה, אולי בגלל שרוב הדרך היינו במגמת ירידה. לא בזבזנו הרבה זמן ויצאנו לחלק האחרון של הסטייג’. אחרי רכיבה קצרה על כביש נכנסנו לשמורת תמנע. זה היה השלב שבו החיים נהיו קצת יותר קשים: מאור סבל מכאבים בגיד אכילס ויוג’ין איבד חצי מהתחת איפשהו על המסלול. אבל הנופים של הפארק שמבחינתנו הוא המואב או הסדונה הישראלי הכניסו לנו את הכח להמשיך. הסינגל בפארק היה אותו סינגל של הסטייג’ הראשון אך הפעם בכיוון ההפוך.
אין ספק שזה מוסיף טאץ’ אחר כי מה שרואים מכאן לא רואים משם. כמו שני פצועי קרב כשהאחד עומד על הפדלים בכל הזדמנות כדי לשחרר את הישבן והשני מפדל על רגל אחת, אנחנו נכנסים למקטע האחרון והמדהים של הסינגל עמודי שלמה. הזרימה של הסינגל הזה פשוט מטריפה וכשהמצוק עם העמודים קרובים כל כך. זה נותן תחושה של כמה האדם קטן אל מול הטבע.
מיד אחרי סינגל עמודי שלמה נשארו 2 קילומטרים אחרונים לסטייג’. עם כל הכאבים אנחנו מדוושים בספרינט כאילו התוצאה שלנו תשנה משהו. אבל עוברים בחיוך את שער הסיום. איזה כיף גדול!
אחרי Chapeau יש לנו גם Shame
האירוע הזה היה מנוהל בצורה יוצאת דופן ועל כן יש כמה נקודות שהיינו רוצים להדגיש. הראשונה היא לכם המתחרים. חלקכם פשוט פח אשפה! הסימון המושלם של צוות יוני (יוני אדלר) לא נחוץ כמעט בגלל שביל עטיפות הג’לים והבקבוקים שהשארתם לאורך כל המסלול. חבל שצריך לציין את זה אבל תתביישו.
סימון המסלול היה ללא תקדים – בהובלת יוני אדלר, ונמרוד כהן, לא הרגשנו אפילו לרגע אחד ולו התלבטות לאן ממשיכים. כמות החיצים היתה אדירה והשרתה בטחון. בכלל, אמר נמרוד כהן דבר נכון בטקס הסיום: אירוע כמו סמרתון מנגיש את המדבר לרוכבים. אם פעם היית צריך להיות מומחה לא קטן לניווט וארגון טיולים, אז פה אתה יכול לבוא לרכיבה בעומק המדבר, בסינגלים שבנו במיוחד בשבילך, עם סימונים, שני בקבוקים בלבד (כי יש שתי תחנות הזנה בסטייג’ים) ולהרגיש בטוח.
היתה גם תחרות מלפנים, אז הנה מבחר מהתוצאות
הקרב העיקרי על הניצחון בסמרתון כולו היה בין גיא לשם וגיא ססלר, לשלומי חיימי וגיא ניב. אחרי שסבלו מתקלה אתמול, יצאו חיימי וניב למשימה כמעט בלתי אפשרית של קיזוז דקות ארוכות מהצמד המוביל לשם את ססלר. אוי כמה שהם היו קרובים: חיימי וניב נצחו את הקטע השני בתוצאה מדהימה של 2:20:39 שעות, לעומת 2:24:12 של הצמד המוביל בתחרות. פער ענק של מעל לשלוש וחצי דקות, שמדגים מה היה יכול לקרות אילו לא היתה להם התקלה יום קודם, אבל לא הספיק בשביל לנצח את המירוץ. המנצחים סגרו את הזמנים בפודיום הכללי על 6:40:28 שעות, והמקום השני אחריהם עם דקה הפרש: 6:41:27.
אל המקום השלישי והמרשים הגיעו חנוך רדליך ודרור פקאץ’ – כבר לא ספורטאים צעירים ב 100% משרה על תחרותיות אופניים כמו שני הצמדים האחרים בפודיום אלא למעשה רוכבי מסטרס-על שעשו תוצאה של תותחים: 7:12:30. זה מעניין במיוחד לאור העובדה שהם השיגו רוכבי עלית צעירים באקדמי – את ים פוליאק ועידו בר.
בקטגורית החיות של 40+ ניצחו לוגסי וצחור ב 7:29:45 ובמקום שני זיו ענפי וליאור חקלאי עם 7:32:16. על הפודיום נעמדו גם אמנון ישראלי וזוהר גלילי עם 7:40:44.
בזוגות מעורבים ניצחו האורחים השוויצרים נטלי ומיכאל שניידר ב 8:01:26 – ממש מעט לפני עידית שוב ונועם שילר שעשו 8:02:21. הצמד השוויצרי היה עם יתרון משמעותי ברכיבה טכנית, ועידית ונועם חזקים יותר (בעיקר ממיכאל) אבל נפילה ופנצ’ר בסוף היום השני שמטו מהם את הניצחון. הרפקינים הגיעו למקום שלישי עם 8:45:39.
בקטגורית ה 50+ המנצחים התמידיים והקבועים: אורן עוזרד ועמוס גרי ב 7:55:14. גרי גם הביא כמה חברים מקבוצתו הפועלת בזיכרון יעקב (Geri Team) – נקווה שיגדלו ויגיעו עמם עוד רוכבים לתחרויות. אחריהם יוסי פוקר ורפי ניב בתוצאה של 8:14:14. פוקר, רוכב על והיחיד ששתה קפה טעים ואמיתי בבוקר התחרות, עם המקינטה החשמלית שלו – בעיניים שלנו זה הרבה יותר סיפור מדקה יותר או דקה פחות. הדורם כרמי ויעקב כהן סגרו את הפודיום עם 8:41:37.
העתיד בלייקרה?
פורשים מאנדורו?
אם נתייחס לכותרת אז לא, אנחנו עדיין לא נפרוש מרכיבה אגרסיבית בשלל גווניה. אבל כן גילינו עולם חדש בחודשים האחרונים. גם כרוכבי אנדורו אנחנו אוהבים מרחבים ודואגים להרחיב את ארסנל היכולות שלנו כרוכבים.
שני העולמות תורמים ומשלימים אחד את השני. הטכני והסיבולת למרחקים ארוכים יכולים ליצור רוכב על, גם אם הוא מתחרה רק באחד משני הענפים. אז אתם רוכבים שאוהבים להרחיב אופקים או סתם לראות נופים ולהינות תכניסו את סמרתון 2018 ליומן – ולא, אתם לא חייבים ביב בשביל שיעלה לכם החיוך הענק כשתסיימו את האתגר.
מאת: מאור רביב ויוגי’ן לויט
צילום: עופר עברי וגיאחה
וידאו: גיא חלמיש
תודה גדולה למארגנים: נמרוד כהן וירון דרעי!
נשמח לקבל תגובות לכתבה – וגם את האימייל שלכם עבור עידכון על כתבות חדשות שיוצאות במגזין:
הפרקים הקודמים בכיסוי סמרתון 2017 – אם לא קראתם או ראיתם את הסרטים – כנסו!