קבוצת החוד במקצה המרתון הארוך של 62 הק”מ רוכבת בקצב יעיל ואפקטיבי ובורחת לדבוקה מאחוריה. נשימות ושקט של ריכוז באוויר. הנוף: מדבר. מזג האוויר: מושלם. כך החל מירוץ “סובב ערבה” ביישוב פארן.
מלפנים עובד רוכב מנוסה, כבן 50, וחולצת פינישר צמודה ויפה של Cape Epic מעטרת את גופו – תוצר של בציר 2013. אי אפשר להתעלם מהחולצה הזו. Respect מהול בחשש עובר בליבם של אלה שיודעים על מה מדובר: האם יש טעם בכלל להתנגד? או שהניצחון כבר מסור מראש?
המסלול שתכנן יובל סרט מפארן – מדריך האופניים של היישוב והסביבה ואחד מיזמי האירוע, הוא מדברי, שטוח, ומזמין עבודת דבוקה מתמשכת. יש משמעות לבחירת הגלגל, לקרבה אליו. הקייפ אפיקיסט מתעלם מהטקטיקות, מחישובי האנרגיה, מהאחרים – הוא בשלו, רוכב בראש, בקצב הנוח לו. בכך הוא מכתיב את קצב הרכיבה לכולם.
מבט מסביב מראה תופעות המאפיינות מירוצים רחוקים, חדשים, וכאלה שעוד לא אומצו בחום על ידי רוכבי העלית והמאסטרס המובילים בארץ: אף אחד לא מגולח רגליים חוץ מאחד. רוכב שמנמן פתאום נע קדימה במהירות ומנסה לקחת הובלה מהקייפאפיקיסט. איזה מישהו עם נעלי התעמלות… והשיא: רוכב בסנדלים מחזיק קצב עם כולם. אחרי עשרה ק”מ שואלים האחרים בלבם – האם הוא ליצן שנדבק למובילים (שכולם עם נעלי רכיבה וקליטים). אחרי 30 קילומטרים מתחילים להבין שהוא רוכב חזק, פשוט מהערבה, מהמדבר. כשהוא יסיים עם הראשונים יבינו שזה סטייל אחר פה…
המסלול נכנס מאיזור השדות החקלאיים של פארן אל איזור המדבר היפה. ערוצי נחלים וגבעות טרשים חומות צהובות סביב. נוף ערבה קלאסי – לא הררי גבוה. בהתחלה מישור מוחלט ואחרי כ 10 ק”מ המגמה מישורית עם עלייה מתונה. אין סלקטיביות כמעט במסלול הזה ואי אפשר לנער אף אחד – עד שמגיע הקיר הקצר אחרי כ 15 ק”מ. קיר רע ותלול. רוכב אחד שקירות כאלה הן כנראה התחביב שלו מנקה את כולו ונשאר לבד בראש הגבעה. מאחוריו התפרקה הדבוקה.
מה לעשות הוא בטח חושב לעצמו? זה כל כך מוקדם במירוץ ויש עוד כ 45 ק”מ לפניהם – קילומטרים בהם ברור שיש שם יתרון לעבודה טקטית משותפת. האם כדאי לו לחכות ולהמשיך לגלגל רגליים בכיף אחרי הקייפ -אפיקיסט או לתת בראש ולנצל את הרגע? בהחלטה של רגע הוא מחליט להמשיך בידיעה שרכיבה ארוכה עוד לפניו.
נותן בראש. מייצר פער. מתחיל לעבוד במרץ. זה הימור: בשלב כל כך מוקדם במירוץ אין לו מושג האם יצליח לשמור על הקצב והמרחק בעבודת בדד? הוא אינו מהמקום ואינו יודע מה בדיוק צופן המסלול בהמשך. אבל ההזדמנות נקרתה בדרכו. כמה פעמים אתה מקבל צ’אנס לנצח מרוץ? כמה פעמים יש לך סיכוי לקחת את המקום הראשון הנחשק הוא ודאי חושב לעצמו. הוא יקח את ההזדמנות הזו ויתן לה את הסיכוי שלה.
הוא ממשיך ורוכב חזק ככל שהוא יכול, לבד במדבר ומגלה שכל עלייה מגדילה את הפער מיריביו. אלה לאחר שהתפרקו בקיר מצאו זה את זה וכעת הם בדבוקה של ארבעה או חמישה מאחוריו. הוא ודאי מאושר: זה קורה לו! הוא בורח להם! הקילומטר ה 25 מגיע, ה 30, והוא כבר לא רואה אותם מאחוריו.
