קוויק-סטפ תמיד היתה קבוצה חזקה, אך השנה עושה רושם שמדובר בדומיננטיות שלא ראינו כבר כמה שנים. אז הנה מבט קצת יותר מעמיק, איך קוויק-סטפ עושים את זה ב 2018, למה, ולמה זה משנה את הספורט.
מאת: דני אסקרוב
תמונות: קוויק סטפ-פלורס/גטי
פוקוס
קוויק-סטפ היא קבוצה מאד ממוקדת. היא יודעת מראש מה היא רוצה להשיג והיא בונה את עצמה, כל שנה מחדש, על מנת להשיג את מטרותיה.
לא מדובר בקבוצה של דירוג כללי בגראנד טורס. קוויק-סטפ הם קבוצת קלאסיקות בלגית. זה מה שהם יודעים לעשות. מהבחינה הזאת, העונה שלהם בשיאה חודשיים (מרץ – אפריל), ואחר כך הם מתמודדים על נצחונות בשלבי ספרינט בטורים. אבל בבלגיה והולנד, אם ניצחת את הקלאסיקות ניצחת את העונה והחשיפה שאתה מעניק לספונסר שלך גדולה לא פחות מהטור דה פראנס או מרוצים פחות נחשבים. אז קוויק-סטפ בנויה לקלאסיקות – ולכל קלאסיקה המומחים שלה:
- ג׳ילבר, גאבירייה ושטיבר – סטראדה ביאנקה
- ויויאני, ג׳ילבר ושטיבר – סן-רמו.
- טרפסטרה, שטיבר, ג׳ילבר ואיב למפרט – E3, גנט-וולגם, פלאנדרס, רובא
- אלאפיליפ יחבור לג׳ילבר בקלאסיקות של הארדנים.
בקיצור – הכל מסודר, מאורגן ומאד ממוקד.
העזיבה של בונן
טום בונן היה הסמל הכי גדול של קוויק-סטפ בשנים האחרונות. זו היתה הקבוצה שלו. עם נצחונות מרובים בטור פלאנדרס וברובא, בונן היה (ונשאר) האריה של פלאנדריה ולנוכחותו הייתה משמעות גדולה מאד בקבוצה.
במיוחד בשנת הפרישה ובזו שקדמה לה, הקבוצה עשתה מאמצים גדולים לתת לו פלאנדרס ו/או רובא אחרונים. זה כמעט והצליח (שני לבונן ברובא של 2016) אבל מה שקרה היה בעיקר שפיליפ ג׳ילבר ניצח את פלאנדרס ושטיבר היו קרוב עד כאב למוניומנט הראשון שלו ברובא (2 ב 2017). הפוקוס של היריבים על בונן עשה את שלו והקבוצה ניצלה אותו היטב. ואז בונן פרש.
קוויק-סטפ 2018
כשרוכב כה דומיננטי עוזב, קבוצה יכולה להתפרק. בקוויק-סטפ קרה ההפך. הרוכבים החזקים של קוויק-סטפ תמיד רכבו תחת צילו של בונן. ב 2018 הצל נעלם, והקבוצה פורחת. זה קשור מאד לניהול הקבוצה, מיד נגיע לזה, אבל זה קודם כל הרוכבים שיכולים להוציא מעצמם את המקסימום ופשוט לרכוב טוב יותר יחד כשאין מועמד דומיננטי.
הגדולה של קוויק-סטפ 2018, והיא קודם כל גדולה של מנהלי הקבוצה, היא בדיוק, אבל לא רק, העדרו של רוכב דומיננטי. אם בורה היא הקבוצה של פיטר סאגאן, BMC היא הקבוצה של גרג ואן אוורמרט ולוטו של 2018 היא של טיש בנוט (ויש מובילי קבוצות ברורים אחרים כמו ארנו דמאר – FDJ) אז בקוויק-סטפ אין מוביל ברור. הקבוצה מזנקת לכל מרוץ עם 3-4 מנצחים פוטנציאלים ורוכבת מאד מעניין טקטית, אבל בעיקר רוכבת קבוצתית.
