ג’ל אנרגיה – לא בדיוק מה שהטבעונית ממול קוראת לו Raw Food אבל היתרון שלו אדיר: הוא קל לנשיאה, מהווה אמצעי נוח להכנסת אנרגיה מהירה בזמן הריצה, ומצב הצבירה שלו מקל על ספיגה ועיכול מהיר.
אולי ראיתם כבר את סרט הכתבה הזו שקישרנו גם לכתבת המבחן לג’לים של איזוסטר, ואם לא- הנהו שוב, עם עוד כמה הסברים על כל סעיף בכתבה – ממגזין הריצה ראנפאנל!:
1. כל כמה זמן לקחת ג’ל אנרגיה בריצה?
בד”כ כל 30-45 דקות. תלוי במשקל שלכם ובעצימות הפעילות. ככל שהמשקל שלכם גדול יותר, אתם צריכים יותר אנרגיה להניע יותר שרירים ויותר מסה, ולכן תצרכו כמות גדולה יותר. אם אתם בממוצע, כלל האצבע של כל 30-40 דקות בד”כ יעבוד. מאחר ורמת האנרגיה, יעילות הריצה ורמת הצריכה של כל אחד מעט שונה – עשו קצת ניסיונות עם משכי הזמן המתאימים לכם, ותמצאו את המינון האישי שלכם.
2. כדאי לשתות עם זה
הג’ל הוא מוצר צמיגי משהו, ודביק למדי. לא כל הג’לים נספגים בקלות ולכן מומלץ מאוד לשתות איתם. לשתיה תועלת בפני עצמה, ואם אתם לוקחים שני ג’לים בשעה, זה לא רע בכלל שהשתייה הופכת לחלק מהנוהל מסיבות שאינן קשורות לג’ל (כנסו לכתבה המעמיקה שלנו על נושא השתיה!). בהקשר של הג’ל- הנוזלים מוהלים את הג’לף מקלים על הובלתו לקיבה, ניקוי הפה ושיפור הקליטה הספיגה שלו. לא כולם גם אוהבים להשאר עם אותה תחושת מתיקות ודביקות מוגזמת בפה והנוזלים שוטפים הכל.
3. ג’לים שימושיים מאוד בריצות
בריצה, שמנערת את הגוף עם האימפקט מעלה מטה, לסחוב מזון ולערבל אותו בבטן זה מתכונת מצוינת לשייק מיצי מעיים, אבל מתכונת הרבה פחות טובה לביצועים בריצה או לתחושה נעימה. גם תנועת הידיים וחלק הגוף העליון מקשים על עיסוק בהכנת האוכל המוצק והטיפול בו בזמן ריצה. במקרה קיצון תוך כדי ריצה מזון מוצק יכול אפילו להיות מסוכן אם יגלוש לקנה הנשימה. כתוצאה מכל אלה ג’לים הם המוצר המושלם לריצה כי הם קטנים, אפשר לשאת אותם בכיסים הקטנים של ביגוד הריצה ללא עודף משקל, והם נקלטים בגוף במהירות ובקלות, ולא מעיקים בעיכול.
4. איפה עוד יותר – בסוף אירועים ארוכים ועצימים
בעוד שלריצה הג’ל הוא מזון נוח במיוחד, הרי שבאופניים – ספורט שקל יותר לקיימו משכי זמן ארוכים יותר (בהכללה), קל יותר לאכול מזון מוצק, אבל לג’לים יש אחלה תרומה גם באופניים: הם שימושיים במיוחד בסוף מקטעים ארוכים של כמה שעות, כשהגוף עייף וצריך מכת אנרגיה דוחפת כדי לסיים את הסטייג’ חזק. זאת ועוד: לאחר הרבה שעות, יש יותר אנשים שהיכולת שלהם לעכל מזון בתוך עצימות גבוהה מגיעה לרמה כל כך נמוכה שהם לא יכולים להכניס כמעט כלום יותר. הזמינות והמהירות של הג’לים מתאימה מאוד לצורך הזה במרוצים ארוכים.
יצא מהפוסטר! (צילום: דן קוני)
5. חפשו את הג’לים הנוזליים – והמנעו מהצמיגיים
יש כל מני שיקולים בבחירת ג’ל אנרגיה: הטעמים, נוחות האריזה והקלות של פתיחתה, ואפילו נוחות הקיפול והאטימה שלה לאחר השימוש. אני ממליץ לבחור ג’לים שאינם צמיגיים – יש רמות שונות של צמיגיות בקרב חברות שונות. ל-Isostar שנתנה חסות לכתבה הזו יש ג’לים נוזליים למדי, אולם לא רק לה. הג’לים הנוזליים יותר הרבה יותר קלים לשימוש ולקליטה. הצמיגיים נתקעים באמצע תרתי משמע- הם לא מוצק ולא נוזל, ולא מתפנים מחלל הפה בקלות.
6. השאריות? לכיס או לפח בלבד!