בעת הזו, הוא חושב בגיחוך, אפשר לבנות קריירה מלבוא למירוצים שאף אחד מהרוכבים החזקים באמת לא מגיע אליהם. הוא כנראה מתחיל לפנטז על שער הסיום מודע לאירוניה בכך שהוא נמצא בפוזיציה הזו בכלל. ובמקביל, ולמרות שברמה הספורטיבית זו תחרות מקומית בלבד, לפחות בשנתה הראשונה, הוא אומר לעצמו: “אל תגיד הופ לפני שקפצת – אתה בסה”כ באמצע, היריבים שלך רק 2-3 דקות מאחוריך, והמסלול – לא סלקטיבי כאמור – מישורי, מהיר, חובב דבוקות ושונא דון קישוטים שמנסים את מזלם לבד מול הרוח”.
אבל ההזיה הזו עוזרת לו להתמודד עם הקושי: הוא מדמיין את שער הסיום כ 500 מטר לפניו. כל הקהל מחכה בצדי המחסומים בצדדים, הוא סוגר את רוכסן חולצתו, עוזב את הכידון לפידול רגוע שכן הניצחון כל כך חד משמעי, ברור… ומרים ידיו לניצחון! בתוך הכאב, המאמץ, הדשדש המישורי הזה, והשירירים שמתחילים לדגדג בבזיקים של התפסות, הוא זקוק לעוגן פסיכולוגי שיניע אותו קדימה. הוא לבד, קשה לו, רודפים אחריו רוכבים חזקים כבר 30 ק”מ, ואין שום ודאות חוץ מההוויה של הרגע. וכרגע לפחות הוא המנצח. אחר כך? אחר כך נראה…
נקודת המים השניה מסמנת את הקילומטר ה 40. רק 20 קילומטרים לפניו ופתאום, דווקא עכשיו אחרי שהוא כבר די קרוע הרכיבה הופכת קשה ואיטית יותר. מעט עליות שביום רגיל לא היה מתייחס אליהן הופכות קשות. פתאום הוא רואה את הדולקים לראשונה אחרי כשעה וחצי של רכיבת בדד במדבר. אין ספק שהפער מצטמצם. הוא מתעורר, דוחף ג’ל ומעלה קצב עד שהם שוב נעלמים. קטע סינגל מהיר בתוך נחל והוא טס, אבל המדבר משונן. זה פאנצ’ר? באמת? דווקא עכשיו? כשנותרו רק 15 ק”מ לסיום? פאק!
כן. זה פאנצ’ר. הוא שולף את מיכל המילוי המהיר ששמר לעצמו לתחרויות – חומר המילוי ממלא את הגלגל האחורי בלחץ אוויר שרק מתנדף לו החוצה דרך החור. חשבתי שהדבר הזה אמור להיות לא רק אוויר, אלא גם לסתום חורים ולו מעט. לא הפעם… האוויר שוב יורד. הדולקים מגיעים אליו ופער 5 הדקות שלו נמחק. הוא ממשיך קצת בתקווה להצליח לשרוד את 15 הק”מ האלה בקצב סביר. אבל זה לא יקרה: האוויר ירד יותר מדי. היו שלום דולקים. היה שלום מקום ראשון. היה שלום פודיום בכלל… מתישב על הארץ, מוציא את פנימית הספייר ומחליף…
450 רוכבים ב”סובב ערבה” הראשון
אירוע אופניים דרומי כ”כ הוא לא דבר נפוץ במיוחד ויש להניח שרוכבים רבים מהסביבה הרחבה הגיעו. גם רשימות הדיוור של חברת “כפיים” המארגנת את האירוע (כמו גם את סובב ת”א וסובב י”ם), והפרסום ב BIKEPANEL עשו את שלהם ומשכו כמות יפה מאוד של רוכבים לאירוע. כבר כשמגיעים רואים את המיומנות באירועים: החניות מסודרות, עמדות הרישום רחבות ללא תורים בכלל, שורת בתי שימוש כימיים מחכה, מאהל גדול עם במה ופופים, ועמדות משולטות לתוצאות, תיקוני אופניים, השכרה, שער זינוק וסיום, כרוז וכו’. המקום מתוקתק והכל ממותג “סובב ערבה” ונראה מקצועי ומרשים. גם במירוץ עצמו השילוט מעולה, מפוזר בצורה נכונה וברורה גם במקומות שהנחלים והדשדש טשטשו את קווי הרכיבה הברורים.
