ברחבה גדולה במונטהקטיני יש מסיבה ב 12:30 בצהריים. מאות אנשים, עשרות צבעים, עשרות רכבים אופנועים ובעצם מה לא. וכל זה כאשר הכרוז (אישה עם קול מאד חזק) מציגה את הרוכבים ומוסיקת רוקנרול מנגנת ברקע. I love rock and roll. זאת אליפות העולם בייבי וזו איטליה – מולדת הסטייל והפסטה, החיים הטובים והג'ירו, האומה שאצלה מי שסובל הכי הרבה, לובש ורוד! אה כן… זאת אומת ספורט אדירה.
אולי תתעניינו בכתבות נוספות בסיקור של BIKEPANEL את אליפות העולם בטוסקנה:
- רוכבים במחתרת טוסקנה 2013 – סיכום מירוצי הנוער, הנשים, והמצב הירוד של עולם האופניים התחרותי הישראלי
- רוכבים במחתרת טוסקנה 2013 – סאגאן, ווס, מנהלות ועליות
- על אוזלת היד של איגוד האופניים ועל ההכנות בטוסקנה \ "רוכבים במחתרת", טוסקנה 2013
איטליה על הבמה בהצגת הרוכבים
כשהנבחרת האיטלקית עולה לבמה התשואות רמות אבל כולם נראים טוב – צרפת, אוסטרליה וחבורת השענים שלה, אריתריאה שהופכת אומת אופניים והבריטים הכל כך מדוגמים בראשות האחים ייטס שניצחו שפני שבוע שלב עליות בטור הבריטי. את הסלובני הצעיר בשנתו הראשונה עדיין לא הכרנו. בשנה הבאה הוא מצטרף לפיטר סאגאן בקנונדייל. יש רמה.
אריתריאה מובילה את הגעת ספורט האופניים לאפריקה
החברה שלנו מחייכים. מורידים את החליפות הארוכות וחושפים את המדים הכי יפים בדבוקה, המדים של ישראל. בלי ציניות, אי אפשר שלא להתרגש.
נבחרת ישראל U23, אליפות העולם, טוסקנה, 2013
אנחנו נוסעים לפירנצה, בטוחים שנפגוש ברביעיה. זינוק.
ערב קודם
האמת, לא ידענו למה לצפות. גם בתדריך שקדם למרוץ וגם בשיחות עם הרוכבים לא היה ברור למה אפשר לצפות. ידענו שאף ישראלי (ואל תגידו לי שמתישהו, היה מישהו שסיים. זה לא מעניין) לא סיים מרוץ U23 ושהמסלול בפירנצה הוא אחד הסלקטיבים שידעו אליפויות העולם.
ידענו שהשעה הראשונה תהיה מהירה מאד ואח"כ הקצב יגבר ויתחילו עליות.
ידענו שלא משנה מה היה, איך כמעט לא הגענו, ואז כן הגענו, אין תרוצים – צריך תוצאה!
מהלך המרוץ
60 הק"מ הראשונים היו שטוחים, מהירים ועל כבישים באיכות גבוהה. הפלוטון רכב פחות מהר מהתחזית, היינו בטוחים שעד פירנצה המהירות תהיה מעל 50 קמ"ש אבל בפועל היה בערך 45-46.
כל הרוכבים הגיעו לפירנצה בדבוקה ובלי קושי מיוחד. בן ועידו קיבלו זמן מסך.
כבר בכניסה לפירנצה המשחק השתנה, מסכת פניות וגם קצת אבני פאווה יצרו מיתר בכניסה לרחובות פירנצה.
בהקפה הראשונה עידו מתפרק. מנסה לחזור בירידה אך אין מה לעשות, אין רגליים והוא מחוץ לדבוקה.
בן מתקשה בעליות ומצליח לסגור בירידה אבל בכניסה להקפה השניה הוא בירכתי הדבוקה. חוזר במאמץ עילאי בירידה רק בכדי לאבד את הדבוקה בקיר הקצר. בכניסה להקפה 3 כבר יש מספר דקות פיגור. בן ישלים את הקפות 3 ו 4 ויפרוש הקפה אחת אחרי עידו.
בצד החיובי יואב ורוי מחזיקים מעמד ואנחנו כבר בכניסה להקפה 3. השניים אוספים יפה את תיקי האוכל והשתיה וממשיכים הלאה.
רוי מתחיל לסבול בעליה הארוכה של הקפה 3 ונראה היטב באחורי הדבוקה. אחכ הוא מצליח לעקוף רוכבים בעליה התלולה הקצרה יותר. בכלל, רוי מספר שהיה לו יותר קשה בעליה הארוכה אך הצליח לחזור ולעקוף בקיר התלול בעוד יואב מטפס בנוחות את העליה הארוכה אך סובל בקיר. כל אחד ויכולותיו.
רועי מאבד את הדבוקה ובכניסה להקפה 4 מפגר בדקה וחצי. יואב נראה טוב.
במהלך הקפה 4 גם יואב סובל ובכניסה להקפה החמישית כבר אין לנו רוכבים בדבוקה המובילה.
עכשיו המלחמה היא לסיים ולאבד כמה שפחות זמן.
יואב נתפס ע"י הדבוקה של רוי לאחר שנכנס לבד להקפה השישית. הם רוכבים יחד כאשר רוי ורוכב מדנמרק מובילים את מלחמת ההשרדות והשאר מבקשים שיאטו.
בכניסה להקפה האחרונה עובר רכב המטאטא (הרכב שמוריד רוכבים מהמסלול – ד.א) את הדבוקה שבה שני הישראלים אך הרוכבים נוזפים בשופטים ומבקשים להמשיך. האישור ניתן ושני הרוכבים נכנסים להקפה האחרונה.
רכב המטאטא עובר את הדבוקה של רוי ויואב בכניסה להקפה 7
המתח גבוה ועשרות המסרים מהארץ עוזרים להבין שכולם כולל כולם רוצים תוצאה.
אני רץ לקו הסיום לצלם את מה שאני מקווה שיהיה סיום המרוץ המוצלח של יואב ורוי. דקה אחרי שרכב המטאטא חוצה את קו הסיום מגיעה הדבוקה ובה הישראלים.
יואב ורוי מסיימים 173 ק"מ. המרחק המלא. כ 17:16 דקות מהמנצח
86, 87. סיימנו?
לא.
רוי ויואב רכבו את המרחק המלא וסיימו את המרוץ אך לא זכו לקבל דרוג.
יואב בר, רגע אחרי
כל כך קרוב, אבל זה מה שיפה בספורט. התוצאות ברורות.
יואב ורוי כמה רגעים אחרי…התמונה מדברת בעד עצמה
דברים שלא רואים בטלוויזיה
- השידור הטלוויזיוני באופניים מטעה. רואים רק את המלחמה על הנצחון. מה שקורה בפועל שונה מהותית ממה שרואים בשידור וחשוב שנבין את התמונה המלאה. לדוגמא – במהלך ההקפה הרביעית, כשחצי נבחרת אנגליה המדוגמת ברכבי המרוץ המפוארים של קבוצת סקאיי רכבה למקלחות, לישראל היו שני רוכבים במרוץ. כשרוכבים מנבחרות כמו בלגיה, רוסיה, ארה"ב, גרמניה ואוסטריה, שנבחרו מתוך מאות ואלפי רוכבים במדינותיהן לייצג את הנבחרות הלאומיות היו מחוץ לתחרות, הישראלים שהגיעו מדבוקה שביום טוב יש בה 30 רוכבים ופעם בשנה יש מרוץ עם עליות, עדיין נלחמו על המסלול. העובדות הנ"ל נותנות בעיני מימד אחר לנושא נציגות ישראלית במרוצים בחו"ל. זה לא שחור ולבן, יש לפחות 50 גוונים של אפור שלא סיימו את התחרות ורכבו פחות טוב מהרוכבים הישראלים אבל המדינות שלהן לא חושבות שהם לא צריכים להתחרות.
- להגיע מתוך הוואקום הקרוי ענף האופניים הישראל, עם שישית מכמות המרוצים שיש למתחרים האירופאים ברגליים, ללא תנאים מינימלים ועם מאית מהתחרות הפנימית (הסלקציה בתוך המדינות) במדינות ועדיין להצליח לרכוב מול טובי הרוכבים הלא מקצוענים בעולם זו תעודת כבוד.
מחר
רוכבי הנוער, חכמים יותר אחרי התדריך של רוכבי האנדר ינסו את כוחם וילחמו במשך 138 ק"מ להביא תוצאה.
חברי נבחרת הנוער
פז בש מזנקת ב 14:00 למרחק זהה לזה של הנוער מול הרוכבות הטובות בעולם.
בהצלחה