נושא כאוב. בסוף מרוצים רואים לפעמים “סימון המסלול” באמצעות עטיפות ג’לים, שהתוו רצים שלא שומרים על הסביבה והמקום ומלכלכים. גם רוכבי אופניים מסוימים כל כך חרדים מטיפת הג’ל שתדבק לכיס החולצה שלהם, שהם מעדיפים ללכלך. זה מגעיל, מכוער ומרגיז. יותר מכך – זה מסוכן, במיוחד במקומות שיש בהם בעלי חיים שיכולים למצוא את מותם כתוצאה מעטיפות שסתמו את מעיהם. אל תעשו את זה בשום אופן. הכניסו לכיס, או שתפטרו מהשקית במרוצים ליד תחנת השתייה, שם ממילא ערוכים לאסוף את הבקבוקים והכוסות שזורקים המתחרים לרצפה.
הפאנליסטיות של צ’ארלי: משמאל – קרן קונסטנטיני ומימין ורדי בכור
7. בפעילויות ארוכות גוונו סוגי ג’לים ואכלו גם מזון “אמיתי”…
בפעילויות של עד כשלוש שעות עוד רבים יכולים לספוג רק 4-5 ג’לים, אבל ככל שהפעילות ארוכה יותר מומלץ מאוד לגוון למזון מוצק. לעומת הג’ל שנספג מהר ונשרף מהר, מזון אמיתי מרגיש טוב יותר ברמת התחושה הפסיכולוגית של אכילה, והעיכול האיטי יותר שלו הופך לסוג של יתרון, כיוון שהוא מזין את הפעילות לאורך זמן. מומלץ להשתמש בברים של אנרגיה שגם הם מתעכלים מהר יחסית, תמרים, ואם זו פעילות ממש ארוכה אפילו סנדביצ’ים יכולים לעבוד (עם תכולה וסוג לחם מתאימים, קלים לעיכול). לאיזוסטר יש בר אנרגיה שמיועד בהגדרה לפעילויות ארוכות. ככל שהפעילות ארוכה יותר גיוון של סוגי המזון, הפירמות מהן אתם צורכים והטעמים עושה יותר הגיון (בהנחה שכל מה שתצרכו, בדקתם כבר ומתאים לכם).
בר אנרגיה ייעודי של Isostar לפעילויות ארוכות
8. ג’ל אנרגיה עם קפאין – לא רע למצבים מסוימים
לאיזוסטר עדיין אין כזה בישראל בעת כתיבת הכתבה, אולם יש לאחרים, והקפאין – יש לו את המקום שלו: הוא מעורר וממריץ, במיוחד אם אתם לא מכורים כבר לקפה וקפאין ביום יום שלכם- אז ההשפעה חזקה יותר. אני מאוד אוהב לשלב קפאין בג’לים שלי, במיוחד בסוף מרוצי סבולת ארוכים, שבהם אני חווה שקיעה וירידת אנרגיות וערנות. החום, המונוטוניות, המאמץ… כל אלה גורמים לנו לפעמים להתקע על איזה סף נוחות בתוך המאמץ, שהוא נמוך יותר ממה שאנחנו יכולים ורוצים באמת. קצת קפאין, וחוזרים לעניינים…
9. לא להגזים עם הקפאין – הוא מעודד התייבשות
אבל הקפאין משתן ומייבש – אז לא להגזים עם זה. אגב, יש ג’לים עם כמויות שונות של קפאין – שימו לב לכמות שלכם, ולמדו את עצמכם. שתו קצת יותר אם אתם צורכים את זה והיו מוכנים ללחץ גובר בשלפוחית.
10. לא מנסים ג’ל אנרגיה חדש לפני מרוץ
די מדהים לגלות לפעמים ספורטאים וותיקים נופלים בקטע הזה. הנפילה היא לעתים ביטוי ללחץ פסיכולוגי: הרצון למטב את הביצועים ולהצליח גורם לאנשים לחפש, ולחלק מהספורטאים לקחת סיכונים שלא צריך לקחת. זה נכון לביגוד, נעליים, ציוד רכיבה, משקפיים… כל דבר – ובמיוחד נכון למזון: לא מחליפים מוצרים לפני מרוץ. במרוץ הולכים על בטוח ומוכר. את ה Edge תשיגו באמצעות ההכנה שכבר עשיתם בחודשים שלפני המרוץ, חזרה דתית כמעט על שיטות ההכנה והתזונה הרגילות שלכם לפני מירוצים, ובאמצעות פוקוס הפסיכולוגי וההתכוונות ביום המרוץ – אבל לא באמצעות החלפת ג’לים. במקרה הרע אתם מסתכנים בגילוי אלרגיה חדשה שתשבית אתכם ביום המירוץ, במקרה בינוני לא תעכלו את זה טוב, ובמקרה הרע זה פשוט לא יהיה לכם טעים ויסיט את הפוקוס מהדבר העיקרי.