נקודות המים חיכו כמו שהובטח – באיזור הק”מ ה 20 וה 40, ואפשרו לנו לצאת עם בקבוק אחד, ולדעת שיהיה היכן למלא. בקבוקי מים בשפע חולקו למשתתפים גם לפני הזינוק בעמדות הרישום וגם מייד לאחר חציית קו הסיום – אתה מרגיש שדואגים לך בצורה הזו ושיש לך על מי לסמוך מול הפקה שלא מפספסת את הפרטים. כשמזג האוויר השתנה והפך חם מהתחזית – אימיילים הודיעו לכל המשתתפים על הקדמת שעות הזינוק, ו SMS לניידים וידא שאף אחד לא יפספס.
מדידת הזמנים הייתה ללא דופי וגם הפתעה באמצע המסלול עם שטיח מדידה שבידל בוודאות ובדק מי עשה את המסלול הארוך. השנה היו רק שתי קטגוריות – גברים, ונשים לתחרותי הארוך. האמת – למול האינפלציה בכמות הפודיומים בחלק מהתחרויות אני תומך בפשטות הזו, אבל מסיבות של רייטינג וחנופה למשתתפים, רוב המירוצים מפצלים את כמות הפודיומים, עד מצבים בהם קטגוריות קטנטנות עדיין מזכים שלושה רוכבים בכבוד שהם כל כך נהנים לקבל. ואם המירוץ יגדל ובשנה הבאה יבואו רבים נוספים, יהיה צורך שיווקי לשקול כנראה חלוקה לקטגוריות הגיל הנוספות ולעוד הרבה פודיומים.
אבל הסיפור האמיתי פה הוא דווקא הסיפור של המסלולים העממיים. מנהלת הצימר בו התארחתי, וגם אמה שהביאה אלינו את ארוחת הבוקר הטעימה בשבת, סיפרו לי שהאירוע הביא אותה לרכוב 20 ק”מ אחרי שלא רכבה כבר כמה שנים, וכך גילגלתי עם הסבתא שיחה על ציוד וזה שהיא כבר חושבת לשדרג לשיכוך כפול…
מדוע בפארן?
יוסי לין הוא מנהל הספורט של המועצה האיזורית ערבה תיכונה. שאלנו אותו: מדוע הקמתם מירוץ אופניים בפארן? “מירוץ סובב ערבה בפארן החל ביוזמה פרטית של מושב פארן שפנו אלינו למחלקת הספורט במועצה והציעו לעשות איזה הפקה. אני חושב שזה היה מתבקש לעשות את זה לפני שנים, אבל אף פעם לא מאוחר. המועצה והישובים חיים בתוך המדבר הזה, זה מחויב המציאות, ואנחנו שואפים להפוך את זה למסורת רב שנתית כדי למשוך לפה קהלים נוספים, משפחות, וכולי. החזון הוא לפתוח מרכז אופניים בערבה שיהיה בפארן שהפועל היוצא של זה שאנשים יבואו לא רק למירוץ עצמו אלא לאורך השבתות הפנויות שלהם כי לראות את הערבה צריך יותר מביקור של רכיבה אחת”
מה יכלול מרכז האופניים? “בכוונת מושב פארן לעשות פה פאמפטרק, לפתוח חנות אופניים, מרכז תיקונים והשכרה, ועיבוי השילוט במסלולים. יש פה חוגים שמתנהלים לאורך השבוע ויש מקומיים שרוכבים. יובל סרט (מדריך אופניים מפארן ששימש גם כמנהל המקצועי של התחרות ג.ח.) שהוא המוביל של הדבר ימשיך ויעבה את הפעילות הזו.”