אם מישהו היה צריך הוכחה שאופניים זה ספורט קבוצתי, אז קוויק-סטפ של 2018 הם ההוכחה. כאן נכנס הניהול לתמונה: היכולת יוצאת הדופן של פאטריק לאפבר ומנהלי קוויק-סטפ לגרום לרוכבים לרכוב ללא אגו היא המפתח. הביטו בפיליפ ג׳ילבר מושך 4 ק״מ עבור אלייה ויויאני בגנט-וולגם, נכון, במקרה הזה סאגאן ניצח וגרם לויויאני למרר בבכי אחרי שלא החזיר לקבוצה בניצחון על העבודה שעשו עבורו, אבל בדרך כלל זה עובד לא רע בכלל. אחרי הנצחון בפלאנדרס, אמר ניקי טרפסטרה שהוא שמח לעבוד בשביל הקבוצה, כי בזכות הקבוצה (ומנוע אדיר מימדים משל עצמו) טרפסטרה זכה במוניומנט השני שלו בקריירה.
טקטיקה כפונקציה של הרוכבים
סאגאן וגרג ואן אוורמרט הביאו פועלי על על מנת שיביאו אותם לסיום טריים ככל האפשר. דניאל אוס, מרקוס ברגהארדט (בורה), סטפן קונג ומייקל שר (BMC) הם רוכבי על, אבל מול קוויק-סטפ זה לא מספיק.
עם 3-4 מובילים קוויק-סטפ פותחים את המרוצים מוקדם מהרגיל (80-100 לסיום ולא 40-60 כפי שהורגלנו) ורוכבים בקצב מאד גבוה כבר מתחילת המירוץ, עם הפועלים המוגדרים שמסיימים את עבודתם 100 ק״מ לסיום כשלכולם רגליים כואבות.
ואז נופלות הפצצות.
בפלאנדרס השנה זה היה ביצוע מופתי – התקפה של שטיבר אחרי הקווארמונט השני, סאגאן, קוויאטקובסקי וניבאלי הולכים איתו, כולם מדממים… ניבאלי, יוצא מתוך ההתקפה למהלך משלו, טרפסטרה אחריו.
מילה על ניבאלי – זו פעם שניה שהכריש נושך שנית כשכולם מתים. בסן-רמו זה היה על המהלך של כריסטס ניילנדס (סייקלינג אקדמי), ניבאלי מתקיף שנית, אחרי שניילנדס נגמר, מנצח את המירוץ. בפלאנדרס, ניבאלי יוצא אחרי המהלך של שטיבר, מתוך הבריחה, אך הפעם טרפסטרה מגשר אליו ומנער אותו במישור מדומה (וואו – איזה עוצמה אדירה של ההולנדי) ומשם דוהר כל הדרך אל הבנק. עדיין ניבאלי יזם את המהלך של המירוץ בלחיצה שניה. מרשים ביותר.
אחרי הבריחה של רוכב של קוויק-סטפ, החזקים של הקבוצה מסמנים כל מהלך ומנטרלים את המוטיבציה של היריבים לגשר. ג׳ילבר ושטיבר עשו את זה מופתית ב E3 עבור טרפסטרה, אותו צמד עשה את זה גם בפלאנדרס. סאגאן החזק מאד ניסה לנער את כולם וללכת לבד אבל זה כבר היה מאוחר מדי (רגליים מרוככות, זוכרים?). שח-מט.
מה הלאה?
לא נותרו עוד הרבה קלאסיקות. ברובא יד הגורל והתקלות תמיד יכולים להשפיע אבל צפויה טקטיקה דומה לפלאנדרס. באמסטל גולד ובארדנים מגיע וולורדה (הבלתי הגיוני) בכושר מושלם כשהוא מנצח על ימין ועל שמאל -9 ניצחונות לפני אפריל, טורים, חד יומיים, מה שתרצו. על אנושי. בעליות, הרגליים מדברות יותר מטקטיקה. אבל שימו לב לקוויק-סטפ. הם כותבים עכשיו פרק מאד מרשים בספר של מרוצי האופניים.
מאת: דני אסקרוב
תמונות: קוויק סטפ-פלורס/גטי
