אלי סמוכה, הוא ללא ספק האדם הראשון שעולה לי בראש כשמדברים על רוכבי העבר. הוא היה אלוף ישראל לנוער וזכה להישגים רבים. הספיק להפוך למאמן ולהקים את “אגודת גלגלי העץ” ואירגן מאות מרוצים ברחבי הארץ. הוא היה בעליה של חנות אופניים המיתולוגית “ברטין” ואף ייבא את אופני המירוץ הראשונים בישראל. כיום אלי עדיין בקשר עם מרבית רוכבי העבר ומארגן כנסים ומפגשים. לאחרונה אף לקח חלק בועדת ההנצחה שקמה באיגוד האופניים.
מאת: אלון וולף
צילום: אלי סמוכה, אילן גודלמן, אלון וולף
חכו שנייה! לפני שממשיכים מכניסים אימייל פה:
את אלי פגשתי לראשונה בשנת 2009 בתערוכת אופניים שעשיתי בגני התערוכה. ליד זוג אופניים מדגם “Bertin” שהצגתי, תליתי שלט ובו נכתב שהיבואן שלהם היה אלי סמוכה, שעדיין מייבא חלקי Shimano לישראל. בשלב מסויים ניגש אלי בחור ואמר לי בשקט “שלום שמי אלי סמוכה ואני כבר מזמן לא יבואן אלא עורך דין, אולי עדיף לעדכן את השלט”…מיהרתי לתקן את הטעות (בכל זאת, מי רוצה להסתבך עם עורך דין) והתפניתי להקשיב לסיפוריו המרתקים של ידידי החדש ולשמוע ממקור ראשון על תחילת דרכו של ענף הרכיבה התחרותית בישראל.
מימין: מועדון גלגלי העץ בפעולה משמאל: אלי סמוכה – מאבות הענף בארץ!
ענף הרכיבה הישראלי התחיל במקורו עם הגעתם של עולים חדשים ממדינות עם מסורת ארוכה של אופניים. רוכבים מארצות צפון אפריקה שהיו קולוניות צרפתיות וספגו חלק מתרבות מדינת האם ומברית המועצות, מזרח אירופה ומדינות אירופאיות נוספות. הם הביאו עימם משם את את המסורת והמסירות לאופניים.
הענף התפתח באיטיות ובשנות ה-80 היה עדיין מצומצם מאד וכלל כמה מאות רוכבים תחרותיים פעילים, שהיו מאוגדים במספר די קטן של קבוצות. יוסי פוקר – שרכב באותם זמנים בהפועל רמת גן – מספר: “איגוד האופנים התחיל בתור ועדה שנשלטה בצורה הגמונית ע”י מרכז “הפועל’, כשהפועל נצרת עילית ובראשה המאמן המיתולוגי עקיבא רזניק, היוותה את קבוצת הדגל. סביבה פעלו קבוצות נוספות וקטנות יותר כמו הפועל מגדל העמק, הפועל עפולה והפועל חיפה. במקביל לקבוצות הפועל הציע אלי סמוכה אלטרנטיבה לאיגוד בארגון תחרויות וקבוצות תחת מועדון “גלגלי העץ”. בין קבוצות הפועל לגלגלי העץ הייתה יריבות קשה ובנחישותו הצליח אלי לפרק את השליטה של הפועל ולאזן את התחרות בין המועדונים.
גלגל כביש מעץ – סמל המועדון שהיה תלוי בחנות האופניים של אלי, כיום מוצג במוזיאון האופניים
אלי סמוכה ומועדון “גלגלי העץ”
אלי, יליד 1953, העביר את השנים הראשונות לחייו בנס ציונה. בשנת 1971 סיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה הראלית בראשון לציון והתגייס לצבא, שם שירת כמשק גדנ”ע אויר. במקביל למסלול חייו “הרגילים”, המשיך אלי לעסוק בעשייה בתחום האופניים כשבשנת 1969 אירגן בככר המדינה את מרוץ האופניים הראשון לתלמידי בתי ספר יסודיים בתל אביב.
הוא הקים ואימן את קבוצת ה-“פועל רמת-גן” באופניים ואחריה את מועדון “גלגלי העץ”, שהתחלק לשלושה סניפים: גבעתיים, תל אביב וחיפה.
מספר הרוכב גילי עמית על סניף גבעתיים: “משנת 78 היו בקבוצה הרבה מתאמנים שגילאיהם נעו בין 17 ל-40 ורובם היו מאזור גבעתיים. פער הגילאים התבטא במגוון עיסוקי הרוכבים וביניהם ניתן היה למצוא תלמידים וסטודנטים, עורכי דין, צלם, שען ושאר מקצועות חופשיים. הם נהגו להיפגש בימי שבת בשבע בבוקר ברכבת צפון ומשם רכבו לכיוון אזור נתניה. בימי שלישי בערב היו נפגשים לאימון בכיכר המדינה, אליו הגיעו גם רוכבים ממועדונים שונים בארץ והפריפריה של תל אביב.
אלי סמוכה עם רוכבים צעירים
הרוכבים מסניף תל אביב השתתפו אף הם בפעילות שיצאה מרכבת צפון בסופי שבוע ובאימון בכיכר המדינה בשלישי בערב. אילן אידלסון שהיה אז רוכב צעיר בן 14, מספר שאלי היה שולח להם תוכניות אימונים ומתדרך אותם בטלפון. אילן רכב על אופניים של חברת “ברטין” והיה נוהג להשאיר את אופניו לטיפול בחנותו של סמוכה. את האימונים עשה לבדו באזור מגוריו ובתחרויות היה מייצג את המועדון. ברלה יוגב שהיה אלוף ישראל לותיקים, נהג אף הוא לקבל מאלי אימון ותדרוך טלפוניים!
רוכבים בולטים נוספים שיצאו מהמועדון הם אלופי ישראל לנוער: שי שמעוני, דרור ויינשטיין, ירון קפלן, בועז דותן ויוסי חסן, עמיר יעקוב – סגן אלוף ישראל לבוגרים ואלופי ישראל ותיקים כמו ברלה יוגב, דן (סטיב) קלע ועוד רבים וטובים.
האווירה במועדון הייתה חמה ומשפחתית ויעלי, אשתו של סמוכה, עזרה ודאגה לרוכבים. הצעירים מביניהם אף סייעו בחנות האופניים בגבעתיים. הם הרכיבו אופניים, סידרו מדפים וטיפלו בציוד שלהם. שם, על חלון הראווה, התעדכנו בכל הכתבות ותוצאות המירוצים. קבוצת הצעירים בגילאי 13-16 הייתה תחרותית במיוחד. הם היו יוצאים לאימונים מתל השומר בקבוצות קטנות, עם אלי כמלווה רכוב על וספה או עם מבוגר אחראי אחר.
גלגלי העץ חיפה על קו הזינוק בתחרות באירופה – מימין: אסף יוגב, אילן גולדמן , אדם זרביב, לירן ליבוביץ, סאן מאירי
הקשר הצפוני
סניף “גלגלי העץ” חיפה הוקם ב-1994 כהמשך ל-“מועדון הדוושנים”. בראש המועדון עמד מאמן קשוח ובלתי מתפשר בשם אנטולי ליליאן-טל. עמיתים מספרים כי אנטולי נהג להכות את מאומניו עם פנימיות! אך למרות שיטת האימון השנויה במחלוקת הזו ועל אף קשיחותו, אנטולי היה דמות אבהית ומאמן ענק, ששאף להנחיל ערכים ספורטיביים ומקצועניים כדרך חיים. אילן גולדמן (אלוף ישראל לשעבר לנוער באופני כביש) שהתאמן במועדון סיפר לי שהפגישה עם אנטולי הייתה אהבה ממבט ראשון: “הוא רצה לאמן אחרי שנים של גלות ספורטיבית ואנחנו רק רצינו לינוק את משנתו. קיצורי דרך באימונים, הפכו תחת אנטולי לזיכרון עבר. אם רצית להיות רוכב, היית צריך להתחיל בלהיות ספורטאי מסור”.
בהמשך נקטעה פעילותו של אנטולי בגלל פגיעת משאית שגררה אותו עשרות מטרים על הכביש, תאונה ממנה לא התאושש לגמרי עד היום.
רוכבים בולטים שיצאו מהמועדון הצפוני: גדי ענבי – אלוף ישראל בכביש לבוגרים, בני לוברנט – אלוף ישראל בכביש /נג”ש, בוריס יצולק – אלוף ישראל לבוגרים ונוער, לירן ליבוביץ – אלוף ישראל לנוער, אילן גולדמן – אלוף ישראל בכביש/נג”ש לנוער ועוד רבים וטובים אחרים.
מימין: המאמן אנטולי מבשל לקבוצה משמאל: סמוכה עם חולצת אליפות
“ברטין” של שום מה?
בסמוך לשנת 74, ייבא אלי מאנגליה 12 זוגות אופני מרוץ מתוצרת Falcon בעלות מערכות הילוכים של Shimano, זהו למעשה ייבוא ראשון של אופני מרוץ מאירופה לישראל. בהמשך הוא התחיל בקשרי מסחר עם “Bertin” (נהגה – ברטה) הצרפתית, אותה חברה שהעניקה לחנותו את שמה. אנדרי ברטה – מי שהיה אלוף הטור דה פרנס בצעירותו – הקים מפעל אופניים ב-Arras שבצפון צרפת ולאחר מכן בקזבלנקה שבמרוקו. Bertin היו גם הסיטונאים של Shimano באירופה ויחד עם Sun Tur – יצרנית חלקי אופניים יפנית נוספת – חלקו את השוק המקצועני עם Simplex הצרפתיים ו-Campagnolo האיטלקים והמכובדים ששלטו בשוק עד שנת 78.
אופניים מתקפלים מסוג Bickerton, שנתרמו למוזיאון האופניים
לפני כמה שנים הגיע למוזיאון האופניים שבבעלותי הבמאי טל יופה, במטרה לצלם סרט על אנשים שהאופניים הם חלק בלתי נפרד מחייהם. תוך כדי הצילומים טל ביקש שאספר לו על רוכבי העבר. כמובן שמיד סיפרתי לו על אלי סמוכה והצעתי לו לדבר עם אלי ולתאם איתו פגישה לראיון וצילומים. טל התלהב מהרעיון וכך גם אלי, שנתן את הסכמתו לעניין בשמחה.
נפגשנו שלושתינו: אלי, טל ואני, בדירתו של סמוכה בגבעתיים. אלי שלף בגאווה את אוסף קטעי העיתונים עליו ופעילותם של “גלגלי העץ”. בנוסף הציג לנו אוסף גביעים, מדליות ותעודות כשמאחורי כל אחד מהפריטים האלה הסתתר סיפור מרתק. גם חולצות רכיבה ישנות נפרשו לראווה ובהמשך הוצגו לנו מספר זוגות אופניים מעניינים. טל – שצילם את אותו המפגש – פרסם קטעים ממנו בסרט “פריילוף”
לפני שהלכנו שאלתי את אלי אם יהיה מעוניין לתרום כמה פריטים למוזיאון. הוא הסכים ואמר: “לך תביא את האוטו ואכין לך כמה דברים”. לא בזבזתי רגע ותוך כמה דקות האוטו כבר חנה מתחת לדירה.
אלי תרם למוזיאון חולצת אליפות, מגן ומדליות מאליפות הפועל ולא פחות מ-3 זוגות אופניים: Bertin – טורינג משנות השבעים, אופני ישיבה, אף הם של – Bertin ואופניים של – Bickerton משנות השישים, שהם אופני האלומיניום המתקפלים הראשונים.
לפני שעזבנו אלי אמר: “יש לי דבר נוסף עבורך” והושיט לי גלגל כביש עשוי עץ. הוא סיפר לי שהגלגל הזה שהיה תלוי בחנותו, היה בעצם סמל המועדון. כיום ניתן לראות את הגלגל במחלקת אלופי ישראל במוזיאון האופניים שבחרב לאת.
אלי סמוכה מארגן כנסים ואירועים בעבר ובהווה
אדם רב פעלים
לסיכום, הייתה לי את הזכות לראיין ולכתוב על אדם רב פעלים כמו אלי סמוכה. הוא הספיק לזכות באליפות ישראל באופניים, להקים ולאמן קבוצות כמו “הפועל ר”ג” ו-“גלגלי העץ”, לכהן כסגן ראש עיריית גבעתיים ולעסוק בתחום עריכת דין.
הוא יזם עשרות מרוצי אופניים ברחבי המדינה בין השנים 1978-1993 וארגן את הטריאתלון הראשון בישראל סביב הכנרת ב-1983 – אירוע בו כמעט וטבע כאשר ליווה בסירה שחיין מארה”ב בשם הנינג. הוא פעל למען קידום רעיון שבילי אופנים בישראל כמו גם לביטול מיסוי על כובעי מגן לאופניים ושינוי תקנות תעבורה, לפיהן חויבו רוכבי אופניים בהצטיידות במחזירי אור בדוושות האופניים. ואם לא די בכך, גם אירגן מסעות אופניים להצלת האוזון בקיץ 1991 ו-1992. כיום, אלי סמוכה ממשיך לתרום רבות לענף ומקיים כנסים, שומר על קשר עם רוכבים ותיקים ופועל במסגרת ועדת ההנצחה באיגוד האופניים.
מאת: אלון וולף
צילום: אלי סמוכה, אילן גודלמן, אלון וולף
.