נעמי בקר היא מנהלת קהילה וצמיחה דמוגרפית במועצה: “אנחנו רואים שבשנים האחרונות נושא האופניים מתרחב, יש ביקוש שהולך וגדל, ובמושב פארן יש כמה פריקים של אופניים שביקשו שנעזור להם להרים את האירוע וכמובן שהמועצה קפצה על זה, ובנוסף כחלק מתכנית של הקמת מרכז לאופניים בפארן זו יריית הפתיחה ואנחנו מקווים שבשנים הבאות התשתית לרוכבי אופניים תהייה בפארן. לפני כחמש שש שנים גם הקמנו פרויקט רחב עם משרדי התיירות וגורמים נוספים וסומנו פה מסלולים בכל ישוב שמחברים את כל ישובי הערבה – בעוקף סובב יישוב או בחוצה ערבה. היום יש את שביל ישראל שמשתלב פה גם, מגייסים פה מתנדבים שמסייעים בסימון ועוד. אנחנו מאוד מרוצים מכמות האנשים שהגיע בפעם הראשונה לאירוע: 450 אנשים וסביבם יש עוד מבקרים. הרעיון הוא כמובן לפתח תעסוקות, לחזק את התיירות בערבה, ולפתח עוד תחומים שאנשים יוכלו להתפרנס, ולא רק מחקלאות.”
על מנת שהחזון יתגשם צריכים כמה דברים משמעותיים להתרחש, וכמבקר במקום הרגשתי אותם מייד: מרכז אופניים כזה מחייב מספיק מסלולים משולטים הייטב, ברמה של סינגלי קק”ל שיהיה אפשר לצאת אליהם מפתח המושב עם ודאות שלא תאבד הדרך. צריכים להיות לפחות שני מסלולים כאלה בכמה רמות מרחק כדי שמבקר סופ”ש טיפוסי יהיה מסודר בלי לדאוג לבעיית הניווט לרכיבת שישי ורכיבת שבת.
כדי שהתחרות תוכל להגיע ל 1000 איש, ואני מעריך שזה יקרה, האיזור צריך מספיק צימרים לקלוט את כל המבקרים האלה, ומהבדיקה שערכתי לפני הביקור דומה שבפארן עצמה אין כמות שיכולה לייצר הלנה לכמות אדירה של רוכבים. זה יכול לגרום לכך שהגורם המכתיב והמגביל של כמות המבקרים יהיה יכולתם למצוא מקומות לינה קרובים. ההפקה תצטרך לשקול פתרונות כגון הכשרת איזור קמפינג מפנק יחסית וגם התארגנות עם שותף שירותי קראוונים עבור האירוע עבור אלה שהשינה בשק”ש בקור של המדבר היא לא הקטע שלהם.
מבחינת המסלול – ציפור קטנה לחשה לי שיש כוונה לשקול הוספת גובה מצטבר ומרכיבים סלקטיבים למסלול הארוך בשנה הבאה… זה יהיה מצוין ויגרום לו להיות יותר מעניין ומגוון.
חזרה לרוכב עם חולצת הקייפ אפיק: ים רז, בן 50 מהערבה
בסוף הוא אכן ניצח את המירוץ: זהו ים רז בן 50 שמאמן בכלל ל HLC ובא למירוץ ביתי: “היה קשה – המסלול הכיל הרבה דשדש בנחל עשוש ובחלק מסינגל צוקים והיו מתחרים חזקים. מעבר לזה היה כיף זה מסלול שאני מכיר את רובו: אני ממושב צופר 20 ק”מ מפה ואלה שבילי הבית שלי, אז הערבה היתה מאחורי…
טקטית – רכבתי בקצב שלי, אבל התיחסתי לכך שישבו עלי חברה כל הזמן ופשוט לא נתתי להם לעקוף כי התכווצו לי הרגליים כבר באמצע המירוץ, אז נתתי להם לשבת עלי ובכל פעם שמישהו עקף האצתי, וכשראיתי שהם יושבים עלי האטתי כדי שאני אנוח. בדיעבד זה עזר לי כי אם הייתי נותן להם לעקוף אני חושב שהם היו שורפים אותי. הסוף היה קשה מאוד: הם תכננו לעשות עקיפה קרובה לסיום אז כחמישה ק”מ לפני הסיום התחלתי להאיץ ואז כשני ק”מ לפני הסוף פרצתי. 500 אחרונים all out… “
בראש הפודיום: ים רז. אלון אבנד וניר פינקלשטיין בשני ושלישי בהתאמה. מאחור מימין: נעמי בקר, יוסי לין, יובל סרט
והרוכב שהוביל את רוב המירוץ עד הפאנצ’ר הקרוב לסיום? הוא התנחם בכתיבת הכתבה ואולי גם ברישום לסמרתון בזוגות עם אותו אחד שעבר אותו בסוף – ים רז המנצח שהכיר פה במירוץ…
להתראות בשנה הבאה ב”סובב ערבה”! בינתיים תהנו מהסרטון: